בננות - בלוגים / / הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת
כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבִּיוֹגְרַפִיָה שֶׁלּוֹ
  • יעל גלוברמן

    נולדתי בתל אביב, במרחק שבע דקות מן המקום שבו אני גרה עכשיו. בדרך עברתי ועצרתי במקומות רחוקים יותר, כולל הולנד (שנה) וארה"ב (עשר שנים.) למדתי שנה ציור ופיסול ב"פריי אקדמי" שבהולנד וקולנוע באוניברסיטת תל אביב. שני בני נולדו בניו יורק, ואנחנו חיים עכשיו בארץ, בעברית. מסתבר שאני משוררת, סופרת ומתרגמת. עד כה, פרסמתי רומן:  מנענע את העץ (סדרת אתנחתא לספרות יפה, כנרת 1996) שני ספרי שירה: אליבי (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2000) אותו הנהר פעמיים (תל אביב : הליקון לשירה חדשה, 2007)  וספר שירה מתורגמת: תולדות הנשמה, מבחר משירי סטיבן ספנדר (תל אביב : קשב 2007). עכשיו אני עובדת על תרגומי שיריה של אן סקסטון, שייראו אור בספר בשנה הבאה בהוצאת "קשב" של רפי וייכרט. כדי לנוח מהטֵּרוף של סקסטון אני מתרגמת  גם  את  ו.ה. אודן, הוירטואוז  החכם  והמרושע, ש- בניגוד לאן היקרה - שלט בעצמו, לפחות בכתיבה, בצורה מרשימה... ומרגיעה. תרגום אודן ייקח לי לפחות שנתיים שלוש, ואז אוציא את המבחר בספר.  התחלתי לכתוב לפני שידעתי לקרוא – הייתי משנה סיומי סיפורים שקראה לי אמי מגיל שלוש, כנראה לטובת הפי-אנדים שיאפשרו לי להרדם בלילה, ואחרכך התחלתי להמציא גם סיפורים משלי. מאחר שהתגובות של אמי טובת הלב היו מעודדות, המשכתי לענות אותה גם בהכתבת שירים שרובם ככולם היו בודאי פלגיאטים מורחבים משירי הגננוֹת. משם – עברתי לפרסומים בעתוני ילדים ובמעריב לנוער ומגיל די צעיר – 18 בערך – התחלתי לפרסם סיפורים ב"עכשיו" ושירים במוספי הספרות של העתונים היומיים.  מאז פרסמתי סיפורים, שירים ותרגומי שירה בהליקון, קשת, מאזניים, המעורר, ובמוספי הספרות של הארץ, מעריב ידיעות ודבר, כמו גם באתרים מקוונים כגון "עיין ערך שירה" של שרית שץ. בעצם התחלתי בכתיבת פרוזה, והמעבר להגדרת ה"משוררת" מתרחש בשש השנים האחרונות. לפני כן נראה לי שלכנות את עצמי משוררת זה כמו להשתמש ב"פילוסופִית" או לחילופין ב"מעשנת כבדה." מצד אחד, גדול עלי, מצד שני – נו כן...   ספגתי מספר פרסים לאחר פרסום "אליבי" – ביניהם פרס אקו"ם לשנת 2000 ופרס מפעל-הפיס לשירה 2002 . נראה אם "אותו הנהר פעמיים" יקצור פרס כלשהו. בשנים האחרונות התחלתי להשלח לפסטיבלים בינלאומיים לשירה ולפרסם בכתבי עת ובאנתולוגיות בחו"ל, ושירי תורגמו לשפות שונות - כגון אנגלית צרפתית וגרמנית, ומשונות -  כגון מקדונית, סלובקית וגאלית. אני א ו ה ב ת  לראות שיר שכתבתי בשפה שאין לי מושג איך לקרוא. זה קצת כמו לצאת לרחוב בבגדים מתקופה אחרת. ולקבל שריקות. פרסומים אחרונים בכתבי עת זרים:   Notizen zu einer Kuste (October 2007), אנתולוגיה ראשונה (!) לשירה ישראלית בשפה הגרמנית Poetry Wales (Summer 2007), כתב עת וולשי לשירה. אחד הדברים שאני אוהבת ועושה יותר ויותר, הוא לתרגם שירה.גם בזה התחלתי לעסוק רק בעשור האחרון, לאחר פרסום הרומן. המשוררים שהרביתי לתרגם הם בלייק, סווינבורן, ויליאם בטלר ייטס, ו.ה. אוֹדן, סטיבן ספנדר, דילן תומאס, אליזבט בישופּ, רוברט לוואל, ג'ון ברימן, טד יוּז, סילביה פלאת', אן סקסטון, אדריאן ריץ', דרק וולקוט, שיימוס היני, צ'רלס סימיק, אורסולה פאנתורפ', תום גאן, צ'רלס רייט, פרנץ רייט, דניס ג'ונסון, סימון ארמיטאז', לואיז גלוק. יש עוד, אבל.

הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת

 

הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת

מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה
הַקּוֹל, שֶׁהָיָה גָּבוֹהַּ וְנוֹקֵב,
מְסַנְוֵר, הַקּוֹל מִחוּץ לַתְּחוּם, שֶׁרַק
כְּלָבִים וּגְבָרִים יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ, מֵעוֹר הַתֹּף
לַחֲלָצַיִם, וּמִשָּׁם
מֻתָּז! לַמֹּחַ הַמְסֻנְוָר. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ רַגְלַיִם,
שֶׁשָּׁדָיו הִתְנַפְּחוּ עַל הַיָּם מַבְטִיחִים מְתִיקוּת אֲיֻמָּה
שֶׁזּוֹחֲלִים בָּהּ בַּחֹשֶךְ, כְּמוֹ בְּמִנְהֶרֶת הַכְּנִיסָה
לְאִיגְלוּ שֶׁל סֻכָּר.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיְתָה הַכְּמִיהָה שֶׁהִיא נוֹלְדָה אִתָּהּ
וְכַנִּרְאֶה תָּמוּת אֵלֶיהָ, הָאֶפְשָׁרוּת
לְהַרְקִיעַ לַמְּצוּלוֹת, הָאֶפְשָׁרוּת
שֶׁקּוֹל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ יִקַּח אוֹתָךְ כָּל כָּךְ נָמוּךְ.
הָעֻבְדָּה הָיְתָה
שֶׁכְּבָר שָׁנִים הֵם שׁוֹלְחִים אֵלֶיהָ
אֶת הַמַּתָּנוֹת הַמְּלוּחוֹת שֶׁלָּהֶם, פְּרוֹטֶאִין צָרוּף,
אֶת הָאַהֲבָה הַבְּנוּיָה לְתַלְפִּיוֹת, אֶת
כָּל הַלֵּב, צְרוֹרוֹת צְרוֹרוֹת, וְהִיא
עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע כְּמוֹ בְּמַעְגָּל, לֹא
נְגוּעָה, מְשַׁלַּחַת אֲלֵיהֶם כַּוָּנוֹת טוֹבוֹת,
מְשַׁלַּחַת אֶת הַכְּמִיהוֹת הֲכִי חֲרוּפוֹת, אֲבָל
הֵן חוֹזְרוֹת אֵלֶיהָ כְּמוֹ גַּלֵּי קוֹל
שֶׁחוֹזְרִים אֶל עֲטַלֵּף שֶׁלָּמַד כְּבָר לִרְאוֹת.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל הַזֶּה שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ הָיוּ מְחֻבָּרוֹת,
פִּתּוּי מוֹחֵץ, חֲסַר עֶרְוָה, שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ חֲזָרָה, שֶׁעֶרְוָתוֹ
הַיָּם כֻּלּוֹ. מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ
הָיְתָה הָאֶפְשָׁרוּת לִינֹק בְּגִיל שְׁלֹשִים וּשְׁתַּיִם.
מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיָה הַקּוֹל שֶׁל אִמָּהּ.
 
 
 
 
 
מתוך הספר "אליבי", הליקון 2000

 

36 תגובות

  1. באמת הגיע הזמן שהיא תקפוץ גם הנה.
    לא יפה שהעורך יקלס וירומם, ובכל זאת…

  2. מצויין.

  3. יפה יעל, מה יהלך קסם על משוררת יותר מאשר קולה של הסירונית. ולהשגת הקול הזה יש כמובן מחיר או למען הדיוק מחירים.

    • יעל גלוברמן

      כן, זו אינטרפטציה יפה
      ועדיין כתבתי פה על משהו מסויים שבינתיים אף אחד לא עלה עליו,
      מעניין…

  4. מירי פליישר

    ידעתי מהתחלה שהיה זה הקול של אימה . מן הרחם אל הקבר . פיתוי ממית . הקול שלך מדבר אלי בצליל אחר . צליל מעורר כמו פעמון .

  5. שיר טוב מאוד בתוכנו ובקצבו.

    • יעל גלוברמן

      תודה איציק! כתבתי את השיר לפני המון זמן — שמונה שנים
      אז הרגשתי אי נוחות כשהתפרסם. נדמה לי שעכשיו אני אוהבת אותו יותר

  6. ככה כותבות משוררות.
    אני אוהבת את המנטרה: מה שפיתה אותה…
    מה שפיתה אותי, זה התפוח, זה היער האפל, מה שפיתה אותי זה העוגת גבינה, זה הנחש ההוא האידיוט שדיבר אלי בקול קוסמי.
    להתראות טובה

  7. יעל ישראל

    נפלא. הסוף עשה לי צמרמורת.

  8. סיגל בן יאיר

    גם המילים של השיר כמו גלי הקול או כמו גלי הים הולכים וחוזרים חלילה – קולה של המנטרה. מקסים. ו"איגלו של סוכר", מטרף לגמרי.

    • יעל גלוברמן

      איזה יופי.
      מתחשק לך לנחש על מה כתבתי פה?
      אני אראה אם אצליח להתאפק עד סוף התגובות. בינתיים אף אחד לא עלה על זה – אני זוכרת שפחדתי שיעלו, כנראה הצלחתי לערפל…

  9. יקיר בן משה

    שיר נהדר, חם וכובש. צומח כמו גבעול, חסר אונים מתוך הטבע..

  10. יעל, שיר מקסים ביופיו.

    • יעל גלוברמן

      תודה תמי. אני תוהה אם עובר על מה השיר

      • יעל, פעם ידעו אנשים לספר שראו סירוניות- בתולות-ים, כיום כולם רואים חוצנים…:)
        האמונה הייתה שהיופי הנשי של הסירונית, עלול לפתות אדם לסור מדרך הישר. בשיר שלך: "הָאִשָּׁה שֶׁקָּפְצָה אֶל הַסִּירוֹנִיּוֹת", לא גבר אלא אשה התאהבה בה. וכן, גם נפגעה מאותה סרונית. הבל היופי מטשטש…וקולה של האם, כביכול הכל מתחיל שם…וגם הכמיהה לשוב אל הרחם האימהי, לינוק בגיל 32…
        יש משהו שאני לא מבינה והוא:
        מַה שֶּׁפִּתָּה אוֹתָהּ הָיְתָה הַכְּמִיהָה שֶׁהִיא נוֹלְדָה אִתָּהּ" ואז זה הופך ל-"שֶׁקּוֹל כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ יִקַּח אוֹתָךְ כָּל כָּךְ נָמוּךְ."
        "אותה" שהופך ל"אותך"…?
        ואולי לא הבנתי כלום…:)

        • יעל, כהרגלי, במצב רוח אחר…
          אפשר לקרוא את השיר כהינתקות מחבלי אם, התבגרות, התנתקות לחיים עצמאיים. עזיבת המוכר אך גם החונק…עֲטַלֵּף שֶׁלָּמַד כְּבָר לִרְאוֹת.

        • יעל גלוברמן

          תמי, דווקא בתגובה הראשונה הבנת בדיוק — פה אשה מתפתה לשירת הסירוניות, או כפי שכתבת – ליופי הנשי של הסירוניות עצמן.
          אני יודעת שזה לא חשוב – שיר על אהבה אחת יכול להקרא כשיר על אהבה אחרת, שמעוררת רגשות מסוג דומה, והקפיצה היא קפיצה במקומות רבים כל כך. אבל המתנות המלוחות שהם שולחים אליה… וכל השאר

          זה מצחיק, כי תמיד כשאני קוראת את השיר בפני קהל אני קצת סובלת בגלל הארוטיקה שנראית לי גלויה אפילו בוטה

          בפסטיבל בסלובקיה אחרי הקריאה האחרונה ביום האחרון ניגשו אלי שלוש בוצ"יות סלובקיות וכיתרו אותי במבטא מה זה רך אבל במבט של – את בכיוון, עכשיו בואי נראה לך איך לעשות את זה לא בשביל הקול של אמא, קטנה

          בעניין האוֹתָה ואוֹתָךְ: זה אוֹתָךְ של דיבור אל עצמך (או לאחר) כשאומרים "ככה זה כאשר": אתה יודע איך זה כאשר X עושה לְךָ Y, את יודעת איך זה כשאת שותה ובבקר קוֹל נורא גָּבוֹהַּ גורם לָךְ כאב ראש…

  11. אוי, מעניין ומרגש מאוד.

  12. שיר שכולו אפשרויות מוחשיות ורעיוניות של פיתוי, סוחף, אינטנסיבי.

    • יעל גלוברמן

      כן, כן, כן.
      פיתוי אמיתי.
      זה על אהבת נשים. לא בטוחה שעבר, לפי חלק מהתגובות. אפשר לקרוא גם באינטרפטציה אחרת, אבל אז יש חלקים עודפים, לא?

      • הייתה לי חברה דו מינית שאמרה שכשהיא שוכבת עם אישה היא אומרת בלב לאמא שלה: הנה מצאתי אמא יותר טובה ממך.
        אותי תפס שיש בזה קונוטציה של התאבדות, שלרצות לחזור לאמא/לרחם זה מסוכן.

        • יעל גלוברמן

          לדמות הזאת זה מסוכן
          היא תופסת את זה כמסוכן
          והַבִּגלל נגלל בשירים אחרים, כנראה עד עצם היום הזה, אוי.

  13. שיר יפה. אהבתי את הפירוק של מרכיבי הקול שקורא לכולנו , כל אחת ברגע אחר.

    • יעל גלוברמן

      איזה יופי. תודה יקרה, את צודקת, וכדאי שאלמד מהשיר ואפסיק לנסות להסביר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליעל גלוברמן