לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

קו 19

 

אני הייתי יורדת ברחוב ניות אל תחנתו של קו 17 שמחכים לו שעות, אבל הילדים הנועזים, הגדולים, אלה שהיו ביחד, היו חוצים את הוואדי שהיום הוא תחנת דלק ניות, ואת רחוב הרצוג הסואן – לא במעבר החציה! ואת זה אמא שלי לא הרשתה לי לעשות בלעדיה, אבל כשהייתי איתה היינו חוצות כך יד ביד, וזה לא פייר – והם היו נוסעים בקו 19, שהיה עושה בערך את אותו מסלול, דרך רחביה היפה, אבל הוא היה קו קליל, קו שנוסע ברחובות ראשיים, קו שבא לעתים קרובות, קו של ילדים שצוחקים ומתווכחים ומדברים על דברים שאני לא מכירה. ילדים שהולכים למדורות ל"ג בעומר ונשארים אפילו כל הלילה, ילדים שהולכים לצופים ושרים בדרך כשהם עוברים תחת חלוני.

וכשכבר הייתי גדולה רציתי לגור בצד ההוא, הצד הטוב, הצד הקל של החיים, שבו לא תלויים בקו 17, ובאמת גרתי שם עד לפני חודשיים, ונסעתי המון ב-19, שלימים הפך גם להיות בשבילי הקו שמגיע לאוניברסיטה. והאוניברסיטה – זה כבר סיפור אחר.

 

8 תגובות

  1. היי לילוש, לי יש הרבה סנטימנטים לקו 4 א', המגיע עדי האוניברסיטה העברית, שגם היא צרובה לי בלב. וצריך, אולי, להתחיל להעלות פוסטים עוקבים לזה שלך… כי לכל אחד הקו שלו…

    נשיקות.

  2. מירי פליישר

    מחוז חפץ חלום שהתגשם והכל באותה עיר באותה ארץ.והאוניברסיטה ועוד. מחכה לעוד. עכשיו שאת במודיעין בבקשה ….
    חייבת לך עוד מתנונת שהבטחתי על ההקלטה המתוקה שעשית לי על היקינתון. יתאים לך בול! כתובת בבקשה לאי מייל שלי
    mirifleisher@bezeqint.net

  3. אהבתי את תאורך ,לי, לכאורה רק תאור פשוט של שני קווי אוטובוס אבל למעשה תאור של שני עולמות שונים זה מזה
    לאחד תוואי קליל ויפה ונוסעים מלאי חיים וענין ,והאחר קשה יום וקשה מסלול.
    רגיש ומוכר.

  4. כל עיר והקוים שלה . אצלנו בחיפה, קו 19 כמו קו 37 מוליכים אותנו הישר לזכרון פיגועי המתאבדים

  5. רונית בר-לביא

    אומרים שהיה פה שמח לפני שהגעתי …

    ירושלים של פעם נשמעת נפלא,
    במיוחד כתלמידי תיכון.

    כשגרתי בישוב שבקצה העולם והייתי מגיע אחת לכמה חודשים לקרובים בירושלים,
    ירושלים נראתה לי עצומה ותוססת, כמו פריז בערך. מלאת חיים.

    והקוים שבסיפורך מוכרים לי, היטב..
    והימים שאת מתארת, מעוררים ערגה.

  6. מחלוני וגם מחלונך עובר ממש אותו הקו (רק בעיר אחרת)
    איפה הם הימים שלא ישובו עווווד 🙂
    אהבתי לי !

  7. הי לי, יפה סחפת אותי לקו 19 בעיר לא מוכרת וגם מצאתי שאהבתי מאוד את המשפט :לגור בצד הקל של החייים. נזכרת שקראתי פעם בספר הדאו ש: "הקל הוא הנכון" ובאמת לפעמים מוצאת שזה נכון… למרות שלא תמיד קל להיות בצד הקל:)
    מחכה לסיפור האוניברסיטה,
    סיגל.

    • עניתי לתגובות וכעת אני רואה שאת עצמי לא אישרתי!
      הרבה תודה למגיבים הרגישים והח(כ)מים.
      והנה עלה סיפור האוניברסיטה…

השאר תגובה ל מירי פליישר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל