בננות - בלוגים / / ז'אק ברל. נובלה ביוגרפית – 1
רן יגיל

ז'אק ברל. נובלה ביוגרפית – 1

ז'אק ברל 1

 

זה לא משנה איפה נולדת: בבריסל או בפאריס, באלג'יריה או בניו יורק, הבנאדם צריך לדעת שפעם הוא היה קטן, ושמשם, רק משם בא הכול.

   אבא ואימא שלי היו תמיד בתפקיד של אימא ואבא. אף פעם לא באמת. אבא היה מחזיק את העיתון באבהות רבה וגם ה"לך לישון" שלו היה מאוד סמכותי. אבל חיבוק? לטיפה? איפה! מה פתאום! אפילו לא נשיקה רשמית. אימא הייתה גברת 'מה שצריך לעשות'. היא וחברותיה הרכלניות היו יושבות כל יום ראשון וקוברות בלשונן חצי רובע. אבל כלפי חוץ היה הכול כמו בּונבּונים. היה חשוב לך איך אני נראה, כיצד אני מתנהג, אבל הקור שנדף ממנה מקפיא את דמי גם עכשיו.

   אבא שלי עבד בתחילה ביבוא ויצוא של מזון. קראו לו רומן, רומן בְּרֶל. רק אחר-כך הוא נכנס לשותפות עם הדוד במפעל הקרטון. אימא שלי הייתה צעירה ממנו בשלוש-עשרה שנה, נראתה טוב, בּרונטית, קוקטית: לִיזֶט לַמְבֶּרְטִין.

   הם נישאו ונסעו לאפריקה כי לאבא שלי הייתה שם עבודה. שם, בחום המחליא של קונגו, נולדו להם שני ילדים, תאומים, פּייר ונֶלי. הם מתו שבועות אחדים אחרי שנולדו מטיפוס או מאיזו מחלה אחרת, השד יודע. בבית כמעט לא דיברו על זה. אבל עד היום כשאני עוצם את העיניים שלי בלילה, לא תמיד, אבל לעיתים קרובות, הם מופיעים.

   שתי גופות קטנות של תינוקות, זכר ונקבה בתוך החום הגדול של קונגו. נדמה לי שהכול קורה בתוך אוהל, אבל אני לא בטוח. התינוקות נפוחים מאוד, וזבובים שמנים חגים סביב הראשים שלהם. והעיניים שלהם בלא רוח חיים.

   ככה אימא שלי גמרה את הרומן שלה עם אפריקה, ואבא שלי נאלץ לחזור איתה הביתה לבּריסל. ולמרות שאצלנו בבית היו דוחקים את הכְּאֵב לא אל מתחת לשטיח אלא אל מתחת לבּלָטות, אני יודע יפה ששני התינוקות האלה ליוו אותה כל החיים. ההוכחה הניצחת לכך היא פּייר ואני. אחי פייר נולד בבריסל. אימא קראה לו פייר על שם אותו תינוק שמת בקונגו. אימא קיוותה לבת, היא רצתה שהכול יתנהל על פי הספר. בזמן ההיריון, כשאני בתוכה, היא אמרה: "אני בטוחה שתהיה לי בת. רומן, אתה יודע, נקרא לה נֶלִי, והכול יבוא על מקומו בשלום."

   אני באתי. העונש הגדול שאלוהים יכול היה לתת לה, והיא לא ויתרה. לעיתים קרובות בימי ילדוּתי הייתה קוראת לי נלי. "נלי הכנת כבר את שיעורי הבית, נלי התרחצת, נלי בואי לאכול." הנלי הזה היה שקט, אבל חד וכואב. הוא הִדהד בבית הגדול שלנו. תמיד הייתי מתקן אותה. ברגע שהתחלתי להבין מה קורה סביבי, הייתי מתקן אותה. הייתי אומר:

   "אני לא נלי אני ז'אקי, אני ז'אק."

   וכשגדלתי עוד יותר הייתי נעמד בכוח על רגליי ומביט בה, ואז אומר:

   "אני ז'אק רומן גיאורג ברל."

   והיא הייתה מביטה בי במבט הזגוגי שלה כאילו מה שהיא רואה דרך האישונים שלה זה את נלי ולא אותי.

   משום כך, היה לי עד גיל מאוחר שיער ארוך, כמו שהיה צריך להיות לנלי. היא קלעה לי צמות, או אספה אותו בזנב סוס. עד  שנמאס לאבא שלי מהפינוק הבורגני הזה והוא לקח אותי בכוח להסתפר. אני זוכר שבכיתי אצל הסַפָּר. פתאום נכנס בי פחד. צרחתי. לא רציתי בשום אופן להסתפר. הסַפָּר אמר שזו לא פעם ראשונה שילד לא רוצה להסתפר אצלו, אבל אצלי המצב נראה חמור מאוד, "משהו לא בסדר כאן, מיסייה רומן," הוא אמר, "משהו לא כל-כך בסדר כאן," והוא הצביע עליי. אין ספק שהייתי העונש של כולם. אבא תפס אותי חזק בשערות, משך אותן ואמר:

   "שב כאן ואל תבלבל את המוח. אתה תסתפר."

   "אבל אני אינדיאני." התעקשתי. "תסתכל על העור שלי הוא אדום לגמרי."

   אבא הליט את פניו בכף ידו ואמר:

   "אתה ז'אקי, לא אינדיאני ולא קאובוי וגם לא איזה בּרבּר. אתה בּלגי, בן למשפחה נוצרית מכובדת בעלת מפעל לקרטון בבריסל. ואתה תשב כאן עכשיו בשקט ותסתפר אחרת לעולם לא תהיה ז'אק, אתה פשוט תישאר נלי."

   ככה הוא הרג לי את המערב הפרוע שלי. אבל הוא די צדק.

   אני בֶּלְגִּי. לפחות אני מרגיש בלגי. כשאני נוסע לאמסטרדם, לקנדה, לארצות הברית, אני תמיד הופך למין פטריוט בגרוש. גם בפאריס אחרי כל-כך הרבה שנים אני בעד הבּלגים, בעד הפלֶמים, אבל שונא ואוהב אותם בערבוביה. קשה להסביר את הדברים האלה, כי בתוך לבי, וכשאני בבית, בבריסל, אני לא מפסיק לצחוק עליהם, ובייחוד על הפלֶמים הפטריוטים האלה שמתעקשים לדבר בשפה שאיש לא מבין מלבדם וכועסים על כולם ומחמיצים פנים אפילו יותר מן הצרפתים. "איך זה שאתם לא מדברים פלמית? אתם בכלל יודעים איזו תרבות יש לנו?"

   בארץ השטוחה שממנה אני בא, קר בחורף. אני הייתי רגיש מאוד לקור. אימא הייתה שמה את כל הצעצועים שלי ליד התנור כדי שאשחק לידו. האובך בחוץ היה יורד עד למטה ונושק לחלונות של חדר המבוא. העננים היו כה נמוכים עד שהתעלות עצמן היו הולכות לאיבוד, קתדרלות נראו כמו הרים באופק.

   במזג אוויר כזה אין יותר טוב ממתנות. זה מחמם את הלב. אימא הייתה קונה לי כל מיני מתנות בחגים. בתחילה צעצועים מעץ כבדים ומחוספסים, מכונית, רכבת, קוביות שהופכות מגדל, מהר מאוד הייתי מואס בצעצועים שקנתה. אחר-כך התחילה להביא דברים יותר מעניינים, כובע סיני, נוצות של אינדיאני, אופניים. כאן אבא שלי התערב וגם הדוד 'הטוב' שלי, שאמר שזה פינוק מוחלט וככה הילד לא ילמד להעריך כלום.

   בגיל שבע בערך התיישבתי בפעם הראשונה אל הפסנתר בבית של ידידי משפחה, פסנתר שחור וגדול, וניגנתי מתוך שמיעה את מה שאמי ידעה לנגן. זה היה "פֶר אֶלִיז". אמי הייתה עסוקה בחדר אחר, אך אבי ודודי נכנסו בדיוק לסלון וראו אותי. תגובתו של הדוד הייתה נוראה, בדיעבד אני יודע שזאת הייתה תגובה נוראה, הם שניהם קפאו על עומדם כשהסיגריות תלויות להן בזוויות פיהם והדוד אמר:

   "אהה כן כן, הוא מאלה, רומן תיזהר."

   בעקבות המלצתו של הדוד ובהשפעת אבא הלכו המתנות ופחתו. רציתי להשיב לה, לאימא שלי, על כל המתנות האלה. היום אני יודע שזה היה פיצוי על כך שמעולם או כמעט מעולם, לא חיבקה או נישקה אותי. אבל אז מי ידע את זה. היא נראתה לי הכי פחות גרועה מכולם. מצד אחד רציתי להחזיר לה, אבל מצד אחר גם רציתי לעורר בה תדהמה, לזעזע אותה, אולי לנקום בה על כל ממלכת החרסינה הזאת שהיא טיפחה בבית. יכול להיות שכבר אז רציתי לזעזע את הבורגנים הנפוחים?

   בכל אופן אני זוכר את המאורע היטב, ואפילו היום מעורר בי העניין הזה צמרמורת. לפני יום הולדתה לקחתי את נעל הבית שלה. כיוון שהייתה רגילה לנעול אותה כל הזמן, חיפשה אותה בטירוף כאילו אבד לה כל עולמה. לא אמרתי שאני לקחתי אותה. ביום ההולדת שלה כולם באו לחגוג: הדוד ואשתו, בני הדודים וקרובים נוספים. עטפתי את נעל הבית וניגשתי אליה.

   "אימא," אמרתי, "זה מפְּייר וממני."

   הייתי חייב להכניס גם אותו לעניין כדי שתיווצר מהומה רצינית. היא חייכה את החיוך הרשמי שלה של גברת 'מה שצריך לעשות', ואמרה: "תודה, תודה רבה," והביטה בפייר אחי, שהיה מופתע עוד יותר ממנה.

   אחר-כך פתחה בניחותא את הנייר הצבעוני המרשרש כילדה מנומסת. אני לא יכול לשכוח את הפנים שלה. גם עכשיו קשה לי להתאפק ובא לי לצחוק. הפנים הבורגניים המאושרים של אמי התחלפו בארשת מבוכה ולבסוף בהבעה של אכזבה, כשגילתה את נעל הבית המוכרת משנים. הנעל שהייתה חנוקה זמן ממושך בתוך הנייר המרשרש, הסריחה מזיעה ומטלק, ואמי כמעט התעלפה. הדוד אמר: "מה זה הריח הזה?" וכולם גילו את הנעל ופרצו בצחוק.

   אמי רצתה לקבור את עצמה. ראו את זה עליה, אבל היא צחקה עם כולם צחוק מלאכותי, כשהיא מביטה לכל העברים ומחפשת את אבי. נענשנו שנינו. פייר ואני. לא היה להם הומור בתקופה ההיא. פייר נאלץ להישאר בחדרו ולא לצאת לשחק, ואני נשארתי בחדרי, אבל לפני זה חטפתי כמה מכות חזקות מאבא. שמעתי את הדוד אומר לו באחד הערבים: "חבל על הזמן, איתו זה לא יֵלך, הוא מאלה, הוא לעולם לא ילמד. תראה שעוד יעשה צרות."

   עשיתי ועוד איך. עד היום אני עושה.

   אחת הסיבות לפרישתי היא אבי התעשייתי ודודי הַסּוּפֶּר תעשייתי. אני בפירוש לא רוצה להפוך להיות תעשיין של שירים, פשוט לא רוצה. למרות שז'וז'ו שמלווה אותי הרבה זמן אומר לי שאני כבר כזה. כשאֶדִי בַּרְקְלֵי, מנהל חברת התקליטים שאני עובד אִתה שמע את זה, הוא התחיל לצחוק בקול רם, מין צחוק לעגני ומוזר כזה, צחוק מריר. הוא אמר לי שזאת סיבה מטורפת לעזוב קריירה מצליחה של זמר, אולמות מלאים, קהל מעריצים, המון כסף.

   "ברל," הוא אמר, "רק אתה יכול למצוא תירוצים שכאלה, בעיות ילדות, ועוד לספר אותם בכזה ביטחון לעיתונות. אני מעריץ אותך על זה. איזה אבסורד." אמר וצחק – ותדעו שהוא בדרך כלל מקסימום מחייך – נראה כי העניין הזה הִכה בו באמת קשה. אבל למה? הרי הבטחתי לו בפירוש שאני אמשיך להקליט. כסף הוא לא יפסיד פה.

   אני זוכר איך אבא היה לוקח את היד הקטנה שלי בכוח והיה גורר אותי למפעל בימי שבת כדי לראות איך עושים כסף. לפני השער של המפעל הציב דודי פסל של המדונה אוחזת בישו הנוצרי הקטן, ואני הייתי חייב להצטלב אחרי אבי ולפני הכניסה למפעל. אבא תמיד אמר: "תתייחס למפעל כמו אל מקום קדוש, זה מקור הפרנסה שלנו. דע לך ז'אק, מי שאין לו כסף אין לו מעמד. אתה יודע מה אמר פעם סופר בשם אוסקר וויילד? הוא אמר: 'כשהייתי צעיר חשבתי שכסף זה הכול בחיים, עכשיו משבגרתי אני מבין שזה נכון'."

   בלה-בלה-בלה הייתי חושב לעצמי ומשחק עם האצבעות. אחר כך הוא היה עובר מכונה מכונה ומסביר לי באריכות על תפקידה של כל מכונה בייצור הקרטונים: זאת משטחת את הנייר, וזאת מגלגלת, זאת חותכת וזאת מקפלת בלה-בלה-בלה. איזה שעמום.

   לפעמים כשאני לבד אחרי ההופעה באחת הערים, אני יושב באחד המלונות המפוארים, בחדר על המיטה הזוגית, והמראה הזה מופיע מול עיניי: אני רואה את כל השירים שכתבתי עד עכשיו עוברים בזה אחר זה על פני סרט נע, במפעל התעשייתי "וַאנֶסְטֶה וברל בע"מ". כל אחד מהם, מהשירים, יושב בתוך קופסת קרטון קטנה, והם נוסעים על פני הסרט הנע שוב ושוב. זה רגע מטורף. אז אני רוצה לשתות משהו באמת חזק. לך תסביר את זה לאדי ברקלי, אה, זה אבוד מראש. לך תסביר לו שכסף זה כלום בשבילי, זה בא והולך. הדבר היחיד  שטוב בכסף זה שאפשר לבזבז אותו. זהו. אף פעם לא יהיה שלום עם הבורגנים. הם לא מאמינים לי שאני יכול לחיות בלי לשיר. העיתונאים אומרים, "אתה שר כי החיים שלך תלויים בזה," בלה-בלה-בלה. עכשיו אחרי שפרשתי נַראה להם מזה.

   האמת, הדבר היחיד שאני לא יכול לחיות בלעדיו זה כתיבת שירים. לכתוב שירים זה עניין אחר, צריך להפריד. וחוץ מזה, נגיד שזאת שגיאה להפסיק להופיע, נו אז מה. רוב המותרות של החיים זה לעשות שגיאות. מה שמציק לי זה להיות הגיוני. הבורגנים תמיד דואגים למחר, וכשבא המחר הם דואגים למה שיקרה עוד שנה, וכשבא סוף השנה הם מכינים תוכנית חומש וממשיכים לדאוג מה יהיה בעוד עשור. ואז, כשהם מזדקנים, הם מתחילים לדאוג לזמן של אחרים, נגיד הבנים שלהם. מה יהיה על המחר שלהם, מה יהיה על השנה שלהם ומה על העשור שלהם. ואז הנכדים שלהם, עד שהם מתים נפוחים וחולים כמו שהם חיו. המותרות שלי בחיים זה לעשות שגיאות. מה שמעיק ומציק זה להיות הגיוני, מסודר ומעונב. בכלל, אנשים בני חמישים עושים אהבה טוב יותר מאנשים בגיל הטיפש-עשרה; אבל הם לא יכולים לעשות את זה שוב בפעם הראשונה ורובם גם לא יכולים לעשות את זה כל יום. חוץ מזה, זה לא נורמאלי לשיר לפני ציבור. זה נורמאלי לשיר באמבטיה כשאתה שמח. לכתוב מילים ומנגינה זאת עבודה של בני אדם, לשיר זאת עבודה של קוף, של חיה; ולאחרונה הפכתי יותר מדי חיה ופחות מדי אדם.

המשך יבוא        

      

 

43 תגובות

  1. אילו היה זמר השנסון האהוב עליי ז'אק ברל, חי כיום – היה ממש היום, 8 באפריל בן 80, אצל חז"ל – גבורות. הוא נולד ב-1929, אך נפטר מסרטן הריאות בן 49 בשנת 1978. אדם שחי את החיים בשריפה ובאש יוקדת. בער באש היצירה.

    הנובלה "ז'אק" הקרויה כאן "ז'אק ברל. נובלה ביוגרפית", חלקים ממנה פורסמו ב"מעריב" ובכתב העת "עמדה". אחר כך כונסה בספר בהוצאת "גוונים" (ד"ש לענת פרי) ב-1998. לאחר מכן עובדה על ידי השחקן ואמן הבמה שהוא גם זן מאסטר, כותב שירים וטקסטים וחבר כאן בבלוגייה שלנו – גיל אלון -למחזה כשהבמאית הלנה קורקין ואני מעבדים איתו את מסלול חייו של ז'אק ברל המופלא. גיל גם שר באופן מרגש את ברל בתרגום לעברית באותה מונודרמה. הניהול המוזיקלי היה של רפי קדישזון. גיל חזר מחו"ל (כמו בשיר) הרבה חו"ל, והוא מתעתד בקיץ לחדש את המונודרמה "ז'אק" המבוססת על הנובלה הביוגרפית הזו שאני מתכוון לפרסמה מעכשיו בחלקים עד תומה. מקווה שתיהנו וחג שמח. זהירות עם המצות – זה משמין וסותם. אוהב אתכם, רני.

  2. לכל אוהבי ז'אק ברל אני מציע לפתוח את רמקול המחשב, ללחוץ על הקישור שאמסור להלן, להקשיב ולפקוח עיניים. אני חושב שחיזיון כזה לא נראה מימי רודולף נורייב, והפעם לשירו של ברל הלועג לבורגנים:
    http://www.youtube.com/watch?v=I2aj79ql9iY

    • גיורא תודה על התגובה וחג שמח. אכן רקדן נפלא וכדי להחזיר עניין לעיקרו אני מפרסם כאן את "הבורגנים" בתרגום עברי של יעקב שבתאי, כן כו, ההוא מה"דוד פרץ ממריא", "זכרון דברים" ו"סוף דבר". הוא עשה גם את זה. הביצוע המקורי הוא של "הדודאים", ואחר כך ביצע את זה גם ישראל גוריון לבד.

      הבורגנים:

      איך נהגנו אז בלב צעיר
      כוס של בירה להרים
      עם ידידי ז'וז'ו וחברי פייר
      היינו אז כבני עשרים
      ז'וז'ו חשב שהוא וולטיר
      ופייר שהוא קזנובה
      אני הרגשתי אז חשוב יותר
      תמיד הרגשת על הגובה

      ובשעת חצות יצאו הבורגנים
      מן העירייה הביתה
      סובבנו לעברם את הישבנים
      ושרנו כך
      בורגנים איזה ממזרים
      מבטיחים הכל ונותנים קדחת
      בורגנים איזה חזירים
      כל הבורגנים שווים ל…

      איך בלב צעיר שתינו אז
      חגגנו יחד שיכורים
      עם ידידי ז'וז'ו וחברי פייר
      בהולדתנו העשרים
      ז'וז'ו חשב שהוא וולטיר
      ופייר שהוא קזנובה
      אני שתיתי אז הרבה יותר
      תמיד שתית על הגובה

      ובשעת חצות יצאו הבורגנים…

      השנים חלפו ושלושתנו
      נפגשים בעירייה כעת
      הפיננסייר ז'וז'ו פייר האינג'ינר
      ואני השופט
      ז'וז'ו מרצה שם על וולטיר
      ופייר על קזנובה
      אני מרגיש עצמי חשוב יותר
      תמיד הרגשת על הגובה

      ובשעת חצות כשנצא יחדיו
      איך הנוער מתנהג
      אלינו הם מפנים את הישבנים
      ומזמרים
      בורגנים איזה ממזרים
      מבטיחים הכל ונותנים קדחת
      בורגנים איזה חזירים
      כל הבורגנים שווים לתחת

      הנה גם לינק ל"יוטיוב", לביצוע של ז'אק ברל.

      http://www.youtube.com/watch?v=dCHi5apc1lQ

  3. חגית גרוסמן

    זה אחד בספרים היפים ביותר שקראתי. אם לא היפנ מכולם. כל הכבוד רני ותודה רבה על יצירה מושלמת.

    • חגית גרוסמן

      מרוב התרגשות כתבתי את תגובתי הקודמת שגויה. בדיוק השבוע דיברתי עם יהונתן על הספר הזה. על כמה זו יצירה ענוגה ומוסיקלית וחשובה ורצופה חלומות וגורמת לחלום ולהאחז בדמות החזקה הזו, ז'אק ברל. זה ספר מופלא. תמיד אזכור אותו כך.

    • חגית המקסימה והמשוררת האהובה. תדה רבה לך על התגובה. אני זוכר שנפגשנו אז ב"גוונים". חג שמח. בשבילך אני מפרסם כאן את התרגום המקסים של נעמי שמר ל"אהבה בת עשרים" של ז'אק ברל. הביצוע בעברית, מיותר לציין, הוא של יוסי בנאי ז"ל.

      ידענו אש, ידענו רעם
      ואהבה בת עשרים
      ברחנו זה מזו לא פעם
      אבל היינו חוזרים

      וחדר זה עודו שומר
      זכרון ימים יפים יותר
      עקבות סופה אשר פרחה לה
      כאן שום דבר אינו דומה
      לאשר עבר לאשר חומק
      לאשר הולך איתנו הלאה

      יפה שלי
      את יחידה ומכושפה שלי
      מאור השחר עד לבוא לילי
      אוהב אותך,
      אוהב עדיין.

      אני מכיר את כישופייך
      את השקרים את הסודות.
      צריך תמיד לפקוח עין
      ולהישמר ממלכודות.

      ובלילות הכי קרים
      היו ודאי גם אחרים
      שאת גופך השביעו נחת.
      הן אחרי ככלות הכל
      היה לי כישרון גדול
      להזדקן איתך ביחד.

      יפה שלי…

      הזמן שיר אבל מנגן עוד
      והימים כואבים
      אך אין מלכודת מסוכנת
      כשלוותם של אוהבים.

      אם את רוצה עכשיו לבכות
      ליבי נקרע עכשיו פחות
      יש בזהירות עכשיו ללכת.
      זה קו הגבול מכאן עד כאן
      כי המשחק הוא מסוכן
      המלחמה ברוך נמשכת

      יפה שלי…

      הנה גם שני לינקים נוספים לביצוע של ז'אק ברל ולביצוע של יוסי בנאי:

      http://www.youtube.com/watch?v=H1DpjXQUDsI

      http://www.youtube.com/watch?v=dQIjtgHoDfU

      • תודה רני שאתה מביא ניחוח בלגי מז'אק ברל,
        יופי שהוספת את השיר "אהבה בת עשרים" בביצועו התיאטרלי והמקסים של יוסי בנאי המוכשר הזכור לטוב, שכל כך חסר לתרבות הישראלית.

        • אכן מיכל, אני מתגעגע אליו כל כך כאמן. הנה עוד שיר שיוסי בנאי ביצע בעברית של ז'אק ברל. הלהיט הראשון הגדול של ברל "אם נדע לאהוב". התרגום כמו "הבורגנים", שוב, יעקב שבתאי הנפלא שלנו זה משלושת הספרים: "הדוד פרץ ממריא", "זכרון דברים" ו"סוף דבר".

          אם נדע לאהוב
          אז הבוקר ייעור
          ונשיר שיר חדש
          אביבי ושיכור
          אם נדע לאהוב
          תחלוף האיבה
          כל דרכינו שלום
          לילותינו שלווה

          אם נדע לאהוב
          בחיים כבשיר
          בשמחה נחבק
          גם זקן גם צעיר
          אם נדע לאהוב
          לאהוב כמטר
          אז הארץ תפרח
          ויוריק המדבר

          אם נדע לאהוב
          גם קרוב וגם זר
          העולם יתנער
          ויקום מעפר
          אם נדע לאהוב
          נעזור לכושל
          נרפא לכואב
          ננחם לסובל

          אם נדע לאהוב
          אז תחדל מלחמה
          ובמקום שדות הקרב
          שדות תלתן וקמה
          אם נדע לאהוב
          עיר שלם תיבנה
          בעולם אין גבולות
          אין אויב אין שונא

          אם נדע לאהוב
          כברושים נזדקף
          לא יהיה עוד עריץ
          לא נרדף לא רודף
          אם נדע לאהוב
          אז נישא את הראש
          לא גאים לא שפלים
          כי פשוט בני אנוש

          אם נדע לאהוב
          אז נכבוש מרחבים
          את השמש הזמן
          וריבוא כוכבים.

          http://www.youtube.com/watch?v=wZHg6AUXTKw

          והנה יוסי בנאי ב"אם נדע לאהוב".

          http://www.youtube.com/watch?v=kD6TQJKo8e0

  4. דמות מרתקת בחרת רני, כתבת מסקרן, מחכה להמשך.
    גם המונודרמה נשמעת מעניינת.
    חג שמח, אני לא אוכלת מצות רני, זה ממש אסבסט להמונים, יש גבול עם הקטע הזה של יציאת מצריים, כמה אפשר לסבול, ובשביל מה.

    • יודית, תודה לך על התגובה. אני אוכל רק מצות ועושה סדר כהלכתו. בשביל הטמפרמנט שלך "בנמל באסמטרדם" הביצועים המוכרים הם של דני ליטני וקורין אלאל, התרגום אינו המקור, אבל הוא של דן אלמגור. רק רגע, יצא לי חרוז, אני חייב להתקשר לדורי מנור.

      בנמל באמסטרדם
      מלחים מזמרים
      חלומות ניחרים
      שריחם ריח ים.
      בנמל באמסטרדם
      יש מלח, הנרדם
      ומולו התרנים
      מתייפחים בשנתם.
      בנמל באמסטרדם
      יש מלח, הגוסס
      בתוך בוץ שתוסס
      ריח בירה ודם.
      בנמל באמסטרדם
      יש מלח הנולד
      בין אדיו החמים
      של השחר הקם.

      בנמל באמסטרדם
      יש מלח המכרסם
      ראשיהם של דגים
      על שולחן מזוהם
      הוא חושף את שיניו
      שרקבו כבר מזמן
      את שיניו שטרפו
      מפרשים וענן.
      מכרסם בזנב
      ובראש המנופץ
      וקורא לטבח
      הי, אתה, עוד מנה!
      ולפתע הוא קם
      וכולו שיהוקים
      את קרביו הוא מקיא
      לתעלות אמסטרדם.

      בנמל באמסטרדם
      שם רוקד לו מלח
      ובלהט צובט
      לזונה שתצרח
      הוא רוקד בגאון
      במכנס מזדקר
      לקולם המנסר
      של שברי אקורדיון.
      ולפתע כך סתם
      הוא מושכה בזרועה
      ואיתה נעלם
      אל חשכת אמסטרדם.
      ולמול הפנס
      הוא שולח ידו
      מרצ'רץ' ת'מכנס
      ושולף את כבודו.

      בנמל באמסטרדם
      מלחים שם שותים
      הם שותים ושותים
      הם שותים שוב שותים
      הם שותים לשלומן
      של זונות הרציפים
      שהרבה אלפים
      מעכו את גבן.
      לכבודן של פרוצות
      הנמכר בפרוטות
      ומקנחים בבגדם
      את חוטמם זב הדם
      וכשהם נזכרים
      בבגידת נשותיהם
      את המכנס הם פותחים
      ומשתינים עליהם.

      בנמל באמסטרדם.
      בנמל באמסטרדם.

      הנה גם לינק לביצוע הדרמטי והגובר של ברל:

      http://www.youtube.com/watch?v=c3xQ3VwfJ0w

      קשה מאוד להתחרות עם הביצוע הזה.

      עוד בעניין המצות, את מזכירה לי את דן בן-אמוץ שתמיד היה אומר: "נמאס לי מהפסח הזה, נמאס לי מהפסח הזה, שייגמר כבר, נשבר לי מכל הפיתות האלה." רני.

      • רני

        הנה גם ביצוע יפה של דיויד בואי ל"נמל באמסטרדם".
        חג שמח מאוד וד"ש.

        http://www.youtube.com/watch?v=NgAsBdzMq68

      • כשמקשיבים היטב ללחן של "בנמל באמסטרדם" אפשר לשמוע היטב את קצבו של השיר, שהוא כשל מצעדם של מתים במיטב מסורת טקסי המסתורין של ימי-הביניים.

        • גיורא, זה כל כך מדויק ונכון ואפילו נרמז בגוף השיר עצמו, במילותיו. ברל שר:

          Ils ramenent leur Batave
          Jusqu'en pleine lumiere

          אני מצטער שאיני יודע לסמן אקסנטים באמצעות המקלדת. בתרגום אין לזה זכר, אבל הכוונה שלו היא חזרתם של אותם מלחים למלכות הולנד הקדומה שלהם עד אור ראשון, זו שמתחברת גם אל הבלגים, הגרמאנים והפלמים ואולי גם אל הוולונים. הם רוקדים את הריקוד הטקסי הזה בקצב גובר עד אור יום. טקסי המתים מימי הביניים מתקשרים לזה.

          שוב חג שמח, רני.

  5. אקרא כשאתפנה זה נקרא מעניין,
    כל מה שקשור לברל, צרפת ושות מעניין אותי, אני משם( בין היתר)
    חג- שמח

    • את הרי לא צריכה תרגום, אז הנה בשבילך "ואלס אלף המקצבים". רק אתפאר ואומר שהביצוע בעברית הוא של אבי, גדי יגיל.

      http://www.youtube.com/watch?v=GawbmpViMn4

      חג שמח וכשר, וכמובן, לכשתתפני, אשמח אם תקראי. רני

      • איזה פוסט מגניב, כל מה שקשור לברל מעלה את הדופק
        זוכרת את הביצוע רב החן של אביך התותח !

        • ריקי, תודה רבה לך. לך אני מקדיש את שירו הקצר והמאוחר של ברל "לו היית אלוהים". ברל מראה לנו עד כמה הוא מושפע מסארטר וקאמי ומרוח התקופה.

          אתה, לו היית אלוהים
          היית אז רוקד עם זקנים
          אתה, לו היית אלוהים
          היית אז סועד אביונים
          אתה, לו היית אלוהים
          היו שמי העולם בהירים
          אך אתה לא אלוהים
          לך יש פתרונים
          אתה אדם!

          הפתיחה ארוכה, אבל שווה לחכות.התרגום הוא של הפזמונאי האהוב שלנו – אהוד מנור ז"ל.

          http://www.youtube.com/watch?v=0nSiXvBpWHM

          תמונות נפלאות. חג שמח, רני.

    • ללי יקירה, מילה אחת מחממת לב. חג שמח.

      לך אקדיש את השיר הידוע ביותר של ז'אק ברל: "אל תעזביני" או "אל תלכי מכאן".

      אל תלכי מכאן, אל תקחי מכאן
      את עקבות הזמן האבוד שלך
      האמיני לי, את הכל אשכח
      תאונות קטנות של הכאב וברח
      ומילה רעה שאמרתי לך
      אושר בן שעה, הוא שביר כל כך
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן

      לך אני אביא שלג באביב
      ופניני מטר ממחוזות ניכר
      ארץ אעבור ומפני הקור
      אעטפך זהב, אציפך באור
      אל האהבה ממלכה אקים
      ואמציא חוקים ואכתיר אותך
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן

      אל תלכי מכאן
      לך אמציא שפה, כה מטורפה
      אבל כה יפה
      אדבר איתך על אוהב נשכח
      שליבו נוצח בראותו אותך
      אגלה לך איך, רק למענך
      מלך מאוהב את כסאו עזב
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן

      כבר ראינו איך התחדשה האש
      והר געש מת שב והתלהט
      כבר ראינו איך ארץ חרוכה
      התכסתה שדות, התמלאה פריחה
      וראינו גם אופק שנדם
      איך הוא שוב בוער, בשחור ודם
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן

      אל תלכי מכאן
      לא אבכה יותר
      לא, לא אומר מילה
      אסתכל מכאן, אסתכל היטב
      איך רחוק רחוק
      את תלכי מכאן בריקוד וצחוק
      ככה אהפך לך לצל צילך
      או לצל ידך או לצל כלבך
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן
      אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן

      התרגום הוא של נעמי שמר, פחות מוצלח בעיניי מ"אהבה בת עשרים". הביצוע המוכר הוא של יוסי בנאי, אבל אין כמו הביצוע המקורי של ברל. פשוט אין לזה שום אלטרנטיבה. אתה מאמין לו עד הסוף. אין מקום לאינטרפרטציה. הנה לינק לביצוע המתחנן של ברל. ראי כמה הוא מזיע, הזמר הזה. כמה הוא משכנע.

      http://www.youtube.com/watch?v=zfqgFoIdeUE

        • תודה רבה וחג שמח. למגיב האלמוני אני מביא כאן את "איש מהגז" הנוסח העברי הוא של יוסי בנאי וגם הביצוע בעברית, אבל רגע, גם גיל אלון ביצע זאת נפלא על הבמה בעברית ובדיסק שהוצאנו בעקבות המופע.

          האיש מהגז

          את גרה ברחוב הקדושים
          בבית מזדקר מאוד
          בנוי מאבן וקרשים
          עם מדרגות לוליניות
          קטן הבית אך מרשים
          מכל זוית ובכל מפלס
          את גרה ברחוב הקדושים
          אבל אני, אני באתי רק לתקן את הגז

          לך יש סלון מלא ספרים
          על בודהה,יוגה ועל זן
          והנרות הבוערים
          יוצרים ריקוד של אור וצל
          וצילומים שלך יפים
          גם בפרופיל גם באנפס
          מן המראות הם משתקפים
          אבל אני באתי רק לתקן את הגז

          לך יש ספת קטיפה כפולה
          כזאת שיש רק למלכים וטעם טוב
          את מגלה גם ביינות
          משובחים
          לך יש כלבלב וחתולה ותקליטים
          טובים של ג'אז
          לך יש ספת קטיפה כפולה
          אבל אני אני באתי רק לתקן את הגז.

          ויש לך זוג שדיים גם
          כמו מדרכות כמו מבצרים
          שדיים כמו גלים של ים
          כמו שמש כמו צוקי הרים
          וכשחושפת את אותם
          כולי צוהל כמו סןס קרקס
          כן יש לך זוג שדיים גם
          אבל אני באתי רק לתקן ת'גז.

          אצלך נמצא גם הרופא
          גם השרברב גם המשורר
          עורך הדין מוזג קפה
          והדוור את הליקר חצי פלוגה
          של תותחנים אלייך באו במרוכז
          עם כל היתר הם ממתינים
          כדי לתקן לך את הגז.

          אז רוצו כולכם לרחוב הקדושים
          על כל היתר שימו פס
          אימרו לבתולה מרחוב הקדושים
          שבאתם לתקן ת'גז….

          והנה הלינק כי בלי הביצוע של ברל אי אפשר:

          http://www.youtube.com/watch?v=IENO2i73d-I

          שימו לב לעבודת הגוף והידיים.

          • הו, ס'אטה טרה טרה בו..
            אס ק'און פה אבואר פלוס סט שונסו? 🙂

            מרסי.

            נפלא.

          • תודה על התגובה. צרפתית באותיות עברית, ממש כערבית-יהודית או יידיש. הנה עוד שיר של ברל. האביב הגיע, פסח בא. גם ז'אק ברל שר על האביב. ניפגש בפריז. הכול מתעורר. לבבות האוהבים נצבעים ומתמלאים ביין לבן.

            יש כתוביות באנגלית

            http://www.youtube.com/watch?v=wXRKL-GRrgU

  6. תַּלְמָה פרויד

    טנא מלא יופי, רני. ומי תרגם את הנובלה? לא כתוב (לי זה לא ברור מאליו). השירים המקסימים האלה… שי נאה לחג.
    קראתי גם את הפרק (השביעי, נדמה לי) מספרך ות"א קמה גם ניצָבָה על קסמה ומראותיה, לנגד עיניי. רציתי להעיר משהו – אם אתה מעוניין ומרשה, ממש הערונת בקשר לפרק ההוא. תגיד לי אם כן ואם ישירות למייל או בבלוג (זה ממש משהו קטן קטן של עריכונת במקום וחצי). לא הספקתי להגיב בזמן, אך לא שכחתי ואם תרצה אגיב – אנסה בקרוב. חג שמח לך.

    • תַּלְמָה פרויד

      רגע רגע… ושמא הנובלה איננה תרגום אלא….? כדאי לציין ברור, שלא יהיו ספקות להדיוטות כמוני, רני.

      • הנובלה הביוגרפית הזו אינה תרגום כלל וכלל. זה סיפור שלי, מונולג של ז'אק ברל שהופיע בדפוס ועובד להצגה (אנא קראי בטובך את ההערה הראשונה לפוסט) הנשען על שירי ברל האהובים
        Tout Brel המוכר במהדורת הכיס, ושתי ביוגרפיות שקראתי, אחת בצרפתית של העיתונאי האנגלו-צרפתי אוליביה טוד שנקראת "חיים", והאחרת באנגלית, קצרה יותר, של עיתונאי הרוק אלן קלייסון. אחרי שכתבתי את הספר הזה בשנות התשעים הוספתי וקראתי את הביוגרפיה הענקית, מבחינת ההיקף, של מארק רובין בצרפתית Le roman de jacques brel

        • תַּלְמָה פרויד

          ברור לגמרי. כנראה הצליח לך כל כך טוב, שממש שמעתי את ז'אק ברל מדבר אליי – כמעט בצרפתית…
          ההסבר בריבוע התגובות לפעמים עלול להיתפס כתגובה, ואם לא קוראים את 'האותיות הקטנות' מיד בהתחלה, אז ההסבר הרלוונטי כל כך נבלע.

          • תַּלְמָה פרויד

            וגם: צר לי על טעותי ומחמאות לכותב.

          • תלמה, תודה לך על התגובה וחג חירות שמח – Liberte.אשמח לשמוע את ההערות שלך לפוסט ההוא, פרק 7 מתוך הרומן "אני ואפסי". אין שום בעיה.

  7. איך אני אוהבת את הספר הזה! הצלול והנפלא הזה! חוזרת אליו מדי פעם, שתדע… שבתי, וראיתי שמה שעניתי לך במייל, בטרם נסעתי, חזר לצערי. אז כנראה לא קיבלת. אתקשר אחרי החג. בינתיים חג שמח לכולכם!

    • לא קיבלתי את האי-מייל, אבל אשמח להשתתף באירוע. המייל שלי בבית הוא matan-3@zahav.net.il אפשר לשלוח גם לשם. חג שמח לעירד, ליעלה ולך. נדבר בטלפון, לכשתהיי בתל אביב, אשמח לפגוש אותך. בשבילך סופרת עוצמתית ומרכזית כמוך אני מצרף את "זוז", Au suivant, דהיינו Next, הבא בתור, יאללה זוז.

      שלם כולי רק מגבת
      למותניים מסמיק מהתרגשות
      וחש מן רעד בברכיים
      זוז זוז
      עמדתי שם בתור לאבד את בתוליי
      גוף עירום אחריי גוף עירום לפניי
      זוז קדימה זוז
      כן הביאו לבסיס בית זונות על גלגלים
      ולכבוד החג חלקו שם שי חינם לחיילים
      זוז קדימה זוז קדימה זוז
      אני לא כך דימיתי לי מגע ראשון של אהבה
      חלמתי על קצת רוך ועל חיוך של חיבה
      זוז, קדימה, זוז
      זאת לא הייתי טרגדיה היא הייתה סתם זונה
      אבל כמה תיעבתי אז את שיטת הסרט הנע
      זוז קדימה זוז
      התקדמנו מהר מהר בקצב החפוז
      והסמל ההומו צובט בצחוק בכל עכוז
      זוז קדימה זוז קדימה זוז
      נשבעתי בפצעים שחרטה בי העגבת
      באוזניי מאז מהדהד הקול הגס
      קדימה זוז קדימה זוז
      זה קול מריח וויסקי גופות בוץ ודם
      קולן של האומות הקוראות למלחמות
      קדימה זוז קדימה זוז
      ומאז כל אישה שאחזיק בידיי
      נדמה שהיא צוחקת ולוחשת באוזניי
      זוז קדימה זוז קדימה זוז
      מאז חוזרים אליי כל לילה סיוטים
      עכשיו אני ניצב בין כל העירומים והמתים
      זוז קדימה זוז
      וכך אני צורח או נחנק תמיד בחושך
      בין ערימות גוויות מול משאית הבושת
      זוז קדימה זוז
      מוכן לקצוץ לי רגל או את עצמי לשרוף
      שרק אוכל לצאת מן השורה סוף סוף
      רק לא לשמוע זוז רק לא לשמוע זוז
      רק לא לשמוע זוז

      התרגום היפה הוא שוב של דן אלמגור, אבל אין כמו המקור. הנה הקישור לסרטון. יש גם כתוביות באנגלית.

      http://www.youtube.com/watch?v=MdXkQ9DKqIQ

      בעברית ביצע את השיר דני ליטני. הייתה פעם לפני שנים תוכנית משירי ז'אק ברל: "עולמו של ז'אק ברל" עם דני ליטני, ריקי גל, אביבה שוורץ וישראל גוריון כמובן עם הבוטנים והבונבונים, שם הוא בוצע. רני.

      מייחל כבר לספר חדש שלך. אולי עליי לפשוט על ביתו של יגאל שוורץ העורך המיתולוגי. חג שמח, רני.

      • מקסים ,נפלא! כאילו ברל כתב אני מתה על הקול המיוחד והשאנסונים שלו הוא ושארל אזנבור , בהצלחה עם המונודרמה. אחכה לפרק הבא. אתה סופר מחונן רן חג שמח עם הרבה אור יצירה המשך להאיר את הבלוגיה שלנו ביצירותיך היפות

        • לחנה טואג בעקבות הפוסט הרציני המתחיל בהומור והנוגע בדודות. הנה שיר של ברל עצוב-מצחיק עם קריצה.

          בונבונים

          תביטי איזה בונבונים
          זה בשבילך במקום פרחים
          הבונבונים הם מתוקים
          כל הפרחים בסוף נובלים
          לכן במקום זר שושנים
          אני הבאתי בונבונים

          מחר אם רק אימך תרשה
          נלך ביחד לטייל
          נספור את המכוניות או ש…
          ברמזורים קצת נסתכל
          איך האורות שם מתחלפים
          תביטי איזה בונבונים

          וכשאיתך ברחוב אצעד
          האנשים מכל פינה
          עלינו יזרקו מבט
          ויצחקו מרוב קנאה
          ישנם כאלה משונים
          להם אין בטח בונבונים

          נכון שאת הכי יפה
          יותר אפילו מז'רמן
          ז'רמן נראית כמו קופה
          דבר נורא ממנה אין
          לי אין איתה שום עניינים
          אני לך הבאתי בונבונים

          בואי נשב קצת מול הים
          כאן יש כזה נוף שגעון
          אך מי זה מחכה לך שם
          זה החבר שלך ליאון
          שבא לתפוס את מקומי
          אבל…. אני הבאתי בונבונים

          שלום ז'רמן יקירתי….
          תביטי איזה בונבונים
          זה בשבילך במקום פרחים
          הבונבונים הם מתוקים
          כל הפרחים בסוף נובלים
          לכן במקום זר של שושנים
          אני הבאתי בונבונים

          הביצוע הידוע הוא של ישראל גוריון. הנוסח העברי: יוסי בנאי.

          הנה הלינק של ברל. הוא כרגיל, נמאס לי כבר לכתוב זאת, מבצע זאת נפלא.

          http://www.youtube.com/watch?v=LWPl5hDjhoo

          שימי לב, חנה, איך ברל מתאר וממחיז – תיאטרון של איש אחד – את התמוי של השכונה. התמהוני האוהב הנאיבי, ספק שוטה הכפר. טיפוס שחוזר בכלל בשנסון הצרפתי ואצל ברל מאוד מודגש. חג שמח, רני.

          • רק אתה יכול להמציא תגובות מיוחדות כאלו -מתנות לחג. איזה כיף! בטח שאשמע את כל השירים עם הלינקים

          • חנה הנפלאה, תודה לך. רני

  8. רני יקירי – זהו, עכשיו הבנתי מה מעניק לכתיבה שלך חיות מרעננת כל כך: זו הדרך בה אתה כותב דרך דובר, בגוף ראשון. כמעט תמיד אתה עושה זאת במעין שילוב ייחודי לך של אינטימיות/כנות ופגיעות רגשית יחד עם איזה התבוננות הומוריסטית, אבל טבעית, שנוטפת מן הדובר באופן ילדי ובוגר גם יחד. אני מתכוון שהדובר מודע לעצמו, אבל לא מוותר על זכותו להרגיש, לבטא, להיות אדם עם תכונות טובות יותר ותכונות טובות פחות (והומור זו הדרך לעשות זאת). ממש כמו שציינת כאן: "רוב המותרות של החיים זה לעשות שגיאות", אז זה ממש זה. דמויותך נאה דורשות נאה מקיימות.
    ומדוע אתה מצליח לעשות זאת בצורה כל כך שובה? מכיוון שברור מכל שורה, תמונה ותיאור, שאתה עושה זאת מתוך טוב לב ואהבה גדולה, אהבת אדם, אהבת החיים, אהבת האנוש ומפעליו ואהבת הערך והאמת.
    לדעתי זו סיבה מרכזית למה אתה מספר מעולה – אתה אוהב אותם, את כולם שם בסיפורים, את כולם.
    אגב, האנקדוטה הזו עם הרצון בבת ולא בבן (נלי ולא ז'אק) – היה לי מוכר קצת (מה לעשות, אמא שלי אחרי שני בנים רצתה בת, ובסוף הריון קל מתמיד, בו הייתה סמוכה ובטוחה שהיא נושאת בת – יצאתי אני, ותגובתה הראשונה הייתה כדלהלן: "מה?? עוד בן?!"…).
    רני, שיהיה לך ולמשפחתך פסח אביבי שמח ומלא אורה, חן.

    • חן, אני מסכים איתך שהכוח המניע חשוב שיהא – אהבה. זה נשמע שמאלץ, אבל אם כוח אחר מניע אותך, אתה ודאי יודע איך זה נראה. יש לנו כמה מודעים כאלה. בכל אופן, תודה על המחמאות ואני מקדיש לך את השיר של ברל "בריסל". גם לו, כמו לנו, יש מסורת, יש עבר, שהוא ביקר, שנא-אהב וזכר. המתרגמת היא לא אחרת המשוררת היקרה המנוחה דליה רביקוביץ, גם היא,במקרה של ברל – התגייסה.
      הנה זה:

      זה היה זמן שרקדו בבריסל
      זה היה זמן של הרבה אי נוע
      זה היה זמן שזימרו בבריסל
      זה היה זמן של חלום הנוער

      שם בכיכר הלכו לטייל
      אדונים עם גבירות
      עם הפוינואינו
      שם בכיכר עוד אחד התגלגל
      ושמש חמה את הלב הרנינה

      לא נוכל לשכוח איך ידעו לשמוח
      שמה אהב גם סבא את תינוק של אבא
      הוא נקרא לדגל היא עשתה לו רגש
      והם היו טרלה לה.. אל תתפלאו שדעתי מבולבלה

      זה היה זמן שרקדו בבריסל…

      על מדרכה במרפסת בכביש ידעו
      עוד לראות עם הפינואינו
      ועד לו מי פה שם רקדו שוטרים
      ושמש חמה את הלב הרנינה

      לא נוכל לשכוח איך הרבו לשמוח
      שם אהב גם סבא את תינוק של אבא
      הוא נתן לה ככה היא נתנה בנחת
      השתוללו בלי הפסקה
      אל תתפלאו שהיא ינקה

      זה היה זמן שרקדו בבריסל…

      ועוד פנסים בכיכר של שוטרים
      ירדו אז לראות אם הפינואינו
      האומניבוס נעצר והקדים
      עד שיאמרו לו כולם עלינו

      לא נוכל לשכוח איך ידעו לשמוח
      שם אהב גם סבא את תינוק של אבא
      הוא צעד קדימה היא הפכה לאמא
      ברח האב המאושר רק תתפלאו שלי אין קול מוסתר

      זה היה זמן שרקדו בבריסל
      זה היה זמן של הרבה אי נוע
      זה היה זמן שזימרו בבריסל

      זה היה זמן של
      זה היה זמן של

      זה היה זמן שרקדו בבריסל…

      חן, ואז באה מלחמת העולם השנייה וכספרו של סטפן צווייג "העולם של אתמול" נמחק. אירופה אחרת.

      הנה הלינק לביצוע הנפלא של ברל. שים לב איך השיר מסתיים.

      http://www.youtube.com/watch?v=Qrj7XN81E6g

  9. תן לקוקטיות האלה זמן, והן תקבורנה בלשונן את כל הרובע.
    🙂

    רני, סיפור שופע קסם. הטרגי והקומי נמהלים זה בזה, ועונג הקריאה גדול.
    (והפעם – על גיבור שמוכר לכולנו).

    ברכות על הכוונה לחדש את המונודרמה בקיץ עם גיל. בהצלחה.

    אחכה להמשך הנובלה.

    וחג שמח!

    • שחר-מריו, לך משורר יקר, אני מקדיש את השיר על האדוקות הקתוליות שברל כל כך שנא. שים לב איך הוא מחקה אותן באופן מוגזם, את צביעותן, את הסחר הדתי שלהן בזמן המיסה כאילו כל המלאכים ואפילו אלוקים נתון לחסדיהן וישנים על נעליהן, וגם, איך הוא שולח אותן לעולם שכולו טוב בסוף השיר, והמלאכים מסדרים בשבילן מהר איזה גן עדן קטן, שיהיו מרוצות ובכנפיים קטנות הן עפות, בצעדים קטנים, מנומסים, הדורים, חסודים – האדוקות.

      http://www.youtube.com/watch?v=s7G6XOU3sE4

      יש כתוביות באנגלית

  10. ז'אק משני השאנסוניסטים האהובים עלי ביותר, לפעמים אני נוהה אחריו ולפעמים לבי נמשך יותר אל ברסנס ובזכות יוסי בנאי הנפלא מנוחתו עדן האהבה אליהם אף גברה. כתיבתך רני נהדרת, כמעט הייתי אומר מאהבת את ז'אק מענגת שורטת ומשאירה סימנים. והתוספות של גיורא ושלך נהדרות. מחכה להמשך ולנובלה לכבודו של ז'וז ברסנס. חג שמח

    • חג שמח כפול ומכופל, משה. גם אביב, גם ספר שירים חדש. אגב, בראסנס, ברל, שניהם נפלאים, כל אחד בדרכו. בראסנס יותר מסורתי בבחינת מסורת השנסון, הוא גם שנסונייר יותר אופטימי מברל הביקורתי, הספרותי לטובה, והקודר.

      אבל כיווהת כל כך נכון. מי שהמליץ על ברל בפני אמרגן גדול בפריז היה לא אחר מאשר ז'ורז' בראסנס שראה אותו מופיע במועדון בבלגיה, בבריסל, בראשית דרכו של ז'אק ברל. אכן מעשה אבירי של גילוי כישרון. הוא שלח אותו עם פתק לז'אק קנטי, כן כן, אחיו של הסופר אליאס קנטי, שהיה אמרגן בפריז שיבחן אותו. את הממלצה כתב על נייר מפית כמדומני, אבל אני מקדים את המאוחר. הכול יופיע ברצף הנובלה הביוגרפית.

      בינתיים אני מקדיש לך את שיר של ברל

      "השור" (שיר מחאה נגד מלחמות שוורים ואכזריות האדם) רק רגע, הפעם מגויס לטובת התרגום – יהונתן גפן.

      ביום החג השור המודאג יוצא לרקוד
      לפנינו ריקוד מה יציע?
      הגבירות מוחאות כפיים
      לעודד את השור שימות
      וזה הזמן בו כל איש קטן
      מרגיש כמו בן חור
      ופתאום כל מכוערת נהיית ברבור
      מי יודע מה מתבשל בראשו של השור
      שדוהר וכושל ורץ מסביב לסדין האדום
      מי יודע מה יש לו לומר לשור הנזכר בקול הניכר
      של הקהל הנסער שצועק לי כך הולה..

      ביום החג עומד הקהל ומסתכל אל השור הנבהל
      הפיקדונוס, דוקרים לפי התור
      והטוררוס באים מאחור הולה..
      וזה הרגע בו כל חלמאי נהיה עדין כמו גרסיה לורקה
      וכל זקנה חושפת שן כמו קברנט

      ביום החג איך אני מכוונת אל ליבו של השור שירבוץ
      שדמו יישפך אל החול הלבן והחול הלבן יהיה לבוץ
      ברגע זה כל פקיד בקהל חוגג שם כמו שיכור
      ונערות זורקות אל על הולה..
      טוראדור..

      מי יודע מה מקלל השור הגוסס
      שכורע נופל
      הוא מת יפה בדיוק כמו שרצינו
      אהה..

      אבל אולי השור שצנח הרים אלינו מבט וסלח
      כי הוא שמא את מה שעשינו
      בקרתגה
      ורדאן
      הירושימה
      ביאפרה
      פראג
      סייגון

      http://www.youtube.com/watch?v=-m31_4lcTNE&feature=related

      יש כתוביות באנגלית. רני

  11. אתה כותב ממש יפה.

    קנאת סופרים…

השאר תגובה ל רן יגיל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל