בננות - בלוגים / / עיוורון צבעים
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

עיוורון צבעים

 כשהייתי בת 16, ועוד יותר מזה כשהייתי ילדה, עצבן אותי שאנשים אומרים שגיל 16 (או הילדות) זו תקופה יפה ומתוקה. מי שזוכר יודע שאלה תקופות קשות. אבל עכשיו אני מבינה למה אמרו כך, וזה לא קשור למידת האושר או המתיקות או הקלות, אלא שבילדות ובגיל 16 ובתקופות של התחלה, בעיקר תחילת אהבה ואולי גם התחלות של מסע ושל פרויקט יצירתי וכיו"ב, העולם מתנשם ומתרחב עד קצות האפשרויות האינסופיות שבו, עד כל קשת הצבעים שבו, והנשימה העמוקה הזו משכרת. ובתקופות ה"רגילות" נשימתו של העולם נדמית שטחית והאפשרויות האינסופיות, אף שהן קיימות תמיד, לא מוּחשוֹת. זה כמו עיוורון צבעים.

 

12 תגובות

  1. יעל ישראל

    כן, העולם מתרחב בגיל הזה. והתחושה הסובייקטיבית היא אומניפוטנטית מוחלטת.

  2. כמו שאמר (או יותר נכון,כתב) פנחס שדה:
    "כל העולם, כל העולם עדיין."

  3. האמת, קשה לי לחשוב על הגיל הזה בצורה חיובית למרות מה שאמרת:)

  4. כשאנשים סביבך מדברים על בריאות ואתה מגיב בעניין אתה בבעיה.
    זה לא קורה בגיל 16.
    אם כי נפשית אתה לא תמיד בטופ.

    בכל אופן ספר שלי על הגיל הזה יוצא לאור. זה עתה.
    האפשרויות תמיד שם.

  5. במאמצים והתכוונות אולי אפשר להתקרב גם עכשיו לתחושה של אושר; והאושר הזה יש לו עומק, כי הפעם יודעים שהאפשרויות אינסופיות פחות ובכל זאת ששים על אושר כשהוא נקרה בדרכך או כשאתה מנסה לגרור אותו אליך ברצועות שאתה בורא. למצות את הטוב אפשר לנסות תמיד. לך יש גישה לביטוי אותנטי, אז בוודאי את מצליחה.

    • לי עברון-ועקנין

      נעם, העומק שאתה מדבר עליו ניכר בתגובות שלך, אולי בגלל זה אני תמיד מצפה להן :).

  6. זו לא פעם ראשונה שאני חשה ככה או אומרת את זה, אבל זו לא סיבה לא להגיד שוב: לי, את נפלאה.

השאר תגובה ל לי עברון-ועקנין ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל