עודד פלד משורר, מתרגם ועורך
ה ר י ם
א.
הָרִים רְחוֹקִים בִּתְכֵלֶת אֲפַרְפָּרָה
הָרִים קְרוֹבִים בְּחוּם קַיִץ
וּבַתָּוֶךְ
כִּנְשִׁימַת שָׁמַיִם
עֲדַת צִפֳּרִים בִּמְהוּמַת מִדְאֶה;
שֶׁמֶשׁ מַנְמִיכָה וְיָרֵחַ עוֹלֶה
וּבְעֵינֵי רוּחִי אֲנִי רוֹאֶה
אֶת הָאָרֶץ הַיְשָׁנָה וְהַטּוֹבָה
פּוֹרֶשֶׂת כָּנָף לְנַעֵר סֶרַח עֹדֶף
וְכָךְ,
הָרִים תְּכֻלִּים-אֲפַרְפָּרִים
וְהָרִים בְּחוּם קַיִץ בִּמְהֻפָּךְ
תְּלוּיִים, אֲפִלּוּ יַם מָוֶת עַל
גַּג הָעוֹלָם. יָרֵחַ מַנְמִיךְ
וְשֶׁמֶשׁ עוֹלָה
וּבַתָּוֶךְ
כִּנְשִׁימַת שָׁמַיִם
עֲדַת צִפֳּרִים נוֹסֶקֶת בִּצְוָחָה
ב.
מֻתָּר לְהָרִים בַּיָּדַיִם אֶת
הָאָרֶץ הַמִּתְהַפֶּכֶת: לְהִתְגַּנֵּב
לְמַחְסַן הַצְּבָעִים שֶׁל הַטֶּבַע
לָקַחַת כָּחֹל
וְלִמְרֹחַ בִּמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל
דַּקּוֹת מִתַּחַת לַחוּם, לַיָּרֹק,
לַצָּהֹב; מִישֶׁהוּ
יַעֲבֹר שָׁם, אוּלַי,
יַאֲזִין לִדְמָמָה עִנְבָּלִית
בְּצַמְּרוֹת הָאֹרֶן בְּשָׁרְשֵׁי
אֲוִיר מְדַנְדְּנִים, וְיִתְמַהּ
ג.
לִפְעָמִים אֵינִי שׁוֹמֵעַ אֶלָּא צִפֳּרִים
לִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ דָּגִים
כְּסוּפֵי זְנָבוֹת חוֹצִים אֶת
פִּסְגוֹת הֶהָרִים, טַל
מְרַשְׁרֵשׁ בָּאֲמִירִים;
הִנֵּה, טֹהַר הַלֵּב כְּטֹהַר
הָעַיִן הַמְדַמָּה הַצּוֹפָה
נִכְחָהּ גַּעְגּוּעַ:
טַבְּעוֹת אוֹר וַעֲשַׁן סִיגַרְיָה
מִבַּעַד לְחַלּוֹן לֵילִי
יְסַלְסֵל מַחֲשָׁבָה: וּמֵאֵת
מִי הָיָה הַדָּבָר מֵאֵת מִי
בַּיֹּפִי לִמְשֹׁךְ סְלִילֵי עֶדְנָה, לְעַרְסֵל
אַפִּרְיוֹן קֶסֶם? הִנֵּה,
עִיר שְׁבוּיָה בְּצַמְּרוֹת רוּחַ
וְאֵין בָּהּ מְתֹם. וּמַה
נִּצְרַף בָּאֵשׁ מַה בַּמַּיִם
[כְּאֵב עוֹלֶה כְּאַדְווֹת
גֶּחָלִים]; אָה,
תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁל יֹפִי
נָטְלָה יְרוּשָׁלֵם וְאֶחָד
שֶׁל שִׂנְאַת חִנָּם
(אַחִים, דּוֹדָנִים),
עִיר הָרִים סָבִיב לָהּ
וְגַגּוֹת מַצְרִיחִים לַיְלָה
ד.
אָדָם יוֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ בֶּהָרִים וְנוֹסֵעַ לִמְקוֹמוֹ בֶּהָרִים אֲחֵרִים
וּבְצֵאתוֹ נוֹשְׂאוֹת אוֹתוֹ מַחֲשָׁבוֹת עַל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּא
וּבְצֵאתוֹ חוֹשֵׁב לְהַגִּיעַ
וּבֵין לְבֵין
אָחוּ
שָׁם פָּרָה צְחוֹרָה עֲלֵי עֵשֶׂב מְנוֹפֶפֶת שָׁלוֹם בִּכְנָפֶיהָ
פְּנֵי הַכּוֹתֵב פְּלִיאָה
עֵינָיו לֹא בַּתְּמוּנָה
[שָׁם מְחוֹל עַכְבִישֵׁי אוֹר
טוֹוִים מְזִמּוֹת טוֹבוֹת וְיוֹם
דּוֹעֵךְ אַט כְּפֶרַח אָבִיב טֶרֶם עֵת]
אֲבָל מִישֶׁהוּ אַחֵר
צוֹלֵל נוֹף מִשְׁתָּאֶה פְּנִימָה
יוֹרֵד חַדְרֵי הַלֵּב חַדְרֵי הַלֵּב, אָהּ
אֶרֶץ נִפְקַחַת כְּמַבּוּעַ תֹּם:
'בֵּין הָרִים וּבֵין סְלָעִים טָסָה הָרַכֶּבֶת
וּמִכָּל הַיְלָדִים אוֹתְךָ אֲנִי אוֹהֶבֶת'
ה.
כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים
טִפַּסְנוּ בֶּהָרִים
[רִכְסֵי הַכַּרְמֶל, שְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים]
מַחְלִיקִים עַל יַשְׁבָן בְּפִתּוּלֵי
הַיְרִידָה שֶׁל שְׁבִיל הַחֲמוֹרִים
וּמֵאָז עַרְפִלִּים גּוֹלְשִׁים פְּסָגוֹת
רוֹחֲפִים עֲלֵי מַיִם בּוֹאֲכָה
אֲגַם גְּלִילִי בֵּין הָרִים
זֶה מִקֶּדֶם זֶה מִיָּם;
אֶפְשָׁר לְסוֹבֵב רֹאשׁ כְּצַלְיָן
בְּכַדּוּר פּוֹרֵחַ לִרְאוֹת בְּעֵין
לַוְיָן הִרְהוּרִים נִתְלָמִים
בְּמֵצַח שָׂדֶה, וּבְקָעוֹת,
וְהָרִים – 'שָׁם תַּרְגִּישׁ חָפְשִׁי'
ו.
כְּשֶׁהַיְחָסִים עִם הַטֶּבַע בְּשֵׁפֶל
הַמַּדְרֵגָה, בְּעֵינֵי בְּשָׂרִי וְרוּחִי
אֲנִי רוֹאֶה מִישׁוֹר. אָרֹךְ
וְרֵיק, חוּץ מִנְּחַשׁכְּבִישׁ
שָׁחֹר שֶׁעַמּוּדֵי טֶלֶפוֹן
בְּצִדָּיו אֲבָל אַחֲרֵי מַגִּיעַ
הַר. גָּלְמִי וְנָאֶה. זְמַן לְטַפֵּס
אֲנִי אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה אֶחָד
קָדִימָה שְׁנַיִם אֲחוֹרָה;
כָּכָה זֶה בְּעִסְקֵי טִפּוּס
כְּשֶׁרַגְלַיִם וְלֵב
לֹא מִסְתַּדְּרִים,
גֹבַהּ הָרוּחַ וְגוּף נִשְׂרָךְ
אַחֲרָיו מֵאִיץ חֶלְקִיקִים
זוֹלֵל כָּל גִּבְעָה
וְעֵץ רַעֲנָן
ז.
בֹּקֶר-בֹּקֶר
עִם אוֹר רִאשׁוֹן
גִּבְעָה לְגִבְעָה תִּשַּׁך עֹרֶף
וּבֵין לְבֵין, בַּיַּעַר
הַרְחֵק מִגֶּלְלֵי שְׁבִיל
הַפָּרוֹת בּוֹאֲכָה עַמִּיעַד,
בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת, כְּלָבִים
בְּמִרְדָף אַחֲרֵי אַיָּלוֹת
וְאַל תִּשְׁאַל אַיֵּה הַנָּהָר
שֶׁפַּעַם פֹּה סָבַב עָבַר
כִּי לֹא חַיִּים כַּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
לֹא אַלְמָוֶת מַר וְנִמְהָר
אֶלָּא כָּאן. וְעַכְשָׁו.
רְאֵה אֶת הָהָר שֶׁאֵינוֹ
מֵת. הוּא מְחַכֶּה
בֵּין נִצַּת גֶּרַנְיוּם לִקְמִילָה
וְחוֹזֵר-חוֹזֵר חָלִילָה
כָּאן וְעַכְשָׁו
שֶׁאֶצְבְּעוֹת אוֹר קָמוֹת בַּמִּזְרָח
'הָעֵמֶק הוּא חֲלוֹם'
תַּחַת הַר יַהֲלוֹם
וּבַיַּעַר רוּחַ יִתְהַלַּךְ
ח.
לִפְעָמִים כְּשֶׁלֹּא שׁוֹכֵחַ
הוֹלֵךְ לַקֶּבֶר שֶׁל בָּר
בֶּחָצֵר, טוֹמֵן רֹאשׁ
בְּמַצֶּבֶת בַּזֶּלֶת;
פֹּה,
בְּבֶטֶן הָהָר,
יֵשׁ עוֹד בֶּטֶן
אַחַר כָּךְ קָדְקֹד פִּסְגָּה
נִפְקָח כְּגָבִיעַ רָקוּעַ
עוֹרְקֵי זָהָב עֵת מְנִיפַת
אוֹר תֵּרֵד לְלַחֵךְ
גַּרְגְּרֵי עָפָר;
כָּאן
בֵּין עֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים
הָרִים רוֹחֲצִים בְּטַל
עַלְעָלִים חוֹצִים
עוֹלָמוֹת, פִּרְחֵי
טַיִס דּוֹאִים
ט.
קוּם סַע אֶל הֶהָרִים
שָׁם רוּחַ שָׁרָב לְעֵת
עֶרֶב יִשָּׁבֵר בְּעַנְפֵי
מַלְמָלָה, יָדַיִם
רָזוֹת וּפְשׁוּטוֹת
שֶׁהָעֵץ מוֹשִׁיט
אָה אַלּוֹן בָּכוּת מְשַׁוֵּעַ
רָקִיעַ מִתְפַּלֵּל צֵלַע
הַר, וְאָדָם פּוֹסֵעַ
בּוֹ מַרְאֵהוּ כְּסַרְטָן
הַנָּזִיר מְחַלֵּל צוֹעֲנִית
לְעֵת עֶרֶב
י.
וְאַחֲרָיו בָּא הַבֹּקֶר
כְּתוֹדָעָה מְלַבְלֶבֶת עַל מֵי מְנוּחוֹת:
שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ
לִזְמַן הֹוֶה שֶׁיָּהֳרָה לֹא
תּוּכַל לוֹ, כִּי
'מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם
שֶׁהֶחְזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה'
וְרוּחֹרֶשׁ עָשִׂיתָ רוֹחֶשֶׁת
כְּעֵין נֶפֶשׁ בּוֹכִיָּה לִתְפֹּר
שַׂלְמוֹת אֶבֶן בָּהָר
בַּעֲבוּר יִלְבַּשׁ 'הֶעָנִי שֶׁבָּא
לְהִשְׁתַּטֵּחַ בַּקֹּדֶשׁ'
מתוך "פֶּתַח דָּבָר" [מִבחר שירים 2005-1973] הוצאת קֶשֶׁב לשירה
הרגשתי כמו אני קורא סדרת תפילות געגועים לארץ אהובה שעל אדמתה דורך הדובר והיא כה רחוקה.
והשורות האלה ממלאות אותי יראת ארץ:
אֶת הָאָרֶץ הַיְשָׁנָה וְהַטּוֹבָה
פּוֹרֶשֶׂת כָּנָף לְנַעֵר סֶרַח עֹדֶף
שכן אותה פרישת כנף של הארץ הישנה והטובה היא רעידת האדמה והסרח העודף הוא לא אחר מאשר אנחנו….
תודה, אהוד
היי עדד האורך של הששיר תופפס, מכריח להכנס פנימה, הנוסח הכבד של המילים, מכריח חשוב על כל מילה.
להראוץת טובה
חן-חן, טובה
שיר ציור ,עודד, מטפס על ההרים ומדלג אל הגבעות בסחרחרה של טיסת רכבת. נופי ילדות ומכורות נפש והרבה צבע וקול
אהבתי והתבשמתי עודד
"עיר הרים סביב לה
וגגות מצריחים לילה"
איזו שורה יפה , שומעים ורואים אותה
המון תודה, חנה
לעודד
איכשהו, המשורר הקנאי שבי אורב בצד קריאת שיר ושואל את עצמו "מה יש כאן שאין אצלי". אני מקנא בהתחברות שלך לטבע והיכולת לתאר אותו.
הטבע כאובייקט לתיאור שירי אף פעם לא דיבר אלי ואולי זה תרוץ לחוסר היכולת שלי לכתוב עליו.
בכל אופן, בין יתר השורות היפות מצאתי את זו שנראית כלקוחה מציור של מרק שגאל
"שָׁם פָּרָה צְחוֹרָה עֲלֵי עֵשֶׂב מְנוֹפֶפֶת שָׁלוֹם בִּכְנָפֶיהָ?
חן-חן, גיורא