עודד פלד
עודד פלד - משורר, מתרגם ועורך, נולד בחיפה, בן לפועל משכיל ולאם ניצולת שואה, בוגר אוניברסיטת חיפה במדע המדינה וספרות אנגלית. מתגורר בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון.
ערך את האנתולוגיה "כתונתי הצהובה" - השואה בשירת הדור השני.
עורך בהוצאת גוונים: 1996-1995
עורך "מאזניים" יחד עם עזריאל קאופמן ז"ל (2003)
חבר מערכת בהוצאת קשב לשירה, בכתבי-העת "עיתון 77", "עמדה", "מטען" והירחון המקוון לשירה "עיין ערך שירה".
תרגם מיצירותיהם של ג'ק קרואק, סול בלו, הנרי מילר, וולט ויטמן, סלמן רושדי, תומס הארדי, ון גוך [מכתבים לתיאו], ג'וזף קונראד, מארק טוויין, או. הנרי, תיאודור דרייזר, דילן תומס, ויליאם קרלוס ויליאמס, ארנסט המינגוויי, א.מ.פורסטר, ויליאם פוקנר, הרמן מלוויל, אן סקסטון, סילביה פלאת, טד יוז, שיימוס היני, הארט קריין, קארל סנדברג, רוברט בלַיי, לורנס פרלינגטי, גי'מס דיקי, לירוי ג'ונס, אדריאן ריץ', גרגורי קורסו, צ'רלס בוקובסקי, רוברט קרילי, צ'רלס אולסון, ואלאס סטיבנס, אליזבת בישופ, רוברט לואל, פרנק או'הארה, ריצ'רד ברוטיגן, מיוריאל רוקייזר, אמילי דיקינסון, דניס לברטוב, אלן גינזברג, צ'רלס סימיק, סיטאקאנט מאהפאטרה, אייאפה פאניקר, ברייטן ברייטנבאך, אוסואלד מטשאלי, רואי קנופפלי, לנגסטון יוז, אן קרסון, נורמן מניאה, אדגר הילזנראט, דייויד גוטרסון, מייקל מקלור, פיטר אורלובסקי, דיאן ואקוסקי, הרווי שפירו, ג'נט וינטרסון, לואס אונגר, לארי פרייפלד,סטנלי מן, קרן אלקלעי-גוט, ועוד.
תרגומי שירה
וולט ויטמן, "שירת עצמי" [כרמל, 2002]
ויליאם קרלוס ויליאמס, "רוצה רק לומר" [קֶשֶׁב לשירה, 2004]
אני שומע את אמריקה שרה: מבחר מן השירה האמריקאית החדשה {ירון גולן, 1989]
ארנסט המינגוויי, שירים נבחרים [סער, 1990]
סיטאקאנט מאהפאטרה, "מות קרישנה ושירים אחרים" [גוונים, 1996]
לואס אונגר, "גשם לבן בירושלים" [ירון גולן, 1990]
פרס חולון על שם קוגל [1983, 1992]
פרס חומסקי [1986]
פרס שר החינוך למתרגמים [1990]
סופר אורח בירנטון, אוקספורד [1994]
פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים [1997, 2007]
ספריו:
יום הולדת (תל-אביב : ספרית פרוזה עיתונספרות, תשל"ח 1978)
מכתבים לברגן-בלזן : מחזור שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1978)
קדיש ושירים אחרים : 1977־1980 (תל-אביב : עקד, תשמ"א, 1981 )
15 סונטות גשם מטורפות (תל-אביב : עקד, תשמ"ג, 1983)
אופנוען אצטקי : מיתוס פרטי 1977 - נובלה (ירושלים: תשמ"ה, 1985; תל אביב: ירון גולן, תש"ן, 1990)
עלווה : מחזור שירים (תל אביב : עקד, תשמ"ו, 1986)
לילה כנעני : שירים (תל-אביב: : שוקן, תשמ"ז, 1987)
לחם וגעגועים : שירים 1987־1990 (תל-אביב : עקד, תש"ן, 1990)
עפיפון אפור, תֶּפֶר האור : מבחר שירים, 1973־1990 (תל-אביב : עקד, תשנ"א 1991)
חלונות, מרפסת, חצר אחורית : שירים 1990־1992 (תל-אביב : תג, תשנ"ג 1993)
מכתבים לברגן בלזן ; נשימה : מחזורי שירים (תל-אביב : תג, תשנ"ה, 1995)
שלום רב שובך ארץ נחמדת : שירים (תל-אביב : גוונים/תג, תשנ"ט, 1999)
פתח דבר : מבחר שירים 1973־2005 (תל-אביב : קשב, לשירה, תשס"ו, 2006)
עודד פלד משורר, מתרגם ועורך
יפה הגולן בשירך היפה.
תודה, איריס, אבל אין כאן שום גולן…
אז זהו, עודד יקר. מרגע שהשיר כובש את מסך המחשב, הוא כבר לא רק שלך. ואצלי יש גולן. ועוד איך יש גולן.
אוהבת מאוד את מדרון מחשבתך, כל שורה יושבת במקומה.
חן-חן
מסכים איתך לחלוטין, איריס. אבל אם יש אצלך בשיר גולן בגלל הבזלת, אז גם מתחתיו, במקום שבו אני גר, לא חסרה האבן השחורה…
יפה.דימוי יפה.
תודה, יאיר
המדרון הצהוב שלפני הירוק. והטבע ממשיך במחזור ואנחנו מצהיבים ואולי שוב מוריקים . אני מקווה עם להבות של אש אפשר לחיות גם בצהוב לא?
תודה, מירי. אפשר גם אפשר
אני אוהב את חליל החורף ואת השמש כמכשף הפרא.
חן-חן
חברים, שמתם לב שלאחרונה אנשים חוזרים לשיר לנופי ארץ ישראל אחרי הרבה זמן של
שירה שנודדת למחוזות ללא זהות?
וגם עודד מעודד. שמחתי בשיר
בהחלט לא חייבים לראות כאן את השם המפורש "גולן" או "נגב" עצם ההתייחסות לנוף היא העניין.
ואפשר שהשיר נכתב על חופי האנטארטיקה. אבל הוא מהדהד את טשרניחובסקי:
"הר טרשים קרח" וכאן:
בֵּין קוֹץ דַּרְדַּר וּשְׁחוֹר בַּזֶּלֶת…יופי
אני מצטרף לדברי יוסף. אני לכשעצמי קורא בקנאה את היכולת להביט באופן בלתי אמצעי בנוף ולאחר מכן לתרגמו למשהו אישי כל כך.
תודה, גיורא
המון תודה, יוסף
יפה התמונה שציירת עודד –
"קיץ וחורף אתה יצרתם"
תודה, ריקי
עודד, אם אלה הם גווני התחושות במרומי הגליל העליון על מה ישירו משוררי השפלה והנגב ?
מה אומר, העיקר שיש מפלט בחלומות
חן-חן, אהוד
שיר חכם ויפה.
ודה, יעל
הנוף החיצוני- כך אני קורא את השיר היפה הזה – אינו חיצוני בלבד , ולכן זה אינו 'שיר של נוף ארצישראלי' כשלעצמו . הרי יש כאן 'נוף של מחשבה' ( זה נאמר מפורשות) ובנוף האישי הפנימי הזה יש מהלך לצהוב , צבע של קמילה ויובש ואור מסנוור , וממנו לשחור -הבזלת (קדרות , אולי מוות ; קשיות של אבן), ואכן , גם חילופי זמנים ועונות ומחזוריות של חיים ושל חשיבה ושל נפש . – עודד א'
תודה לך, עודד