רן יגיל סופר ועורך

ש. שלום * פֶּלֶא גְּמַע, לִבִּי, לִבִּי גְּמַע הַפֶּלֶא, יוֹם אֶל יוֹם יִשָּׂא, לֵיל עַל לֵיל לֹא יֵלֶא. פְּשֹׁט הַלְּבוּשׁ וּצְלֹל בָּרַחַשׁ וּבָרֶטֶט, כָּל מַגָּע – גִּלּוּי, כָּל דְּמוּת חָזוֹן שׁוֹתֶתֶת. אֹרַח לֵךְ, לִבִּי, לִבִּי לֵךְ הָאֹרַח, בּוֹ אָדָם הָאֵל, בּוֹ מָחוֹל הַכֹּרַח. בַּאֲשֶׁר תָּנוּד, בַּאֲשֶׁר תָּנוּחַ – נָח עִמְּךָ הַסּוֹד, נָד עִמְּךָ הָרוּחַ. זֶמֶר פְּצַח, לִבִּי, לִבִּי פְּצַח הַזֶּמֶר, ...

  סיפור של יום שבת     (מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ הַשֵּׁם, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ. אישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת. בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד. וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם הַשֵּׁם. כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ הַשֵּׁם כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן , תהלים, צב, ו-י)   דנה בלגאנה     אבא ...

 הרביניסט האחרון (ב) 16.    מתוך מאה עשרים נותרו עשרה. המספרים אז היו קטנים ואיכותיים. צבא חכם, לא מפלצת. בסוף קורס טיס היינו מניין. טסנו על טהרת מטוסי הבוכנה. לא היו מטוסי סילון. עכשיו, בימים האחרונים, הגעגועים מתחילים לפקוד אותי. ככה, צביטה בלב. חסר לי הריגוש הזה שבשליטה על ציפור הברזל הענקית. אני חושב אולי לקנות אופנוע-כביש כבד. לפני שנים ...

קַל-דָּם – על הנובלה "איש וביתו נמחו" לסופר אשר ברש   "הוא ישב בכורסה, כנס את רגליו תחת הכיסא וכיבה את המנורה. רעש הים בא פתאום לתוך החדר. האור שבא מן החלון הספיק כדי להראות את הלהבים. הוא לקח אחד מהם. 'העיקר שלא אפול… אני רוצה שימצאוני יושב… את שארית רצוני אאמץ שאשאר יושב…".    "פתאום נעצר בפה פעור אחוז ...

על הפרוזה של הסופר שלמה ניצן   באחרונה הופיע קובץ שירים צנוע מהעיזבון "צמחתי להיות לפניך" של הסופר שלמה ניצן (1921-2006) בליווי פתח דבר אישי ומרגש של ידידו המשורר נתן זך. זך כותב: "ייתכן מאוד שרק בשנה האחרונה לחייו, כשחש שקצו מתקרב, כך אמר לי פעם, החליט להשאיר לנו צוואה זו בדמות קובץ השירים אותם כתב במהלך שנה אחת. שירים ...

  הרביניסט האחרון (א)   1.    נגמרה המדינה. כשרצחו אותו, נגמרה המדינה. ואחר-כך נגמרה סופית, כשאח שלי בֶּני מת מהמחלה. בלוויה לא יכולתי לבכות. חשבתי שהלב שלי עוד רגע יתפוצץ. דפיקות שלא מהעולם הזה. אמרו עלי, הוא טייס, הוא צבר, מה אתם מצפים ממנו, שיבכה?! עמדתי שם על-פי הקבר ולא ירדה דמעה. צילה והילדים פרצו בבכי תמרורים, גם חנה ...

סיפור של יום שישי       (שיר של יום שישי. היום יום שישי בשבת, שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש: השם מָלָך גאות לָבֵשׁ, לָבֵשׁ השם, עוז התאזר, אף תיכון תבל בל תימוט, תהלים צ"ג)       המכונית       רחוב יצחק שדה, המסגר, דרך פתח תקווה היום דרך בגין, קרליבך, האזור הזה זאת הממלכה שלי. כאן ...

מתן-חיים והאופניים, מתן-חיים והמועדונית   מגיע שלב שבו כל ילד רוצה אופניים. לאושרת (7 וחצי) ולאור (כמעט 5) יש אופניים עם גלגלי עזר. רק למתן-חיים (7 וחצי, תאום של אושרת) אין אופניים. מתן הוא משותק מוחין והתחיל ללכת רק בגיל ארבע. הוא אומר רק מילים בודדות והברות ומתקשר בשפת הסימנים וכמובן מתקשה בהליכה. אז איך רוכבים ככה על אופניים? חשבתי ...

  2. ראובן פרידמן ישב מול סגן ראש עיריית בני-ברק, הרב מנחם קוסובסקי, בלשכתו וביניהם מפריד שולחן משרדי. על ברכיו של פרידמן היה מונח עיתון, פתוח בעמודים הפנימיים של החדשות. הוא הקריא לקוסובסקי מהכתוב:     יומו של יעקב פוקסבּרומר, בן השלוש עשרה מבני-ברק התחיל באופן אופטימי, בבילוי בלונה פארק בתל אביב; אבל הידרדר באופן הנורא מכול, כשהוא נדרס למוות על ...

      על "היהודי האחרון" ליורם קניוק, ידיעות אחרונות, 594 עמ'   יורם קניוק הוא סופר שקורַץ מאבק-הכוכבים שממנו עשויים סופרי ענק כגינטר גראס וגבריאל גרסיה מארקס. טעות היא לזהות את קניוק כנסיך ספרותי של דור ה"אני" במקום ה"אנחנו", לצד סופרים שבמרכז כתיבתם הריאליזם הפסיכולוגי כעמוס עוז וכאברהם ב. יהושע. קניוק הוא הסופר הסוריאליסטי-אוונגרדי-תודעתי הקיצוני ביותר שאני מכיר בספרות ...