בננות - בלוגים / / ספרים בכריכה רכה ועוגיות
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

ספרים בכריכה רכה ועוגיות

אתמול בערב הספקתי לקרוא קצת מג'ספר פורד, וכשהחזקתי את הספר, מגע הכריכה הרכה והגודל, האופייני לספרים באנגלית, זרק אותי לכל כך הרבה טיולים והרפתקאות. בשבילי ספרים באנגלית בכריכה רכה זה חופשה. בעצם זה מתחיל עוד בספרים שקראתי כילדה בלונדון, כשאמי גררה אותי לחנויות בגדים ואני התיישבתי על הרצפה במחאה וקראתי. ואחר כך מתישהו בנעוריי התאהבויות עזות כמו הספר שלפיו נעשה "לב פראי" של דייוויד לינץ' וההמשך שלו, שכתובים בשפה מיוחדת מאוד, וטרי פראטצ'ט שקניתי בשדה התעופה בדרך ליוון, וספר מאוד לא קליל – the virgin suicides בדרך חזרה מלונדון, החו"ל האחרון שהייתי בו לפני שנים. והספרים של פנגווין קלאסיקס שבלעתי בשקיקה בקפיטריה של האוניברסיטה שכיום נקראת ויטמין ואז נקראה רחל או גוש שמונה, למשל ג'וד האלמוני של תומס הארדי, שקראתי בנשימה עצורה ובתדהמה על המודרניות והחושניות. גם בלי חו"ל, כל ספר כזה הוא מסע.
ואחר כך הדרי בכתה בלילה והזכירה לי את חופשת הלידה עם הקימות בלילה, ואת האושר שחשתי בחודשים הראשונים, שחוץ מהיצור הרך והמופלא שנכנס לחיי אני תולה אותו (את האושר) בכך שלא עבדתי, והיה לי המון זמן לאנשים ולכתוב, וכל הזמן באו לבקר והדרי ואני השתעינו בבתי קפה עם חברים, וגם אני תולה אותו בהורמון שהגוף משחרר אחרי לידה ואני לא זוכרת את שמו, אבל הוא אותו הורמון ממכר של התאהבות, ועל רקע כל זה אני זוכרת שהיו לנו בבית עוגיות טעימות שהביאה אחת האורחות, ופעם כשהייתי באמת גמורה מחוסר שינה לקחתי עוגייה כדי להתחזק, ובכך זה נגמר, והקופסה החזיקה אצלנו כמו נס חנוכה, ועכשיו כשיש לי עוגיות אני מחסלת אותן, והטעם אובד.

27 תגובות

  1. מירי פליישר

    איזה כיף לקרוא עלייך קוראת, לפחות קראתי משהו….כתוב נהדר. נהניתי לראות את תמונותייך אצל איריס בערב. יפה אחת!

  2. נפלא! גם אצלי חלק מהספרים הולכים עם עוגיות ויש ספר משמין יותר וספר משמין פחות.

    • אצלי הם הלכו יחד רק בכותרת. אבל יש לי מספיק זמן לעוגיות כשאני לא קוראת :).

  3. רונית בר-לביא

    כן לי, בעקבות הזמן האבוד ועוגיותיו.

    הזכרת לי בתיאורייך על הספרים שקראת פעם, את עצמי כנערה קוראת את פרנסואז סגן שסיפוריה הקלילים והרומנטיים שבו את ליבי הצעיר. בצהריים חמימים של ימי חופש ארוכים בשדה בוקר הייתי גומעת אותם עם ערימת מישמשים לידי.
    עוגיות היו אז מקסימום פתי בר עם שוקולד ביומיום.

    יש ספר ועוגיות שמכרסמים ומקבלים אנרגיה, ויש עוגיות שמחסלים והטעם אובד.

    תודה על הטעימה 🙂

    • גם אני! "שלום לך עצבות", "את אוהבת ברהמס?", "חיוך מסוים", "בעוד חודש, בעוד שנה"…
      וכן, לפעמים זה כך ולפעמים אחרת. תודה רוניתוש 🙂

      • רונית בר-לביא

        לי קרה,

        החזרת לי כרגע ריחות של קיץ ונגב וילדות-נערות והרבה חלומות בהקיץ …

        מתה להשיג את "חיוך מסויים" – נדמה לי שזה מה שקראתי אז, אולי עוד אחד שלה.

        למי יש אותו ??

        ושאפו – את מכירה כל כך הרבההההה

        • רונית בר-לביא

          יקרה לא קרה !!!

          אפילו חמה !!

          ובקיצור לייקרה 🙂

          • LOL
            מי שחושב שלא מזיעים בירושלים מוזמן להעביר אצבע על מצחי.
            חיוך מסוים, בלי נדר אני אמצא תוך כדי הסידורים לקראת מעבר דירה, ואביא לך :).

  4. לי, לקרוא את ההתענגות שלך על ספרים זה מדבק. כמו jpg שנמרח על מסך המחשב באופן לא פרופורציונלי, אני מנסה כרגע להחזיר את החוויות האלה משני הקצוות ששם הן נתקעו, העבר והעתיד, אל זמן ההווה.
    ואני בגוש שמונה הייתי עם שקספיר. ברזיליי היתה מלחיצה אותנו, כל שבועיים מחזה חדש.

    • ברזילי! שייקספיר! אתה בגוש שמונה ולא הכרנו!
      הצפת אותי עכשיו 🙂

      • את למדת אחריי אני חושב. ולאושרך את לא מפסיקה ללמוד

        • אתה יודע נעם, בשבילי האינטרנט הוא גוש 8 החדש.
          למדתי משנת 93.

          • דלתות מסתובבות. אני גמרתי ב-93 (המשכתי עוד שנה עם תעודת הוראה). אחר כך הילדים לימדו אותי איך לגדל ילדים (תלמיד בינוני)

          • אל תמהר להדביק תוויות על עצמך :).
            לפי האמפתיה שלך בכתיבה על שבא אתה משהו מיוחד.

  5. איריס אליה

    לי מתוקה. קראתי את הפוסט שלך עוד בבוקר שלי, ועמדתי בהחלטתי שלא להגיב בשעות היום…(אני מאד גאה בעצמי על זה!)אבל רק לספר לך שאחרה"צ נסעתי ברחוב, וזאת כבר פעם שנייה או שלישית שאני רואה את אותה ילדה, עם אמא שלה, הולכת ברחוב וקוראת. הולכת וקוראת!!! איך עושים את זה? זה כמו שאני אתחיל לקרוא באמצע נהיגה:) רצוי שלא. מה?
    אבל בקיצור, ישר חשבתי עלייך ואמרתי לעצמי שבטח את היית כזאת ילדה. ואם היית כזאת ילדה, אני הייתי מתה להיות אמא שלך. זה בטח נורא כיף לאמהות, שמסתובבת להן ילדה כזאת חכמה בין הרגליים…
    נהדר.
    וגם אני אוהבת עוגיות
    כמובן.
    עם ספר ובלי ספר.

    • איריס מותק, בוודאי שהייתי קוראת בהליכה ובמיוחד בדרך מהספרייה הביתה.
      לגבי ההתאפקות מלהגיב, מתוך סקרנות אני שואלת למה, אבל בלי קשר לסיבה אני מסירה את הכובע, דחיית סיפוקים זה קשה (כמעט כתבתי דחיית סיפורים) ובעניין זה היו העוגיות. 🙂
      ואת מקסימה ומשמחת.

      • איריס אליה

        היי לילוש, בוקר טוב אצלך, אני עוד שנייה הולכת לישון.
        אני מתאפקת מלהגיב, כי אני מנסה לשמור את האנרגיות של הכתיבה לכתיבה . אני כותבת עכשיו משהו שנכנסתי אליו נורא חזק. אז זה נורא חשוב לי, לעשות "הפסקות דידקטיות", (ואצלך הן מאד כאלה. מאיפה כמויות הידע האלה? יאללה שלך. בעצם זה הגיוני. אם באמת היית קוראת גם בהליכה…)אבל אחרי כמה דקות אני חוזרת לכתוב. אגב, אני מוצאת את ההחלטה מוכיחה את עצמה.
        ואם השורה האחרונה שלך נכונה, אז אנחנו even
        לגמרי.
        נשיקות מתוקה, ושבת שלום שלום.

        • כל הכבוד לך על הכתיבה ושימור האנרגיות!!
          ידע? גם מהבית וגם כי למדתי מדעי הרוח מתוך הדחקה מוחלטת של הצורך להתפרנס בעולם.
          שבת שלום וחיבוק

  6. לי יקירתי. אני מאד אוהבת אותך. ומאד אוהבת לקרוא אותך. מאד.

  7. לבנה מושון

    הכותבת מאושרת, ועדיין מאוהבת ראשית בתינוקת, שנית במה שמאחורי העוגיות ושלישית במה שבתוך הספרים, אז מי אמר שהחיים לא מתוקים כמו שהם. קולח כמו מי נהר.

    • איזו תגובה יפה, לבנה!
      ביום החם הזה אני יותר פוזלת לכיוון הגלידה.
      (מה יש מאחורי העוגיות?)

  8. יעל ישראל

    אפילו הכותרת עשתה לי נעים.

  9. לי, אין דברים כאלה יותר. ילדות שאמא שלהן גוררת אותן לחנויות בגדים והן מתיישבות על הרצפה במחאה וקוראות ספר?

    הפרגמנט שלך מילא אותי אושר בבוקר שבת.
    אוטוטו אני מתייחד עם ספר בכריכה רכה ועוגיות.

    שבת שלום!

השאר תגובה ל רונית בר-לביא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל