עודד פלד
עודד פלד - משורר, מתרגם ועורך, נולד בחיפה, בן לפועל משכיל ולאם ניצולת שואה, בוגר אוניברסיטת חיפה במדע המדינה וספרות אנגלית. מתגורר בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון.
ערך את האנתולוגיה "כתונתי הצהובה" - השואה בשירת הדור השני.
עורך בהוצאת גוונים: 1996-1995
עורך "מאזניים" יחד עם עזריאל קאופמן ז"ל (2003)
חבר מערכת בהוצאת קשב לשירה, בכתבי-העת "עיתון 77", "עמדה", "מטען" והירחון המקוון לשירה "עיין ערך שירה".
תרגם מיצירותיהם של ג'ק קרואק, סול בלו, הנרי מילר, וולט ויטמן, סלמן רושדי, תומס הארדי, ון גוך [מכתבים לתיאו], ג'וזף קונראד, מארק טוויין, או. הנרי, תיאודור דרייזר, דילן תומס, ויליאם קרלוס ויליאמס, ארנסט המינגוויי, א.מ.פורסטר, ויליאם פוקנר, הרמן מלוויל, אן סקסטון, סילביה פלאת, טד יוז, שיימוס היני, הארט קריין, קארל סנדברג, רוברט בלַיי, לורנס פרלינגטי, גי'מס דיקי, לירוי ג'ונס, אדריאן ריץ', גרגורי קורסו, צ'רלס בוקובסקי, רוברט קרילי, צ'רלס אולסון, ואלאס סטיבנס, אליזבת בישופ, רוברט לואל, פרנק או'הארה, ריצ'רד ברוטיגן, מיוריאל רוקייזר, אמילי דיקינסון, דניס לברטוב, אלן גינזברג, צ'רלס סימיק, סיטאקאנט מאהפאטרה, אייאפה פאניקר, ברייטן ברייטנבאך, אוסואלד מטשאלי, רואי קנופפלי, לנגסטון יוז, אן קרסון, נורמן מניאה, אדגר הילזנראט, דייויד גוטרסון, מייקל מקלור, פיטר אורלובסקי, דיאן ואקוסקי, הרווי שפירו, ג'נט וינטרסון, לואס אונגר, לארי פרייפלד,סטנלי מן, קרן אלקלעי-גוט, ועוד.
תרגומי שירה
וולט ויטמן, "שירת עצמי" [כרמל, 2002]
ויליאם קרלוס ויליאמס, "רוצה רק לומר" [קֶשֶׁב לשירה, 2004]
אני שומע את אמריקה שרה: מבחר מן השירה האמריקאית החדשה {ירון גולן, 1989]
ארנסט המינגוויי, שירים נבחרים [סער, 1990]
סיטאקאנט מאהפאטרה, "מות קרישנה ושירים אחרים" [גוונים, 1996]
לואס אונגר, "גשם לבן בירושלים" [ירון גולן, 1990]
פרס חולון על שם קוגל [1983, 1992]
פרס חומסקי [1986]
פרס שר החינוך למתרגמים [1990]
סופר אורח בירנטון, אוקספורד [1994]
פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים [1997, 2007]
ספריו:
יום הולדת (תל-אביב : ספרית פרוזה עיתונספרות, תשל"ח 1978)
מכתבים לברגן-בלזן : מחזור שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1978)
קדיש ושירים אחרים : 1977־1980 (תל-אביב : עקד, תשמ"א, 1981 )
15 סונטות גשם מטורפות (תל-אביב : עקד, תשמ"ג, 1983)
אופנוען אצטקי : מיתוס פרטי 1977 - נובלה (ירושלים: תשמ"ה, 1985; תל אביב: ירון גולן, תש"ן, 1990)
עלווה : מחזור שירים (תל אביב : עקד, תשמ"ו, 1986)
לילה כנעני : שירים (תל-אביב: : שוקן, תשמ"ז, 1987)
לחם וגעגועים : שירים 1987־1990 (תל-אביב : עקד, תש"ן, 1990)
עפיפון אפור, תֶּפֶר האור : מבחר שירים, 1973־1990 (תל-אביב : עקד, תשנ"א 1991)
חלונות, מרפסת, חצר אחורית : שירים 1990־1992 (תל-אביב : תג, תשנ"ג 1993)
מכתבים לברגן בלזן ; נשימה : מחזורי שירים (תל-אביב : תג, תשנ"ה, 1995)
שלום רב שובך ארץ נחמדת : שירים (תל-אביב : גוונים/תג, תשנ"ט, 1999)
פתח דבר : מבחר שירים 1973־2005 (תל-אביב : קשב, לשירה, תשס"ו, 2006)
עודד פלד משורר, מתרגם ועורך
יפה
אכן שיר פרידה. ואין פרידות שמחות.
תודה, תמר
זה שיר על פרדה סופית בעתיד, לוסי. נכון שיש בו עצב, אבל הוא מנסה גם להיות שמח במידת האפשר
רגיש ויפה.
תודה, איציק
יערוף כמטר לקחי,
עודד, שיר נהדר
תודה על תגובתך החמה, משה
מאד יפה.
השיר שלך ריגש אותי עודד, , מאד ריגש, תודה.
תודה, אורה
תודה, אומי
עודד, שיר יפה כל כך. אני אוהב מאוד את היעלמות האב כביכול ואת התגלמותו במשהו דק-מן-הדק בסוף השיר. שם צורה ותוכן מתאחדים, כי גם השיר הולך ומידקק בסופו. השיר האמוני הזה הכתוב בלשון קצת מליצית אך כל כך אמינה, הזכיר לי בתוכנו את שני החלומות של השריף אד טום בֶּל ברומן המדהים של קורמאק מקראתי "לא ארץ לזקנים". המונולג הזה מתאר שני חלומות של השריף על אביו כמסמן איזושהי הבטחה של אמונה או ביטחון או נחמה בתוך העולם הזה הנראה כחסר סדר. רני.
תודה, רני. האמת היא שחשבתי כאן על עצמי כאב שייעלם המדבר אל בנו, אבל תגובתך חוללה אצלי הארה קטנה: ייתכן שבלא מודע אני מדבר כאן על היעלמותו של אבי הדובר אלי, כביכול
עודד, אני חושב שזה שני צדדים של אותה מטבע ב"נהר הדורות האינסופי" כמו שיעקב שבתאי המנוח נהג לקרוא לרצף החיים. ואם לחזור לקורמאק מקארתי הנפלא שמעסיק אותי כל כך בימים אלה. הרומן האחרון שלו שטרם קראתי אותו נקרא "הדרך" והוא על מסע של אב ובן עד כמה שהבנתי. רני.
נ"ב: אני מקווה שאתה נשאר כאן ולא עוזב את הבלוגייה או הספרות ולא הולך לשום מקום. אגב, מתי אמור להופיע ספר השירים והתרגומים? רני.
אתה צודק. אלה שני צדדים של אותה מטבע. אל חשש, אין לי שום תכניות ללכת בזמן הקרוב – זה מוזר, לא יודע איך צץ לי פתאום מין שיר פרדה כזה של אדם על ערש דווי. הספר ייכנס לדפוס רק אחרי החגים, אז מניח שייצא מתישהו בתחילת השנה האזרחית
אני מחכה לו. רני
עודד פלד היקר
אנחנו מחליטים בזאת
שלא להסתלק מפה לעולם
טוב לנו עולם המרשמלו
טוב לנו עולם הפקעות שמהם
נובטים כל מיני דברים יפים
טוב לנו
לבטל את התקנה המשונה והישנה
ששייכת לדתיים וחרדים
לפיה – מסתלקים
אני ואתה נשאר פה
עם הנס קפה והנס קריסטיאן אנדרסן!
זהו.
מבחינתי אין בעיה, יוסף יקירי. מוכן להישאר איתך כאן עד אחרית הימים, אבל איך מבטלים את תקנת ההסתלקות? לך יש מהלכים אצל החרדים, לא?
תראה: החרדה מהאי קיום מפרה את החיים.
כשאומרים לי את זה זה לא מרגיע אותי
אבל יש סיפורים מדהימים וכאלה שאני מכיר אישית שאנשים העצימו את רגע הפרידה מהחיים. [ואני שונא את המילה מוות]
הנה עושים פה פרוייקט זיקנה.
יש לי דודות שזרוקות על כסאות גלגלים והעין של כל אחת מעוכה ופוזלת.
יש בזיון גדול בסיום הקיום.
על זה אמר איש חושב [רב, כלומר רב יהודי, מאלה שקוראי העברית שונאים]
שהבזיון מוכיח שלנזר הבריאה תפקיד אחר, לא במסגרת ימי אכילת הגלידה וגריפת הון של כבוד [שהולך לזבל] או כסף .
נו, אני מלא תסכול. רק אתמול הייתי בבית הקברות. אמי נפטרה בחול המועד סוכות לפני שנים. וןמאז הסוכה היא אנדרטה לחיים הרעועים, אנדרטה לגיחוך כלפי מרכיבי משקפיים כהים [הכי מצחיקה אותי: ת"מ…]
– – –
מכאן אני גולש למישור הזיקנה האוניברסלית, זו של התרבות הישראלית ומסקנתי היא שאנו זקנים וסניליים:
מסקנתי היא שלהיות יהודי של תורה זו משימת הישראליות שלי. ללא זאת אנו נמצא כאן רק מה שיעניק לנו F16 ומטריה אטומית…
וכאשר גם זה ידעך אין לנו מה לחפש כאן. את עמוס עוז לא יקראו ישראלים באמריקה כי הם יתבוללו.
גם חרדים לצערי לא קוראים את עמוס עוז ובקושי את יהודה הלוי.
ואותי ואותך ואת רוני סומק יקראו???
מי????
מסכים עם כל מילה שלך, יוסף יקירי.
קשה לדעת מה מפחיד אותנו יותר – ההסתלקות או הזיקנה הארורה שלפניה. ורק הסתייגות אחת, במטותא – לא כל קורא עברי שונא את המילים רב יהודי
"לא כל קורא עברי שונא את המילים רב יהודי"
ידעתי שתעלה על זה ותביע אדיבות.
הנסיון שלי אומר אחרת.
עודד. אני מברך אותך בכל הברכות הטובות.
אוי לי ואבוי לי אם הייתי מתייחס לעניין כל כך רציני ב"אדיבות". כתבתי את מה שכתבתי כמי שמעיד על עצמו ועל עוד כמה קוראים עברים טובים שלא איבדו את הקשר ליהדות ואת הכבוד ליהדות
מה יפה השיר ,וצורתו תואמת את תכנו – הולך ומתמעט בסוף כמו הסוף
תודה, חנה
עודד. שוב שיחקת אותה אם מותר לדבר ככה על מורשת. . .
תודה, יהונדב 🙂
יפה
תודה
מרגש. מעורר געגועים, כרגיל, וקשור למקורות
תודה, תמי
מקסים, עודד.
תודה, אמיר
לעודד,
חסר לך שתיפרד ממני!
אתה יכול להירגע, גיורא. אני לא ממהר לשום מקום!
אהוב המבט מבפנים ומחוץ של האב המדבר אל בנו. אולי כמו אב הרחמים פונה אל בנו.
תודה, תמי.פירוש מעניין. לא חשבתי על זה