בננות - בלוגים / / שלוש בלילה
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

שלוש בלילה

עוד לא שלוש בלילה, אבל זה זניח, אני כבר ישנתי שנת ישרים ועמלים כשהיא בכתה, ואמרתי לאבא שלה שעשה את משמרת הלילה אתמול שהפעם אני, וקמתי והרמתי וחיבקתי והחלפנו חיתול ומכנסיים רטובים וישבנו ושרתי נומי נומי ("נוּ-ני") ופזמון ליקינטון ("לַ-יִל") וכשניסיתי להחזירה למיטתה היא נאחזה בי כמו קופיף חמים, ידיים ורגליים, וישבנו עוד קצת מחובקות ונושמות ביחד. ולי, שבשבילי זה אמצע הלילה, מתנגן בראש "שלוש בלילה" של טיפקס, ובתור תוצר של התרבות המערבית מקדשת הרומנטיקה והריגוש, ואולי סתם בתור עצמי, אני מתרגשת מהסיטואציה המתוארת שם, "ואת כל כך מולי/ ללא מבוכה מהמבט שלי" וגם "גופה הסודי מציץ מכפתור פרום", אבל גוף חמים נושם עליי ואני המרופקת שהייתה למתרפקת, חושבת שכל המבטים והמבוכות והשלוש בלילה בעצם נועדו להגיע לחיבוק ולהתרפקות ולנשימה ביחד ושכרגע הוא רגע קסום. כמו שכתב פעם גרוסמן, בגוף אני מבינה.

http://www.youtube.com/watch?v=NyRZQko3gIY

27 תגובות

  1. איריס אליה

    מתרפק ומרגש.

  2. אירוע דומה הוא שהניא אותי לכתוב את הפוסט הזה
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=669978&blogcode=11441058

    בו תיארתי תנוחה דומה עם פטנצ'וק כ'אהובה עלי' ב'יוגה ביבי' 🙂
    וכאשר רק שנינו ערים בלילה כמוכן, אז נדמה כאילו אנו היחידים בעולם כולו, כאילו אנו העולם ומלואו ודבר לא נחוץ עוד…
    והגוף בזמנים האלו באמת מדבר יותר טוב ממלים.

  3. איריס קובליו

    קסם. ויפה כתבת. ומה לא הייתי נותנת כדי לחוות עוד פעם אחת את הקסם הזה שמנמנץ כמו כוכב ממרחק של עשרים ואחת שנים

    • לי עברון-ועקנין

      אורם של הכוכבים מגיע כעבור זמן. אשתדל לשים לב כמה שיותר כבר עכשיו. תודה איריס 🙂

  4. ועל זה יגיד קובי אוז: "השיר שלי הוצא מהקשרו".
    🙂
    את בטח עייפה, לי, אבל אנחנו הרווחנו פוסט יפה ומלא רגש.

    • לי עברון-ועקנין

      תודה שחר-מריו היקר. אני בסדר דווקא. בצהריים אני אהיה עייפה ואז אני עלולה לכתוב שירים על סיאסטות…

  5. איזה טקסט יפה!
    ואני נזכרת לטובה (מאד) באחיזות של הקופיפים החמימים, ידיים ורגליים 🙂

  6. האחזי בקופיפה המתוקה ,לי, לפני שתגדל ותקפץ לה מעץ לעץ
    כמה כיף כשהם עדין קטנים ונימוחים ומשתרגים גוף על גוף עור על עור. טקסט מכמיר לב

  7. מירי פליישר

    לילוש מתוקה העברת לי את החיבוק-גוף הזה ואת הזכרונות . עכשיו אני יודעת . זה היה זה היה ואי אפשר להכחיש. בגוף אני זוכרת. ושיר היקינטון- ליד חלון קיצי פתוח,על כיסא הנדנדה שליד מיטת שלומית שלי,אני שרה לה ובחוץ,כך מספרים לי יושב ליד החלון הכלב שפיץ, מרים ראש בערגה וקצת רחוק משם אבישי על כסא נוח בחושך בגינה , רואה את שפיץ ומקשיב לצמיחת היקינטון הקטנה במיטתה.
    עכשיו היא אמא וזורחת מבפנים מחובקת ושרה .

    • לי עברון-ועקנין

      מירי היקרה, בגוף את זוכרת ובמילים את ממחישה… "זורחת מבפנים", איזה יופי!

  8. קסום כמו אמא ותינוקת שזה הכי.

  9. לי תארת נהדר את רגע האשר החמים הזה המנוחם

  10. רונית בר-לביא

    מקסים, לי.
    זכית.

  11. היי לי, העברת את הקרבה הזו של שני גופים חמים ונשימת חתלתול, ויצרת לך בבלוג אחד תור של בייביסיטרים בפוטנציה. הרוך שבו את מתארת את הקימה הזו כל כך משמח, כל כך שונה מהלאות הקשה שמתארת סילביה פלאת בשיריה על הקימה הבהולה לתינוק שבוכה (שכחתי את שם השיר). ואולי גם את מנקרת עכשיו מעייפות. לילה טוב,נעם

    • לי עברון-ועקנין

      היי נעם. כן, שונה מאוד מסילביה פלאת… ודווקא עכשיו בלי קימות בליל אמש אני גמורה ורצוצה. איך אתה? 🙂

  12. כמה ענוג.

    • לי עברון-ועקנין

      גם זה מזכיר לי שיר (כמה ענוג הוא, כמה ענוג…)
      וכרגע אני מתה מעייפות, בלי קשר.

  13. יעל רוזן- בר שם

    סיפור מקסים, שלא נדבר על הקטעים שצחקתי בהם. הספרות והעברית – הנאה לעיניים.

    תודה לי.

  14. את גם יודעת לגעת ברגש, במרגש והעדינות והרכות שבה תיארת את החיבוק עם התינוקת, המיסו את ליבי.

השאר תגובה ל לי עברון-ועקנין ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל