בננות - בלוגים / / איפה שאני / דנה שם-אור / ביקורת ועוד איך תהיה…
רן יגיל

איפה שאני / דנה שם-אור / ביקורת ועוד איך תהיה…

ביקורת ועוד איך תהיה…

 

הרעות נשאנוך במילים

על רומן הביכורים של דנה שם-אור "איפה שאני"

 

איפה שאני / דנה שם-אור / עורך: עודד וולקשטיין / פרדס הוצאה לאור / 193 עמ' / 88 שקלים

 

 

לדנה שם-אור ייחוס משפחתי בעולם התרבות בכלל ובעולם הספרות בפרט. היא בִּתה של הסופרת, המשוררת והעורכת ענת לויט, אביה הוא האדריכל יובל שם-אור ודודה הוא העיתונאי המרדן, הסופר והפובליציסט יונתן שם-אור; דודה שלה היא הפזמונאית המצוינת מירית שם-אור, מכאן שצביקה פיק, שאותו לא צריך להציג, הוא סוג של דוד שלה; בת הדודה שלה היא הזמרת דניאלה פיק ואם תרצו גם בן זוגה, הבמאי הנודע, קוונטין טרנטינו הוא בן משפחה. רוצה לומר היא פריווילגית הרבה יותר ממני כבן של שחקן. אלא מאי, כל זה אינו הוגן כלפיה כי היא בפירוש מוכשרת בזכות עצמה בלי כל הקאדֶר המוכבד הזה מאחוריה וזה ניכר בכתיבתה.

 

עוד עובדה מעניינת עליה, שיש לה ביטוי ברומן שלה, היא העובדה שבדומה למשורר ולמתרגם רמי סערי, למשל, היא גאונת שפות. פוליגלוטית יוצאת מהכלל. אין מה לעשות, זה נורא מרשים. יש לה כישרון בלתי רגיל לקליטת שפות במהירות שיא. לא הייתי מציין זאת אלמלא הייתה משקעת את הידע הרב הזה באופן טבעי ברומן הביכורים שלה. יש לה בכתיבה צד לנגוויסטי וצד סמיוטי של חקר התרבות. היא יודעת לדוגמה: צרפתית, איטלקית, רוסית ואפילו סינית.

 

ברומן הביכורים של שם-אור, "איפה שאני", היא מפגינה יכולת לכתוב מבע משולב של תודעה נשית מורכבת השייך לגיבורה מעניינת שחיה בהוויה אחרת ותמיד תחוש בה קצת זרה וקצת מאוימת, לעולם תחפש את האני האחר שלה. זאת היא עושה כאמור באמצעים לנגוויסטיים של שפה וקודים של תרבות, במקרה הזה הלשון הצרפתית, אבל גם קצת האיטלקית, באופן מעמיק.

 

שם-אור היטיבה לחדור למילייה התרבות הצרפתי העכשווי בספר שלה. ומה אֹמַר, תחת ידיה האמונות הוא יוצא די דוחה. רחוק מאוד מהתדמית הקסומה שאנשי המערב אוהבים לשוות לו. הרומן עוסק באישה ישראלית בשם רֵעוּת, אין שם יותר ישראלי מזה, אם נחשוב לרגע על המשורר חיים גורי המנוח ושירו הקאנוני, וכן במעגל חייה. היא בחרה לחיות באירופה בכלל ובצרפת בפרט, תוך שהיא משקיפה ומעורה, חיה פנים וחוץ, בתוך מלייה התרבות הצרפתית-רוסית-איטלקית-מרכז אירופית ומחוצה לו.

 

רעות נשואה לז'אן קלוד ויש לה בן מתבגר בשם ג'וליאן. עוד מעט היא תקום מן השולחן ותלך מכאן. יתפתח כאן שילוב של קומדיית גינונים וסיפור מסע. בזמן הארוחה בחלק הראשון יש רגע יפהפה שבו רעות מביטה בבנה, מנסה לנהל איתו דיאלוג, אבל יוצא מעין שיח חירשים אילמים שכזה, ולפתע עולה בה ההכרה שהוא זר לה, בשפתו הצרפתית, בגינוניו, כאילו הוא לא שלה אף פעם עד הסוף.

 

שלושת חלקי הרומן מקוריים ושונים זה מזה בדינמיות שלהם ומשתלבים היטב עם נקודות התצפית על רצף חייה של הגיבורה. החלק הראשון "ארוחת ערב (או השבח לאוכל)" כשמו כן הוא, מתאר ארוחת ערב מנומסת וסטאטית למדי; החלק השני "נסיעה" מתפרץ בתנועה לעבר תכלית; והחלק השלישי "פּולייה", על שם אותו מחוז בעקב המגף האיטלקי, מורה בעצם על תנועה ללא תכלית ממשית ומעבר הזמן תוך פחד מפני התולדות.

 

ועם כל הדינמיות הזאת הגיבורה של שם-אור תקועה. זה מעיב קצת על הקורא בתחילת הרומן כאשר הוא נקלע לארוחת הערב המפורטת. לרגע נדמה לך שנפלת לתוך רומן ריאליסטי בן המאה ה-19 בנוסח פלובר שבו יש המון תיאורי אוכל מרכזיים, אבל מעודכנים למאה ה-21. אך כעבור עשרים-שלושים עמודים אתה צולל אל לב ההוויה ונשבה בקסמיה של רעות ובמצבה בעולם. רוצה לומר, היא דמות מסקרנת בתקיעות שלה. אולי בשל העובדה שהיא כל כך מבקשת לזרום באופן טבעי בהוויה ונכשלת.

 

הרומן נפתח בשיר מקסים של לאו דזה, הפילוסוף הסיני הקדום, מתוך "ספר הדרך והסגולה": "הטוב העליון הוא כמו המים / הטובים והמועילים / לאינספור דברים / ומצויים ללא טענות / בַּמקומות כולם // הייתי אומר שלטאו / יש אופי כמו של המים / שניהם מקבלים כל צורה / ונמצאים / בלי לדרוש לעצמם דבר / גם בַּמקומות / שאין בהם הרבה כבוד".

 

רעות הייתה רוצה להיות כמו המים והטאו בשיר של לאו דזה, אבל היא מתקשה מאוד להיות כזאת ולכן מבחינה סמלית היא פשוט ההפך ממים ומטאו. יש לה בעיות איומות במתן שתן וכאבים עזים ככל שהרומן הולך ומתקדם באיבר המין שלה, מעין צריבות מוזרות. היא כל הזמן רצה לשירותים וכואב לה. הכאבים הללו מתוארים באופן פיזי מחד גיסא, אך הקורא אינו יכול להשתחרר מהעובדה שהם מסמלים רצון לזרום ולבחור בכל רגע ורגע בדבר הנכון בטבעיות ורעות רחוקה מהשלמה אישית כגון זו, מאידך גיסא.

 

אילו הייתה איפה שהיא, אם לעשות פרפראזה על שם הרומן, והיה לה טוב, ניחא, אך איפה שהיא תמיד מעלה את השאלה הבאה אצלה, למה בחרתי כפי שבחרתי ולא אחרת, והאם החיים הם במקום אחר, כמאמר המשורר הצרפתי הגדול ארתור רמבו, או שהם אולי ממש כאן, מעבר לדלת ומחכים לה. החיים הגדולים והמעניינים באמת.

 

 

ציור העטיפה:
Thomas Dewing
Portrait of Woman
1894

 

6 תגובות

  1. תודה רבה רני מעורר חשק לקרוא. גם נראה מתאים מאוד למיני סידרה בנטפליקס…

    • עפרה היקרה, שלמי תודה על התגובה. הלוואי שיעשו מיני-סדרה ב"נטפליקס" מן הרומן. אמסור לדנה.

  2. מאמר מסקרן, המאיר עניינים שונים ברומן. התובנה ש"רעות הייתה רוצה להיות כמו המים והטאו בשיר של לאו דגה וגו'" יפה בעיניי, וכן יפה התובנה שבפסקה האחרונה. בהצלחה לדנה שם-אור ברומן זה.

  3. חיים היקר, שלמי תודה על התגובה היפה. רני

  4. שכחת לציין שסבתא שלה היא הסופרת אורה שם אור!

    • רעיה היקרה, נכון שכחתי. תודה שהזכרת לי,
      אף על פי שרשימת הפראבדה המכובדת הזאת, לכל הדעות, שולית לרשימה שלי.
      הרשימה שלי היא על הרומן של דנה "איפה שאני".

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל