מִי יָבוֹר לוֹ בּוֹר וּמִיתָה יָפָה? רשימה ואירוע לזכרו של המשורר מרדכי גלדמן

מִי יָבוֹר לוֹ בּוֹר וּמִיתָה יָפָה?

רשימה ואירוע לזכרו של המשורר מרדכי גלדמן

קצת לפני מותו התכתבתי עם המשורר האהוב מרדכי גלדמן  (2021-1946) והוא כתב לי בוואטסאפ בזו הלשון: "היי, רני, מה שלומך? כעת כשאני חולה בסרטן ונוגע במוות אני שואל את עצמי למה לא כתבת על שום ספר מספריי". חשבתי לעצמי, הוא צודק, אבל כך יצא. באמת לא כתבתי. ועניתי לו שאני מאחל לו עוד ימים טובים ורבים ועוד ייצא ומובן שאכתוב, כי אני מלווה את שירתו בקריאה כבר שלושים שנה. חשבתי לכתוב עליו מסה מקיפה על שלושת הכרכים של מכלול שירתו שיצאו במוסד ביאליק תחת השם "הלכתי שנים לצדךָ", והנה מוטי נפטר ולא הספקתי. האמת היא ששנים אכן הלכתי לצדו ואחר שירתו, קראתי, אבל לא כתבתי וכעת הגיע הזמן לכתוב עליו את המסה המקיפה שרציתי לקרוא לה "הערכת עצמנו בשלושת הכרכים משנות השישים ואילך" על משקל מסתו המפורסמת של יוסף חיים ברנר על מנדלי מוכר ספרים "הערכת עצמנו בשלושת הכרכים". ועד שתיכתב אז הנה רשימת הזיכרון הזו, שאף אותה גלדמן כבר לא יספיק לקרוא וצר לי על כך.

גלדמן, שנולד בגרמניה ועלה עם הוריו, ניצולי השואה, לארץ ב-1949, היה משורר מוכר ומעוטר: פרס ברנר, 1997; פרס עמיחי, 2005; פרס ביאליק 2010 ועוד. הוא גם היה מבקר ספרות ואמנות ישראלי. אבל במה נתייחדה כל כך שירתו של גלדמן לאחר דור המדינה ומשנות השישים ואילך? היא הייתה חריגה בנוף בראשית דרכה בנטייה החזקה שלה אל היפה הניאו-קלאסיציסטי, גם אם נאמרו בה דברים מורכבים וקשים. אפשר בשקט להגדיר את גלדמן המוקדם, כפי שעשה זאת מי שפרסם אותו בצעירותו פרופ' גבריאל מוקד, משורר בָּתַר-רילקאי, לשון צאצא של המשורר הגרמני הנודע ריינר מריה רילקה ויש כמובן בשירה המוקדמת גם השפעות של אצ"ג. זה חריג כי משוררי שנות השישים הושפעו מאוד בעיקר מהקו האקזיסטנציאליסטי הרזה והפטיטי של נתן זך בשנות החמישים (מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ) או מהצבעוניות של ילדי הפרחים (יונה וולך וגם דליה הרץ). שירה כשל גלדמן הייתה חריגה דאז ומעניינת. הוא התחיל לפרסם ב"עכשיו" של מוקד והמשיך ביתר שאת בכתב העת "סימן קריאה" של פרופ' מנחם פרי שאף הוציא את ספרו השני "צִפּור" (סימן קריאה, 1975) וספרים נוספים.

בתמונות משוררים מן העבר יש הרבה כוח. זכורה לי בעיקר תמונה אחת שבה הוא עומד מחובק עם יונה וולך, מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ, הוא נראה חריג לגמרי במשקפיו בתוך הטריו הבוהמי והמגובש הזה ויש לזה ביטוי פואטי בשירה. אז הנה שיר מוקדם מאוד שלו שאני אוהב מתוך "זמן הים וזמן היבשה", ספרו הראשון בהוצאת שוקן שיצא ב-1970, שבישר עשור חדש בשירה וטון אחר שנשא פתיחות לקולות אחרים ומגוונים. מי שהביא את גלדמן הצעיר והמוכשר דאז להוצאת שוקן היה גדול מבקרי הספרות שלנו, פרופ' ברוך קורצווייל, שראה את יכולותיו וחריגותו כמשורר, וכשם שקידם את דליה רביקוביץ בשעתה, כך עזר גם לגלדמן.

"כָּל-כָּךְ כָּמַס עִמּוֹ / וְלֹא גָּלָה אָזְנִי / כִּי שָׁב מִגְּלִיל הַיָּם / חָלִיל בִּמְעִילוֹ / וּמַלְאָכִים בַּחֲלִילוֹ / וּבְבֹקֶר יוֹם רְבִיעִי – קָם וּבָא בַּיָּם. // שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת נִגְּנוּ מַלְאָכָיו / חָגְגוּ חֲגִיגוֹת מִתְמַשְּׁכוֹת / יוֹתֵר מִן הַזְּמַן הַמָּדוּד / בְּשָׂבְכֵי שִׂיחֵי יָם / בַּחֲלַל מַיִם כְּעֵין זְמָרַגְדְּ טָהוֹר / וּבְבֹקֶר יוֹם רְבִיעִי- קָם וּבָא בַּיָּם. // הַכֹּל הָיָה פּוֹנֶה לְצַד אַחֵר / לוּ בִּשְׁלֹשֶׁת לֵילֵי הֶחָג / הָיָה בַּחֲלִילוֹ קוֹל פִּכְפּוּךְ גְּשָׁמִים כְּבֵדִים וּמְתוּקִים בַּמַּרְזֵב / אוֹ קוֹל צְמִיחַת הַשָּׂדֶה וְלִבְלוּב הַיַּעַר / אוֹ קוֹל תְּנוּעַת הֶעָפָר בְּעָמְקוֹ / כִּי אָז בְּבֹקֶר יוֹם רְבִיעִי – לֹא קָם וּבָא בַּיָּם. // לוּ בִּשְׁלֹשֶׁת לֵילֵי הֶחָג / הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל אַשְׁמוּרוֹת לֵילֵי יַבָּשָׁה / בְּאַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה חֲמוֹר נוֹעֵר / בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה כְּלָבִים צוֹעֲקִים / בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁלִישִׁית אָדָם מְסַפֵּר עִם אִשְׁתּוֹ וּמֵנִיחַ רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ / כִּי אָז בְּבֹקֶר יוֹם רְבִיעִי –  לֹא קָם וּבָא בַּיָּם". (זמן הים וזמן היבשה). אתה חש כאן את הטון הבלדי-רליגיוזי החסר כל כך בשירת דור המדינה בלוויית רילקה כמובן שהמבחר שלימים תרגם יפה משה זינגר משלו נקרא, איך לא, "באור חיפשוךָ מלאכים רבים" (זמורה-ביתן, 1987).

עוד מאפיין של שירת גלדמן היא העדינות שבה כאשר מדובר בתשוקה ארוטית. להבדיל מויזלטיר ואהרן שבתאי הוא אינו מפרש תשוקה מינית גברית כמשהו הכרוך בכוח הכיבוש והבוטות. אולי הדבר נובע מהיותו הומוסקסואל שכתב שירים מעודנים הנוגעים בנושא, למשל על נערים השבים מן הים וגלשנים בידיהם. את הקו הנאו-קלאסיציסטי האינטלקטואלי משך גלדמן אל תוך ספריו המאוחרים יותר "מילאנו" (הקיבוץ המאוחד, 1998) ו"עין" (הספריה החדשה לשירה, 1993). הוא הפך לימים פסיכולוג קליני מוכר וניתוחיו הספרותיים לשייקספיר וליוצרים קאנוניים אחרים לוו באלמנטים פסיכולוגיים ובכלים מהתחום. הפסיכולוגיזם נכנס ביתר שאת גם לשירתו בתקופת האמצע שלה ואילך, וזה לא בהכרח היה לטובת שירתו. השירים הפכו ארוכים לעתים וסיפוריים יותר, כאשר הדובר בשיר, או גיבורי השיר, מונעים מכל מיני דחפים קמאיים, מיניים והגותיים.

אחר כך בהדרגה נכנס גם הזן-בודהיזם לשירתו בפרט ובכלל תורות המזרח, בעיקר זכור לי השיר "בודהה של האור" בספר "מילאנו", מתוך רצון לראות את היופי ואת העומק הפילוסופי בתרבויות רחוקות ממש כפי שאבותיו הגרמנים מתקופת ההשכלה והשירה הגרמנית המאוחרת יותר עשו. הוא נצמד למיתוסים ואגדות הודיות ועד פתחי ההייקו היפני הגיע בספרו האחרון "סהר על סירה" (ביטאון שירה – הוצאה לאור, 2019). לא פשוט לכתוב הייקו טוב בעברית והוא עשה זאת בעדינות ובזהירות. לעולם לא אשכח שורות ארגמן ציוריות מוקדמות משלו, העולות גם היום פעמים רבות בראשי כמו "מוּקְיוֹן זֶה מִי יְמִתֶנוּ? / מוּקְיוֹן עֲדִין פָּנִים צַוָּארוֹ בִּרְדִידֵי מַלְמָלָה / חוֹמֵק לְתוֹךְ מַרְאוֹת מְעֻטָּרוֹת / מַצִּיב פָּנָיו נוּגִים בְּמִסְגָּרוֹת מְגֻלָּפוֹת / וְעִנְיָנוֹ אֶסְתֶּטִיקָה בִּלְבָד, / מִי יָבוֹר לוֹ בּוֹר וּמִיתָה יָפָה?" ("לשוב רגלי לכפר המוריק"). כנראה אין מיתות יפות מוטי היקר, יהי זכרך ברוך.

ביום שישי, 9.6.23, בשעה 13:00, יתקיים אירוע בשם "מנחת אהבה למשורר מרדכי (מוטי) גלדמן" בגיטר לופט, שוקן 27, קומה 6, תל אביב. מנחה ודובר: פרופ' רפי וייכרט. ישוחחו על שירתו: ד"ר אבי אלון, גבי אלדור, ד"ר ורד טוהר, רן יגיל, ענת לוין, ד"ר גיא פרל, דורון קורן, אביחי קמחי. אתנחתה מוזיקאלית: הדרה לוין, דניאל סלבוסקי.

המשורר מרדכי גלדמן, תצלום מתוך ויקיפדיה