בננות - בלוגים / / עמדת שיר 26, אוה מורסיאנו, כריות ממרוקו
רן יגיל

עמדת שיר 26, אוה מורסיאנו, כריות ממרוקו

עמדת שיר 26

כריות ממרוקו / אוה מורסיאנו

 

עוֹד מְעַט, סְבִיב הַשֻּׁלְחָן

יַגִּידוּ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם

אֲנִי חוֹזֶרֶת גַּב אֶל גַּב אִתְּכֶן

לְאַפְרִיקָה שֶׁלִּי הָאַחֶרֶת

מוֹלֶדֶת כָּחֹל טוּרְקִיז צָהֹב וּבּוֹרְדּוֹ

מְפֹרֶרֶת לִי לְבֵנִים בְּשָׁחֹר לָבָן

שֶׁהֶעֱמַסְתִּי עָלַי בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה

הִרְהוּרֵי יֶתֶר עַל הַגְשָׁמָה עַצְמִית, שִׁוְיוֹן,

אֲנִי מְסַדֶּרֶת אֶתְכֶן יָפֶה יָפֶה עַל הַסַּפָּה

צוֹפָה בְּאָבִי מֵכִין חֲרֹסֶת

תְּמָרִים, אֱגוֹזִים, יַיִן, מְעַט מִיץ תַּפּוּזִים וַחֲצִי בָּנָנָה

וְעוֹד מְעַט צִלְצוּל טֵלֵפוֹן מֵאִמָּא, זָרַקְתְּ אֶת שַׂקִּית הֶחָמֵץ

שֶׁל שׁוֹאֵב הָאָבָק?

וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ וְהוּא אוֹתָהּ

שִׁעְבּוּד הֲדָדִי מָתוֹק

נָקִי מִמִּלִּים, מָלֵא בְּעֵינַיִם

סוֹל, לֹא לִפְנֵי הַיְּלָדִים

אֲבָל אֲנִי נִשְׁעֶנֶת לְאָחוֹר

וְרוֹאָה לָכֶם.

 

מתוך: פשוטה, אוה מורסיאנו, עורך: רן יגיל, עמדה 2022, ציור ועיצוב הכריכה: יונה מוסט, ניקוד, עימוד וגרפיקה: ציפי הראל, 108 עמודים, 68 שקלים

 

עטיפת הספר בהוצאת עמדה, ציור ועיצוב הכריכה: יונה מוסט

13 תגובות

  1. רוני סומק

    שַׂקִּית הֶחָמֵץ

    שֶׁל שׁוֹאֵב הָאָבָק

    השורות האלה הן בעיני הקופסא השחורה של השיר היפה הזה. שקית החמץ הופכת לרגע ממשהו ממשי למטפורה.

  2. אווה יקרה
    שיר כתוב יפה ומכיל בתוכו את הרגש ״נקִי מִמִּלִּים, מָלֵא בְּעֵינַיִם״

  3. אווה אהובה!
    שיר נפלא וספרך נפלא , מרגש!
    ואיך את מפוררת לבנים בשחור לבן
    איך הן הופכות וקמות לשירים
    וכמה עומס מתוך הרצון להגשמה
    לשוויון
    ואיך הוריך ידעו את שאנו לא…
    נ.ב
    שיתוף הפעולה עם יונה נהדר!

    • אוה מורסיאנו

      תודה אתיקה כל כך יפה קראת והעמקת. ואכן הכריכה מצויינת בזכות יונה.

  4. ורדה שפין גרוס

    שיר געגועים נפלא לבית שהיה, לאמא סול ולכריות ממרוקו..
    נזכרתי בצבע הכחול ב שפשואן .

    • אוה מורסיאנו

      תודה ורדוש אכן געגועים להוריי אך גם לצבעים החזקים של החיים שינקתי. והכחול המז'ורל של מרוקו.

  5. ורדה שפין גרוס

    הכריכה נפלאה

  6. דניז חיימוב

    כמה רגישות עם הזכרונות היפים מבית ההורים שלנו

  7. מיקי הראל

    שיר יפה וחם, אוהבת את כל הדקויות הזורמות בו.
    התגברות הצבעים היפים על השחור ולבן שאת מפוררת
    ואת מה שאת רואה בלי שיגידו,
    למעט ההגדה וההכנות לפסח התופסות נפח לא מקרי
    כמו שקית שואב האבק עם החמץ ובעיקר את האהבה בעיניים.
    אהבה שהיא 'שיעבוד' מתוק
    בערב בו מכריזים על יציאה משעבוד לחירות… נעם לי מאד השיר

    • אוה מורסיאנו

      וואו תודה רבה מיקי. אהבתי את הקריאה שלך והתובנות ושמחה שנעם לך השיר.

  8. אוה מורסיאנו

    תודה רבה רוני. אכן שקית החמץ של שואב האבק הוא המסמן של השיר. שמחה שאהבת

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל