בננות - בלוגים / / אאוס ורודת האצבעות / ענבל אשל כהנסקי / ביקורת ועוד איך תהיה
רן יגיל

אאוס ורודת האצבעות / ענבל אשל כהנסקי / ביקורת ועוד איך תהיה

זה ספר שירה שמבקש כמאמר הפזמון השגור והמוכר של נעמי שמר, להתחיל כל יום מבראשית. אלא מאי, שעם כל הקלישאה שבדבר אין זה פשוט כלל ועיקר. צריך אומץ גדול כדי לחיות. הפלירט עם החיים מתחיל עם "אֵאוֹס ורודות האצבעות", אלת השחר במיתולוגיה היוונית. בדש הספר כתוב כי אֵאוֹס שולחת בכל בוקר את קצות אצבעותיה הוורודות אל טל השחר ומעלה את הרקיע במזרח. לרוב צויְרה בגלימה בצבע הזעפרן, נישאת על מרכבה רתומה לסוסים לבנים מכונפים. רוצה לומר, דימויים נשיים חזקים מעין אלה הם נקודת המוצא של שירת ענבל אשל כהנסקי בספר הזה בפרט ובשירתה בכלל.

 

מדימוי האישה לפרפר, החוזר בספריה, כמו בשיר היפה "למצוץ חלב מתוק" המתחיל בשורה המצמררת "את אישה שפעם היו לה כנפיים של פרפר" אשר הלחין מקסים המשורר דוד ברבי, ועד לדימוי האישה כלביאה החוזר ונשנה בשירים גם בספר זה, אבל לא סתם אישה לביאה אלא, כפי שמוכנה הדוברת בשירים "אַרְיָה", כלומר אריה בנקבה בשל רעמת השיער. באמפליטודה הנשית של שני אלה, החֶרֶק היפה והעדין והחיה המרשימה והאצילית, חיה השירה של אשל כהנסקי. חושנית וארוטית ביותר המשוררת הזאת ומוכיחה שוב ושוב עד כמה האהבה והתשוקה כרוכות במחלה, כפי שלימד אותנו רבּנו תומאס מאן.

 

ראו למשל את השיר היפה הזה בן שני החלקים "שטיפת בוקר", שיר דיאלוג-אהבה מקסים שכזה עם בן זוג: "1. באמבט בוקר זיווני / נלחצתָּ עמוק לתוכי, / חלב מרוכז וסמיך ניגר / מאריחי החרסינה המצוירת. // בצניעות רגעית / התעטפתָּ במגבת ענקית. // 2. פסענו על מַרצפות חלקלקות כפיסות משי פראי / צנחנו על המיטה בשאגות רועמות של צחוק. // 'הייתי אבודה עד שבאתָ' לאטתי. / 'להיות שלךְ זו משימה בלתי אפשרית' עִרסלתָּ אותי". החושניוּת הזאת מלווה את הדוברת בשירים גם כשהקימה בבוקר היא לבד. אם בן הזוג אינו בנמצא אפשר לעשות אהבה פולחנית עם השמש. הנה השיר "סגידת החמה": "מסתננת דרך עלוות צמרת המכנָף הנאה / חודרת דרך תריסֵי חדר השינה, את החמה // אני מגישה לך בזהירות פיסה מבשרי – אִכליהו. / אני מגישה לך ביִראה לגימה מחלבי – שתיהו. // את בולעת את כולי בפיךְ הֶעצום, את החמה".

 

האישה בשירים האלה, בין אם היא פַּרְפּרָה בין אם אַרְיָה היא אישה חזקה, עומדת בתווך בין החיים השופעים למוות המאיין. שירֵי הקימה וההתעוררות לחיים כובשים אותך כי בקימה מן השינה יש, כפי שקבעו בגמרא, אחד חלקי שישים ממיתה. ואשל כהנסקי היא אכן משוררת שפתוחה אל העולם ומנהלת עמו דיאלוג. בשיריה היא פונה ועונה למשוררות ולמשוררים אחרים. אתה חש שהפמיניזם שלה טבוע בה עד הסוף. הוא נלמד ומתהווה כל הזמן, אבל הוא אינו משהו קר, מנוכר ואקדמי, אלא חי ובועט. היא נושמת אותו. זה בולט כל כך בשירי הקימה האלה כשהדלת נטרקת על תודעת החלום ואתה מנהל רב שיח עם העולם, למשל עם בן הזוג שלה יאיר; או עם המשורר והמתרגם ערן צלגוב; או המשוררת והסופרת שֶׁז, שאף ערכה את הספר הזה; או המשוררת החושנית והארוטית לורן מילְק; או המשורר המנוח והמורבּידי חזי לסקלי.

 

הכול אצלה חושני ונשי ולא רק השירים לאבא ולאימא, לבת שלה או לבן הזוג, שזה מתבקש בגלל האינטימיות, אפילו הפוליטי-חברתי אצלה הוא חושני וארוטי במידה רבה. ראו למשל את השיר בן שני החלקים "ארץ מולדת" המוקדש ומנהל דיאלוג עם מייסר אבו קאעוד שתרגמה משיריה של אשל כהנסקי ללשון הערבית. הנה: "1. אני צורבת בענפי עץ נשיקות-שלום, / אבל אלו לשונותינו / שנחרכות. // כל הזמן שתינו הופכות בדברים / ואין לנו דרך ואין לנו מוצא. // 2. שתינו מונחות / בתבניות נוטפות / שמן זית ותאנים, / חלב ודבש. // בתנור לוהט שתינו / מוברשות בחֶלמוני / מולדתנו".

 

גם מבנה הספר הדק הזה הוא מעניין ומעיד עד כמה אשל כהנסקי פתוחה לדיאלוג פורה ומַפרה עם העולם. היא לא פוחדת ממנו. היא מעיזה ומצליחה בחזקת המֵעֵז מצליח. כנראה בעצה אחת עם המשוררת והסופרת המקורית והנועזת שֶׁז, בפתיחה ובסיום של הספר הזה מופיע טקסט בשלוש שפות דומיננטיות בחיינו כאן: עברית, ערבית ואנגלית וזה אכן הסדר הנכון למרות חוק הלאום המיותר לטעמי. הטקסט בפתיחה בשלוש השפות קרוי "נאחזת בקרני החמה כבמעקה גואל" ואכן מהדהדת כבר כאן אאוס ורודת האצבעות, והטקסט בסיום בשלוש השפות נקרא "בריאת הכמיהה". צירוף כל כך א-לה אשל כהנסקי: כמיהה, אישה ואור.

 

טקסט הסיום מספר את סיפור האישה בדרכה הפמיניסטית החושנית של אשל כהנסקי, אבל בשל אורכו ושורותיו הרחבות לא אצטט אותו. פעם ערכתי ערבים שנקראו "עמדת שיר". באתי לערב כדי להנחות אותו ולפני הערב בבית הסופר כשהאולם מלא, קמה לפתע אשל כהנסקי והוכיחה אותי קבל עם ועדה כי אין משוררת בחמישייה שלי שאני מארח כאן ודבר כזה לא יכול להיות. הסתכלתי סביבי על חמשת המשוררים ואמרתי לעצמי, היא צודקת, כפי שנאמר בספר בראשית: צדקה ממני. אִלולא היא לא הייתי מבחין בדבר. כזו היא אשל כהנסקי, יש בה חושניות אינסופית של כוח מתפרץ הכּורֵך אהבה ומחלה, היסוס ותעוזה, לֵאות מתפנקת וזינוק למרחב. הנה השיר הסינגולארי והטיפוגרפי שאי אפשר שלא לצטטו מתוך הספר: "חושקת". אני חושב שהוא אומר הכול.

 

"צעד ועוד צעד – –  צעד עוד צעד – – לגרור את גופי אחריי – – / צעד ועוד צעד – – נמאס לי להילחם בעצמי – – על כל פסיעה – – / בכל פסיעה – – לכודה בכאב – – לכודה בתוכי – – צעד ועוד צעד // ובכל זאת / ובכל זאת חושקת". יש משהו מאוד ארוטי וכובש בכתיבה של אשל כהנסקי ולא אֶלְאֶה מלומר זאת. הרבה עירום, איסוף שיער והתפרקדות. יש בה חולי מצד אחד ובצד האחר תשוקה חושקת אדירה לחיים במלוא עוזם.

 

אֵאוֹס ורודת האצבעות, ענבל אשל כהנסקי, עורכת: שֶׁז, ספרי עיתון77, 54 עמודים, 49 שקלים

 

הביקורת פורסמה בדפוס בכתב העת "עתון77", גיליון 423 בעריכת עמית ישראלי-גלעד ומיכאל בסר, שבט-אדר תשפ"ב, פברואר-מרץ 2022

 

עטיפת הספר בהוצאת "ספרי עתון77"

4 תגובות

  1. מיקי הראל

    אין ספק שהביקורת נפלאה ועוטפת לפחות כמגבת הרחצה… ומושאי כתיבתה עומדים יציבים במציאות שאינה כלילת יציבות אך מוציאה מתוכה אמת צרופה של תשוקה, אהבת חיים גם אם על פי תהום
    מלאות וכמיהה. אינטנסיביות של ערגה בכל מצב שאינה נכנעת למצבה. יופי של ביקורת ויפי כתיבתה של ענבל.

    • מיקי היקרה, דברייך יפים הם ובעיקר אהבתי את הדימוי הציורי למגבת העוטפת. דייקת מאוד בעיניי בכל מה שכתבת. חיבוק ממני ושבת שלום – רני

  2. עודד הון

    כרגיל רני, בקורת ביקורת מצויינת ןמושכת לקריאה.

    • עודד היקר, תגובה כזאת משלך, סימן שעשיתי מלאכתי נאמנה, שלמי תודה. חיבוק ממני. סוף שבוע נעים שם בתל אביב הקצת רחוקה ושבת שלום – רני

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל