עודד פלד
עודד פלד - משורר, מתרגם ועורך, נולד בחיפה, בן לפועל משכיל ולאם ניצולת שואה, בוגר אוניברסיטת חיפה במדע המדינה וספרות אנגלית. מתגורר בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון.
ערך את האנתולוגיה "כתונתי הצהובה" - השואה בשירת הדור השני.
עורך בהוצאת גוונים: 1996-1995
עורך "מאזניים" יחד עם עזריאל קאופמן ז"ל (2003)
חבר מערכת בהוצאת קשב לשירה, בכתבי-העת "עיתון 77", "עמדה", "מטען" והירחון המקוון לשירה "עיין ערך שירה".
תרגם מיצירותיהם של ג'ק קרואק, סול בלו, הנרי מילר, וולט ויטמן, סלמן רושדי, תומס הארדי, ון גוך [מכתבים לתיאו], ג'וזף קונראד, מארק טוויין, או. הנרי, תיאודור דרייזר, דילן תומס, ויליאם קרלוס ויליאמס, ארנסט המינגוויי, א.מ.פורסטר, ויליאם פוקנר, הרמן מלוויל, אן סקסטון, סילביה פלאת, טד יוז, שיימוס היני, הארט קריין, קארל סנדברג, רוברט בלַיי, לורנס פרלינגטי, גי'מס דיקי, לירוי ג'ונס, אדריאן ריץ', גרגורי קורסו, צ'רלס בוקובסקי, רוברט קרילי, צ'רלס אולסון, ואלאס סטיבנס, אליזבת בישופ, רוברט לואל, פרנק או'הארה, ריצ'רד ברוטיגן, מיוריאל רוקייזר, אמילי דיקינסון, דניס לברטוב, אלן גינזברג, צ'רלס סימיק, סיטאקאנט מאהפאטרה, אייאפה פאניקר, ברייטן ברייטנבאך, אוסואלד מטשאלי, רואי קנופפלי, לנגסטון יוז, אן קרסון, נורמן מניאה, אדגר הילזנראט, דייויד גוטרסון, מייקל מקלור, פיטר אורלובסקי, דיאן ואקוסקי, הרווי שפירו, ג'נט וינטרסון, לואס אונגר, לארי פרייפלד,סטנלי מן, קרן אלקלעי-גוט, ועוד.
תרגומי שירה
וולט ויטמן, "שירת עצמי" [כרמל, 2002]
ויליאם קרלוס ויליאמס, "רוצה רק לומר" [קֶשֶׁב לשירה, 2004]
אני שומע את אמריקה שרה: מבחר מן השירה האמריקאית החדשה {ירון גולן, 1989]
ארנסט המינגוויי, שירים נבחרים [סער, 1990]
סיטאקאנט מאהפאטרה, "מות קרישנה ושירים אחרים" [גוונים, 1996]
לואס אונגר, "גשם לבן בירושלים" [ירון גולן, 1990]
פרס חולון על שם קוגל [1983, 1992]
פרס חומסקי [1986]
פרס שר החינוך למתרגמים [1990]
סופר אורח בירנטון, אוקספורד [1994]
פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים [1997, 2007]
ספריו:
יום הולדת (תל-אביב : ספרית פרוזה עיתונספרות, תשל"ח 1978)
מכתבים לברגן-בלזן : מחזור שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1978)
קדיש ושירים אחרים : 1977־1980 (תל-אביב : עקד, תשמ"א, 1981 )
15 סונטות גשם מטורפות (תל-אביב : עקד, תשמ"ג, 1983)
אופנוען אצטקי : מיתוס פרטי 1977 - נובלה (ירושלים: תשמ"ה, 1985; תל אביב: ירון גולן, תש"ן, 1990)
עלווה : מחזור שירים (תל אביב : עקד, תשמ"ו, 1986)
לילה כנעני : שירים (תל-אביב: : שוקן, תשמ"ז, 1987)
לחם וגעגועים : שירים 1987־1990 (תל-אביב : עקד, תש"ן, 1990)
עפיפון אפור, תֶּפֶר האור : מבחר שירים, 1973־1990 (תל-אביב : עקד, תשנ"א 1991)
חלונות, מרפסת, חצר אחורית : שירים 1990־1992 (תל-אביב : תג, תשנ"ג 1993)
מכתבים לברגן בלזן ; נשימה : מחזורי שירים (תל-אביב : תג, תשנ"ה, 1995)
שלום רב שובך ארץ נחמדת : שירים (תל-אביב : גוונים/תג, תשנ"ט, 1999)
פתח דבר : מבחר שירים 1973־2005 (תל-אביב : קשב, לשירה, תשס"ו, 2006)
עודד פלד משורר, מתרגם ועורך
אם החלל הריק בתגובה שלך הוא תגובת-זֶן – נפלא!
אני זוכרת את השיר הזה
כשפעם קיבלתי אסופת שירים הוא
היה בתוכם
והייתי קוראת אותו לעצמי בקול רם
וזך כתב על המשורר שהוא "אינו שר הוא הר בצידי הדרך" ( הר אף במשמעות פועלית, כמדומני)
שיר נפלא.
המון תודה, סיגל. וקראתי את השיר שלך – חזק! יכול להיות שהוא הופיע ב"אדומה"?
יה! זה יפה!
המון תודה!
"האדומה"? לא, לא מכירה.
וצר לי שהתגובה קפצה קודם על ריק.
"אדומה" היא אסופת שירים בנושאים של עוני וצדק חברתי שפורסמה לפני שנה בערך, והשיר שלך כל כך מתאים לה, אז חשבתי ש-
שיר נפלא עודד.
ראית את תגובתי אליך בפוסט הקודם?
תודה, יאיר. ראיתי את תגובתך לפוסט קודם והשבתי לך.אשמח לפגוש אותך – אתה בקריות, אני ליד ראש פינה. מעריך את כתיבתך. מיטל דיברה איתי מזמן עליך
נפלא. אז איך נעה זאת? היכן נפגש?
מי זאת מיטל?
התכוונתי למיטל נסים. היא התכוונה להגיע איתך פעם לביקור אצלי, אבל לא הסתדר לך. מציע שניצור קשר פלאפוני ונקבע: 054-2163044
איזה שיר מזוקק ונפלא!
כשראיתי שהצטרפת לבננות נזכרתי שלאורך כל שנות גיל ההתבגרות הכאוב שלי, היה תלוי מעל המיטה שלי, על הקיר, שיר שלך. כנראה שהוא הקל על כאבי ההתבגרות, ועל כך אני חייבת לך תודה.
המון תודה, אליענה. מה אגיד לך, עשית לי את הערב. איזה שיר היה תלוי מעל למיטה? מסקרן אותי. בכל אופן, שמח שהמילים עזרו במשהו.
שלום עודד, השיר שלך ניפלא מרגש, הוא בתוך הקלאסיקה כאילו מתמיד היה שלנו, תודה לך
אורה שלום,
תודה. תגובתך מרגשת אותי מאוד. עודד
היי עודד. אני מצטרף למקהלת משבחי השיר. יפה חיתוך השורה: אני אומר: אלוהים,.
תודה, מוטי. התייחסותך חשובה לי.
היי עודד
אני אוהבת את ציוחת הצפורים ורוח באמירים, כי זה כל כך לא מוחשי.
להתראות טובה
היי טובה,
כן, זה במאת מוחשי, ופשוט כל כך – יותר מאיתנו. צריך להיות שם כדי לחוות את זה. להתראות, עודד
עודד, שיר מקסים,
דיאלוג עם הטבע ועם האלוהות …המשורר כמאוהב בטבע, כמה נפלא…
לקרוא ולשוב לקרוא. השיר כמו מתדש בכל פעם וזהו כוחו…
שושנה ויג
היי שושנה, לא כמו מאוהב בטבע, אלא מאוהב בטבע ומנסה לחיות איתו ואותו. תודה מקרב-לב
היי טובה,
רק עכשיו ירד לי האסימון. את כותבת שזה לא מוחשי עבורך. אז אולי תלוי איפה נמצאים. אפשר לחיות בעיר הגדולה ולהיכנס לטבע בראש, בדמיון, בהזיה, בחלום, במדיטציה טובה, וגם לחוות אותו כדבר מופשט.
אהבתי.
תודה
יש לי הרגשה שאם מישהו [נגיד: אתה] היה מניח עכשיו יד על הלב שלי זה היה גורם לכמה יבשות להתבקע. זה כי השורות האלו הולכות איתי מאז שקראתי את השיר הזה בפעם הראשונה, ולא נופלות מהכיסים. כבר אז זה הרגיש כמו נשיפה כסופה לתוך המצח. הצלילות האין-סופית הזו, השקט, והכמיהה. וגם ההזדמנות הזו פתאום לספר לעיניים שאתה לא מכיר שאתה נושא איתך מילים כבר כמה מאות שנים, זה אור. לחשוב שתדע עכשיו זה קסם. זה גורם לירח להסמיק.
המילים האלו איתי כבר מאות שנים, עודד. דרישת שלום ומלאכים.
תודה מקרב-לב, מורן. מה אומר ומה אדבר? הירח מסמיק? אני מסמיק כשקורא את תגובתך הנפלאה. יש כנראה שורות שהולכות איתנו מאות ואפילו אלפי שנים, בתוך תוכנו, מילים שלא ידענו עליהן והן פורצות החוצה ברגעי קסם, במצבים בהם אנחנו משתאים לנוכח פלאי הטבע והבריאה. מאוד ריגשת אותי. עודד
כמה נפלא לקרוא שיר רליגיוזי אנין ועדין
שיר אופטימי ומקרב אדם לאדם ואדם לטבע ואדם לבוראו בלי איצטלות מתחכמות "הגונבות" את השיר מכותבו וקוראיו.
תודה מקרב-לב, רות