התרבות הצרפתית מזכירה לי את אבא שלי
קרה וגאה ובלתי מושגת
ואולי אני מתבלבלת בין קור לחום
עיקשת ואפשר לגשת אליה
רק בדרך שלה
של איב מונטאנים מרקדים עם חיוך
בזווית הפה, ששרים עלי שלכת אבל לא
מתרגשים, שומעים את פצפוץ העלים תחת הרגל
אבל לא רואים את האדום-זהב הפרוע,
הפצוע. התרבות הצרפתית מזכירה לי את אבא שלי,
ילדותית ואינטלקטואלית ותמימה
צווארוניה רכוסים היטב
ומדי פעם מסתנן איזה ז"ק בְּרֶל אחד,
ששפתיו סדוקות וכולו רגש, כולו צעקה,
ואפשר להרגיש את הבל הפה
שלו
אביך חידה. מצד אחד ז"ק ברל, מצד שני לא מתלהב מזהב עלי השלכת. מצד אחד חם, מצד שני קר. מצד אחד, הבל פה אנושי וחי, ומצד שני רכוס כפתורים עד צווארו.
מאוד מסקרן. אם פעם יקפוץ עלייך הצורך להשתפך ולספר ומעט להיחשף, אני אהיה שם לקרוא.
את מותק.
אוי נהדר.
תודה!
על התרבות הצרפתית אפשר לכתוב ספר. אבל קצת עצוב לי על אבא שלך. נראה כי הוא מפספס את מהות החיים.
אל תדאגי, מאז הלך הרוח המתואר בשיר שנינו התבגרנו…
נפלא.
נדמה לי שזה מזכיר הרבה אבהים ..
חלק מההתנהגות הזו שלהם מקורה בהתנייה חברתית של גברים, במיוחד מהדור הקודם.
היי רונית, אני שמחה שאהבת. מסכימה אתך לגבי הדור, ואהבתי את צורת הרבים "אבהים"!
טקטס כנה כל כך. למרות שלא הזכיר לי אבי (פרט לאהבת התרבות הצרפתית בצורה עיוורת כמעט), אני יכולה להזדהות עם התחושות.
תודה תמר 🙂