בריז'יט ברדו היום בגיל של אימא שלך (אני מנחש). מצאי תמונה עדכנית ומחמיאה של בריז'יט ברדו, ותראי לאימא שלך בחזרה, שתדע לה.
או כמו שאמרה רחל חלפי ב"נפילה חופשית":
לכחול הזקן מגיע לפגוש כחולת זקן.
כן, לי, את צודקת…
ואין מי שיצדיק אותך (כמו שאוהבים לומר לפעמים). לכן ההתמודדות הכי טובה עם פולניות (ופולניה זה אופי ולא מוצא, אז עזבי את קיבוץ הגלויות שלנו לרגע) הוא לאחוז מולם מראה.
נסי ותהני.
היא מייצגת את הדור של "מה יגידו האחרים" ,אֶת הדור שהזהות שלךָ נקבעה על פי יחס האחרים אליך.
ואת את הדור השם את עצמו במרכז ורוצה להרגיש בנוח עם עצמו ,עם הפנימיות שלו.
לפעמים הערה בוטה שווה זהב – פוטחת את הראש
למקום נכון יותר – ליטוף ונחמדות מצמיחים רק
את האשליה שהכול בסדר. אמירה מעליבה יכולה
לבוא ממקום של רצון לשנות מצב.
אני, לאנשים שייכפת לי מהם מעירה הערות בוטות
ובו זמנית מסבירה למה. בודיהסט היה תודה.
אני רוצה להצטרף אלייך עם דברים שאמא שלי העירה לי כל חיי על עצמי,
לא על שומן, על דברים אחרים במראי …
וזה סודק את הבטחון העצמי.
עניין אותי הסוף, האם את מתכוונת ב"מוקפת ערגה של עצמי" לדבר חיובי,
כלומר שאת מעריצה ואוהבת את עצמך, או למונח הלא מושג של ערגה,
שאת עורגת אל עצמך האמיתי אבל לא מגיעה ?
נקודה קריטית בשיר בשבילי.
בריז'יט ברדו היום בגיל של אימא שלך (אני מנחש). מצאי תמונה עדכנית ומחמיאה של בריז'יט ברדו, ותראי לאימא שלך בחזרה, שתדע לה.
או כמו שאמרה רחל חלפי ב"נפילה חופשית":
לכחול הזקן מגיע לפגוש כחולת זקן.
ארז, לכבוד ולעונג הוא לי 🙂
ולהפך! הרי הקבלה העצמית וקבלת האחר כרוכות יחד לבלי הפרד… מי שמראה תמונה לאחר כבר רואה בעיני רוחו תמונה ולא צריך להראות לו.
כן, לי, את צודקת…
ואין מי שיצדיק אותך (כמו שאוהבים לומר לפעמים). לכן ההתמודדות הכי טובה עם פולניות (ופולניה זה אופי ולא מוצא, אז עזבי את קיבוץ הגלויות שלנו לרגע) הוא לאחוז מולם מראה.
נסי ותהני.
אני יותר נהנית להסתכל על עצמי במראה :))
ושתהיי סמל סקס?
את הרבה יותר מזה מוקפת בעולם עשיר משל עצמך וקורנת אותו החוצה. חוץ מזה את יפה.
תודה מירי היקרה. ועוררת בי מחשבות על יופי של סובייקט לעומת יופי של אובייקט.
נראה לי שהכל בכלל התחיל בגללה.כל הטירוף הזה של הדיאטות ונשים שחושבות שהן צריכות להיות חתולות מין. היא נושאת על הכתפיים שהיו פעם יפות הרבה אשמה.
אוי, מסכנה… בואי נאשים את רוז'ה ואדים ולא אותה…
היא מייצגת את הדור של "מה יגידו האחרים" ,אֶת הדור שהזהות שלךָ נקבעה על פי יחס האחרים אליך.
ואת את הדור השם את עצמו במרכז ורוצה להרגיש בנוח עם עצמו ,עם הפנימיות שלו.
גיורא, איזו פרספקטיבה מעניינת! תודה.
לי יקירתי, אמא כזו צריך להחליף בדחיפות!
LOL
איזה סיוט להיות הורה של משורר, מנציחים כל מה שאולי נפלט לך פעם, לדיראון עולם…
לפעמים הערה בוטה שווה זהב – פוטחת את הראש
למקום נכון יותר – ליטוף ונחמדות מצמיחים רק
את האשליה שהכול בסדר. אמירה מעליבה יכולה
לבוא ממקום של רצון לשנות מצב.
אני, לאנשים שייכפת לי מהם מעירה הערות בוטות
ובו זמנית מסבירה למה. בודיהסט היה תודה.
אכן לפעמים עלבון הוא מנוף לשינוי.
הוי רגשות האשם של הילדה המשוררת הסוררת …
LOL אהוד
אני רוצה להצטרף אלייך עם דברים שאמא שלי העירה לי כל חיי על עצמי,
לא על שומן, על דברים אחרים במראי …
וזה סודק את הבטחון העצמי.
עניין אותי הסוף, האם את מתכוונת ב"מוקפת ערגה של עצמי" לדבר חיובי,
כלומר שאת מעריצה ואוהבת את עצמך, או למונח הלא מושג של ערגה,
שאת עורגת אל עצמך האמיתי אבל לא מגיעה ?
נקודה קריטית בשיר בשבילי.
רונית היקרה, זו אכן נקודה קריטית. השיר בכוונה קצת עמום בנקודה הזו. אבל אם את רוצה לדבר על החיים, אני איתך. כלומר: אוהבת את עצמי :).
הסוף נפלא אבל ההתחלה בכל זאת קשה.
אומי היקרה, אני אוהבת שאת מביאה את עצמך בתגובותייך.
בריז'יט בארדו הייתה אם די גרועה, קראתי עליה פעם, הסתדרה טוב עם החיות ובנה סבל.
אז שום דבר לא בגללה.
עם הגיל והלידות משמינים, אולי גם זה שלא בא לך שכולם יסתכלו עליך כל הזמן משמין.
בקשר לאמהות, כה נכון.
אימא שלי אמרה לי שנים משהו על פרט בגופי שלא נראה , לה.
זה עשה לי המון נזקים.
וכשהתבגרתי, החמיאה לי על אותו פרט עצמו, וטענה שאין צורך שארזה.
היא החמיאה לי המון, עד היום, ומשום מה לקח לי שנים להתגבר על העלבון, ולהסתגל למחמאות.
הרע נחרט חזק יותר.
באמת לא הוגן.
תכונה אנושית מעניינת, שהרע נחרט חזק יותר… תודה על התגובה אביטל.
לי, שיר יפה,נשי, אנושי.
עקיבא
נעמה לי תגובתך עקיבא, תודה
לקוח זמן עד שאנחנו מחליטות שמה שאימא אומרת לא רלוונטי. ויש שזה לא עובר לעולם.
לכן אני מחזקת את ידייך! טוב להיות מידי פעם במעגל עצמי.