בננות - בלוגים / / אני הסיוט של אנשים כמוני
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה - שירים וסיפורים
  • לי עברון-וקנין

אני הסיוט של אנשים כמוני

כבר סיפרתי פעם על פחד הילדות שלי שעובדי הזבל יקראו את כתביי שקרעתי ופיזרתי מאימת החשיפה, ועל תהליך ההתבגרות המרגיע שבמהלכו הבנתי שסביר להניח שעובדי הזבל ועוברי אורח והעולם בכלל לא מתעניינים עד כדי כך בהגיגיי הכמוסים. אבל אני, לעומת זאת, לא השתניתי מאז מבחינת הסקרנות שלי לדברים כתובים ולדברים כמוסים, ולכן כשעליתי אתמול במדרגות (החיצוניות, לא בתוך הבניין) הביתה וראיתי פתק מתגולל שם הסתקרנתי והרמתי. וזה היה חלק מדף קרוע שגם ניכרה עליו דריכת נעל ומה שנכתב בו היה מאוד דרמטי, כלומר היה אפשר להסיק זאת מהמילים הספורות שנותרו שהיו תחילתו של כל משפט. וזה היה כתב של בן או של גבר בבירור (אבל אני קצת מרמה כי היה כתוב שם "אני זוכר").

למצוא פתק כזה זה מאוד סוגסטיבי, כמו בסדנת כתיבה כשנותנים לך להוציא מילים מכובע ולכתוב לפיהן (או שרק אני עושה את זה כשאני מנחה?). אני לא אכתוב כאן את כל המילים שהיו שם כי גם ככה מה שאני עושה הוא בטח הסיוט הכי גרוע של אותו איש, אבל אני אגיד שמבין ארבע מילים מאוד מאוד טעונות שם, שתיים היו אבא וטיול. שעל כל אחת מהן אני יכולה וצריכה (למען ניקיון נפשי) לכתוב הרבה מאוד מאוד.

ואתמול שמעתי את המילה היפה "פתקאות". פתק זה דבר מתוק והאל"ף גם פותחת ומעצימה את הפתק – ומשנה את מינו לנקבה. פתקאות. אולי אני מקבלת פתקאות מאלוהים לאחרונה, כמו וולט ויטמן…

 

Why should I wish to see God better than this day?

1280

I see something of God each hour of the twenty-four, and each moment then;

 

In the faces of men and women I see God, and in my own face in the glass;

 

I find letters from God dropt in the street—and every one is sign’d by God’s name,

 

And I leave them where they are, for I know that wheresoe’er I go,

 

Others will punctually come forever and ever.

1285

  

 

לטקסט המלא של ויטמן: http://www.bartleby.com/142/14.html

18 תגובות

  1. מרוב עיסוקי כעת בשירת בלייק אינני יכול שלא להיווכח בכך שוויטמן הכיר היטב את שירת בלייק ושאב ממנה סמלים ודימויים.

    • לי עברון-ועקנין

      מעניין גיורא, אבל בינתיים אני מכירה רק את
      tiger tiger burning bright…
      (כמו אבנר, אני מנחשת.) 🙂

  2. גיורא אתה טייגר בעשב !!!

  3. תשמעי לי,
    הסיוט של האחד זה הברכה של האחר,
    את ברכה נפלאה.
    לגבי פתקאות איזו ברכה התובנה לגבי הפתקה המגולגלת באקדח,
    דבר מוביל לדבר.

    פתקאות ואלוהים , כבר ישיש אני בכותל שולח עפיפונים שם השמים נמוכים וכותב עליהם באותיות קידוש לבנה .
    וגם את אלה אני שולח באל חוט .

    וויטמן, אודן,
    פתקאות- הרפתקאות עם אלוהים לוויטמן, גם אני קיבלתי
    בניו אינגלנד כל עלה פתקה
    במיוחד בסתיו
    כל עלה כמו מכתב
    אבל פה שומעים את הקולות.

    • לי עברון-ועקנין

      אבנר איזו תגובה נפלאה (את הפתקה של הג'ימייל עליה אני אשמור) ומלאת מתנות…
      ולא הרגשתי קודם את הקשר פתקאות-הרפתקאות, איזה יופי! אצא לי להרפתקאה ביער ואפזר אחריי פתקאות למצוא את הדרך הביתה אחרי שאקרא את מכתבי העלים :).

  4. איריס קובליו

    לי, בגלל הפוביה הזו אני השמדתי כל מה שכתבתי עד גיל 40 (בשרפה, כן בשרפה) ומאז משהו עצר בעדי, למרות שמדי פעם אני נתקפת נטייה כזו. כולל למחוק את חיי:)

  5. חני ליבנה

    כמה מסקרן לי, אני בראשי מנסה לשחזר מה כתוב שם, אבא מטייל עם בתו? למה לא באת עם אבא לטיול?דברים אחרים?? ועל כל אחד מהם כמו שכתבת לא חסרות מילים, אני אוהבת לקרוא אותך, יש משהו טהור ומסקרן בכל מה שאת כותבת, ושכחתי מרגש, גם בפוסט הקודם שהעלה בעיני דמעות.

    • לי עברון-ועקנין

      בפתק המקורי? לדעתי קרה בטיול משהו לא טוב (בריאותית) או לאב או לבן…
      תודה חני גם אני מתרגשת ודומעת מדברים שאת כותבת, למשל הקטע עלייך ועל אחיך בכינרת לא מרפה ממני, כנראה יש בינינו חיבור…

  6. אנחה עמוקהההה

  7. פתקים זה דבר נפלא, אני זוכרת סצנה מ"רומן רוסי" איך אחד הגיבורים ר כתב לאשתו פתקי אהבה והטמין אותם בכל מקום בבית במשך כל שנות נישואיהם גם בזקנה- אחד הסיפורים המשניים המדהימים ברומן
    לדעתי יש לך נושא לסיפור מרתק
    שולחים לך יופי של מתנות, לי
    מתנות לחג

    • לי עברון-ועקנין

      תודה חנה, גם אני מרגישה ששולחים לי מתנות. רעיון נפלא של שלו. וגם אני חשבתי אולי לכתוב סיפור קצר…

  8. אם יצרפו את כל תבות פנדורה של כל אחד ואחת מאתנו, נזכה במאגר אנרגיה בלתי מתכלה ומשבר הנפט ייעלם.
    לי, זה יפה איך שאת נותנת את דעתך על דברים שאת נתקלת בהם, זורמת ולא מתעלמת, נותנת להם זכות קיום

    • לי עברון-ועקנין

      נעם, איזה רעיון מקסים ומקסימה גם יכולתך לשבח ולפרגן.
      ואני מתחברת למה שכתבה רונית פה למטה ומוסיפה שקל לראות את הזרימה אצל אחרים ואת הצרימה אצל עצמנו…

  9. רונית בר-לביא

    לי, הכתיבה שלך נוגעת כי היא אמיתית כל כך.

    "אבל אני קצת מרמה כי היה כתוב שם "אני זוכר"" בכלל שבה אותי ..

    את לא מייפה.

    ויוצא לך יפה.

    ואגב: כולנו הסיוט של כולנו,
    כמעט תמיד אנחנו השופט המחמיר ביותר של עצמנו, והשאר בלתי מזיקים ברובם יחסית לנזק שנקרא אנחנו עצמנו 🙂

השאר תגובה ל לי עברון-ועקנין ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל