"שַׁלַּח אֶת עַמִּי", וּפַרְעֹה כְּבָר רָצָה,
כֹּה רָצָה לְשַׁלֵּחַ, וְלִבּוֹ הַקַּל כְּבָר כִּמְעַט
הִשְׁתַּלַּח בְּעַצְמוֹ וּפָרַץ מִסְּגוֹר חֲזֵהוּ,
אֲבָל אֱלֹהִים תָּפַס בּוֹ בְּיָד חֲזָקָה
וְאָחַז וְהִקְשִׁיחַ
וְאָז הֵחֵלּוּ הַמַּכּוֹת הַנּוֹרָאוֹת,
וְהַנּוֹרָאָה מִכֻּלָּן הָיְתָה מַכַּת הַלֵּב הַקָּשֶׁה,
הַכָּבֵד בֶּחָזֶה
וְכָךְ גַּם אֲנִי
לֹא שִׁלַּחְתִּי אֶת הָעָם הָרַב שֶׁל רִגְשׁוֹתַי כְּלַפֶּיךָ,
שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ לִי בַּמִּדְבָּר הַנִּכְזָב
שֶׁלֹּא יָעוּפוּ אֵלֶיךָ כְּיוֹנֵי דֹּאַר
וְאִבַּדְתִּי אֶת כְּתָבְתְּךָ וּמָחַקְתִּי
אֲבָל לֹא לְאַרְבָּעִים שָׁנָה
יפ]ה לי. אהבתי מאד. ובצד ההגיון.. אומרים שאם לא שוכחים גם זה סוג של התעללות. כאילו שוכחים את החיים.
חשבתי על זה אתמול.
תודה, אביטל. דברייך מעוררים מחשבה – אולי זו שאלה של איזונים? אני מקווה שאפשר למצוא איזונים…
מכת הלב הקשה היא אכן מכת המכות
למרות (ובגלל?) שזו שכבה דקה ופריכה על כל כך הרבה רוך
נכון לי חלק ממשחק כוחות מעין פאסדה של חוזק
לאו דווקא משחק כוחות חנה, לפעמים הגנה על התוך הרך
גם וגם ובשני המקרים בעצם זה סוג של מנגנון הגנה
יש סצנה נפלאה ב"תוף הפח" של גינתר גראס שיכולה לעמוד כסיפור עצמאי-
"מועדון הבצל" היא מתארת
אנשים שהתכנסו במועדון חשוך ועלוב כשעל שולחנות קטנים הונחו בצלים, כדי שיוכל להבכות ולהדמיע אותם ,תחילה בכו מהבצל אחר כך בכו מליבם נהרות של דמעות ,כשהם מתקלפים מהלב הקשה שלהם והקליפה העוטפת אותו.
פרק מדהים בספר
צ"ל "כדי שיוכלו"- תיקון טעות מלמעלה
חנה זה באמת נשמע מדהים דרך התיאור שלך. אם יהיה לי אומץ לקרוא שוב את הספר הזה, שקראתי בילדותי והיה לי טראומטי, אולי אווכח בעצמי…
למרות (ובגלל?) שזו שכבה דקה ופריכה על כל כך הרבה רוך
זאת השוואה מעניינת 🙂
אני אוהבת את הבית השני, ואת העם הרב של הרגשות שלא זכו לנדוד במדבר הנכזב.
היי עדה. תודה 🙂
אכן הלב הקשה הוא מכה קשה מכולם, כואבת במקום הכי רגיש, אהבתי את השיר, חכם.
תודה חני היקרה.
אהבתי, לי, שיר חזק ועמוק. אקרא שוב בהמשך
תודה איריס, זה כיף כשעומק פוגש עומק.
אוהבת לי את הבית השני הוא מפתיע ומרגש
שימחת אותי ריקי, תודה
שיר יפהפה. וממש מתאים לפסח. אהבתי את ההזדהות דוקא עם צד הרשע וכן את ההשוואה בין העם לרגשות וההבנה שהנדודים במדבר היו אכן לשווא ולחינם.
איתי
תודה איתי… חג שמח 🙂
יש לך עומק רגשי, והוא עולה החוצה בכל מיני בגדים, וההקבלה עם פרעה היא חכמה ורוויית אמפתיה.
תגידי לי (2x), הדימוי של ,שלח את עמי" עלה בגלל עיתוי הכתיבה, פסח (הנוכחי או בשנה אחרת), או שמא כאשר הרגשות עלו, קטפת את הדימוי הזה והפכת את פרעה מדמות חד-ממדית לדמות טראגית?
מאוד יפה
נעם היקר, השיר עלה מתוך התכתבות עם מישהו לגבי פרידה שהייתה מזמן והשתמשתי בביטוי "הקשחתי את לבי" ועוד אמרתי לו "כמו פרעה" ומשם התגלגל השיר. עכשיו בפסח העיתוי נראה לי טוב לפרסום…
בגלל זה לא שלחת את ה MP3 ?
בכלל פסח זו המכה ה 11 בעיקר לאלה שצריכות לבשל ולארח גם תמיד זו מכה באזור החגורה החגים האלו עם כל האוכל , איזה שיר יפה, אני זוכר שהייתי במעמד ופרעה התעצבן על משה היו בעבודה מלא פגמים, אמר לו לא גמרתם את הטיח לא סיימתם את החשמל , עבודה עברית , אחד השירים היפים שלך, אז פרעה ממש לא רצה אבל משה אמר לו פתגם עברי עתיק , שהם סיכמו
שזה יהיה בלי חשבונית ואם הוא רוצה חשבונית זה לא כולל טיוח וחיווט.
אז פרעה כבר באמת רצה לשלוח אותו לרצועה במונית,
אך הנחש שהיה גם צלופח חשמלי נתן לו מכת חשמל בלב והכבד עלה לו לחזה.
למרות שהכבד בחזה נראה ממחזה אחר.
בקיצור כמאמר פגם סיני העתיק אם זה שלם אל תיגע ואם זה מושלם אל תשלים.
ונא לא לבלבל פגם עם פתגם ופתגמים עם פגמים.כתוב ללא רבב (למעט הכבד בחזה אבל לא נריב על זה ומאידך נזכיר שכמו גיבנת על קיר
אז זה לפעמים בולט ומדגיש שאין מה להסתיר
בשיר. 🙂
וכבר אמרתי לך כשאין יונים
אני מפריח עפיפונים 🙂
"בעיקר לאלה שצריכות לבשל ולארח" – ככה אתה תופס נשים ?
בחייך . פה גדול רק לאכול
פה סח
אם היית גבר היית עושה ספונג'ה ומבשל
במקום לפתוח פה לאכול חרוסת להחביא אפיקומנים.
אבל בסוף הגיע ה-MP3 נכון?!
אני שלחתי אותו עם אורחת גמלים (היום הגמלים בשביל הסטייל לא קוראים לעצמם גמל אלא ג'ימייל) ובדרך הגמלים פגשו עדר זברות זועמות שלא נתנו לעבור, וגם בנות צלופחד עמדו שם כדי לסמן טריטוריה ובגלל שהכול היה בלועזית הן כתבו על השלט: דה מרקר.
הגמל ניסה לתפוס חוט של עפיפון אבל הוא היה כבד מדי כי כבר לפני פסח הוא אכל כל מיני שטויות. ועכשיו הוא הצטרף לשביתת הזברות והודיע על כל התגובות פה חוץ משלך.
והיא לָעניין, ההערה על הכבד בחזה, לא צריך לערבב סבל רגשי עם עיוותים אנטומיים ואפשר לכתוב מכת הלב הקשה, הלב הכבד בחזה. זה אפילו יפה בקצב, תודה.
איזה יופי, לילוש. שיר מקסים באמת. פשןט מקסים.
תודה יעלה!
לי,
מכיוון שכולנו מכירים את הסיפור המקראי, השיר מתחיל בבית השני במילים:"גם אני". המילה גם מקפלת בתוכה את הקונוטציה המקראית. את מכת הלב אפשר להעביר לשורה הסוגרת של השיר, אחרי מודיפקציה מתאימה.
ואחרי כל המילים ההלו, ההשאלה מיוחדת ובמקומה ומוצלחת בעיניי. ובעיקר חג שמח לך!
ארז! לונג טיים נו סי.
בטח מתרגם גוגל היה אומר על זה: הרבה זמן לא ים.
ככה?
כמו פרעה הקשחתי את לבי
ולֹא שִׁלַּחְתִּי אֶת הָעָם הָרַב שֶׁל רִגְשׁוֹתַי כְּלַפֶּיךָ,
שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ לִי בַּמִּדְבָּר הַנִּכְזָב
שֶׁלֹּא יָעוּפוּ אֵלֶיךָ כְּיוֹנֵי דֹּאַר
וְאִבַּדְתִּי אֶת כְּתָבְתְּךָ וּמָחַקְתִּי
אֲבָל לֹא לְאַרְבָּעִים שָׁנָה.
הנוראה במכות הייתה מכת הלב הקשה
הלב הכבד בחזה
?
אני חושבת שאתה צודק וגם רבים פה כתבו שהם אוהבים את הבית השני. אז נתת לי מתנה לחג – תודה!
לא, כך:
גם אני הקשחתי את לבי
ולֹא שִׁלַּחְתִּי אֶת הָעָם הָרַב
שֶׁל רִגְשׁוֹתַי כְּלַפֶּיךָ
שֶׁלֹּא יאבְדוּ
בַּמִּדְבָּר הַנִּכְזָב שֶׁלּא יָעוּפוּ
אֵלֶיךָ כְּיוֹנֵי דֹּאַר.
כּךְ אִבַּדְתִּי אֶת כְּתָבְתְּךָ
לְאַרְבָּעִים שָׁנָה.
ואולי אני דור המדבר.
אתה יודע,
נּוֹרָאָה מִכֻּלָּן היא מַכַּת הַלֵּב
הַכָּבֵד בֶּחָזֶה.
מה את חושבת?
גם אני הקשחתי את לבי
ולֹא שִׁלַּחְתִּי אֶת הָעָם הָרַב
שֶׁל רִגְשׁוֹתַי כְּלַפֶּיךָ
שלא יעופו אליך
כיוני דואר
שלא יאבדו
במדבר הנכזב
כּךְ אִבַּדְתִּי אֶת כְּתָבְתְּךָ
אבל לא לְאַרְבָּעִים שָׁנָה.
אתה יודע,
נּוֹרָאָה מִכֻּלָּן היא מַכַּת הַלֵּב הקשה
הלב הַכָּבֵד בֶּחָזֶה.
לקחתי את המבנה שהצעת וקירבתי אליי. צריכה עוד לחשוב על זה… 🙂