רן יגיל סופר ועורך
שני ספרי השירה הקודמים של שלומי חסקי "האקדמיה ללשון מגומגמת" ו"בקרן הרחובות המקבילים" ראו אור בהוצאת "עמדה", הוֹצָאָתי. הראשון בשיתוף עם הוצאת "כרמל". זה לא רק גילוי נאות, כי ברצוני להוסיף פה כי ספר השירה החדש שלו "סיכּול מנוקד" הוא הטוב שבספריו עד כֹּה. נראה כי חסקי השתחרר סופית מההשפעה של האבות הגדולים, אם ללכת אחורה, רוני סומק ויהודה עמיחי. הרוֹניסוֹמֶקיוּת ופואטיקת הדימוי המבריקה פחות דומיננטית כאן, והוא עצמאי מאוד, הן נושאית והן צורנית.
ולא שחסרו שירים יפים בספרים הקודמים, כמו למשל השיר "1 במאי" שיאיר לפיד הקריא בכיכר רבין בערב יום הזיכרון 2007, הנוגע באֵבֶל האישי של חסקי ומשפחתו על אחותו יפית אשר נהרגה במהלך שירותה הצבאי.
הנה "1 במאי": "בְּדִיּוּק הַיּוֹם, לִפְנֵי 14 שָׁנָה, הָפַךְ הַיּוֹם הָאָדֹם הַגֵּאֶה אֶת חֲבַרְבּוּרוֹתָיו וְהָיָה / לְמִין קִיטְבֶּג / עֲנָק, מְאֻבָּק וּבַעַל אֵינְסְפוֹר פִּנּוֹת חַדּוֹת שֶׁמְּצַוֶּה עָלֶיךָ בְּגַסּוּת לְשֵׂאתוֹ בְּכָל / שְׁנִיָּה / מִשְּׁאֵרִית חַיֶּיךָ. / לְמָחֳרָת הִתְדַּפְּקוּ בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם הַמְאֻחָרוֹת / אַנְשֵׁי צָבָא עַל דַּלְתֵּנוּ, פְּנֵיהֶם יָרֹק חִוֵּר, / הוֹדִיעוּ לָנוּ בְּלַחַשׁ מְצַמְרֵר / אוֹדוֹת הַמַּהְפָּךְ שֶׁנֶּאֱנַס עָלֵינוּ, חָזְרוּ וְהוֹדִיעוּ, אַךְ לֹא צִיְּנוּ שֶׁמִּשְׁקַל הַקִּיטְבֶּג אֵינוֹ פּוֹחֵת / לְעוֹלָם" (מתוך: "האקדמיה ללשון מגומגמת").
כמה שנים אחר כך הקריא יאיר לפיד במעמד "שרים בכיכר", שוב בערב יום הזיכרון 2011, את השיר "משפחה שכזאת" מספרו השני של חסקי. הנה:
"דֶּלֶת הַכְּנִיסָה לְמִשְׁפַּחַת הַשְּׁכוֹל לְעוֹלָם אֵינָהּ מִסְתּוֹבֶבֶת. / אַתָּה מוּטָל אֶל הַסָּלוֹן, מַשְׁפִּיל מַבָּט, מִתְאַמֵּץ לְהִתְנַעֵר / מִכָּל קֶשֶׁר, שׁוֹלֵחַ עֵינַיִם פְּעוּרוֹת אֶל קִירוֹת / חֲלָקִים כְּשַׁיִשׁ, אֶל צֹהַר שֶׁדַּרְכּוֹ אֵין / שָׁמַיִם, מְנַסֶּה לְהִמָּלֵט, אַךְ לֹא – / מִשְׁפָּחָה לֹא בּוֹחֲרִים" (מתוך: "בקרן הרחובות המקבילים").
שירים תמציתיים, חזקים ומצוינים. אלא מאי, שלא יצטייר בעיניכם כאילו חסקי הוא משורר שְׁכוֹל בלבד. חוויית שכול קשה ונוראה שכזו יכולה להאפיל לעתים על יפי השירים האחרים כמו למשל במקרה של משורר אחר כמו גיורא פישר. ראו למשל את שיר הילדות המיני-נוסטלגי הקצר והנוגע ללב הבא של חסקי, "חולון – בת-ים":
"יוּלִי 1975. קַו 88 מְדַדֶּה מִבַּת / הַיָּם הַמּוּלָטִית לַשְּׁכֵנָה הָאָרִיסְטוֹקְרָטִית. / חוֹלֵף בְּדַהֲרַת-צָב עַל פְּנֵי 'אַבַּרְבָּנֶאל', גּוֹנֵב אֶת / הַגְּבוּל וְחוֹדֵר לִ'סְטְרוּמָה', מְטַפֵּס / בִּכְבֵדוּת אֶת 'סוֹקוֹלוֹב', מֵעִיף מַבָּט / יָהִיר בְּ'רִנָּה', פּוֹלֵט אוֹתָנוּ / בְּ'סָבוֹי', שָׁם מַתְחִיל בְּעוֹד 8 / דַּקּוֹת סֶרֶט-מִלְחָמָה עַל / מִלְחָמָה / לֹא שֶׁלָּנוּ. / כְּשֶׁיִּגָּמֵר הַסֶּרֶט בֶּטַח נֹאכַל כַּדּוּר גְּלִידָה / בְּגָבִיעַ אוֹ חֲצִי מָנָה עִם אַרְבָּעָה כַּדּוּרִים / וְנַשְׁוִיץ שֶׁלָּנוּ יֵשׁ אֶת חוֹף / הַסֶּלַע". (מתוך: "האקדמיה ללשון מגומגמת").
ספציפיקציה לוקאלית שהיא הכי אוניברסאלית כי אלוהים מצוי בפרטים הנבחרים של זמן ומקום ואז, הדובר בשיר הופך לך את הלב עם מצב המלחמה וחצי מנת הפלאפל וחוף הים. או אפילו שיר דגל כמו "האקדמיה ללשון מגומגמת". חסקי עצמו התמודד כל שנות חייו עם גמגום.
"א. לִפְעָמִים אֲנִי מְדַבֵּר בְּחָסוּת / הָאָקָדֶמְיָה לְלָשׁוֹן מְגֻמְגֶּמֶת. / סוֹגֵר הֲבָרוֹת, עוֹקֵר /
מִלִּים, מְסָרֵס מִשְׁפָּטִים, נוֹשֵׁךְ שְׂפָתַיִם, נוֹהֵג / בְּרֶכֶב מְקַרְטֵעַ בִּנְתִיבֵי / הַמִּשְׁפָּט.
"ב. אוֹתִיּוֹת מְרַחֲפוֹת / מְפֻזָּרוֹת בַּמַּדָּף הָעֶלְיוֹן / מוּטָלוֹת עַל מִרְפֶּסֶת הַשּׁוּרוֹת /
אוֹחֲזוֹת כִּכְבִיסָה תְּלוּיָה לְיִבּוּשׁ".
אני בשקט יכול לכתוב כעת כפי שכתבנו בימי ילדותנו במחברות הגיאומטריה שלנו: מש"ל, ראשי תיבות של מה שהיה להוכיח. סבורני שהוכחתי כי בשני ספריו הראשונים היו שירים טובים מאוד, אבל בספר החדש הם טובים, משוחררים ומפתיעים עוד יותר.
חסקי עסק בשירתו לא אחת בפגם הדיבור שלו והגמגום שליווה אותו. יש לי בן, בחור בעל צרכים מיוחדים בשם מתן-חיים, שאינו מדבר ומתבטא אלא בשפת הסימנים. פעם אמר לי חסקי בכנוּת רבה: "אני כל כך מבין את מתן שמתעצבן כשלא מבינים אותו. אין לך מושג רני עד כמה זה נורא שאתה רוצה להגיד משהו ולא יוצא לך. הבטן נשרפת לך מבפנים". אבל חסקי בספר הזה "סיכול מנוקד", השם קצת מטעה כי יש בו משום ההתחכמות הקופירייטרית, מצליח לזרום עם המילים, מעליהן ומתחתן, וניכרת השליטה שלו במעשה השיר באופן שלם.
השירים פורסמו במשך השנים באנתולוגיות לשירה, בתוכניות רדיו, במוספי הספרות המסורתיים והמקוונים. אבל כיוון שהאמת הספרותית הלכה ונעשתה עדרים עדרים, איים פה איים שם, צריך להודות באמת כי חסקי אינו משורר מספיק מוכּר ובעל הכרה על אף היותו טוב מאוד וקומוניקטיבי, רוצה לומר אין מדובר במשורר מוקשה.
הוא איש של מילים בחיי היומיום. אם קשה לו לומר אותן הוא מתעסק בהן בכתיבה ובעיקר בעריכה ובשִׁכתוב, ואפילו משמש כסופר צללים במקרים רבים. במשך שש שנים הנחה חסקי סדנאות לנוער ולמבוגרים ביישובי אצבע הגליל ובקתדרה במכללת תל-חי. כיום הוא מתגורר עם משפחתו בגני תקווה. לא הייתי טורח לספר את כל הפרטים הביוגרפיים ההומניסטיים הללו אלמלא היה לדבר גם קול מהדהד בשירתו.
חסקי עבר לצפון הארץ, אך נראה כי נפשו נותרה במרכזה, ולכן חזר משם. זה ניכר גם בשירים החדשים שלו. הייתה לו תחושה כי כל חבריו חזרו למרכז והוא נותר אֵי שם בצפון בבדידות לא כל כך מזהרת, ממש כמו חייל בודד שנשאר בבסיס. הוויה צבאית חזקה, שדה סמנטי צה"לי, שׂוררת בחלקו הראשון של הספר. ראו למשל את השיר החיילי היפה הזה "צומת חצור", שיש בו חריזה, אבל איזה לעג סמוי, אירוני, על עצם מלאכת החריזה בהוויה צבאית מיליטריסטית שכזאת:
"עָמַדְתִּי מוּל תַּמְרוּר עֲצֹר / אֵי שָׁם בְּצֹמֶת חָצוֹר. / הַפְּסִיכוֹלוֹגִית אָמְרָה אַתָּה מָכוּר לְאוֹתִיּוֹת / הָרָסָ"ר קָבַע אַתָּה לֹא פַּטְרִיּוֹט. // מִלְּמַעְלָה שָׁפְכוּ אָפֹר עַל הַתְּכֵלֶת /
כְּמוֹ אַהֲבָה שֶׁנִּרְדְּמָה בַּשְּׁמִירָה עַל גַּחֶלֶת. / הַפְּסִיכוֹלוֹגִית אָמְרָה אַתָּה סוּס מֻטְרָף /
הָרָסָ"ר הִכְרִיז אַתָּה בִּלְתִּי מְאֻלָּף. // הַצְּבָעִים שֶׁל הַלַּיְלָה חַסְרֵי מַעֲצוֹרִים / נִתָּזִים בָּאֲפֵלָה כִּכְנוּפְיַת סַהֲרוּרִים. / הַפְּסִיכוֹלוֹגִית אָמְרָה אַתָּה פָּתוּחַ וְסָגוּר / הָרָסָ"ר פָּסַק אַתָּה שְׂמֹאלָנִי וּפָעוּר.// כְּשֶׁהַשַּׁחַר מֵגִיחַ וְעוֹלֶה עַל מַדִּים / הַלְּבָנָה גּוֹנַחַת בָּאֹזֶן לְחַיָּלִים בּוֹדְדִים. / וְאַתָּה מִתְאַמֵּץ לִשְׁכֹּחַ אַךְ עֲדַיִן יוֹשֵׁב / בּוֹהֶה בִּקְלִיפִּים מֵהָאֵייטִיז עַל מָסָךְ שֶׁל מַחְשֵׁב".
לחסקי בספר הזה גם שירים משפחתיים שיורדים עד חדרי בטן והופכים לך את הלב כמו השיר "פרידה מבְּרוש", המוקדש לשאול, אבי אשתו גלי. כמה פשוט וישיר ולא מתחכם – ככה יפה.
"בְּשַׁבָּת בַּצָּהֳרַיִם, / בְּיוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל יֶרַח מְנַחֵם-אָב, / כְּשֶׁסָּבָם שֶׁל יְלָדַי רִחֵף לְמָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אוּלַי טוֹב, / נִצַּבְתִּי סָמוּךְ לַמִּטָּה עָלֶיהָ שָׁכַב וּבָהִיתִי לְעֵבֶר מִנְהָרוֹת / וְהָרִים גְּדוּשֵׁי זְמַן וּמָקוֹם. / לְפֶתַע דָּמָה הוּא בְּעֵינַי לִבְרוֹשׁ / צָנוּעַ וּרְחַב-עָנָף / שֶׁשָּׁכַב עַתָּה פְּרַקְדָּן עַל אַדְמָתוֹ, / נִשְׁמָתוֹ כְּבָר אֵינָהּ בְּאַפּוֹ / וְהוּא מֻקָּף אַהֲבָה".
באותם שירים משפחתיים הוא גם אינו מתבייש לעתים להיות מחנך ומַטיף, מה שהשירה בשם האינדיווידואליות של המשורר ועידונו נמנעת תמיד מלעשות ובכל זאת מגיח לאוויר העולם שיר מצוין. הנה, "מלמולי אב":
"תְּחִלָּה בִּקַּשְׁתִּי לִהְיוֹת הֶלִיקוֹפְּטֶר צִבְעוֹנִי / שֶׁמִּתְעוֹפֵף בֵּין עָנָן לְבֵין תְּכֵלֶת /
מְאַתֵּר בִּמְהִירוּת מַהֲמוֹרוֹת / וְשׁוֹעֵט חֲסַר-נְשִׁימָה לְהַתְרִיעַ עֲלֵיהֶן / בִּפְנֵיכֶם, יְלָדַי. //
אַחַר כָּךְ הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְהִדַּמּוֹת לְ-Waze / שֶׁמְּגַלֶּה סִמְטָאוֹת אַפְלוּלִיּוֹת טֶרֶם לֵדָתָן /
וְטָס נְטוּל-חַמְצָן לְהוֹדִיעַ כִּי תֵּאָלְצוּ תֵּכֶף וּמִיָּד /לְחַשֵּׁב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ. // לְבַסּוֹף, כְּשֶׁהַשַּׁחַר פָּקַח אֶת עֵינַי / מִלְמַלְתִּי שֶׁתַּעְתּוּעִים וְסִמְטָאוֹת הֵם הַדֶּלֶק שֶׁל הַמַּסָּע; /
כְּכֹל שֶׁהַחֹשֶׁךְ הַפְּנִימִי גָּדֵל, גּוֹבֵר הַדַּחַף לְהַסְנִיף / מְנַת-אוֹר מִבַּחוּץ; / לְעוֹלָם אַל תִּסְתַּכְּלוּ מִלְּמַעְלָה עַל אֲנָשִׁים, יְלָדַי, / אֶלָּא כְּשֶׁתְּסַיְּעוּ לָהֶם לָקוּם".
לא כל השירים בספר טובים כמו אלה שהובאו לעיל, ועם זאת אין בספר הזה שיר בלתי ראוי שהיה צריך להישאר בחוץ. סבור אני כי על קוראים אוהבי שירה וגם על מבקרים לשים לב לשירה הנגישה והיפה של חסקי, ואולי באמת הגיע העת להכירו ולהוקירו, ולהעניק לו את פרס היצירה ליוצרים עבריים על שם ראש הממשלה לוי אשכול. ממסד יקר, היכן אתה כשצריך אותך?
סיכּול מנוקד, שלומי חסקי, טקסט רץ – הוצאה לאור, 47 עמודים, 54 שקלים
צילום העטיפה: אייל מרגולין
עימוד ועיצוב: נעמי ק'