בְּכלא הגוף
העייף, הנרדם, הכואב, המלא
נאבָקות המפלצות זו בזו
הגבר הכהה קורע את פני הגבר הבהיר
האישה מתעללת בַּילדה
הגרון חנוק לגמרי
צמחים מטפסים קוצניים ממלאים אותו
וילדי הגוף הקשוחים נאחזים שם ומטפסים
עולים ויורדים
בגדיהם קרועים
ידיהם מחוספסות
הם לא אוהבים אף אחד.
והגוף כולו מדדה לו הלאה
מדמה
שהוא אחד, ומנווט עצמו
לאנשהו,
אבל מרגיש שהוא בעצם
מין כלא, מין שדה קרב,
מין מקום
לא מאושר בכלל.
כל מילה אמת…אצלי
מבינה, מאמינה ומזדהה.
תודה רבה, מירי ויעל. בשיר כזה גם משמח לשמוע שמזדהים וגם מעציב…
אצלי המשפט: "הגבר הכהה קורע את פני הגבר הבהיר", יש לו משמעות אחרת לגמרי, של המאבק בין קסם הגבר הרע לפשטות טוב הלב של הגבר הטוב.
זה לא כל כך אחר ממה שהדהד אצלי. כמובן כשהם בתור דמויות שמופנמות אצלי.
העניין הוא שאצלי הגבר טוב הלב הוא גם כהה שיער, אז לכי תדעי… 🙂
לא, את לא יכולה לשבור ככה את החוקים!
:))
מזכיר לי מה שאומרים, שכמעט בכל סרט ג"יימס בונד יש שתי "נערות בונד" .
אחת רעה , בד"כ כהה יותר, מתירנית יותר, שמתה בסוף (לעתים קרובות אחרי שבגלל לילה אחד עם ג"יימס החליטו לחצות את הצדדים ולבגוד ברעים).
ואחת טובה, בהירה, קצת יותר חסודה, ותמיד היתה עם הטובים (נדמה לי שבד"כ היא נסחפת להרפתקה בטעות ולא היתה מעורבת בעולם הפשע והקונספירציות). היא שורדת עד סוף הסרט (אבל משום מה נעלמת עד הסרט הבא… מערכות-יחסים ארוכות טווח זה ממש לא הקטע של בונד).
זה ככה גם בפילם נואר, לא?