עודד פלד משורר, מתרגם ועורך
אל תירא
"אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל
הַקָּדוֹש-בָּרוּך-הוּא שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ"
א
אִם רוּחַ תָּנוּחַ
[לוּ תָּנוּחַ עָלָיו]
[לוּ תָּנוּחַ עָלָיו]
בְּחֵיק יַעַר, מְשׂוֹשׂ-לֵב, שֶׁאֳרָנִים מְאַוְּשִׁים בּוֹ בַּדֶּרֶךְ הַהוֹלֶכֶת עֵין-כֶּרֶם בּוֹאֲכָה
בֵּית זַיִת הַסְּמוּכָה –
אִם גַּרְגֵּר מְתֹם יְהֵא בּוֹ
[לוּ יְהֵא]
אֹזֶן יִכְרֶה הַלְמוּת פַּטִּיש עֲמוּמָה נְבִיחַת כֶּלֶב רְחוֹקָה – עֵינָיו בְּיִפְעַת
זַיִת וָגֶבַע טוֹבְלוֹת – שֶׁמֶשׁ חֹרֶף בְּאֶרֶץ הַצְּבִי – אוֹ-אָז, בְּשָׁעָה עֲלוּמָה
בַּת-קוֹל תֹּאמַר
[לוּ תֹּאמַר]:
אַל תִּירָא, עֶבֶד אֲדֹנָי, כִּי לֹא תִּנָּבֵא אֶל מַלְכוּת רְשָׁעָה מְאוּרַת אַנְשֵׁי אָוֶן צִפְעוֹנֵי
שְׂרָרָהשָׁם אֲזוֹבֵי קִיר אֲרָזִים יֵחָשֵׁבוּ עֲלוּקוֹת-אָדָם אָרֶץ יִרָשׁוּ – וְאַל תִּשְׁאַל הוֹ
אַל תִּשְׁאַל: מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי – עֵינֵיךָ שָׂא אֶל הֶהָרִים – הֵן טֶרֶם הוֹרָתְךָ
רֶחֶם-אֵם-שֶׁלֶג-בֶּלְזֶן יָדַעְתִּי כִּי אַךְ פִּיּוט נֹחַם תַּעֲרֹג
לְבַשֵּׂר – מִזְמוֹר עֲנְוֵי-רוּחַ מָזוֹר לָרָשׁ
וְעַכְשָׁו, מַה יִּבְבַת כֶּלֶב מִזְרָחָה תָּבוֹא נְבִיחַת אֲחֵר מַעֲרָבָה תִּנָּשֵׂא – הִנֵּה רוּחַ דַּק עֶדְנָה
יְנַשֵּׁב, יְרֹק חֹרֶשׁ עַיִן לֵאָה יְשׁוֹבֵב, שָׁם הֵלֶךְ דַּל בֶּעָפָר יִשְׁתַטַּח – עֲלֵי אֶרֶץ נוֹשֶׁכֶת
יוֹשְׁבֶיהָ בִּזְהֹר אוֹר רִאשׁוֹן רְאִיתִיו – אֲמִיר עֵץ יִשַּׁק מַבָּטוֹ חֲגְוֵי סֶלַע יָתוּר
ב
אָהּ אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם
לוּ אַךְ אוּכַל פְּקֹחַ עַיִן לָרוּחַ לוּ חֲדְרֵי לֵב יָבוֹא אוֹר פָּנֶיךָ אֵשׁ נִסְתָּרוֹת יִגַּהּ
לוּ יִלְאַט מַלְאָךְ בְּאָזְנַי:
אַל מָגוֹר עֶבֶד אֲדוֹנָי – אַל תַּשְּׁפִּיל פָּנֶיךָ מֶּנִּי
כִּי בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ עִמָּךְ אֶהְיֶה –
הִנֵּה בִּרְחוֹבוֹת נָצְרַת בִּשְׁעַת בֹּקֶר תְּשׁוֹטֵט – לִכְנֵסִיַּת הַבְּשׂוֹרָה יִשָּׂאוּךָ
רַגְלֶיךָ – שָׁם בְּקֶרֶן זָוִית רֹאשְׁךָ תַּרְכִּין – עֵת לִחְשׁוּשׁ מִזְמוֹרִים לַטִּינִיִּים
יִשָּׁמַע תְּפִלַּת דָּוִד תְּמַלְמֵל לַאדֹנָי אֱלֹהֶיךָ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ מִשְּׁמֵי-שְׁמֵי-קֶדֶם:
"אֲדֹנָי, לֹא גָּבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי;
לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי, אֱלֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי"
הֵיכָן אַתָּה עַכְשָׁו בֶּן מִרְיָם וְיוֹסֵף שֶׁרוֹאֶה וּמוֹרֶה אַהֲבָה עִבְרִי הָיִיתָ עַד אֵין שֵׂאת עוֹד
צַעַר עוֹלָם – וְדַיָּגִים פְּשׁוּטֵי-עַם שֶׁבָּאֵשׁ וּבַמַּיִם אַחֲרֶיךָ הָלְכוּ רָאוּךָ מְשַׁוֵּעַ
פְּרֵדַת רוּחַ מִסֹּהַר הַגּוּף טֶרֶם הִמְרֵאתָ רְקִיעֵי-רְקִיעִים – הוֹ אֶרֶץ מְסֻכְסָכָה
מָרָה מִלַּעֲנָה נְבִיאִים טוֹרֶפֶת וּבְנֵי נְבִיאִים –
ג
עֵת אֶל הַיַּעַר תָּשׁוּב צְוִיחַת עוֹרֵב בּוֹדֵד פָּנֶיךָ תְּקַדֵּם: קְרַע-קְרַע
גַּם יְלָלָה מֵעֳבִי שִׂיחַ נְבִיחַת כֶּלֶב מְהַדְהֶדֶת נְשִׁימוֹת שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת מֵעֵבֶר רֶכֶס
מַעֲרָב – הִנֵּה יוֹם נוֹטֶה לָלוּן נִצּוֹד לְאִטּוֹ בְּרַחְשׁוּשׁ בֵּין-עַרְבַּיִם – כָּאן
עֵין כֶּרֶם – נוֹשֶׁקֶת קְצֵה זְקָנוֹ שֶׁל הַר הַקָּרוּי עַל שֵׁם חוֹזֶה, הוֹזֶה, בִּנְיָמִין-זְאֵב –
וְעֵת מַבָּטְךָ מִזְרָחָה תִּשָּׂא רָאֹה לֹא תִּרְאֶה יִפְעַת יְרוּשָׁלֵם – קִרְיַת מֶלֶךְ רַב –
אֵיכָה לִמְרֵרַת בֶּלַעוּבֶצַע הָיְתָה
עֲטֶרֶת שֹׁחַד אֶתְנַן שַׁלְמוֹנִים
*
מַה רָז בְּאָזְנֶיךָ רוּחַ יִלְאַט מַה רַחַשׁ תַּסְכִּית טֶרֶם עַרְבִית תִּתְפַּלַּל –
וּלְבֹקֶר-מָחֳרָת, עֵת פְּעָמֶיךָ אֱלֵי חֹרֶשׁ תָּשִׂים, עֲרָפֶל בַּגַּיְא תַּחְתֶּיךָ יִרְבַּץ – אָהּ
מַה-יָּפִיתָ-עֵמֶק-נָאוִי מַה-יָּפִיתָ מַה-יָּפִיתָ עוֹטֶה שַׂלְמַת אוֹר – וְיוֹנִים
צְחוֹרוֹת-כָּנָף, שְׁתַּיִם, אֶל עַל מַמְרִיאוֹת –
ד
וְעֵת צָפוֹנָה תָּשׁוּב אֶל אֶרֶץ גָּלִיל בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים אֵלֶיךָ יִגָּלֶה חֶזְיוֹן שְׁמֵי טוּרְקִיז
עוֹטִים אַדֶּרֶת מְאוֹרוֹת וְעַנְנַת נוֹצָה בִּדְמוּת קֶשֶׁת סוֹבֶבֶת סַהַר מָלֵא – אָהּ מַה
יָּפִים הַלֵּילֹות בִּכְנַעַן מַה יָּפִים מַה יָּפִים – וּמִיהוּ זֶה הָעוֹלֶה מִן הָרַחֲצָה בְּמֵי
יַרְדֵּן מְשַׁכְשְׁכוֹת רַגְלָיו זְקָנוֹ פֶּרֶא שְׂעָרוֹ אֵשׁ לֶהָבָה – אוּלַי פַּעֲמַי הַמְבַשֵּׂר
הֵם טֶרֶם פֻּרְעָנוּת – וּלְוַאי שֶׁטוֹעֶה אֲנִי –
הוֹ אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם אֲדֹנָי צְבָאוֹת אֵל קַנָּא וְנוֹטֵר – אִם נָשָׂא עַבְדְּךָ חֵן מִלְּפָנֶיךָ
עַל נֶפֶשׁ עוֹלָם וָאָדָם יְבַקֵּשׁ – אַל תִּתֵּן לַמּוֹט רַגְלֵינוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ בַּל יִמְעֲדוּ –
בְּבוֹא יוֹם פְּקוּדָה לוּ צֹאן מַרְעִיתְךָ חֶמְלָה וָחֶסֶד תַּרְעִיף – הִנֵּה עֶרֶב-עֶרֶב
בִּשְׁעַת בֵּין-עַרְבַּיִם יִשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה עֵת אוֹר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ תִּגְלֹל –
וְאַף כִּי יִרְבּוּ מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּין לָעֵת הַזֹאת עוֹד חֶמְדַּת תֵּבֶל עַל
מְכוֹנָהּ עוֹמֶדֶת –
ה
בִּשְׁעַת בֵּין-שְׁמָשׁוֹת
שֶׁהִיא שָׁעָה
תַּמָּה לְשַׂרְעַפִּים
אִישׁ הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה
מַקֵּל רוֹעִים בְּיָדוֹ
צוֹלֵעַ עַל בִּרְכּוֹ
כֶּלֶב כְּנַעֲנִי
שׁוֹמֵר צְעָדָיו
בִּשְׁעַת בֵּין-שְׁמָשׁוֹת
פּוֹקַחַת צֹהַר הִרְהוּרִים
אִישׁ הוֹלֵךְ פְּאַת שָׂדֶה
וּפָנָיו קֵדְמָה
בִּשְׁעַת בֵּין-שְׁמָשׁוֹת
יִשְׁתוֹמַם עַבְדְּךָ:
מִי שָׂמְךָ מוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר
רוֹאֶה, מִתְנַבֵּא –
הֵן צֹאן לֹא רָעִיתָ מִיָּמֶיךָ
מִלְּבַד עַנְנֵי-כִּבְשָׂה
גְּדָיֵי-רוּחַ
פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג
לְכָל עֵבֶר מִתפַּזְּרִים
וְשֶׁמָּא שֵׁם אֱלוֹהַּ
לַשָּׁוְא תִּשָּׂא –
וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא יַרְפֶּה
יוֹם-יוֹם אֵלֶּיךָ יִתְפַּלַּל
כְּמוֹ עַכְשָׁו, מַלְכוּת שַׁחֲרִית, עֵת אוֹר רִאשׁוֹן עַרְפִלִּים בַּגַּיְא תַּחְתָּיו יְמוֹסֵס – חֻפַּת
רָקִיעַ אָפֹר מֵעָלָיו –
ו
כָּאן יַעַר.
אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא.
כָּאן חֲזָזִית סֶלַע רְפִידָה לְרַגְלָיו
גֶּזַע אֹרֶן כַּר מְרַאֲשׁוֹתָיו
וּשְׁתִיקַת אֱלוֹהַּ עוֹלָם וּמְלֹאוֹ:
לֹא רַחַשׁ עָלִים לֹא אִוְשַׁת מְחָטִים צִיּוּץ צִפֳּרִים קְרִיאַת עוֹרֵב גַּם הֶמְיַת
יוֹנָה עֲרִירִית אַיִן – וְאֵי נְבִיחַת כֶּלֶב בְּמִדְרוֹן עֲצֵי זַיִת תִּתְגַּלְגֵּל –
מִי יָעִיר אֱלוֹהַּ מֵרִבְצוֹ יָשִׁיב שְׁכִינָה גּוֹלָה יָקִים סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת –
אָהּ אֶרֶץ עֵבֶר נִכְלֶמֶת עַד צַוָּאר מְבוֹסֶסֶת בְּמַדְמֵנַת הַדָּם-דָּם-דָּם
בְּאֵין מִזְבְּחוֹת אוֹר:
לֹא זַעֲקִי אֶרֶץ אֲהוּבָה
אַף כִּי יִסְּרוּךְ שׁוֹט גַּם עַקְרָב
כִּי עֶרְגַּת פַּיְטָן מַעֲדַנּוֹת תָּבוֹא בִּרְגָבַיִךְ
עֵת עֲלֵי עֵשֶׂב-חֹרֶף יִשְׁכַּב
וּפָנָיו הַשָּׁמַיְמָה:
אֲדֹנָי לָקַח
אֲדֹנָי יִתֵּן
ז
כָּאן יַעַר.
שֶׁמֶשׁ בֶּהָרִים מַעֲרָבָה צוֹלֵל – מִפְרַשׂ אֵשׁ בְּיַם אֹרֶן וּבְרוֹשׁ – וְגַם יִלְלַת צוֹפַר אַמְּבּוּלַנְס בִּכְבִישׁ
הַגַּיְא הַמִתְפַּתֵּל בּוֹאֲכָה הֲדַסָּה עֵין כֶּרֶם לֹא תָּפֵר שַׁלְוַת עוֹלָמִים – עוֹד מְעַט יִזְרַח סַהַר טְרוֹפִּי
כָּתֹם וּגְלִימַת חֲשֵׁכָה אָרֶץ תְּכַס –
כָּאן אֲדוֹן עוֹלָם פָּנֶיךָ אֲשַׁחֵר – לֹא אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים יְבַקֵּשׁ עַבְדְּךָ לֹא אֶת-תְּמוּנָתְךָ
הַבֵּט – כִּי אִם רוּחַ לוּ יָנוּחַ עַל אִישׁ לוּ יָנוּחַ וְהָיָה לוֹ מָזוֹר צֳרִי מַרְפֵּא – אִגֶּרֶת
רֹגַע נַחֵם בָּהּ אֶחָיו אַחְיוֹתָיו –
וְיֵשׁ כִּי יֹאמַר: אֲדֹנָי רוֹעִי חָסַרְתִּי מְאֹד – בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׂי טוֹב מוֹתִי טוֹב מוֹתִי
טוֹב מוֹתִי מֵחַיַּי – הֵנֵּה אֵשֶׁת-חֵיק לִי אוֹר-יְקָרוֹת וּבֵן מַתַּת-אֵל עֶלֶם חֲמוּדוֹת –
אַךְ אַתֶּם אִמָּא אַבָּא שֶׁרְאוֹת לֹא זְכִיתֶם כַּלָּה וְלֹא נֶכֶד – הֵיכָן אַתֶּם עַכְשָׁו –
הַמַּשְׁקִיפוֹת אַתֶּן נְשָׁמוֹת מֵעֲרוּגוֹת הַגַּן – אֵלִי אֵלִי לָמָּה שְׁבַקְתָּם וְאֵי נֹחַם
אֵי נֹחַם אֵי נֹחַם עֵת בַּיַּעַר אֶשְׁכַּב מַרְפֵּק סְבַךְ
לִטְמֹן בּוֹ דִּמְעוֹת גַּעְגּוּעַ –
אוֹ-אָז כִּנְשִׁימַת חֶסֶד נִיחוֹחוֹת חֹרֶשׁ בְּאַפּוֹ יַעֲלוּ – חַצְבֵי סְתָו שְׂרַף
אֳרָנִים עֲשַׁן מְדוּרָה רְחוֹקָה אֲוִיר הָרִים כַּיַּיִן מָתוֹק יַיִן מָתוֹק לְבַב אֱנוֹשׁ
יְשַׂמַּח –
ח
עֵת גִּיל עֵת יָגוֹן עֵת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ תָּבוֹא – בְּעֶרֶב כִּפּוּר יִטֶּה אֹהֶל לָלוּן בְּיַעַר רֹאשׁ פִּנָּה דָּרוֹם הַהוֹלֵךְ וְנִגְדָּע הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט – הוּא וְכַלְבּוֹ מִשְּׁקִיעָה עַד שְׁקִיעָה – תַּעֲנִית דִּבּוּר וְדִמְמַת אֱלוֹהַּ בַּכֹּל – רוּחַ חָמִים מְקוֹם סֵתֶר יַעֲטֹף וְלֹא חַיְתוֹ-יַעַר לֹא שֵׁדֵי בַּלָּהָה חִתִּיתָם יַפִּילוּ עַל אִישׁ נָם שְׁנָתוֹ חֵיק בֵּית תְּפִלָּה – וְשֶׁמָּא שְׁעַת רָצוֹן הִיא שְׁעַת רֹגַע וּמָנוֹחַ נָכוֹן עֵת יַעַר יֵעוֹר לְמַשַּׁק אוֹרִאשׁוֹן –
צִיצִיּוֹת שִׂיחָיו כַּנְפֵי תְּכֵלֶת צַמְרוֹת אֹרֶן מְזוּזוֹת הֵיכָלָיו:
ט
זֶה דְּבַר הַשִּׁיר:
שְׁלוֹשָׁה-עָשָׂר יְרָחִים צָמַח מֵאָז נָבְטוּ הֲבָרוֹת רִאשׁוֹנוֹת
וְחֵי נַפְשִׁי לֹא יָדַעְתִּי אָנָה בָּא כִּי נִשְׁלַם. עוֹד מְעַט
כִּתְמֵי צֶבַע גְּמוּרִים נֶחְפָּזִים אֶל אַחֲרִיתָם. סֻלְמוֹת
צְלִילִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בְּפִי חֲלִיל אוֹר עִנְבָּלִי,
פַּעֲמוֹן רוּחַ מְדַנְדֵּן, גּוֹנְג הַזְּמַן הַכָּסוּף. עוֹד מְעַט
נְשִׁימוֹת אַחֲרוֹנוֹת. שֶׁלֶג צוֹוֵחַ הָרִים רְחוֹקִים.
אֲנָפָה עָטָה עַל דָּג מְפַרְפֵּר. בֻּלְבּוּל מְסַלְסֵל
בִּגְרוֹנוֹ אוֹרִאשׁוֹן.
י
בִּשְׁעַת שַׁחֲרִית
עֵת רִכְסֵי גָּלִיל
עַד צַוָּאר
בַּאֲגַם
עֲרָפֶל
טוֹבְלִים
וְיִפְעַת שְׁכִינָה
צַפְרָא טָבָא
תִּלְחַשׁ
בְּקוֹל דְּמָמָה
דַּקָּה
בִּשְׁעַת שַׁחֲרִית
שֶׁהִיא הַשָּׁעָה
הַנַּעֲנֵית לְשַׂרְעַפִּים
מִפְתַּן חֹרֶשׁ
שָׁם יָשַׁבְתִּי
שָׁם לֹא בָּכִיתִי
שָׁם אֱלוֹהַּ שִׁחַרְתִּי
לְלַמְּדֵנִי עֲנָוָה
מִפְתַּן חֹרֶשׁ
שָׁם יָשַׁבְתִּי
שָׁם לֹא בָּכִיתִי
וְהָיִיתִי כְּחוֹלֵם
* מתוך הקובץ "פעמוני רוח, חלילי אור [שירים ותרגומי שירה] שיראה אור בהוצאת קֶשֶׁב לשירה
עושר, יופי ומורכבות והיתי כחולמת.שיר כזה יש לקרוא עשרות פעמים כדי למצות משהו מן הנאמר לפני ולפנים.
מחכה לספר.
תודה מקרב-לב, רות, על תגובתך החמה והמלבבת
השיר הזה מזכיר לי איזה משוררים גדולים היו אבותינו הנביאים, ומרגש אותי לראות אותך הולך בדרכם. תודה עודד על השיר הנבואי הזה. עבורי הוא נבואת נחמה ועוד אשוב ואקרא בו.
תודה מקרב-לב, חני.
מן הטקסט לךקחתי את המילה ענווה, ואימצתי.
קלעת בול, אילנה. ענווה היא מילת המפתח כאן
שירה גדולה
תודה, ענת
זה באמת לא הגון לפטור את היצירה הגדולה הזו בכמה מילים.
לכן אסתפק בהערה צדדית העוסקת במלאכת הכתיבה והשירה.
מי שבוחר בסגנון נבואי יכול להשמע פטטי גם אם דבריו יהיו דברי טעם.
התגברת על כך בעזרת האירוניה העצמית שהשחלת לכתוב מדי פעם ובעזרת הארמזים לכל סוגי הספרות מכל העולם שגם בהם אני רואה סוג של קריצה חצי צוחה חצי בוכקת.
והדברים עצמם הם כואבים ונכונים.
פאתוס אינו דבר שלילי, גיורא. הוא מלמד על להט של אמירה אקספרסיוניסטית. הבעיה היא עם אובר-פאתוס
אתה צודק ,אבל הגבולות הם כל כך עדינים כך שהצלחת ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר יש באמת פאתוס ,אבל הוא לא נשמע נלעג מהסיבות שמניתי.
תודה, גיורא
ציור גדול עודד, על כל הקיר!
תודה, שולמית
נפלא עודד, נפלא ובהצלחה עם הספר
תודה מקרב-לב, משה
הצלחת לאתגר אותי ואת מוחי הלעוס לעייפה ,עבודה ,בית , וכו" וכו" וכו"
אני מחכה לספר ,לשבת לקרוא על כורסא ,בחצר ,במיטה לתפוס דימוי ולעצור אחר כך להמשיך , המחשב קר מידי
בשביל השיר.
שמח שהצלחתי לאתגר אותך, טל יעברו כמה חודשים עד שייצא הספר, אז נסי להתגבר על צינת המחשב ולקרוא לאט, בהפסקות, בנחת
טוב,עשיתי לי תה והתיישבתי לקרוא עוד.
עודד, כה יפה השילוב בין דיברי התוכחה כבקשה צנועה לכלל לבין התפילה הצנועה של הדובר…"והייתי כחולם"- אבל אולי לא רק…
אני חייבת לקרוא שוב כדי להבין את הדקויות המענגות…
חוצמיזה "שפעמוני רוח וחלילי אור" יעירו ויאירו את ספרך אשר עומד לצאת בקרוב.
תודה, תמי
הפתעה גדולה וחשובה לי מאוד ( שהרי בצוק העתים ובשגרת השיכחה לא קראתי עדיין את ספר שיריך האחרון , שיצא ב"קשב " ) .אני שמח להיווכח – גם בעקבות הטקסט המורכב והמטלטל הזה שלך , גם אחרי קריאה חוזרת בספר שיריו ( האחרון עד כה )של גיורא לשם ובשיריו שהופיעו רק בבלוג ( בינתיים ) , שנכתבת כאן גם שירה לא-"רזה", רחבת-נשימה ומביטה אחורה ( לשירת העבר העברית ) , ולאופק רחב מאוד, וקדימה ( גם אם באימה ), ולמעלה ( אל מה/מי שמעבר ל"פשט" ולפישוט ). ברכות רבות ממני, המצפה לעוד . עודד אסף
תודה, עודד
עודד. משתאה מהבריאה שבמילותיך. יחד עם הכלב הולך איתך בין העצים. זורה לרוח . . .
תודה, יהונדב
עודד,
מה אֹמר לך?
היֵלכו שניים יחד בלתי אם נועדו?
ועודד-אל-עודד כבר הבחין בכך בתגובתו.
אני לוקח זאת כמחמאה גדולה, גיורא
עודד,
דיברתי הרבה מעבר למחמאה: דיברתי על חברות ושותפות לדרך.
הוא שנאמר: היילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו?
אוח, עודד היקר,
הפואמה הזו, או יותר נכון מילות הקודש הללו, הם בעבורי כמים רבים לנפש צמאה.
קראתי את הפואמה ברוב קשב. אפשר לכתוב ולומר הרבה על הפואמה, על השפה, על התכנים. אבל אסתפק בלציין כי נהדר לחזות באדם שחובר אל האלוהות בלי להתבייש, מתוך צמא, מתוך קריאה גדולה, מתוך ענווה ומתוך יושר וידיעת ערך עצמו גם יחד. אני מאמין לכל מילה, אני רואה במילים הללו קריאת כיוון, אני רואה בהן התגלות, דברי נבואה, ואני מאמין שזו רק ההתחלה, או המשך, אבל ודאי לא המילה האחרונה.
אני הייתי מחלק את הפואמה לפי מפתח כזה: (1) תיאור הדובר את עצמו, על לבטיו, קשייו וחוויותיו, (2) תיאור נופים הנעים בין קושי ליופי להתגלות ונֹחם, לבין התגלות (3) ודיבור אלוהי ישיר – שבא או כשיח עם אלוהים או כשיח נבואי, כלומר דרך תמונות ונופים.
לכן השיא בעיניי הוא חלק ט" של הפואמה.
השיא הקיומי-רגשי הם חלקים ז-ח, המקדימים את ט", וכנראה לא במקרה.
החלק האחרון הנועל את הפואמה, בית י", חוזר לעניין הענווה שהיא, מסתבר, המסוף לכל המנגינות העדינות, העליונות ביותר.
ועוד דבר, עודד, טוב שכתבת "והייתי כחולם", כי זה כלל אינו "חלום", זה הרבה יותר. חן
תודה מקרב-לב, חן. באמת שאיני יודע את נפשי למקרא תגבתך. מה אומר ומה אדבר – קטונתי
הענווה, הענווה… 😉
ואין שום בעיה, תמשיך להיות קטן כזה, הרווח כולו שלנו. חן