לזכר ו.ב. ייטס / ו.ה. אודן
הוּא נֶעֱלַם בְּלֵב הַחֹרֶף:
הַפְּלָגִים הָיוּ קְפוּאִים, נִמְלֵי הַתְּעוּפָה נְטוּשִׁים כִּמְעַט,
וְשֶׁלֶג עִיוֵּת תָּוֵּי פְּסָלִים צִבּוּרִיִים.
הַכַּסְפִּית שָׁקְעָה בְּלֹעוֹ שֶׁל הַיוֹם הַגּוֹוֵעַ.
הוֹ, כָּל הַמַּכְשִׁירִים מַסְכִּימִים:
יוֹם מוֹתוֹ הָיָה יוֹם קוֹדֵר וָקַר.
הַרְחֵק מִמַּחֲלָתוֹ
הָלְאָה רָצוּ זְאֵבִים בְּיַעֲרוֹת הָעַד,
הַנָּהָר הָאִכָּרִי לא נִתְפַּתָּה לַמְּזָחִים הַמְּעֻצָּבִים;
לְשׁוֹנוֹת מְקוֹנְנוֹת
אֶת מוֹת הַמְּשׁוֹרֵר הִסְתִּירוּ מִשִּׁירָיו.
אָךְ לוֹ הָיָה זֶה אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָאַחֲרוֹן בְּתוֹר עַצְמוֹ,
אַחַר צָּהֳרַיִם שֶׁל אֲחָיוֹת וְשֶׁל שְׁמוּעוֹת;
חֶבְלֵי גּוּפוֹ הִתְקוֹמְמוּ,
כִּכְּרוֹת מוֹחוֹ הָיוּ רֵיקוֹת,
דְּממָה פָּלְשָׁה לַפַּרְוָרִים,
זֶרֶם תְּחוּשָׁתוֹ דָּעַךְ: הוּא נִהְיָה מַעֲרִיצָיו.
עַכְשָׁו הוּא מְפֻזָּר בֵּין מֵאָה עָרִים,
נָתוּן לַהֲלָכִים לֹא מֻכָּרִים שֶׁל רוּחַ:
לִמְצֹא אֶת אָשְׁרוֹ בְּסוּג אַחֵר שֶׁל יַעַר
וּלְהִתְיַסֵּרבְּצֹפֶן זָר שֶׁל תּוֹדָעָה.
מִלּוֹתָיו שֶׁל אִישׁ מֵת
מְשֻנּוֹת בִּמְעֵיהֶם שֶל הַחַיִים.
אֲבָל בְּעֶצֶם הַחֲשִיבוּת וְהַשָּאוֹן שֶל הַמָּחָר,
בְּעוֹד סַפְסָרִים שוֹאֲגִים כְּחַיּוֹת עַל מַרְצְפוֹת הַבּוּרְסָה,
וְהָעֲנִיִּים מִתְנַסִּים בַּסְּבָלוֹת בָּהֶם הֻרְגְּלוּ לְמַדַּי,
וְכָל אֶחָד בְּתָא-עַצְמוֹ כִּמְעַט מְשֻכְנָע בַּחֹפֶש שָלוֹ;
אֲלָפִים בּוֹדְדִים יַחְשְבוּ עַל הַיּוֹם הַזֶּה
כְּפִי שֶחוֹשְבִים עַל יוֹם בּוֹ עָשִיתָ דָּבָר מְעַט לֹא רָגִיל.
הוֹ, כָּל הַמַּכְשִׁירִים מַסְכִּימִים:
הוֹ, כָּל הַמַּכְשִׁירִים מַסְכִּימִים:
יוֹם מוֹתוֹ הָיָה יוֹם קוֹדֵר וָקַר.
II
הָיִיתָ פֶּתִי כָּמוֹנוּ; כִּשְׁרוֹנְךָ שָׂרַד הַכָּל:
קְהִילַת נָשִׁים עֲשִׁירוֹת, נִוּוּן הַגּוּף,
אוֹתְךָ עַצְמְךָ. אִירְלַנְד הַמְשֻׁגַּעַת פָּצְעָה אוֹתְךָ עַד שִׁירָה.
הַשִּׁגָעוֹן וְהָאַקְלִים נוֹתְרוּ לְאִירְלַנְד, כְּמֵאָז
כִּי שִׁירָה לא גּוֹרֶמֶת לְדָבָר לְהִתְרַחֵש: הִיא שׂוֹרֶדֶת
בְּגֵיא הָאֲמִירָה שֶלָּהּ, שָׁם מְנַהֲלִים
לְעוֹלָם לֹא יֹאבוּ לְהִתְעַסֵּק; הִיא זוֹרֶמֶת דָּרוֹמָה
מֵחַוּוֹת שֶל בְּדִידוּת וּמִן הַיִסּוּרִים הַסּוֹאֲנִים,
עָרִים דְּלוּקוֹת בָּהֶן אָנוּ מַאֲמִינִים וּמֵתִים; הִיא שׂוֹרֶדֶת,
דֶּרֶך שֶׁל הִתְרַחֲשׁוּת, פֶּה.
III
אֲדָמָה, קַבְּלִי אוֹרֵחַ מְהֻלָּל;
וִיליאם יֵיטְס לִמְנוּחוֹת מוּבָל.
יָנוּחַ הַקַּנְקַן הָאִירִי עַל מִשְׁכָּבוֹ
מְרֻקָּן מִשִּׁירָתוֹ.
הַזְּמַן, שֶׁסּוֹבְלָנוּת בּוֹ אֵין
אֶל הָאַמִּיץ וְאֶל הַכֵּן,
וּבְתוֹךְ שָׁבוּע מִתְנַכֵּר
לְיוֹפִי גוּפָנִי זוֹהֵר,
סוֹגֵד לָהּ לַשָּׂפָה, סוֹלֵחַ
לְמִי שֶׁבָּה חַיִים נוֹפֵחַ;
פַּחְדָנוּת וְגַּם מִרְמָה יִשְׁכַּח,
וּלְרַגְלָיו אֶת כִּבּוּדָיו יִשְׁטַח.
הַזְּמַן, שֶׁבְּתֵרוּץ זֶה הַמֻּפְרָךְ
לְקִיפְּלִינְג וּלְדֵעוֹתָיו סָלַח
וְיִסְלַח לְפּוֹל קְלוֹדֶל,
לוֹ – עַל הֵיטִיבוֹ לִכְתֹּב – מוֹחֵל.
בַחֲלוֹם בַלָּהוֹת שֶׁל חֲשֵׂכָה,
כַּלְבֵּי אֵירוֹפָּה פוֹרְצִים בִּנְבִיחָה,
וּמְצַפּוֹת הַמְּדִינוֹת עַתָּה,
פְּרוּדוֹת כָּל אַחַת בְּשִנְאָתָהּ.
חֶרְפַּת הַשֵּׂכֶל וְהָרוּחַ
עַל כָּל קְלַסְתֵּר אֱנוֹשׁ תָּנוּחַ,
וְעוֹמְדִים מֵי יַם-הָרַחֲמִים
בְּכָל עַיִן, קְפוּאִים וַחֲתוּמִים.
לֵךְ, פַּיטָן, לֵך לְךָ הָלְאָה
עַד לִתְהוֹם תַּחְתִּית הַלַּיְלָה,
בְּקוֹלְךָ הַמְּשֻׁלָּח
שַׁדֵּל אותָנוּ שֶׁנִשְׂמַח;
בְּעִבּוד חֶלְקַת שִׁירָה
הֲפֹךְ לְכֶרֶם אֶת הַמְּאֵרָה,
עַל כֶּשֶׁל בֵּן אֱנוֹשׁ תָּשִׁיר
בְּפֶרֶץ מְצוּקָה מַזְהִיר;
בְּמִדְבָּרִיוֹת הַלֵּב, הָנַח
כִּי מַעְיַן מַרְפֵא יִקְלַח;
וּבְצִינוֹק יָמָיו לַמֵּד
אָדָם חָפְשִׁי תּוֹדָה לָתֵת.
מאנגלית: יעל גלוברמן
* הארץ תרבות וספרות , הליקון רשות היחיד 14
תודה יעל על משלוח מנות נפלא.
אפילו אוזן המן מלאה פרג, לא יכולה שלא להנות מקינה ענוגה כל כך.
שכנעת אותי, לא אהיה נוטריון.
שפעת, שפעת
אבל גרמת לי לחייך
אני מדמיינת אותך עם שתי אזני המן, אחת עם עגיל של נוטריון אמיץ
(ורגל עץ)
יפה מאוד
איזה תרגום מרגש יעל. נהניתי מאוד.
נפלא יעל. מתורגם נהדר מאוד.
אסף, סיגל ומוטי – תודה
אודן הוא המשורר שאני הכי אוהבת לתרגם
למרות שהוא קשה
אפרסם עוד תרגומים לשירים שלו כשתנוח עלינו הרוח