מקסים גילן, מיפוי – פואמה נהדרת וערב לזכרו

ב-7 באפריל, י"ח בניסן, יתקיים ערב לכבוד צאת "עמדה" מס' 32, אופציה פואטית, מבחר משירי מקסים גילן. הערב יתקיים ב"תולעת ספרים", מאז"ה 7, תל אביב, בשעה 19:30. בין המשתתפים: גבריאל מוקד, יוסי גרנובסקי, עמוס אדלהייט, אריק א, דלית להב-דורסט, רן יגיל

 

מקסים גילן

 

מיפוי

 

לגילי

 

1. אֲנִי מְצַיֵּר אֶת מַפַּת-הָאָרֶץ. רוֹשֵׁם

אֶת קָטָמוֹן בְּעֵט אָדֹם וְאֶת קִמּוּרֶיהָ שֶׁל גִּבְעַת הַקַּסְטֶל בְּכִתְמֵי וִיסְקִי וְתֵה

אֶת חוֹף-הַיָּם אֲנִי מְסַמֵּן בְּעֶפְרוֹנוֹת צִבְעוֹנִיִּים נִים

וְלֹא נִים אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁמוֹת אֲשֶׁר אֲנִי אוֹהֵב

5. בְּלֵּב וָלֵב

אֲנִי מוֹסִיף שֵׁמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא הִשְׁלִים

הָאֵל הַטּוֹב וְלֹא הִצְלִיחַ לְנַקּוֹת, רְחוֹבוֹת. צְלָפוֹן, גִּבְעַת

אוֹן

פּוֹרְצִים מִכָּל שׁוּרָה וּמִכָּל זָוִית. בְּעִבְרִית

10. הָיוּ קוֹרְאִים לָזֶה מַכְתֵּשׁ-רָמוֹן וְלָזֶה

הַגַּיְא הָאַחֲרוֹן. אֲבָל אֲנַחְנוּ הַיּוֹדְעִים

כּוֹתְבִים:

אֶטְרוּרְיָה נִצֶּבֶת מִנֶּגֶד, עֲיָרָה קְטַנָּה, אַךְ מִתַּחְתֶּיהָ מַמְלֶכֶת-מַעֲמַקִּים

בַּמַּיִם הַזַּכִּים

15. נִשְׁקֶפֶת הַשַּׁגְרִירוּת שֶׁל עָרָב-אֶל-סַעָד וַעַד

מִתְכַּנֵּס בְּפִסְגַּת אַחַד הַצְּרִיחִים מָאתַיִם אַמּוֹת מִתַּחַת לְקַו הַמַּיִם, מִשְׁתַּלֵּם

בִּשְׂפַת הָעָם הָאִלֵּם. בִּרְחוֹבוֹת נֵס-צִיּוֹנָה נָע

אִישׁ הַגְּלִימָה הַשְּׁחוֹרָה. הַבִּטְנָה, אַרְגָּמָן

מְבַצְבֶּצֶת. מִכָּאן וּמִכָּאן

20. מִצְטָרְפוֹת אֵלָיו שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת חֲדָשׁוֹת. נַעֲרָה בְּפֵאָה נָכְרִית כְּחֻלָּה

אוּנְדִינָה שְׁמָהּ. הִיא מִלְאָה

תַּפְקִיד חָשׁוּב בְּאַחַת הַנְּדִידוֹת. בֵּין הַשְּׁבִילִים

הֵם רוֹאִים אֶת זְאֵב-הָעֲרָבָה הָאַחֲרוֹן, קָרֵב וּבָא. שִׁנָּיו חֲשׂוּפוֹת

לְעוֹלָם הַחִיצוֹן. הוּא כְּבוּעַת-חָלָל בְּקַרְקַע מוּצֶקֶת. אַתָּה

25. קוֹרֵא הוּא לְעֵבֶר הַשָּׁחֹר. בּוֹא וְנִרְאֶה מִי כָּאן גִּבּוֹר.

 

בְּפַרְדֵּס חַנָּה

טִירָה נִצֶּבֶת, בֵּין בֻּסְתָּן לְפַרְדֵּס. נֵס

לְנַעֲרָה נַעֲשָׂה שָׁם בַּת י"ז, עַיִן

כְּחֻלָּה מְצִיצָה לֶעָבָר מִבַּעַד

30. לְחוֹר מַנְעוּל חָלוּד וְגָדוֹל. אֶת הַכֹּל

הִיא מָצְאָה שָׁם. דְּרָקוֹנִים שֶׁל חֹשֶׁךְ, בֻּבּוֹת-שַׁעֲוָה, אוּלַי אֲפִלּוּ

עֲנַק פְּנִינִים זְעִירוֹת וּוְרֻדּוֹת. הִיא תָּמוּת

בְּבוֹא הַיּוֹם וְזֵכֶר זֶה עוֹד בֵּין גְּבִינֶיהָ. שַׂר הַמֵּאָה

יַקְבִּיל אֶת פָּנֶיהָ בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ. מוּלֵךְ

35 .  כָּאן יֵצֵר קַדְמוֹן שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם מְדֻיָּק. סְרָק

דִּבְרֵי אַבָּא-אִמָּא שֶׁבִּקְּשׁוּ לִקְנוֹת שְׁתֵּי קֻפְסָאוֹת

אַבְקַת עֲמִילָן, בַּקְבּוּק אֶקוֹנוֹמִיקָה. מַה

שֶּׁאִמָּא אָמְרָה בֵּין כֹּה לֹא יִזָּכֵר. יִפָּקְדוּ

חֲצוֹצְרוֹת מַבְהִיקוֹת מִכֶּסֶף, קֶרֶן הַיַּעַר, שְׁנֵי שׁוֹפָרוֹת עַתִּיקִים

40. וּרְאֵם אֶחָד הַנִּצָּב מִנֶּגֶד וּמִתְבּוֹנֵן בָּהּ בְּחִיּוּךְ כָּנוּעַ.

 

 

הַרְחֵק, מֵעֵבֶר לְאַגַּן יָם-כִּנֶּרֶת

מַשְׁקִיפָה לְעֶבְרָהּ נַעֲרָה אַחֶרֶת. הִיא בְּהִירַת-שֵׂעָר, בָּהָר

אָבְדוּ לָהּ חֲלוֹמוֹתֶיהָ, עֵינֶיהָ

פְּקוּחוֹת כְּלֹא רוֹאוֹת, כְּבָר עָלָה בְּאֵיבָרֶיהָ הַקִּפָּאוֹן הָאַכְזָב. זָב

45 . חָזָהּ הֶחָשׂוּף לְמֶחֱצָה. פִּטְמוֹתֶיהָ הַחַדּוֹת

כִּגְבָעוֹת נְצוּרוֹת שֶׁהַחֹרֶף יִסֵּר. שׁוֹעֵר

פּוֹתֵחַ לָהּ אֶת הַסְבָכָה לַצִּינוֹק, בַּאֲדִיבוּת אֵינְסוֹפִית. הִיא מְמַלְמֶלֶת

בִּטְרַנְסִילְבַנִית

אֵיזוֹשֶׁהִי בְּרָכָה, שֶׁגַּם תַּבְרִיחַ אֶת הָעַרְפָּדִים הַמִּזְדַּמְּנִים בַּפֶּתַח.

נֵתַח

50. שֶׁל הַבָּשָׂר בְּפִנָּה מַזְכִּיר לָהּ אֶת הָעִנּוּיִים שֶׁל אֲנוּסֵי-אַרְטוֹגָה. טוֹגָה

מֻפְשֶׁלֶת עַל הָרְצָפוֹת הָעֲמוּמוֹת מְזַכָּה אוֹתָהּ בְּבֹהַק לָבָן. בַּגַּן

מְטַיֵּל לוֹ מִן הַסְּתָם הַשֶּׁעָן. הִיא הִפְקִידָה בְּיָדוֹ

אֶת הַמַּנְגָּנוֹן הֶעָדִין. מִין

דָּבָר שֶׁכָּזֶה שֶׁלֹּא נִתָּן לְתַקְּנוֹ. פֹּה

55. מְרַמֵּז לָהּ הַתַּלְיָן מִקֶרֶן-זָוִית. וְהַכֹּל

כָּל-כָּךְ חֲרִישִׁית.

 

בִּשְׁבִילָהּ אֵין לִי אַגָּדָה מַעֲשִׂית. הִיא תִּצְטָרֵךְ

לְהִסְתַּדֵּר לְבַדָּהּ. מִי יוֹדֵעַ.

אוּלַי תִּצְלַח אֶת הַכִּנֶּרֶת ? אוּלַי תַּגִּיעַ לַגָּדָה הָאַחֶרֶת.

 

60. הַסִּכּוּיִים קְלוּשִׁים.

 

אָנוּ חַיִּים

בְּאֶרֶץ-פֶּלֶא. אֲנִי מְשֻׁכְנָע, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ שֶׁאָנוּ

חַיִּים

בָּאָרֶץ. מֵילָא. מִי שֶׁלֹּא מַאֲמִין.

65. יֵצֵא לוֹ לַכְּבִישִׁים שֶׁאֵינָם רְשׁוּמִים בַּמַּפּוֹת שֶׁהִכִּיר. מִי שֶׁפָּנָיו חִוְרוֹת מִשִּׁיר

יִתְבּוֹנֵן בַּקְּבָרִים שֶׁנִּבְנוּ, שִׁכּוּנֵי-מַשְׁכַּנְתָּאוֹת בִּפְרוּטָה. הָאֲפֵלָה

אֲפִלּוּ, מְסָרֶבֶת לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ חַדְרֵיהֶם. רַק צַחֲנַת-לְבָנֶיהָ

שֶׁל הַשְּׁכֵנָה חוֹדֶרֶת מִבַּעַד לַלְּבֵנִים. אֵין כָּאן צְרִיחִים, לֹא פְּסָגוֹת

וְאַף מַרְתְּפִים נֶעְדְּרוּ. חָוְרוּ

70. פָּנַי לְמַרְאֵה שִׁכּוּן-הָעֲנָק. אֲנִי מִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ כְּמִמִּטְעַן-סְרָק.

 

אֲנִי מְצַיֵּר בְּקַפְּדָנוּת. כָּאן מְצוּיִים עַמֵּי-הַחֹשֶׁךְ. כָּאן יֵשׁ נְמֵרִים. כָּאן

הַקֶּנְטָאוּרִים. (גַּבְרִיאֵל, יָשׁוּב עַל כִּסְאוֹ, פָּנָיו לְזָוִית

מְסֻיֶּמֶת, מֹחוֹ מְצַמֵּח וּמְגַדֵּל אֶבְרָה.

גּוּפוֹ כַּיֶּלֶד הַמֻּרְעָב, שֶׁבְּכָל זֹאת יֵשׁ לוֹ בֶּצַע

75. בְּצַעֲצוּעִים הַנֶּעֱרָמִים עַל שֻׁלְחָן מְרֻבָּע). וְשָׁם, אֲדוֹנִי, אֲבָל אֲדוֹנִי, שָׁם

נִמְצָא הַפַּנְתֵּר הַפְּרָטִי שֶׁלִּי. מִי

יַגִּיד לוֹ עַל מָה הוּא שׁוֹמֵר ? אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָדַעַת יוֹתֵר.

 

לָגַעַת אֲנִי מְסֻגָּל רַק בִּקְצוֹת-אֶצְבְּעוֹתַי. וַדַּאי.

אֶפְשָׁר, לַדֶּרֶךְ : גַּם בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה, אֶפְשָׁר לְצַלֵּם מִן הָאֲוִיר, לְהַעֲלוֹת

80. בְּמִיקְרוֹסְקוֹפּ אֶת הַמִּבְנֶה שֶׁל כֶּתֶם עַל גַּבֵּי אֵיזֶשֶׁהוּ קִיר.

לְשַׁדֵּר בְּמַכְשִׁיר מְדֻיָּק אֶת תְּדִירוּת גַּלֵּי-הַקּוֹל

כְּשֶׁנְּסִיכָה קְטַנָּה שָׁרָה לָהּ בֵּין קִרְיַת-שְׁמוֹנָה

לַבַּיִת-הָאַחַד-עָשָׂר. אֶפְשָׁר

אוּלַי לִקְנוֹת אֶת כָּל מִכְלוֹל הַגְּוָנִים הַסִּינְתֶּטִיִּים

85. בִּמְחִיר מוּזָל, בְּסִיטוֹנוּת, לְהַעֲמִיסוֹ עַל גַּבֵּי מַשָּׁאִית-שֶׁלֶב

וְלָצֵאת לְמַסָּע מְגָרֶה, עַל פְּנֵי גִשְׁרֵי-קוּרִים דַּקִּיקִים, הַנִּמְתָּחִים בֵּין שְׂדֵה-דֹּב

לִמְטוּלֶה.

וְהַחוּלֶה

יַמְשִׁיךְ לְבַצְבֵּץ בְּמֵימָיו הַכְּסּוּפִים. אֵין כָּאן בִּצּוֹת. הַכְּנִיסָה אֲסוּרָה

לִצִפּוֹר-נוֹד שֶׁלֹּא מָצְאָה מִקְלָט בָּעֲרָבָה. הָעַיִט

90. חָג מֵעַל לְבֵית הַוַּעַד-הַפּוֹעֵל. קַן-נְשָׁרִים קָט

עֲדַיִן נֶאֱחָז בְּיֵאוּשׁ בְּקִיר מָט לִנְפּׂל, מֵעַל לִנְמַל-יָפוֹ. בּוֹא

מְרַמֵּז לִי זָקֵן אַרְמֶנִי שְׁתוּם-עַיִן וּמְכַוֵּן אוֹתִי

אֶל תּוֹךְ בֵּית-הֶעָלְמִין הַנּוֹצְרִי (הַשְּׁלִישִׁי מִשְּׂמֹאל. בֵּין קֶבֶר

אֲכוּל-עָשׁ לְבֵין בִּקְתַּת-טָהֳרָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה כָּאן

95. מִימֵי הָעֵדָה הַמּוּשְׂלְמִית, יוֹשֵׁב הוּא וּמוֹצֵץ אֶת הַנַּרְגִּילָה. הָבָה נָגִילָה

מְנַגֵּן הַפָּטֶפוֹן מֵאֵיזוֹשֶׁהִי דִּירָה בּוּכָרִית. הוּא מָכַר אֶת

גֻּלְגְּלוֹת לָקוֹחוֹתָיו וְשִׁנֵּי הַזָּהָב שָׁמַר לְעַצְמוֹ. הַמָּכוֹן הַפָּתוֹלוֹגִי

בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ

לֹא נִצְרָךְ לְמַתֶּכֶת).

 

אוֹמֵר אֲנִי לָלֶכֶת

100. בִּדְרָכִים שֶׁאֵינָן יְדוּעוֹת עֲדַיִן אַף לְאֶחֵד

שֶׁלֹּא הָלַךְ בָּן עַד כֹּה. יְדִידִי, בַּעַל הַפְּרָסוֹת, בּוֹא יָבוֹא.

גַּן הַחַיּוֹת הַזֶּה, יִתְמַקֵּם לוֹ בְּנַחַת עַל גִּבְעַת-אַלְחוּט. לָמוּת

לֹא יֻרְשֶׁה אֶלָּא לְאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם מַה לְּחַפֵּשׂ בֵּין אֳנִיָּה לְבֵין

קְבוּצַת רַקְדָנִים גְרוּזִינִים, הַמִּתְלַוִּים בְּעוּד וּבְצִיטָר. מִזְּמַן וִתֵּר

105. הָרַב הַזָּקֵן עַל הַשְׁבָּעַת-רוּחוֹת. הַדִּבּוּק הַהוּא חוֹשֵׂף פָּנָיו הָעֲווּתוֹת

בְּחִיּוּךְ מְלַבֵּב. כּוֹאֵב. אוֹמֵר אַחַד הַפְּקִידִים בְּמַזְכִּירוּת הַמִּשְׁנֶה

עַל אַף נִימַת קוֹלוֹ הַחֲרִישִׁית הוּא מְזַהֶה

קֻפְסָה, הַנִּצֶּבֶת עַל שֻׁלְחָן, פֶּתֶק. יוֹצֵא.

וְהוּא דַּוְקָא בָּא. הוּא אֵינֶנּוּ נִשְׁאָר עַל הַמָּקוֹם. אֵין לוֹ בְּרֵרָה.

 

110. הַשָּׁעָה שָׁלשׁ וּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת וְעָלַי לְמַהֵר

פֶּן אֲאַחֵר אֶת הִפְּגִישָׁה הָעִסְקִית הַבָּאָה. הִנֵּה אַתָּה

יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַשִּׂרְטוּט עַל גַּבֵּי נְיַר פֶּרְגָּמֶנְט. זֶהוּ פָּטֶנְט

הַמְאַפְשֵׁר לְךָ לַחֲזוֹת בִּשְׁתֵּי מְצִיאֻיּוֹת

בְּזוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ. נוּ

115. נִגַּשׁ לָעִנְיָן. נִפְנֶה אֶל הַזְּמַן

שֶׁיְּפַנֶּה לָנוּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִמְּכוֹנִיּוֹת אֲמֵרִיקָאִיּוֹת

אֶת הַגַּנִּים מִפִּסְלֵי אַבְּסְטְרַקְט פוּטוּרוֹ-רֵיאָלִיסְטִים, אֶת עִירִי

מִתֵּל-אָבִיב, אֶת יְרוּשָׁלַיִם

מִשְּׁכוּנוֹתֶיהָ הַמַּעֲרָבִיוֹת, אֶת שְׁתֵּי הָאֻמּוֹת

120. אַחַת מֵהַשְּׁנִיָּה.

 

לְעִתִּים הַמָּוֶת הוּא עֻבְדָּה בְּרוּכָה.

 

אֲנִי מְצַּיֵּר פָּשׁוּט אֶת הַנִּכָּר בְּיוֹתֵר. מַפַּת יָם

בָּהּ הַיַּבֶּשֶׁת כֶּתֶם לָבָן וְהַדָּם

מִישׁוֹר אָדֹם. בּוֹ יֵשׁ לָעֲמָקִים סִימָנֵי גׂבַהּ וּבוֹ הַכּוֹבַע

125. הוּא מוּצָר פִּלְאִי שֶׁעַל רֹאשׁ אֵיזוֹשֶׁהִי כּוֹבֶסֶת קְטַנָּה וְחִנָּנִית

וּמַקְנֶה לְךָ אֶת הָרְשׁוּת לָגַעַת בְּשׁוּלֵי חֲצָאִיתָהּ הַנֻּקְשָׁה. אוֹ שֶׁמָּא

תִּגַּע כָּאן בְּבָשָׂר רַךְ, מִתַּחַת לִכְתֹנֶת-הָעֲמִילָן הַמְפֻסְפֶּסֶת

שֶׁמָּא

תַּסִּיעַ אוֹתְךָ יְדִידָה עַל וֶסְפָּה, יָשָׁר לָאַסְפֶּסֶת ?

130. בּוֹא. לֹא נִתְעַכֵּב כָּאן. רֵיחַ רַע

עוֹלֶה מִן הַמְּעָרָה. מְטַיְּלִים הָיוּ כָּאן, מִשְּׁנַת

אֶלֶף-תְּשַׁע-מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְכַמָּה. לָמָּה

לְהִשָּׁאֵר כָּאן ? אַתָּה יָכוֹל לַעְצֹר אֶת הַזְּמַן

לִרְאוֹת אֶת הַבַּנְקִים מִתְמוֹטְטִים וְאֶת מַאַגְרֵי-הַמַּיִם

135. נִמְלָאִים דִּמְעוֹת-תַּנִּים וְדִמְעוֹת נְעָרִים קְטַנִּים שֶׁנֻשְּׁלוּ מֵעֵץ.

אַתָּה יָכוֹל, אִם כָּךְ אַתָּה חָפֵץ,

לָלֶכֶת בַּשְּׁבִילִים שֶׁכָּרַתָּ עִמָּם בְּרִית

לִפְנֵי שָׁנִים אֲחָדוֹת. אַתָּה יָכוֹל

לִקְנוֹת פֵּרוּרֵי-גְּבִינָה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְהָנִיד בְּרֹאשְׁךָ לְתִנְשֶׁמֶת. קוֹלָהּ,

140. כָּךְ אוֹמְרִים, מְבַשֵּׂר אֶת מוֹתָהּ.

 

כֵּן, זוֹהִי מַפָּה וְעָלֶיהָ עָרֵי-הָאֶרֶץ הַמּוֹפִיעוֹת בְּבֵרוּר. עַכּוֹ

מְסֻמֶּנֶת בְּדִיּוּק כָּחֹל, זַרְחָנִי. בַּלֵּילוֹת

בּוֹהֶקֶת נְקֻדָּה זוֹ מִתַּחַת לַעֲרֵמַת-הַנְּיָרוֹת.

יָפוֹ מוֹפִיעָה, מוּבָן מֵאֵלָיו, בְּצֶבַע הַסְּתָו, קַו

145. מְקַשֵּׁר בֵּינָהּ לְבֵין שְׁכוּנַת שַׁעֲרֵי חֶסֶד. בְּאַקְלִים אָבִיךְ

אַתָּה יָכוֹל אַף לְהַבְחִין בְּמַעֲמַקֵּי עֵין כֶּרֶם. חֵרֶם

הֻכְרַז עַל שִׁפּוּלֵי-הַגִּבְעָה. הַבִּנְיָן אֵינֶנּוּ, כַּמוּבָן. רַק הַבָּתִּים

הַנֶּאֱחָזִים בַּגַּיְא, בְּעַקְשָׁנוּת נוֹאֶשֶׁת. הֵם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לָגֶשֶׁת

לְעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה בִּזְהִירוּת שֶׁל אָדָם סוֹבְלָנִי. שֶׁהָרְאִי

150. מַטְעֶה אוֹתְךָ, אַתָּה עָשׂוּי לַחֲזוֹת בְּמִשְׁטָח רֵיק וְנָקִי.

יְרוּשָׁלַיִם מוֹפִיעָה בְּמַפָּתִי כְּכֶתֶם לָבָן. כָּאן

לֹא הָיָה דָבָר, לֹא יִהְיֶה דָבָר, אֵין דָּבָר

עַד שֶׁהַבְּלִיל הַזֶּה יִבָּלַע בְּהִבָּקַע הַר. כָּאן

לֹא נֵצֵא לְטַיֵּל אֲפִלּוּ בַּגַּן

155. שֶׁנִּטַּע עַל יְדֵי יוֹאָב. לֹא צֶאֱצָאֵינוּ וְלֹא

יַלְדֵי תּוֹשָׁבֵי יְרִיחוֹ

אֵינָם יְכוֹלִים לְטַיֵּל כָּאן עַד שֶׁנְּטַהֵר אֶת הָאֲוִיר בְּזִקּוּקֵי דִּי נוּר וּבִקְטֹרֶת.

בּוֹא וְנִרְאֶה אֶת

מַה שֶׁנַּעֲשֶׂה לְיָדָהּ, גֵּיא-הִנֹּם מִתְבּוֹנֵן בָּנוּ בִּפְנֵי תֹּם

160. לְשַׁנּוֹת ? הוּא מִתַּמֵּם, כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר. הַסֵּדֶר

עָבַר בְּשָׁלוֹם, תּוֹדָה לָאֵל, עַל הַר-צִיּוֹן. הַלִּגְיוֹן

לֹא פָּתַח בְּמִטְוַח-יֶרִי. מֶרִי

לֹא פָּרַץ בֵּין לִגְיוֹנוֹת אַדְרִיָנוּס. יָאנוּס

מוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה.

 

165. בּוֹא, הַזְּמַן קָצַר וְהַדֶּרֶךְ מְרֻבָּה. כְּבָר קָבַע

מוּצְטָפָה-אַל-כָּרִים, בְּשִׁירוֹ הַיָּדוּעַ: לֹא לַגַּעְגּוּעַ

אָחִי, לֹא לַגַּעְגּוּעַ

כִּי אִם לָאֵל נָשִׁיר וּנְשַׁבֵּחַ אֶת שְׁמוֹ, יְרַחֵם.

חֶם נִפְגַּשׁ רַק אֶתְמוֹל עִם אִירִיס. הֵם יָצְאוּ לְטַיֵּל בְּפוֹלְקְסְוַגֶן

170. בַּדֶּרֶךְ הַחֲדָשָׁה הַמּוֹבִילָה חַוּרָאנָה. אָנָּא

אָנָּא, אַל תִּסְגֹּר אֶת הַמַּחְסוֹם. הֵם צְרִיכִים רֶגַע שֶׁל תֹּם

רֶגַע שֶׁל קֶשֶׁת, כְּדֵי לָגֶשֶׁת

לְמָקוֹם אַחֵר. הֵם זְקוּקִים לָזֶה יותֵר וְיוֹתֵר

כְּכָל שֶׁהַצְּלָלִים מִתְעַבִּים בְּעִיר הַגַּנִּים וּבִשְׁכוּנוֹת-הַחֲרֹשֶת. בֵּית בֹּשֶׁת

175. נִצָּב עַל גִּבְעָה רָמָה, אֵין הָעֵצִים אֶלָּא עֲצֵי הַסָּקָה.

 

יַלְדָּה

רַגְלֶיהָ יְחֵפוֹת, בְּהוֹנוֹתֶיהָ בַּבֹּץ הַחַמְרָנִי, מִסְתַּכֶּלֶת בָּנוּ

בְּמַבַּט הַעֲרָצָה. מִי רָאָה

תִּלְבּוֹשׁוֹת מְשֻׁגָּעוֹת כָּאֵלּוּ ? נוּרִית, בּוֹאִי וְתִרְאִי ! הוֹלְכִים שְׁנֵי אֲנָשִׁים

וְנוֹשְׂאִים רְאִי

180. עַל הֶחָזֶה. הֵם מִסְתַּדְּרִים יָפֶה, מִסְתַּבֵּר

עִם הַחַתְ'כָה שֶׁלָּהֶם. אִלֵּם

אֶחָד נִפְגַּשׁ בְּדַרְכָּם וּפָצָה פִּיו בְּשִׁיר. הוּא הִסְתַּכֵּל בָּרְאִי אַךְ חָשַׁשׁ לְהַבְהִיר

אֶת הַמַּצָּב וְשָׁב וְעָלָה עַל הַצָּב

וְנָסַע לְתָקוֹם. בְּתָרוּם

185. עָצַר אוֹתוֹ שׁוֹטֵר תְּנוּעָה. הוּא רָשַׁם לוֹ רַפּוֹרְט אַךְ הַנְּיָר הִתְעוֹפֵף

מֵעָצְמַת בְּרַד-הַסִּגָלִּיּוֹת שֶׁנִּנְחַת עֲלֵיהֶם פֶּתַע. קֶטַע

אֶחָד שֶׁל הַכְּבִישׁ הָיָה בְּתִקּוּן. הַפּוֹעֲלִים נוֹפְפוּ בִּדְגָלִים מְשֻׁבָּצִים.

עֲבֹר, כָּאן חוֹר. נָא לִפְנוֹת לַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי. זֶה אֲנִי

יוֹז'וֹ מַמוּטָה. זֶה אֲנִי. הַבֵּט אֲדוֹנִי.

 

190. עַל הָאַסְפַלְט מוֹתִירָה מְכוֹנִית מַסְלוּל סַסְגּוֹנִי.

וְכָאן אָנוּ מַגִּיעִים לְחוֹף. לֹא בִּרְבּוּר.

אֲדֹנִי, לֹא בַּרְבּוּר

כִּי הַמֵּתִים יְשַׁבְּחוּ יָהּ. בָּא

אָדָם מִכְּפוֹר-הַצָּפוֹן וְנִתְקָל בְּפִרְחֵי אֵשׁ. בֵּין אִם הוּא מִתְבַּיֵּשׁ

195. וּבֵין אִם נָעִים לוֹ, הוּא מִתְאוֹשֵׁשׁ, קָם וְנִגָּשׁ לַבֶּרֶז, שׁוֹטֵף אֶת פָּנָיו,

מֵסִיר אֶת עֲנִיבָתוֹ וְשָׁר אֶת הַנְּעִימָה הָרִאשׁוֹנָה הַמִּזְדַּמֶּנֶת

בּוֹלֶמֶת

הִיא אֶת פַּרְוַת-הַחֹרֶף וְאֶת הַנַּעֲלַיִם הֶעָבוֹת, מַגְּפֵי הָאָדוֹן נִתְקְלוּ

בְּפָנֶיהָ, בָּאַף הַסּוֹלֵד, וְהָאַף רָמַס אֶת הָעוֹר הַמְעֻבָּד. בַּבּוֹר

200. שָׁכְבוּ אוֹתָהּ עֵת כַּמָּה וְכַמָּה דוּ"חוֹת וְלֹא נָעוּ עוֹד. עָרְכוּ לָהֶם קְבוּרַת-

חֲמוֹר

בַּמְּצוּלוֹת

 

וְאָנוּ מַמְשִׁיכִים לְהַשְׁלִים:

 

עִיר אַחַת, עֲשׂוּיָה אַבְנֵי-אַלְמֻגִּים.

205. בְּאֵר אַחַת, וּמֵי זָהָב שׁוֹטְפִים מִתּוֹכָהּ, אֶל מֵעֵבֶר לְשִׂפְתוֹתֶיהָ הַצְּמֵאוֹת,

לִידֵי נַעֲרָה יְפַת יָרֵךְ.

נְעִימָה הַבּוֹקַעַת בְּשִׁנּוּי אֵינְסוֹפִי מִן הַפָּטֶפוֹן, כָּל אֵימַת מַפְעִיל אוֹתוֹ

מִישֶׁהוּ אַחֵר.

זַבָּן הַמּוֹכֵר אֶת הַיְכֹלֶת לִהְיוֹת מִישֶׁהוּ שׁוֹנֶה.

210. נַעֲרָה הַשּׁוֹכֶבֶת בֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ, פְּשׂוּקַת-חֲלוֹם, בַּת-דַּעַת, בְּטֵלָה מֵרֶשַׁע,

זְדוֹנִית בֵּין זַעֲזוּעַ לִנְאָקָה.

מַאֲבָק בֵּין שְׁנֵי פָּרִים. הָאֶחָד זָהָב וְהַשֵּׁנִי אָדֹם. גֶּבֶר קָטֹן, שָׁחֹר וָגוּץ.

מַפְרִיד בֵּינֵיהֶן

אַךְ הַדָּם זוֹרֵם בְּנִיחוּתָא, יָרֹק כְּשָׂדֶה.

שׁוֹעֶרֶת הַפּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת בְּבִרְכַּת "בּׂקֶר טוֹב, מַה שְּׁלוֹמְךָ הַיּוֹם?"

מְכוֹנִית הַדּוֹהֶרֶת בַּכְּבִישׁ, בֵּין יְרוּשָׁלַיִם

 

 

רח' שטנד, 31.3.64

 

 

הערות מסייעות למיפוי

 

שורה 10-9 :

 

השפה המדוברת בארצנו היא, כמובן, פוסט-כשדית.

השפעות אנגלו-קלטיות מאוחרות יש לייחס לזיקה היהודית

הידועה למסורת, מימים עבָרו.

 

שורה 13 ואילך:

 

אטרוריה נמצאה, כידוע, בחלק אחר לחלוטין של אגן

הים התיכון. לצורך הטעמת עומק הים בחלק זה של

ים עֵבר, הואMare Nostrum , הועתק מקומה של ממלכה

עתיקת וכבודה זו הֵנה. ועם קונסול הממלכת הסליחה.

(פרטים – ב"הנסיכה מארץ אטרוריה")

 

שורה 18 :

 

איש הגלימה השחורה. ראה "מֶרְלִין האשף", סדרת

קומיקס שהיְתה שגורה מאוד בארצות הברית ובאירופה

במחצית השנייה של שנות ה-30.

 

שורה 22-21 :

 

מכאן סמיכות-הפרשיות בין הלשונות הבַּאסקית, הפינית

וההונגרית. השפעה טטרית, הגם שהיתה יכולה להטעים

את מומנט נדידת ה-Golden Horde , פסולה: מכל מקום

– מבחינת צורכי-השיר ויעדו.

 

שורה 23:

 

השווה: הרמאן הסה.

 

שורה 25 :

 

ה-Simile בא אלי מימי קרבות שכונת התקווה. קָם בחור,

השליך אבן בכיוון קווי האויב (לאחר שמרגמה שלנו

התפוצצה והרגה, שלא באשמת האויב, את החבר שמש

ופצעה עוד בחורים) וקרא: "בואוFair fight  ואז נראה

מי גיבור!"

 

שורה 27-26 :

 

עובדה גיאוגרפית הניתנת לקביעה, בנקל.

 

שורה 31 :

 

השווה עם דרקונים-של-נייר, בקארנבלים סיניים.

 

שורה 37-36 :

 

לאמיתו של דבר נתבקשה גם לקנות שתי חפיסות ברזלית.

אך היא לא היתה מסוגלת, מעולם, לשאת את מגע

סיבי-המתכת. על כן שכחה דרישה זו מיד.

 

 

שורה 40 :

 

לדברי האגדה, מאלפת בתולה בלבד את הראם הנסתר.

 

שורה 43-42 :

 

שמה לא נשתמר, אך חקירות ממושכות עשויות להעלות

פרשה זו, בבהירות-יתר, במרוצת הזמן, בהתחשב בגאות

הגדולה שמסתמנת, בארצנו, במדעי הארכיאולוגיה.

 

שורה 42:

 

ראה גם אגדות האחים גרים, אבי-דגם לסיפור חוני

המְעַגֵּל.

 

שורה 50:

 

שאין לחשוב, בטעות, לנידוני אלטונה.

 

שורה 53 :

 

השען, יהודי שומר-מצוות ומזדקן, שעבר וחי את ימי

הכיבוש הנאצי בפאריס עיר-פרזות, וחמק מן הגירוש אך

ברגע האחרון, היווה עד יום מותו, חוליית-הקשר האחרונה

והיחידה עם עבָרי, או ליתר דיוק – מוצאי מצד סבי

(אב אבי). הוא נפטר בתחילת שנות ה-60. שמו היה

וכּסלר. מנוחתו עדן.

 

 

שורה 71 ואילך:

 

הכוונה לגבריאל מוקד. הקנטאורים הופיעו לראשונה

במיתולוגיה הפרטית שלנו בפיו, בהקשר לדמותו של

ידידי הנערץ, יונתן רטוש. בוויכוח חריף עם השקפותיו,

טען ג.מ. שיחסו ל"ארץ כנען" וליושביה, על "לאומיהם",

מיתי לא פחות מיחסם של הקרטוגראפים מימים-עבָרו,

שנהגו לסמן שטחים בלתי-ידועים בהערות כגון "כאן

הקנטאורים…" "כאן יש ברדלסים…" וכיו"ב. (הערת-

משנה: מעולם לא נמצאה מפה היסטורית הנושאת את

הסימון: "כאן יש גפרדים".)

 

שורה 72:

 

הכוונה לנמרים מוחשיים, אף טורפים. כל קשר בין נמרים

אלה לבין נמרי-השיר של כמה ממשוררינו הצעירים

והצעירים פחות, נעוץ, לכל היותר, במגע ההכרחי

ובחיכוך-הגופות-הבלתי-נמנע, במעלית בית-קומות גבוה,

המשמש שיכון למספר רב אך מוגבל של משפחות ענפות.

 

שורה 75:

 

אין זה סתם בלה-בלה-בלה.

 

שורה 77:

 

לפעמים, באמת לא.

 

 

שורה 79:

 

תודתי נתונה, בהקשר זה (Post factum), לחב' שפירא

את דרנל, ארכיטקטים.

 

שורה 83:

 

ראה נא שורה 13 ואילך, תוך-כדי עיון בהערה המצורפת.

 

שורה 85:

 

העדפת קואופרטיב זה על טובים ורבים אחרים באה,

חוששני, מטעמים פרסונאליים לחלוטין. אחיו של

שכן-ידיד, במקום מגורי הראשון בארץ, בשכונת בית-יעקב,

היה נהג ב"שלב". מסתבר שאף שירתנו אינה פטורה

ממידה מסוימת של נפוטיזם.

 

שורה 87:

 

לאחר סיום תכנית החולה, נמצאו עשרות ציפורים

אקזוטיות, על פני הבִּיצה המתיבּשת – הרוגות. סיבת

מותן לא נקבעה בבירור. ודאי שלא היתה נעוצה בחוסר-מים

– אך כבר אמרו חכמינו: לא על הלחם לבדו יחיה

האדם ולא על המים בלבד ציפור-כנף.

 

שורה 90 :

 

כן, הוַעד-הפועל.

 

שורה 92 ואילך:

 

השווה עם תיקי בית-משפט המחוזי, ת"א-יפו. הקברן

הגונב ממתים לא נענש, כדרך המסורת, באררת-שדים

(ואם כן, לא ידוע לנו הדבר): אלא בשלוש שנות מאסר,

מהן ריצה שנה ותשעה חודשים – תוך הפחתת התנהגות

טובה פלוס 4 חודשי-מחילה, שיש לייחס למחלת הסוכרת,

שממנה סבל (ושנגרמה, אף היא, על ידי שתיית עראק

מופרזת, כל 67 שנות חייו). לאחר שחרורו, לא איתרתי

את מקום הימצאו ויש חשש שתלאות-הכלא והזִקנה עשו

את שלהן.

 

שורה 101:

 

הכוונה לצֶברוס, אחיין לקנטאורים, מנומר-בגפו התחתון.

זקנו מקורזל והוא נהנה מרמת ה-I.Q הגבוהה ביותר

שהיתה לי ההנאה למצוא בין יצורי-דמיון מיתיים.

 

שורה 102:

 

גבעת-אלחוט אשר בצרפאנד-אל-עמאר (צריפין). שם

ביליתי את ערב יום כיבוש רמלה העיר. הגישו לנו חומוס

עם בשר רקוב וכל היחידה סבלה ממחושי-קיבה. מאז

נפגע טעמי, לגבי מאכל זה, והגבעה נשארה חרוטה

בדמיוני.

 

שורה 104:

 

בין הגרוזינים נמצאו, לשמחתי, גם מספר סובוטניקים

ובני-סובוטניקים, ועליהם עוד יורחב אולי הדיבור.

 

שורה 105:

 

תודתי נתונה, ולא רק מבחינה אחת, לידידי אברהם רזון.

 

שורה 106:

 

המשרד שעליו מדובר, בשורה זה ובשורות הבאות אחריה,

הוא אחד ממשרדי הסוכנות היהודית לא"י, מחלקת החלוץ

והנוער. מחסני-הנייר של מחלקה זו היו קבועים

בבית-הסוהר המרכזי בירושלים ובשנת 1952, שבּהּ

התרחשו דברים המתוארים בשורה 106 ולאחריה, שימש

חדר-הגרדום מחסן קרשים.

 

שורה 111-110 :

 

שורות אלו מכילות מידה מסוימת של חוסר-יושר. הפגישה

לא היתה עסקית, כל עיקר. היתה לי פגישה עם אדם,

שהוא נין לרוחץ-שדים ואשף-בכוח, בזכות עצמו. היתה

זו פגישת-עינוגים, לדידי.

 

שורה 125 :

 

הכובסת ממונמארטר התמסרה בדמי-ימיה לזנות. בזִקנתהּ

היתה לה חנות פרקמטיא, במחוז אוברן. וחבל על דאבדין.

 

 

 

שורה 135:

 

בארה"ב בה היערות מכסים עדיין חלקים ניכרים של

היבשת, מתבקשים בעלי-הייצור של נייר-עיתונים לנטוע

שניים עד שלושה עצים על כל עץ שנכרת. בארצנו,

חוסלו סופית מירב עצי התמר: ות"א הפכה, חיש

למדבר-של-מלט.

 

שורה 142:

 

הצבע הכחול משמר, כידוע מעין רעה ומפגיעת

מלאכי-החבלה.

 

שורה 145 :

שכונה זו מצויה בין שכונותיה המערביות ביותר של

ירושלים.

 

שורה 146 ואילך:

 

שיפולי-הגבעה מכוסים שיכוני-בית-מזמיל, היא קרית-יובל.

מלבד העובדה שבמקום זה מתגורר ידיד וָרֵעַ, אין לשכונה

זו תכונה מושיעה. הבניין הוא – כמובן – מפלץ-המלט,

ביה"ח הדסה החדש. הבתים הם, כפי שיבין המבקר

במקום, בתי-האבן והחומר העתיקים יותר.

 

שורה 151 :

 

על-פי המסורת הסינית והעברית העתיקה, מהווה הגוון

הלבן – אות אֵבֶל.

 

שורה 157:

 

בסין ובארצות המזרח האחרות מגִנים על מקום שבּו

נפטר אדם או שאירעה בו פורענות מכל סוג שהוא,

על-ידי הדלקת זיקוקי-די-נור ושירה בציבור, להברחת

השדים.

 

שורה 159:

 

הוא ידע כל הזמן! ממזר.

 

שורה 163 :

 

ידידי ג. מאשר שהקיסר אדריאנוס לא היה, עד כמה

שזכוּר לשנינו, בארץ הקודש, אך הסַטְרַאפִּים

והאדמיניסטראטורים שישבו במקומו על כס השליט,

בארץ פיליסטֶאָה, הקנו כבר אז לחלק מן הלגיונות-העוינים

קלסר אימתני – הוא קלסתרו של האל-הקיסרי שעל

שמו נקראו.

 

שורה 166 :

 

אין להכחיש שמוצטפה-אל-כרים היה דודנו של "הנביא

המטורף" אחמד אל-עזראד, שיצירותיו מובאות בסיפוריו

הקצרים של לווקראפט המנוח.

 

שורה 169:

 

לפולקסווגן זה יש כנראה, ייחוס בשירו העדיין-לא-ידוע

של הרולד שימל. אך בעוד מכוניתו המיובּאת של משורר

אנגלי צעיר ומעולה זה נסעה בכבישי מישיגן, לכל היותר

– באוטוסטראדות האיטלקיות – נקבע כפי שמוסבר

בשיר, תוואי מכוניתם של איריס וחם בבירור. הדרך

סגורה, כיום, ליד הגבול הישראלי-סורי, אך ניתן לעבור

למכוניות דיפלומאטיות, מכוניות האו"ם ומכוניות הכנסייה.

משום-מה, עוברת פעם הדרך לחוראן על כן, בואכה

ראש-הנקרה.

 

שורה 174:

 

הכוונה לעיר רמת-גן, שתכניות-הפיתוח התעשייתיות שלה

הטרידו את הנוף הבוקולי, המכוסה דוק של בוץ וחלום,

בעבר.

 

שורה 189 :

 

יוז'ו מאמוטה היה אחד מראשוני-העלייה היפאנית, משנות

ה-70.

 

שורה 195:

 

האסמכתא: שירו של מיכאל קובובי, קילטרטן, 1.

 

שורה 204 :

 

גם אם נשבש את השורה

"A pale rose city, half as old as time"