בננות - בלוגים / / השעה היפה, ספר שירה חדש של טלי וייס
רן יגיל

השעה היפה, ספר שירה חדש של טלי וייס

בְּיָדוּעַ הוא שהשירה העברית בפרט והשירה בכלל נושאות את צער העולם על כתפיהן, מדִמעת אמו של חיים נחמן ביאליק עד הדובר ההולך ומסתבך אצל נתן זך. איזה טון לירי ואלגי מלווֶה אותה תמיד.

 

לא אצל טלי וייס!

 

טלי וייס, על אף העצב בעולם, למרות המוגבלות שלנו כבני אדם – מבקשת לשמוח בחיים ובשירה, וזה דבר נדיר. היא אינה משאירה את הכוכבים בחוץ.

 

אולי זה גם מה שמוביל אותה להיות קשובה באופן כֵּן לקולות אחרים דוברֵי שיר, כפי שעשתה בכתב העת האינטרנטי שלה "קֶפֶל" וכפי שהיא עושה בסדנאות שהיא מעבירה.

 

והשמחה המוכרַחַת הזאת על היופי שבקיום האנושי קיימת גם בספר הזה על שעריו ועל שיריו. שימו לב לשמות השערים: "השעה היפה", "המקום המוגן", "ענפי חלום", "יפה שעה זו", "החיה הקדמונית", "כף יד רכה", "צלקת בלתי נראית".

 

מי שחולף לרגע בצד ומחזיק מעצמו קורא מיומן, מעלעל קלות בספר ולא מעמיק בו, עוד יכול לטעות ולסבור כי לפניו שירה רומנטית פשוטה על הגל הקל, לא ולא ושוב פעם לא! אם משהו יש בו יסוד חיובי הוא לא בהכרח קל לעיכול.

 

שירתה של טלי וייס יוצרת מרחב אינטימי עם הקורא באמצעים חיוביים, מקרבת את עולמה לעולמו מבלי שהיא, המשוררת, והוא או היא הקוראים, יוותרו על החלום.

 

הנה כמה דוגמאות יפות מתוך הספר "השעה היפה":

 

 

הביאו אליי

 

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים שֶׁקּוֹטְפִים כּוֹכָבִים

שֶׁמְּעִיזִים לָשִׁיר סוֹלוֹ

שֶׁלֹּא מְפַחֲדִים לְהִכָּשֵׁל

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים שֶׁלִּבָּם מִתְרַגֵּשׁ

מִמָּעוֹף הַפַּרְפַּר וְקִמּוּר הֶחָתוּל

הֵבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים הַקּוֹרְאִים שִׁירָה

הָרוֹקְדִים

עַל הַשָּׂפָה אֶת הָרִיקוּד שֶׁלָּהֶם

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים הַמַּבִּיטִים בָּעֵינַיִם

הַיּוֹדְעִים לְחַבֵּק זָר וּלְחַיֵּךְ

הָבִיאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים הַקָּמִים מִתּוֹךְ הַשְּׁבָרִים

כְּמוֹ הָיוּ מַקְפֵּצָה לַחֲלוֹם

הָבִיאוּ אֵלַי אֶת הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים

אֶת הַנָּשִׁים הָאַמִּיצוֹת

הָבִיאוּ אֵלַי חָכְמַת רְחוֹב

סִימְפוֹנְיַת לְבָבוֹת

 

 

מה יעשה אדם

 

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם כְּשֶׁהָעֶצֶב עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו

וּמוֹתִירוֹ נְטוּל חַמְצָן

מִתְנַדְנֵד בֵּין חֲשֵׁכוֹת,

תָּלוּשׁ מִשָּׁרָשָׁיו.

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם כְּשֶׁהָעֶצֶב מִתְפָּרֵץ

וְשׁוֹלֵחַ שְׁלוּחוֹת כּוֹאֲבוֹת

לְכָל הָעוֹלָם, עַד כִּי אֵין עוֹלָם

עוֹד בְּעֵינָיו, רַק רוּחַ.

מָה יַעֲשֶׂה אָדָם כְּשֶׁהָעֶצֶב מַכְתִּיב

צְעָדָיו

כְּהֵד תָּמִיד בְּעוֹרְקָיו

וְלֹא נוֹתֵן מָנוֹחַ.

 

יִקַּח מִן הָאַחֵר אֶת עַצְבוּתוֹ

וְיֹאמַר לוֹ:

עַצְבוּתְךָ מְפוֹרֶרֶת אֶת שֶׁלִּי,

וְעַצְבוּתִי אֶת שֶׁלְּךָ.

 

 

קולות

 

וְהִנֵּה פָּקַחַתְּ עֵינַיִךְ לִרְאוֹת

כִּי אֵינֵךְ מְאֻשֶּׁרֶת

אַף הַמַּעֲשִׂים הַקַּלִּים כְּבֵדִים

בְּתוֹכֵךְ כִּסְלָעִים קָרִים

נִדְמֶה שֶׁהַקִּירוֹת מִתְהַדְּקִים

חֶרֶשׁ עַל גּוּפֵךְ.

רְאִי מָה יָפָה שָׁעָה זוֹ

הָעוֹטֶפֶת אֶת הֶחָסֵר.

חַיּוֹת יַעַר פִּרְאִיּוֹת

נֶחְלָצוֹת מִמַּלְתְּעוֹת לַיְלָה

וּפוֹרְצוֹת בִּילָלָה עַזָּה לְמַעֲנֵךְ.

וְהִנֵּה נִפְקְחוּ עֵינַיִךְ לִרְאוֹת

וְהִנֵּה אַתְּ חוֹלֶמֶת.

 

 

לילה משונה

 

הָיָה זֶה לַיְלָה מְשֻׁנֶּה

הוֹפַעְתָּ פִּתְאֹם מִשׁוּמָקוֹם

רָעַדְתִּי נוֹרָא

אָמַרְתִּי כַּמָּה דְּבָרִים מְטֻפָּשִׁים

וְאַתָּה

רָאִיתָ מִתַּחַת לָאֵשׁ

מַיִם חַיִּים

וְנִשְׁאַרְתָּ.

 

 

שירת המקום

 

אֲנִי זוֹכֵר אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁצָּעֲדוּ לְתוֹכִי

וְהִשְׁאִירוּ בִּי חוֹתָם

כְּמוֹ לֹא עָזְבוּ מֵעוֹלָם

וַאֲנִי שָׁר אֶת שִׁירָתָם

כְּדֵי שֶׁיַּקְשִׁיבוּ לִי מִמֶּרְחַקִּים.

 

כְּשֶׁהֵם חוֹזְרִים, אֵין מְאֻשָּׁר מִמֶּנִּי

וַאֲנִי הוֹפֵךְ לִהְיוֹת

כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּם,

כְּמוֹ שָׁמַיִם.

כריכת הספר בהוצאת "עמדה" איור ועיצוב העטיפה: לורה אקרמן

כריכת הספר בהוצאת "עמדה"
איור ועיצוב העטיפה: לורה אקרמן

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל