בננות - בלוגים / / השיר שבגללו למדתי צרפתית
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

השיר שבגללו למדתי צרפתית

 

הטיול הראשון שלי בפריז היה זה, יד ביד עם ז'ק ברל, בלי נשימה, בסחרור של התאהבות ומימוש והתרחקות וחזרה. ז'ק ברל לא מספר סיפור, הוא לא מציג הצגה, הוא מעביר חוויה. את רטט ההתרגשות של הגלגלים הנוסעים אל האהובה בסוף, בשיבה שלאחר הפרידה, אי אפשר שלא לחוש, בהתרגשות גואה. וכמה הוא מפליא להעביר את חילופי העונות הרגשיים.

ונדמה לי שעמיחי הוא שכתב, "לא אהבתי עיר כי היה לי טוב בה, ולא שנאתי עיר כי היה לי רע בה", וחשבתי לעצמי: כל הכבוד לו, כי בעיניי רק ככה אפשר, כמו בשיר של ז'ק ברל: לקרוא לעיר על שם הרגשות והחוויות המתחוללים בה. (ועכשיו נדמה לי שיש שורה כזו של זלדה – "ושם העיר היה כשם אהבָתי".)

 

שמותיה של פריז

השמש שקמה

ומלטפת גגות

זאת פריז בוקר

נהר הסן שמטייל

ומוביל אותי ביד

זאת פריז תמיד

ולבי שנעצר

על לבך המחייך

זאת פריז שלום

וידך בידי

כבר אומרת לי "כן"

זאת פריז אהבה

פגישה ראשונה באי סן-לואי

זאת פריז התחלה

ונשיקה ראשונה

גנובה בטווילרי

זאת פריז מזל

ונשיקה ראשונה

נתונה בפתח דלת

זאת פריז רומן

ושני ראשים שנפנים

להביט אל ורסאי

זאת פריז, צרפת!

 

ימים שנשכחים

שלא משגיחים בנו

וזאת פריז תקווה

שעות שמבטינו

הינם מבט אחד,

זאת פריז מראָה

ורק עוד הלילות

מפרידים בין שירינו

וזאת פריז לילה טוב

ואותו יום שבו

סוף סוף לא סירבת

זאת פריז הערב!

חדר קצת עצוב

בו נעצר הסיבוב

וזאת פריז שנינו

מבט שמכיל

את כל רוך העולם

וזאת פריז עינייך

שבועה זו שאני בוכה

יותר משאני אומר

זאת פריז אם-תרצי

ולדעת שמחר

יהיה כמו היום

זאת פריז נהדר!

 

אבל סוף המסע

סופו של השיר

זאת פריז אפורה

יום אחרון שעה אחרונה

גם דמעה ראשונה

זאת פריז גשם

הגנים המשופצים

שאיבדו את חינם

זאת פריז שעמום

תחנת הרכבת שבה נשלם

הקרע האחרון

וזאת פריז נגמר

רחוק מהעין רחוק מהלב

מגורש מגן עדן

וזאת פריז כאב לב

אבל מכתב ממך

מכתב שאומר כן

וזאת פריז מחר

ערים וכפרים

גלגלי תקווה רועדים

וזאת פריז בדרך

ואת שמחכה לי

והכול ששוב מתחיל

זאת פריז – אני חוזר!!!

 

7 תגובות

  1. מירי פליישר

    איזה כיף של שיר תרגום נכון? אני לא למדתי צרפתית 🙂

  2. היי לי מתוקה,
    יותר מהכל מרגשת אותי הטוטאליות. זאת אומרת, הרצון והיכולת ללמוד שפה בעקבות שיר. זה דומה בעיני, לסופרים שעושים מחקר כל כך יסודי, של שפה, תרבות, חוויה, עד שהם ממש מגלמים את מושא המחקר שלהם, וזה נפלא בעיני.
    ומעורר קנאה. כי אני לא כזאת:)אבל אולי עוד אהיה… כשאהיה גדולה?
    נשיקות ושבת שלום

    • איריס תודה, כשקראתי את ההתחלה הייתי בטוחה שתתייחסתי לטוטאליות של ברל ופתאום דיברת דווקא עליי 🙂
      ואני חושבת שיכולתי לעשות זאת דווקא כשהייתי קטנה, עכשיו שאנחנו גדולות ועסוקות הכול הולך לאט כל כך…

  3. שם העיר כשם אהבתי- ציטטה משירה המקסים המולחן של לאה גולדברג "חמסין של ניסן"
    והפוסט יפה ורגיש כהרגלך
    אוהבת את ז'אק ברל
    לרני יגיל יש יצירה על חייו כדאי לקוראה(בארכיון שלו)
    שבת טובה, לי יקרה

    • חנה היקרה, תודה רבה – גם על התיקון, וגם על התגובה החמה, וגם על ז'אק של רני, שקראתי אותו שוב כאן אך הוא גם שוכן על מדף הספרים שלי ואהוב עליי מאוד.

השאר תגובה ל לי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל