"אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים; כשהם יורדים – יורדים עד עפר, וכשהם עולים – עולים עד לכוכבים" (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ז ע"א)
לא רוצָה להיות מְשוּלה לְעפר
וגם לא לְכוכבים.
לא רוצה להיות עפר לרגליךָ
(אליךָ תשוקתי אבל אני אמשול בי)
לא רוצה להיות כוכב בְּשמיךָ
רחוק וקר ובלתי מושג
לא רוצה שאורךָ יגיע אליי
רק כעבור עידן ועידנים
רוצָה שנהיה שני חתולים.
כשרוצים, מתלטפים
בהתמסרות ובקשב פנימי עמוק,
ולעתים יושבים איש בפינתו
מלקקים כפה, מהרהרים.
אחלה
אחד האהובים עליי.
כיף שאת כאן!
אהבתי מאד.
גם אני התחבטתי לי לא פעם עם הפסוק ההוא. "והוא ימשול בך" גרם לי לחשוב.
על התלות הנשית היחסית נפוצה יותר מזו הגברית, לפחות מבחינת מוסכמה חברתית.
עפ"י סיפור גן עדן, זה חצי עונשה של האשה, והחצי השני הוא כאבי הלידה.
ומה קיבל הגבר כעונש? "בזיעת אפיך תאכל לחם", הצורך להתפרנס שהיום הוא נחלת נשים וגברים כאחד.
לפחות "על גחונך תלך" לא שוייך עדיין לאשה,
ויש גברים הטוענים יותר ויותר לאחרונה שהעונש הזה מזמן עבר גם אל הגבר המסכן שמזדחל אל מול האשה הקרייריסטית והשתלטנית….
בכל מקרה, התורה לדעתי מדברת על תכונות זכריות ותכונות נקביות לפי דעתי, שמהן כל אחד מורכב, גבר ואשה,
ולוא דווקא על חלוקה דיכוטומית בין גברים לנשים, אבל אולי זה רק ההסבר שעושה לי אישית נוח …
רק עכשיו הבנתי שהתגובה פה ולא במייל 🙂
אני מאוד אוהבת את הקריאה שלך.
אוהבת את צורת החשיבה ו הכתיבה
אני שמחה מאוד לשמוע 🙂
גם בעיני אחד השירים הכי יפים.
תודה קיטוש 🙂