כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת
הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה
הַקּוֹל, שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ וְנוֹקֵב,
מְסַנְוֵר, הַקּוֹל מִחוּץ לַתְּחוּם, שֶׁרַק
כְּלָבִים וּגְבָרִים יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ, מֵעוֹר הַתֹּף
לַחֲלָצַיִם, וּמִשָּׁם
מֻתָּז! לַמֹּחַ הַמְסֻנְוָר. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם,
שֶׁשָּׁדָיו הִתְנַפְּחוּ עַל הַיָּם מַבְטִיחִים מְתִיקוּת אֲיֻמָּה
שֶׁזּוֹחֲלִים בָּהּ בַּחֹשֶךְ, כְּמוֹ בְּמִנְהֶרֶת הַכְּנִיסָה
לְאִיגְלוּ שֶׁל סֻכָּר.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיְתָה הַכְּמִיהָה שֶׁהִיא נוֹלְדָה אִתָּהּ
וְכַנִּרְאֶה תָּמוּת אֵלֶיהָ, הָאֶפְשָׁרוּת
לְהַרְקִיעַ לַמְּצוּלוֹת, הָאֶפְשָׁרוּת
שֶׁקּוֹל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ יִקַּח אוֹתָךְ כָּל כָּךְ נָמוּךְ.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה
הַקּוֹל, שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ וְנוֹקֵב,
מְסַנְוֵר, הַקּוֹל מִחוּץ לַתְּחוּם, שֶׁרַק
כְּלָבִים וּגְבָרִים יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ, מֵעוֹר הַתֹּף
לַחֲלָצַיִם, וּמִשָּׁם
מֻתָּז! לַמֹּחַ הַמְסֻנְוָר. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם,
שֶׁשָּׁדָיו הִתְנַפְּחוּ עַל הַיָּם מַבְטִיחִים מְתִיקוּת אֲיֻמָּה
שֶׁזּוֹחֲלִים בָּהּ בַּחֹשֶךְ, כְּמוֹ בְּמִנְהֶרֶת הַכְּנִיסָה
לְאִיגְלוּ שֶׁל סֻכָּר.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיְתָה הַכְּמִיהָה שֶׁהִיא נוֹלְדָה אִתָּהּ
וְכַנִּרְאֶה תָּמוּת אֵלֶיהָ, הָאֶפְשָׁרוּת
לְהַרְקִיעַ לַמְּצוּלוֹת, הָאֶפְשָׁרוּת
שֶׁקּוֹל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ יִקַּח אוֹתָךְ כָּל כָּךְ נָמוּךְ.
הָעֻבְדָּה הָיְתָה
שֶׁכְּבָר שָׁנִים הֵם שׁוֹלְחִים אֵלֶיהָ
אֶת הַמַּתָּנוֹת הַמְּלוּחוֹת שֶׁלָּהֶם, פְּרוֹטֶאִין צָרוּף,
אֶת הָאַהֲבָה הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹת, אֶת
כָּל הַלֵּב, צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת, וְהִיא
עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע כְּמוֹ בְּמַעְגָּל, לֹא
נְגוּעָה, מְשַׁלַּחַת אֲלֵיהֶם כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת,
מְשַׁלַּחַת אֶת הַכְּמִיהוֹת הֲכִי חֲרוּפוֹת, אֲבָל
הֵן חוֹזְרוֹת אֵלֶיהָ כְּמוֹ גַּלֵּי קוֹל
שֶׁחוֹזְרִים אֶל עֲטַלֵּף שֶׁלָּמַד כְּבָר לִרְאוֹת.
שֶׁכְּבָר שָׁנִים הֵם שׁוֹלְחִים אֵלֶיהָ
אֶת הַמַּתָּנוֹת הַמְּלוּחוֹת שֶׁלָּהֶם, פְּרוֹטֶאִין צָרוּף,
אֶת הָאַהֲבָה הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹת, אֶת
כָּל הַלֵּב, צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת, וְהִיא
עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע כְּמוֹ בְּמַעְגָּל, לֹא
נְגוּעָה, מְשַׁלַּחַת אֲלֵיהֶם כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת,
מְשַׁלַּחַת אֶת הַכְּמִיהוֹת הֲכִי חֲרוּפוֹת, אֲבָל
הֵן חוֹזְרוֹת אֵלֶיהָ כְּמוֹ גַּלֵּי קוֹל
שֶׁחוֹזְרִים אֶל עֲטַלֵּף שֶׁלָּמַד כְּבָר לִרְאוֹת.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ הָיוּ מְחֻבָּרוֹת,
פִּתּוּי מוֹחֵץ, חֲסַר עֶרְוָה, שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ חֲזָרָה, שֶׁעֶרְוָתוֹ
הַיָּם כֻּלּוֹ. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיְתָה הָאֶפְשָׁרוּת לִינֹק בְּגִיל שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל שֶׁל אִמָּהּ.
פִּתּוּי מוֹחֵץ, חֲסַר עֶרְוָה, שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ חֲזָרָה, שֶׁעֶרְוָתוֹ
הַיָּם כֻּלּוֹ. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיְתָה הָאֶפְשָׁרוּת לִינֹק בְּגִיל שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל שֶׁל אִמָּהּ.
מתוך הספר "אליבי", הליקון 2000
באמת הגיע הזמן שהיא תקפוץ גם הנה.
לא יפה שהעורך יקלס וירומם, ובכל זאת…
להיפך, להיפך…
מצויין.
תודה
יפה יעל, מה יהלך קסם על משוררת יותר מאשר קולה של הסירונית. ולהשגת הקול הזה יש כמובן מחיר או למען הדיוק מחירים.
כן, זו אינטרפטציה יפה
ועדיין כתבתי פה על משהו מסויים שבינתיים אף אחד לא עלה עליו,
מעניין…
ידעתי מהתחלה שהיה זה הקול של אימה . מן הרחם אל הקבר . פיתוי ממית . הקול שלך מדבר אלי בצליל אחר . צליל מעורר כמו פעמון .
ריגשת אותי. באמת
שיר טוב מאוד בתוכנו ובקצבו.
תודה איציק! כתבתי את השיר לפני המון זמן — שמונה שנים
אז הרגשתי אי נוחות כשהתפרסם. נדמה לי שעכשיו אני אוהבת אותו יותר
ככה כותבות משוררות.
אני אוהבת את המנטרה: מה שפיתה אותה…
מה שפיתה אותי, זה התפוח, זה היער האפל, מה שפיתה אותי זה העוגת גבינה, זה הנחש ההוא האידיוט שדיבר אלי בקול קוסמי.
להתראות טובה
הקצב מהפנט, מתאים מאוד לקול המפתה, שבסופו של דבר הוא קול האם מתוך מותה.
תודה, אסתי!
גם אותי יפתה נחש גבינה.
ואולי תתפתי לשיר "על הנחש האדיוט שדיבר אליך בקול קוסמי?…"
נפלא. הסוף עשה לי צמרמורת.
איזה כיף שצמררתי אותך. היה שווה
גם המילים של השיר כמו גלי הקול או כמו גלי הים הולכים וחוזרים חלילה – קולה של המנטרה. מקסים. ו"איגלו של סוכר", מטרף לגמרי.
איזה יופי.
מתחשק לך לנחש על מה כתבתי פה?
אני אראה אם אצליח להתאפק עד סוף התגובות. בינתיים אף אחד לא עלה על זה – אני זוכרת שפחדתי שיעלו, כנראה הצלחתי לערפל…
שיר נהדר, חם וכובש. צומח כמו גבעול, חסר אונים מתוך הטבע..
וואו. התגובה יפה מן השיר
יעל, שיר מקסים ביופיו.
תודה תמי. אני תוהה אם עובר על מה השיר
יעל, פעם ידעו אנשים לספר שראו סירוניות- בתולות-ים, כיום כולם רואים חוצנים…:)
האמונה הייתה שהיופי הנשי של הסירונית, עלול לפתות אדם לסור מדרך הישר. בשיר שלך: "הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת", לא גבר אלא אשה התאהבה בה. וכן, גם נפגעה מאותה סרונית. הבל היופי מטשטש…וקולה של האם, כביכול הכל מתחיל שם…וגם הכמיהה לשוב אל הרחם האימהי, לינוק בגיל 32…
יש משהו שאני לא מבינה והוא:
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיְתָה הַכְּמִיהָה שֶׁהִיא נוֹלְדָה אִתָּהּ" ואז זה הופך ל-"שֶׁקּוֹל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ יִקַּח אוֹתָךְ כָּל כָּךְ נָמוּךְ."
"אותה" שהופך ל"אותך"…?
ואולי לא הבנתי כלום…:)
יעל, כהרגלי, במצב רוח אחר…
אפשר לקרוא את השיר כהינתקות מחבלי אם, התבגרות, התנתקות לחיים עצמאיים. עזיבת המוכר אך גם החונק…עֲטַלֵּף שֶׁלָּמַד כְּבָר לִרְאוֹת.
תמי, דווקא בתגובה הראשונה הבנת בדיוק — פה אשה מתפתה לשירת הסירוניות, או כפי שכתבת – ליופי הנשי של הסירוניות עצמן.
אני יודעת שזה לא חשוב – שיר על אהבה אחת יכול להקרא כשיר על אהבה אחרת, שמעוררת רגשות מסוג דומה, והקפיצה היא קפיצה במקומות רבים כל כך. אבל המתנות המלוחות שהם שולחים אליה… וכל השאר
זה מצחיק, כי תמיד כשאני קוראת את השיר בפני קהל אני קצת סובלת בגלל הארוטיקה שנראית לי גלויה אפילו בוטה
בפסטיבל בסלובקיה אחרי הקריאה האחרונה ביום האחרון ניגשו אלי שלוש בוצ"יות סלובקיות וכיתרו אותי במבטא מה זה רך אבל במבט של – את בכיוון, עכשיו בואי נראה לך איך לעשות את זה לא בשביל הקול של אמא, קטנה
בעניין האוֹתָה ואוֹתָךְ: זה אוֹתָךְ של דיבור אל עצמך (או לאחר) כשאומרים "ככה זה כאשר": אתה יודע איך זה כאשר X עושה לְךָ Y, את יודעת איך זה כשאת שותה ובבקר קוֹל נורא גָּבוֹהַּ גורם לָךְ כאב ראש…
🙂 יעל, אני יודעת מה קורה לי כאשר X עושה ל-Y…
YYY…….
אוי, מעניין ומרגש מאוד.
תודה על האוי!
🙂
אני שמחה שהבנת את האוי, ושהיה בו די, כי אלמלא עייפותי הייתי מפרטת ומנתחת מה עניין ואיך הסוף ריגש. 🙂
שיר שכולו אפשרויות מוחשיות ורעיוניות של פיתוי, סוחף, אינטנסיבי.
כן, כן, כן.
פיתוי אמיתי.
זה על אהבת נשים. לא בטוחה שעבר, לפי חלק מהתגובות. אפשר לקרוא גם באינטרפטציה אחרת, אבל אז יש חלקים עודפים, לא?
הייתה לי חברה דו מינית שאמרה שכשהיא שוכבת עם אישה היא אומרת בלב לאמא שלה: הנה מצאתי אמא יותר טובה ממך.
אותי תפס שיש בזה קונוטציה של התאבדות, שלרצות לחזור לאמא/לרחם זה מסוכן.
לדמות הזאת זה מסוכן
היא תופסת את זה כמסוכן
והַבִּגלל נגלל בשירים אחרים, כנראה עד עצם היום הזה, אוי.
🙂
בא לי לקרוא את הספר שלך.
שיר יפה. אהבתי את הפירוק של מרכיבי הקול שקורא לכולנו , כל אחת ברגע אחר.
איזה יופי. תודה יקרה, את צודקת, וכדאי שאלמד מהשיר ואפסיק לנסות להסביר