שפת הארץ, אשר רייך, עשרה שירים מתוך ספר חדש בהוצאת עמדה בלוויית הערה משלי

ספר השירים החדש של אשר רייך (1937) "שפת הארץ" הוא ספר כולי המקיף את האישי והחברה היהודית-ישראלית מכל צדדיה ורבדיה לפניי ולפנים. אחרי שנים שאשר רייך, מטובי השירה הישראלית לא הוציא ספר, יוצא כעת ספר חדש משלו בהוצאת עמדה. נוגעים ללב במיוחד הם השירים הקריסטליים שכתב על בנו צחי אשר הלך מאיתנו בטרם עת. הנה אחד שכזה:

 

*

תְּהִי שִׁירָתִי נְשָׁמָה שֶׁל זִכָּרוֹן חַי

לְזֵכֶר בְּנִי הָאֶחָד וְהַיָּחִיד

הָאָהוּב עָלַי יוֹתֵר מִכֹּל.

חַיַּי הַכְּבֵדִים הוֹבִילוּ אוֹתִי

עַל נְקַלָּה כְּעִוֵּר נִקְלֶה

הַמֻּקָּף זִכְרוֹנוֹת מִכָּל עֲבָרָיו

וַעֲרֵמַת חֲלוֹמוֹת שֶׁנֶּאֶסְפוּ בּוֹ.

לְאֹרֶךְ כָּל חַיַּי יִהְיֶה עֲבָרִי זָרוּק

עַל גַּבִּי כְּמַשָּׂא כָּבֵד שֶׁעָלַי לָשֵׂאת

בְּחֶשְׁכַת יָמַי בָּאוֹר וּבָאֲפֵלָה יַחַד.

 

רייך הוא משורר, עורך, פרוזאיקון ומתרגם ישראלי מהחשובים ביותר החיים עִמנו כיום. שירתו מתאפיינת בעזות מבע מודרינסטי חופשי ומקורי, ושליטה ללא מצרים במבנה השיר עצמו, כאשר רבים משיריו בנויים בתים קומולטיביים: בית ראשון בן שתי שורות, השני שלוש, השלישי ארבע וכן הלאה. הוא נתייחד בזה, אך לא רק בצורה, אלא גם בתוכן. רייך הוא אחד המשוררים היחידים שהמקורות שלנו טבועים בו עד הסוף: מקרא, משנה, תלמוד ומדרשים, זאת שליטה נדירה בשפה הנובעת מצור מחצבתו, הבית החרדי שבו גדל, אבל גם מכישרון הכתיבה האישי שלו ומהזיכרון הפנומנאלי שלו ליצירה העברית לדורותיה. אין כיום בשירה העברית משורר ישראלי השולט כך בשפה באופן רב-רובדי מעמיק. בספר שיריו החדש הוא בוחן את החיים עצמם דרך הלשון, דרך השפה, ועוצמתו הפואטית ניכרת.

 

רייך זכה בעבר בפרס אקו"ם פעמיים וכן בפרס ברנר, פרס הנשיא ופרס ראש הממשלה. הוא תרם רבות לקידום התרבות בכלל והשירה הישראלית בפרט בתרגומי שיריו ושירים של אחרים לשפה הגרמנית ומן השפה הגרמנית, והוא משורר בעל שם בין לאומי. זכורה לטוב ולהלל פינתו הבלתי נשכחת שהביאה השוואות תרגומים של מתרגמים שונים בעיתון "הארץ" תחת הכותרת: "הנשיקה מבעד למטפחת", כמאמרו של חיים נחמן ביאליק, כי תרגום הוא כמו לנשק אהובה מבעד למטפחת. לימים ב-2001 הצטרפו דפי המדור לספר בהוצאת "עם עובד". בשנת 2017 בחר פרופ' דן מירון בהוצאת מוסד ביאליק להוציא מבחר מקיף משירתו של רייך תחת הכותרת "קול השירים – 2015-1963".

 

לאחרונה, במלאת לו 85, הקדיש מוסף "הארץ" בעריכת בני ציפר מקום לו ולשירתו, פורסמו שירים חדשים ורעננים משלו בלוויית מאמר מאיר עיניים של פרופ' רפי וייכרט: משורר, עורך ומתרגם. פרופ' וייכרט כותב בכנות רבה כיצד השפיעה שירת רייך עליו כמשורר ואיש ספרות צעיר: "כמי שהתגייס לצבא ממש עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה (מבצע של"ג) קראתי בחיל ורעדה, פחות משנה אחרי שחרורי מן השירות הסדיר, את שורותיו הנוקבות של רייך על הגורל הישראלי: 'אולי אֵי שם בקרקעית הרקיע השביעי / הטובים שבטייסינו יגלו נפט קוסמי / הדם שלנו הוא בנזין העולם'". אקטואלי מתמיד בימים אלה.

 

הנה עוד תשעה יפים וחזקים מבית מדרשו הפואטי של  המשורר אשר רייך מתוך הספר החדש "שפת הארץ":

 

השפה שלי

 

סִימָנֵי הַדָּם שֶׁלִּי הֵם שְׂפָתִי,

הַזֹּאת שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתִּי

וּבָהּ אֲנִי חַי וּמְגַדֵּל מִלִּים,

מִלִּים שֶׁמַּצְלִיחוֹת לִפְעָמִים לְהִתְחַבֵּר

לִכְדֵי שִׁיר חָדָשׁ.

 

הַרְחֵק בְּתוֹכִי צוֹמְחִים אֵרוּעִים

שֶׁהַלָּשׁוֹן הֶעֱנִיקָה לָהֶם סִכּוּי לְהִתְקַיֵּם

וְלִפְעֹל כְּדַרְכָּהּ שֶׁל שָׂפָה.

אַךְ שְׂפָתִי הַיְּחִידָה הִיא הַגַּעְגּוּעַ הֶעָמֹק לִבְנִי

שֶׁהָלַךְ בְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר וְהוֹתִיר אוֹתִי כָּאן לִכְאֵבִי.

 

 

בעבור נעליים

 

תָּמִיד עִם בּוֹא הַחֹרֶף

מְנַסּוֹת אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ

נְעָלָיו גְּבוֹהוֹת-הַקּוֹמָה

 

הֵן יָדְעוּ כְּבָר גְּשָׁמִים רַבִּים

שְׁלוּלִיּוֹת וּבֹץ.

וְהֵן מוֹלִיכוֹת אוֹתוֹ בָּעֲרָפֶל וּבַמַּיִם

לֹא בְּאֵשׁ הַקַּיִץ.

 

אָז הֵן מִסְתַּתְּרוֹת לָהֶן

בְּחֹם גּוּפָן תַּחַת מִטָּתִי

שְׁקוּעוֹת בְּמַחְשָׁבוֹת

וּסְגוּרוֹת מֵרָצוֹן

כִּשְׁתֵּי קוֹנְכִיּוֹת גְּדוֹלוֹת.

 

 

לקראת הקיץ

 

אֲנִי פּוֹנֶה אָנֶה וָאָנָה

בְּעֵין הַמַּחְשָׁבָה

לִרְאוֹת מֵאַיִן יָבוֹא הַקַּיִץ

וּמָתַי יַגִּיעַ כְּפִרְחֵי הַבֹּשֶׂם הַזֶּה

שֶׁצָּמְחוּ לְנֶגֶד עֵינַי.

מִדֵּי יוֹם עִם הַצִּפּוֹרִים

הַקַּיִץ מִתְבַּשֵּׁל עַל אֵשׁ קְטַנָּה.

 

בַּשֶּׁמֶשׁ הָרוּחַ הוֹפֶכֶת לְצֵל

גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ הֶעָלִים נִרְעָדִים מִפַּעַם לְפַעַם,

בִּלְתִּי מְפֹרָשִׁים.

הָאֵיקָלִיפְּטוּסִים הֵם גְּמַלֵּי הַשָּׂדֶה

אֲבָל תָּמִיד צְמֵאִים לְמַיִם,

מַשִּׁירִים קְלִפָּה וּפְרִיחָה

וּמְבַקְּשִׁים עוֹד וְעוֹד מַיִם.

 

 

שיר ירקונים

 

הַיַּרְקוֹן עוֹדֶנּוּ נָהָר עֵירֹם

תְּהוֹמוֹ שַׁיִשׁ אָפֵל

הוֹגֶה רִיק.

 

שְׁנוֹת מַיִם וְרֹב עֵצִים

הִשְׁכִּיחוּ מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא לֵב הַיַּבָּשָׁה.

אוֹר מִתְעַגֵּל סְבִיב שְׁתֵּי גְּדוֹתָיו

וּבַלַּיְלָה יִתְמַלֵּא חוֹלוֹת יָרֵחַ.

 

 

עד

 

עַד כָּאן בַּעֲבוּר הַחֶסֶד שֶׁל הֱיוֹתֵךְ –

אַתְּ הָיִית לִי חַלּוֹן בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה.

הַזְּכוּכִית בַּחַלּוֹן כֻּסְּתָה אֵדִים:

מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ דְּמָעוֹת שְׁבִירוֹת.

 

 

חיי מקלט

 

בְּכָל שָׁעָה

אֲנִי קוֹפֵץ מִבֵּית הַיּוֹלְדוֹת

אֶל בֵּית הָאָבוֹת וּלְהֶפֶךְ.

אֲנִי מְחַפֵּשׂ מָקוֹם מוּגָן,

מִין מַחֲסֶה בָּטוּחַ לְרִגְשׁוֹתָי.

 

לִפְעָמִים אֶעֱרֹךְ בִּקוּר בְּקִבְרִי הַחַם

וַאֲדַבֵּר סָרָה בַּחַיִּים שֶׁיֵּש לִחְיוֹת

כְּדֵי לִבְנוֹת מִקְלָט מְעַט

כְּמִפְלָט מִפְּנֵי יָמִים בָּאִים

שֶׁבָּהֶם אֶמְדֹּד אֶת יִתְרַת שְׁנוֹתַי

עַל פִּי מְמַדֵּי גּוּפִי בַּקֶּבֶר.

 

וְכָל זֶה לֹא בָּא לוֹמַר

מַשֶּׁהוּ עַל חַיַּי עַצְמָם

שֶׁנִמְנַע מִמֶּנִי לְהַחֲיוֹתָם לְמִשְׁעִי.

 

 

שימו לב

 

פַּחַד קָרָא לִי

וְהָלַכְתִּי אַחֲרָיו בְּתַעֲצוּמוֹת עַיִן

אֲבָל פָּחַדְתִּי עַד מְאוֹד.

 

אִמִּי תָּמִיד אָמְרָה:

פְּחָדִים הֵם צַעֲצוּעִים שֶׁל אֲנָשִׁים בּוֹדְדִים.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת נְטוּלֵי קוֹל.

מָה רוֹצִים הֵם לוֹמַר לִי?

 

אִישׁ חַיִל הָיִיתִי וְעוֹדֶנִּי.

כָּל קִיר נִדְמֶה לִי שֶׁפּוֹלֵט נֶגְדִּי קְלָלָה.

תַּבְהֵלָה אוֹחֶזֶת בִּי אֲפִלּוּ לְשֵׁמַעַ

תִּגְרוֹת הָרוּחַ בָּעֵצִים מוּל חַלּוֹנִי.

 

הִכַּרְתִּי בְּחַיַּי מוֹרָא וְיִרְאָה,

יָדַעְתִּי אֵימָה, חָלַמְתִּי חֲרָדָה

וּבַיָּמִים הַחַלְחָלָה בִּי חִלְחֲלָה.

אִמִּי אָמְרָה: הוֹי, מוּגְיוֹן שֶׁכָּמוֹךָ!

מָתַי יִהְיֶה בְּךָ פַּחַד אֱלֹהֵינוּ הַנּוֹרָא?

וּבָא עָלַי בִּעוּת גָּדוֹל וּבָרַחְתִּי מִשָּׁם.

 

אילוף

 

כַּלְבִּי אִלֵּף אוֹתִי

לְהַשְׁתִּין יַחַד אִתּוֹ

בַּחוּץ, לְיַד הָעֵץ הָעַתִּיק.

 

הַקֶּשֶׁב הַשֵּׁנִי אֻלַּף לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן.

שְׁמִיעָתִי הִתְחַדְּדָה. קוֹלוֹתַי שֶׁאֻלְּפוּ

לִרְאוֹת שִׁגְיוֹנוֹת, מְצָאוּנִי לְצִדֵּךְ עֵירֹם.

 

עַל הַגַּג כָּל הַלַּיְלָה מִחוּץ לְמִכְנָסַי

שֶׁפִּתְּתוּ אֶת שִׂמְלָתֵךְ הַפִּרְחוֹנִית

עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה בָּרוּחַ.

הַיָּרֵחַ לִקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ הַצְהֻבָּה

אֶת תַּחְתּוֹנַיִךְ.

 

 

קול בני

 

קוֹל בְּנִי עוֹלֶה מִמְּרוֹמַי

וְשָׁר אֶת חַיָּיו הַשַּׁכּוּלִים לְמַעֲנִי בִּלְבַד.

קוֹלוֹ הָאִינְטִימִי מְהַבְהֵב בְּנַפְשִׁי

גַּם מִן הָרָחוֹק-רָחוֹק מִכָּל מֶרְחָק.

אָחוּז הָיָה בְּנוֹסְטַלְגִּיָּה בִּלְתִּי נִשְׁלֶטֶת

לַעֲתִידִי הַמִּתְמַהְמֵהַּ וְעִם זֹאת

עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ, עֲדַיִן מְחַכֶּה לוֹ

לְבִיאָתוֹ הַשְּׁנִיָּה אֲחַכֶּה פֹּה.

הֲלֹא הוּא נְבִיאִי הָאֲמִתִּי.

 

 

אשר רייך, שפת הארץ – מבחר שירים חדשים, עורך: רן יגיל, ציור על הכריכה: "נחלת בנימין" יוני זֹהַר, ניקוד: יאיר בן-חור ויצחק רפפורט, עימוד ועיצוב העטיפה: יגאל ארקין, רפידוגרף בע"מ, עמדה, 194 עמודים, 78 שקלים. שלמי תודה לאלישבע זֹהַר רייך, משוררת ואשת המשורר, על תרומתהּ העצומה לספר. הספר הופק בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.