בננות - בלוגים / / בוא לא ניפרד
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

בוא לא ניפרד

בוא לא ניפרד

אפשר?

הייה אתה לְשיח

ואני לוורד

הייה אתה לְעץ

ואני עלה

הייה אתה לְלב

ואני עורקים וכלי דם

הייה שפופרת טלפון

ואני אוזן כרויה

למילות אהבתך

הייה דג ואני מים

הייה חתול ואני ציפורן

הייה פצע ואני

הַכְּאֵב

 

27 תגובות

  1. באגדות האחים גרים יש מוטיב כזה ששניים שמתאנים להם להפריד ביניהם – פעם הם אח ואחות ופעם נאהבים – נהפכים לשיח ורדים וורד, ואחר כך לאגם וברווזה, ועוד, כדי להישאר יחד.

  2. פשוט, או כאילו פשוט, ופשוט כובש לב באחת.

  3. באמת אל תפרדו!
    שירי האהבה שלך מאד חזקים, כמו גם השיר הקודם.

  4. אפשר. אפשר לא להיפרד.
    קשה לי כל כך עם הדימויים שלך שבכולם הוא המרכז, ואת התוספת, הוא החזק ואת הקטנה. הוא היוזם ואת המכילה…
    בתור פמיניסטית – זה נראה לי כל כך לא שיוויוני…

  5. כללית האופציות המוצעות נראות לי בסדר (בניגוד לידידתי הפמינסטית מלמעלה), אבל האחרונה בכל זאת נראית לי קשה מדי, ובאמת קשה במיוחד בשביל המציעה. מצד שני, דווקא היא יפה כל כך בשביל סיום של שיר 🙂

    • מה שטוב לשירה רע לחיים ולהפך, הא? 🙂
      שאלה מעניינת למי כואב יותר – לפצע או לכאב.
      ואת מקסימה באופן שבו את מתבטאת, תמיד כשאת מגיבה אני מרגישה משב אוויר רענן וטוב.

      • תודה!
        זה יכול להיות מאד שימושי בחמסינים, במיוחד בירושלים 🙂
        ואם ברצינות לרגע: מה שיוצא יפה בשיר לא תמיד מתאים בדייקנות למצוי, או לרצוי, בחיים האמיתיים. זו בעיה לא פשוטה, כי לפעמים כואב הלב לוותר על איזו שורה: היא נשמעת כל כך טוב 🙂

        • נכון!
          וזה מזכיר לי את הבדיחה החכמה שוודי אלן מספר ב"אנני הול" (וזה גם קידום מכירות טוב להצגה שלי): איש אחד הולך לפסיכיאטר ואומר לו: אחי השתגע, הוא חושב שהוא תרנגולת. והפסיכיאטר מציע לתת לו תרופות, אבל האיש מסרב ואומר: "הייתי עושה את זה דוקטור, אבל אנחנו זקוקים לביצים."

          • 🙂
            אני מתה על הבדיחה הזאת. זה נראה לי הומור מאד יהודי. ובעניין קרוב, אם כי לא זהה, כתב פעם סול בלו (נדמה לי!) באחד הרומנים שלו – וגם זה מתוך משא ומתן פסיכיאטרי: דוקטור, זה שאני פרנואידי לא אומר שאף אחד לא רודף אחריי.

          • אמרה מפורסמת, ולא ידעתי מנין היא באמת.
            גם זה נכון, כמובן!

  6. רונית בר-לביא

    לי,
    את מזכירה לי בשירך את המצב הנשכח ההוא של להיות ביחד עם מישהו.
    ולפחד שזה ייגמר.

    בררר…. מפחיד הרגש הזה. אותי.

    וכרגע הסימביוזה היחידה שאני מרגישה היא עם קופסת הטישיו ועם הקולדקס שהחלטתי בלית ברירה לקחת, כבר חמישה ימים ללא חוש ריח ובתשישות, אוףףףףף

    • רוניתוש, הקולדקס זו בדיחה. קחי sinufed ויפה שעה אחת קודם (אבל צריך מרשם).
      מאפי הסתום לאפך הסתום, רפואה שלמה ובמהרה!

      • רונית בר-לביא

        לי יקרה,

        את לא מאמינה איזו סתומה נהייתי בימים האחרונים,
        כי שפעת קודם כל מורידה את האינטיליגנציה ל 0 בערך, ולכי תתכנתי ככה ..

        דבר שני, אני בלי חוש ריח זה צער בבעלי חיים.
        הכנתי מרק לפני יומיים ומרוב אמביציה החלטתיח להוסיף קניידלעך, אל תשאלי איך הכל נראה….
        ובלי תבלינים.

        נכנס לביתי ידיד עם חוש ריח שזה חוש מאד מבוקש בימים כאלו ואמר שטוב שאיבדתי אותו.

        והשיר שלך מדבר אליי דווקא, אבל לחלק שלא פעיל כרגע.

        • מבינה לגמרי את השורה האחרונה שלך, וניסחת את זה יפה.
          ותאמיני לי, גם אניצריכה חוש ריח, בעיקר כדי לדעת מתי להחליף חיתול… 🙂

  7. לי, זה יפה. ההכלה כחרב פיפיות.

  8. טובה גרטנר

    היי לי
    שם השיר צריך להיות (ממליצה) בוא לא
    שיר נפלא מתאים להלחנה,
    להתראות
    טובה

  9. וואוו לי!

השאר תגובה ל אומי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל