אן בת שלושים
אַתְּ מוּקֶפֶת נָשִים חַכָמוֹת
שֶמַחֲזִיקוֹת אֶת הַבֻּבָּה לְיד הָאֹזֶן
וּמֵינִיקוֹת תִּינוֹק. גַּם הֵן כּוֹתְבוֹת שִׁירִים,
אֲבָל בְּיָד אַחַת. אַתְּ, לְעֻמַּת זֹאת.
דֶּלֶת בַּחֹשֶךְ. מֵעֵבֶר לָהּ
חֹשֶךְ. בִּפְנִים
אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרְסַּת הַנְּיָר.
תְּעָלַת מַיִם שְׁחוֹרִים מַקִּיפָה אֶת הַבַּיִת
מְחַשֶׁקֶת אוֹתוֹ בִּשְׁתִיקָה קָשָׁה.
מִסְדְּרוֹן צַר מוֹבִיל אֶל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ שֵׁנָה מִתְבַּצַּעַת.
הַמִּטָּה הִיא גֶּדֶם, גֶּזַע עֵץ כָּרוּת.
עַל הַמְּקָרֵר פֶּתֶק: לְצַלְצֵל אֶל אָנָה.
צָרִיךְ לִקְנוֹת תַּפּוּחִים.
אַל תַּרְאִי אֶת עֲמּוּדֵי הַתְּלִיָּה לָאוֹרְחִים.
מַשֶּׁהוּ מֵעִיק עַל שֻׁלְחַן הָאֶבֶן.
מַשֶּׁהוּ מַתִּיר אֶת הָאֶצְּבָּעוֹת, מַפְקִיעַ אוֹתָן מִן הַיָּד.
אַתְּ עוֹבֶרֶת בַּחֲדָרִים, סוֹקֶרֶת אֶת פִּתְחֵי הַמִּלּוּט
כְּמוֹ כַּבַּאי: לַחְצָנִים בַּטֶּלפוֹן,
עֲנָבִים בַּמְּקָרֵר,
אִישׁוֹנֵי הַכֶּלֶב,
גַּרְדּוֹמִים קְטַנִּים בַּאֲרוֹן הַתְּרוּפוֹת.
חַשְׁמַל זוֹרֵם בַּקִּירוֹת. דָּם זוֹרֵם בְּפִרְקֵי הַיַּדָיִם.
אַתְּ קָמָה. בְּיָד מְרַפְרֶפֶת אַתְּ מְיַצֶּבֶת בַּחֲלַל הַחֶדֶר
מַדָּף קוּרֵי עַכָּבִישׁ, לְהַנִּיחַ עָלָיו
אֶת הַסְּפָרִים שֶׁתִּכְתְּבִי.
* מתוך הספר "אותו הנהר פעמיים", הוצאת הליקון 2007
שיר נפלא. מרגיש כאילו הוא גם מאד פרטי וגם לגמרי גלובלי, כלומר יכול לתאר אישה ספציפית אבל גם המון נשים אחרות.
זה התחיל מדמות כמו בכתיבת סיפור — היה לי המשפט הראשון ומין אן סקסטון-סלביה פלאת"-תרצה אתר-אלחנדרה פיסארניק- אלזה לסקר שילר לקראת הסוף… שהסתובבה במסדרון. יכולתי באותו יום לכתוב סיפור, אבל זה מה שכתבתי …
יעל, אני אוהבת את הכתיבה שלך.
"אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרְסַּת הַנְּיָר."
"מַדָּף קוּרֵי עַכָּבִישׁ, לְהַנִּיחַ עָלָיו
אֶת הַסְּפָרִים שֶׁתִּכְתְּבִי."
עם כל האווריריות של הדברים, יש מתח פנימי, כעוס שבא מהבטן הרכה ועובר אל הקורא.
יעל, כשאת לא עונה לתגובותי, אדע לפעם הבאה שמילותי מיותרות לך ואסתפק בקריאת ספרך, איתו אני מנהלת דו שיח חופשי ונעים.:)
תמי, מילותיך ההפך ממיותרות לי. הן נעשו לי חשובות.
כפי שאולי תראי, התחלתי לענות לתגובות בטפטופים אתמול והיום.
השארתי אותך לסוף פשוט משום ש… רציתי להרגיש פנוייה אליך. רע אם פגעתי בך. אפייני. בדרך כלל אני עושה דברים הפוך.
לא, לא, זו לא את שהפוכה.
זו אני והגיבנת צל שלי. סתם בימים האחרונים אני חולה ועל כן פגיעה.
גיבנת צל! מדגדג לפתח לשיר.
תרגישי טוב — באמת שמחה שאת פה.
באמת השתמשתי בשיר הזה בהרבה דברים אווריריים וקלים – הנייר, פתק, קורי עכביש, בובה, ענבים ותפוחים…
ונוצר פה כובד מדברים קלים. מעניין
אולי זו דרך לא מודעת להראות שהדברים שבחייך (שמרהטים את חייך… לא התאפקתי) (וחבל) לא קובעים אלא המקום שבו אתה נמצא נפשית, ואז – כמו גופים בחלל, או מספרים במתמטיקה… היחס ביניהם משתנה, התוצאה אחרת לגביך
לא יודעת אם אני צודקת. לא חשבתי על זה. מעניין
בעצם אני כן יודעת.
חשוב לי לא לדבר על דברים גדולים /כבדים באמצעות מילים גדולות/כבדות.
ליצור מצב בעדינות ולא להסביר או להכריז — שהמצב קיים.
זה פחות נפוח, בעיני. ויש סיכוי לא לזייף. אולי זה זה פה.
הכי קשה יהיה לעשות את זה בשירים שבאמת מדברים על הנושאים הגדולים. אז אני מוצאת שאני ממש פורטת למה-שיותר דק. מתה לדבר עליהם בלי פאתוס..
יעל, נראה לי שאת צודקת. בכתיבה כשמעצבים את החלל של חדר/שיר הצבעים של קירות הנפש מדברים רק את האמת של המעצב/משורר, כי אחרת אף אדם לא יבוא לביקור…:)
היאוש הנורא של אן עובר בצורה ניסבלת כביכול כשהיאוש נעשה יותר נוח… זה קורה רק בזכות החפצים האוריריים.
ופתחי המילוט גם הם "קטנים" .
איך לא שמתי לב.
לקחתְּ אותי חזרה אל השיר כמו בתותֵי בר… (הסרט) ואני מסתכלת מסביב. זה לא קורה לעתים קרובות שההערות הן תובנות שמגלות ולא ממציאות מבחינת הכותב — הארות
יעל, זו אנטואיציה טבעית למשוררים, נראה לי. לא?
כן, אבל האינטואיציה בודדה… כי היא חלק מהכתיבה. ולא תמיד אתה רואה מה עשית.
אני מדברת על הערות שלוקחות אותך בחזרה למקום שהוא שלך, ומראות לך דברים שלא ראית שעשית. לא שזה חשוב לשיר, אבל למשורר – כן
:)אינטואיציה בודדה…אהבתי
טוב לדעת על המשוררת הזו!.
התחושה של השיר הזה כל כך מוברת לי… הבחורה הזאת פגשתי אותה
בעצם שכחתי מימנה, שכחתי את המועקות שהיא עשויה מהן, והופ שוב ניפגשנו, מה שחשוב לי לומר לה, שזאת הדרך למי שרוצה חהיוצת אומן
להתראות טובה
טובה, את תמיד מגיבה מהחושים ומהבטן. אני אמסור לה את מה שאמרת
…
החיבור שלך לנשים ונשיות מדהים בעיניי.
אני קוראת עכשיו סיפורים קצרים של סילביה פלאת ומוצאת את עצמי מתאכזבת , למרות שגם אצלה יש חיבור , אבל הוא כזה קררר.
מעניין אותי מאוד מה שאת כותבת על פלאת". תרגמתי אותה מעט יחסית אבל היא חשובה לי — משוררת-טבעית ענקית, שיש בה להט של כבשן בצד תביעה כבירה לשליטה עצמית – שזה קצת אש וקרח. האם על זה את מדברת? ומה את רואה בנקודה הזאת — של החיבור לנשיות? הלוואי שתראי את התשובה המאוחרת הזאת ותעני
עם צאת השבת, כמובן
פלאת , לפחות בסיפורים שלה, נכנסת לטלאים של הנשיות שרובינו מתעלמות מהן וממשיכות הלאה ובזה היא מקדימה את דורה ובכלל.
אבל מצאתי בעלילה איזה משהו מאד מסוגר כזה, לא ממש מתקשר, אנגליה אולי?
היה לי קשה לצאת מעורי ולהזדהות.
ארס-פואטיקה משובחת מתפשטת בתוך החדר הזה שלך, שהוא מוכר כל כך אבל גם זר ואפל. השיר מושלם, בחיי, ויפה ואומר אמת.
כמה יפה כתבת. גם לי הוא מוּכּר אבל גם זר ואפל. תודה גדולה על ה-אומֵר אמת. הכי גדולה שיש.
הרבה הברקות. ברצון אצטט כמה: "בְּכֻרְסַּת הַנְּיָר" "מַדָּף קוּרֵי עַכָּבִישׁ", "אִישׁוֹנֵי הַכֶּלֶב", "מַשֶּׁהוּ מַתִּיר אֶת הָאֶצְּבָּעוֹת, מַפְקִיעַ אוֹתָן מִן הַיָּד".
את המילים "כמו כבאי" הייתי מוחק.
חסר בשיר "הסבר" מה מייחד, מייחן (מילה שהמצאתי ברגע זה, לא שווה הרבה, הטייה של חיוני) את הכתיבה במידה כזאת שהיא עזה כמוות.
כתבתי פעם שיר על התאבדותו של סופר, אולי של כל אחד:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1546574
תודה
זה שיר יפה כל כך, שהייתי רוצה לשמוע אותך קוראת אותו בקול. זה שיר שנועד להשמע.
[טכנית זה פשוט מאד להקליט קובץ קול ולאחסן אותו ברשת, ואז להעלות הנה קישור.]
מירי, קודם כל תודה. קצת מגלומני לי להעלות את עצמי קוראת. אולי מאוחר יותר. כש — מה, בעצם?
אולי. נראה.
בעצם זה רעיון נהדר – לכל המשוררים פה. מלבד טקסטים כתובים, להעלות גם שירים שאתה קורא.
אני מעבירה את הרעיון של מירי הלאה.
לטכניים שביננו.
יש ברשת המון משוררים שקוראים שירים שלהם, גם משוררים ישראלים:
http://video.google.com/videoplay?docid=-3534212610492021387&q=aharon+shabtai
זה בכלל לא מגלומני, יעל. תתייחסי לזה כאל ערוץ ביטוי נוסף. כל קריאה של קריין היא קריאה פרשנית, לי חשוב לשמוע את הדגשים של המחבר עצמו. כפי שנהוג לנקד שירים, קריאה היא כמו
ניקוד קולי.
אולי תיזמי פניה להנהלת האתר, שתאפשר אחסנת קבצים, קבצי קול, באתר עצמו. זה כל כך קל ופשוט למען האמת, הגיע הזמן לשדרג קצת את המימשק הפרימיטיבי של האתר.
אני חושבת שזה יכול להיות תוספת נהדרת לאתר. תודה על הרעיון, מירי. אפנה לשירלי ונראה מה יקרה.
אגב, לא יכולתי לענות לך במייל האישי משום שההודעה שלך הגיעה אלי ללא כתובת. מה שרציתי לכתוב לך אז היה "קטן עלי"…
🙂
יעל, את משוררת נפלאה. אין כמוך. אני קורא שירים יפים רבים של משוררים טובים אך שיריך יש בהם אותו ניצוץ שעושה משוררים גדולים . בעיניאת יורשתה של דליה רביקוביץ" המנוחה.
טוב. זה מעבר לוואו.
זה נועם שפגשתי במטולה?
תודה לכל המגיבים — התנתקתי מהמחשב ליומיים, אענה לכולם הערב
!
יעל,
את משוררת שירים חזקים, שמחזיקים
את המדף, עליו אניח
את הספרים, שתכתבי.
אני מניחה ששנינו נכתוב ונניח עד שתנוח דענו וננוח. סופית.
ניסיתי לענות לך במטבע שלך אבל יצאו לי דרַכמות. לא נורא
הי יעלת החן. כתוב מצוין בסגנונן של אן וסילביה. מורות דגולות לכולנו.
מוטי, איזו מחמאה עקומה.
והרי אן סקסטון וסילביה פלאת" כותבות כל אחת בסגנון אחר לחלוטין מרעותה.
הנושאים? כבר מזמן אלה הנושאים של כולנו.
תודה שלא הכנסת את פיסארניק ואלזה לסקר שילר לקלחת.
…..
יעל,משום מה אני מרגיש כאן בחוזקה את נוכחותן של השתיים. בשירים אחרים שלך לא הרגשתי השפעות עזות כל כך. מכל מקום, אין זה מוריד מאיכותו של השיר.
נ"ב :אולי כאן המקום לחזור ולאמר שבעיניי את משוררת נהדרת.
מוטי, תודה על ההבהרה שלך. והרבה תודה על המילים החמות, זה חשוב לי מאוד.
תראה, הרי יש הבדל בין "השפעה" ו"סגנון" לבין – "נוכחות."
אני באמת חושבת שזה מבאס, כשאת מזכירה שלושה שמות של משוררים בעצמך, בדרך כלל יתחילו לייחס לך השפעות של אותם שלושה. אם תזכירי אחרים, ימצאו השפעה של האחרים. כמו שעון. כבר כתבו עלי גם שאני מושפעת מאודן ו– מרילקה (מחמאה אדירה, אבל…?!!) אין דבר כזה, שאזכיר משורר ולא אחטוף אותו כמו בומרנג בפרצוף. לכן הרגישוּת.
לך זה לא קורה?
בעניין הנוכחות של האחיות אופל: השיר הוא עליהן, על ארכיטיפ המשוררת האבודה, המתאבדת. לפחות – על מישהי שנורא קשה לה לחיות, רק לכתוב היא מסוגלת כרגע. (כתבתי בתגובה לאליענה, אם מתחשק לך לראות.)זה עליהן אבל זה גם על מישהי אחרת.
יעלה, אז זה קרה ככה. קראתי את השיר
ואמרתי בליבי משהו על הנוכחותהעה של שתיהן. אן מייד התקשר לשם השיר וסילביה הייתה נוכחת בסמוי ובגלוי. ובעודני גולש על התגובות כדי להוסיף את שלי ראיתי לתדהמתי שהתייחסת לגברות האפלות הללו ואמרתי בליבי בינגו.
עניין הדיון בהשפעות לפעמים מעצבן. א בעצם צריך לקחת את זה ברגיעה גמורה אם לא חשים כאפיגון.אגב, מעצבן לעתים כשמייחסים לך מושפעות לא נכונה. מישהו ייחס פעם לספרי "הו קירי יקירי"
השפעה עזה מאבידן. וזה חסר שחר. האיש הזה הוא מומחה לקפקא, והוא לא ראה שדווקא קפקא ולא אבידן השפיע על הטקסטים הקצרים בפרוזה שירית המצוייים בו. אני זוכר שהתעצבתי והתעצבנתי.
כנראה שזה מה שקורה כ ש מ ש ו ר ר אומר בלבו בינגו…
🙂
ושוב תודה, להתראות מוטי
יעל
זה שיר נהדר, נכתב מהורידים.
מאוד נפלא לקרוא מילים כאלה. ביחוד ממך — אחרי שקראתי את מה שכתבת על שירה ועל כתיבת שירה בתגובה שלך לענת לווין ב"אני יודית" אתמול.
ת ו ד ה.
כמה יפה כמה רגיש . אני תמהה בהתפעלות על היכולת שלך לכתוב על התהומות בפכחון מחד במשיכה מאידך וביופי עשיר שכזה.מתנה
מירי, שמחה לראות אותך שוב! אני מקווה שאת בסדר. תודה מעומק הלב על הדברים החזקים והיפים שכתבת .
יעל, לכבוד זה הוצאתי מן המחסן את "הדיוקן הכפול" והכנסתי לפוסט האם ראית?
רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך פה. ראיתי את הדיוקן הכפול, גם אני תרגמתי אותו כמובן, לספר — והתרגום מאוד מאוד שונה… חכי, ברגע שאגיע לשלב הליטוש – אשלח לך (או שאפרסם פה)
חיבוק, יעל