בננות - בלוגים / / לכבוד פורים: התחפושת הכי מסעירה שקראתי
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

לכבוד פורים: התחפושת הכי מסעירה שקראתי

תחשבי שאת אומנת באחוזה מכובדת של אדון בעל ייחוס. את לא חסרת ניסיון חיים, בעיקר בכל הכרוך בהתעללות, קיפוח, מפגש עם המוות ועונשים לא הוגנים, ובכל זאת את נערה חסודה שכמעט לא יצאה מתחומי הפנימייה המשמימה שבה גדלת והאירוע המרכזי בחייך היה הרפרפת של יום רביעי. מה שבנפשך פנימה זה דבר אחר, ואולי מי שמכנה אותך "שדונת, נימפת יער, בת לילית" אפילו יודע זאת ומוצא בך עניין בלתי מוגבל למרות שהוא יכול להשתעות עם כל שועי הארץ ולמרות שהוא ידע ארצות ונשים (שאלמלא כן לא הייתה לך עבודה בתור אומנת של בתה של זמרת אופרה צרפתייה).
ועכשיו הוא מפלרטט עם איזו עלמה בלתי נסבלת במיוחד, והיא וכל החבורה האצילה עושות כמיטב יכולתן להדגיש שאת רק אומנת עלובה ואינך ראויה להסתופף במחיצתן. והנה מגיעה מישהי עלובה ממך: צוענייה אחת שקוראת בכף היד, ואחרי שהיא מסיימת עם כל הגבירות החסודות היא מתעקשת: "יש כאן עוד גברת צעירה אחת". גברת צעירה? לא ולא! ובכנות גמורה הן אומרות שאין עד שהן נזכרות בקיום המשני, האפור, של ההיא, האומנת. והצוענייה אוחזת בידך בשקיקה ושואלת אם אין מישהו שאת אוהבת. כן, כי אותו אדון שכבר היטלטל כל כך הרבה בצוקי החיים, אותו מיזנתרופ שקץ בחבורות כמו זו שסביבו, היה נואש כל כך לדעת אם אהבתו לשדונת הזאת, לבת-לילית הזאת, ליצור הראשון שהוא מרגיש איתו חירות גמורה של דיבור ומחשבה כאילו הגיע סוף סוף הביתה – וגם המון תשוקה יש שם שבוויקטוריאניה אין לה מילים אבל היא מלאת עוצמה – בכל להט הרגשות הזה רקם המיזנתרופ קודם כול הצגה שלמה של חיזור אחרי בלאנש אינגרם המאוסה עליו ואחר כך הסתכן בהשפלה מול אותה חבורת אורחים מצועצעת שלו והתחפש לאישה צוענייה הקוראת עתידות, כי הוא פחד כל כך לגלות את לבו לאומנת הענייה והעלובה בלי לוודא קודם שגם היא אוהבת אותו. רוצ'סטר הגברי, הלא יפה ("האם אני יפה בעינייך, ג'יין? – לא, אדוני"), הסלעי (על פי שמו) הפראי והלא מרוסן בשמלות צוענייה ובנואשות שלו לגלות את האמת. יד האוחזת ביד ומחליקה על קוויה בתוך שבועות מענים של כמיהה בוערת ללא מגע. לא, אני אף פעם לא נתקלתי בתחפושת מסעירה מזו.
 

12 תגובות

  1. עדנה גור אריה

    הסיפור מסעיר, המציאות בדרך כלל טופחת על פניך.

    • לי עברון-ועקנין

      תודה, עדנה. בדרך כלל? אני לא בטוחה, אבל זה בטח תלוי בהלך הרוח שממנו מסתכלים.

  2. התחלת את הטקסט היפה במילה "תחשבי"; תחפושת הצוענייה יכולה להיות מסעירה ולטלטל את ג'יין אייר (ואת הקורא, בין שמדובר בגבר ובין שבאישה)דווקא כי היא מושא המאמץ. עבור רוצ'סטר מדובר באמצעי, אמצעי נואש, לקרוא את המצב לאשורו. אני מאוד אוהב (סליחה, אוהב מאוד, שלא תעשי לי הגהה…) את הדרך שבה את לוקחת טקסטים ספרותיים ומביאה אותם בגובה העיניים למציאות שלך – מן פרשת השבוע חילונית. מעורר השראה!

    • לי עברון-ועקנין

      "פרשת שבוע חילונית" זו הגדרה נהדרת, תודה!
      ואם אתה אוהב מאוד או מאוד אוהב, בחיים אני לא אעשה הגהה לאהבה! :))

  3. איזה יופי לי – אכן תחפושת עוצרת נשימה
    אויר ! אויר! 🙂

  4. מירי פליישר

    לי נהדרת שכמותך סחפת אותי במסע הספר
    והאוירה

  5. אוי אוי, מתה להתחפש אליה למען הרוצ'סטר. רעיון נפלא, תחפושת במילים.

השאר תגובה ל נעם ר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל