בננות - בלוגים / / פצצות לגבות
כף האהבה
  • שוש ויג

    סופרת ומשוררת , מבקרת ספרות .  כותבת לאתרי תוכן באינטרנט ,אי-מגו, מחלקה ראשונה,  הפורטל לשיוויון ולצדק חברתי.  מנהלת האתר : ספרשת. פיוטית פרסומים: "דרך העיניים שלי" הוצאת אסטרולוג, רומאן , 2000 "חגיי ועונותיי" הוצאת אסטרולוג , רומאן , 2002 "תבואת השיגעון" הוצאת צור אות, שירים, 2006 "איפה את חיה " הוצאת צור אות שירים 2009   ספרשת

פצצות לגבות

 

בדרך כלל פעם בשבועיים כאשר צומחות לי השערות הקטנות במקום שנמצאות הגבות המשורטטות שלי וגם במקום שאמור לצמוח שפם ואין ברירה ואני לא יכולה להתעלם מהן אני קובעת תור אצל הקוסמטיקאית  . השערות הקטנות והבהירות מדברות איתי בשפה משונה, לראות אותן אני לא מסוגלת מקרוב ,  מקוצר הראייה שלי  לכן כשאין ברירה כאשר הן בגודל של עשביה פראית אני מחייגת לקוסמטיקאית היקרה שלי. 

 מצד אחד נוח מאוד להתעלם משערות קטנות מעצבנות רציתי לומר מזוינות. הן באמת מעצבנות באופן מאוד בלתי רגיל, עוד יותר מעצבן שאף אחד  לא יכול להתבונן בהן מקרוב או להבחין בהן. אף אחד לא טורח לרמוז לי שהגיעה השעה . לי הן מציקות  כאשר אני יכולה להבריש אותן בעדינות עם האצבע בכף יד ימין .  או אז אני יודעת שאם אני מצליחה להבריש אותן בעדינות כך מצד ימין לצד שמאל הן כבר יותר מדי חופשיות ואני  כבר אמורה  לגלות אותן לקוסמטיקאית היקרה שלי אפילו שהן בלונדיניות ושקופות. 

היא הצליחה לשכנע אותי לפני כחודש שהגיע הזמן לעשות את  זה. היא קבעה איתי תאריך והחלטנו להיפגש כעבור כמה ימים. תחשבו שהחלטתי לעשות טיפול פנים ואולי תחשבו שהייתי צריכה להסיר בשעווה חמה שערות שצמחו לי על כל הגוף כמו קוף. ואולי תחשבו שאולי הייתי צריכה הבהרת פגעי עור או פילינג עמוק.  האמת, שלא הייתי צריכה כלום. העור שלי עדיין לא מקומט , מלבד קמטי הבעה רגילים וקמטי צחוק זעירים על גבי העור שמכסה את ארובות העיניים.  אני עדיין מקבלת מחמאות מבחורים צעירים שאינם יודעים שאני בגיל של האימא שלהם או הסבתא שלהם.

יש לי עור מדהים, כנראה, ירשתי אותו ממישהי במשפחה שלנו.  היא הצליחה להעביר אליי את הגנים המוצלחים האלה שמשאירים אותי לנצח עם מראה של בייבי פס. היו שנים שזה בהחלט הפריע לי, כשהייתי בת שלושים חשבו שאני בת עשרים .  גם הייתי ביישנית באופן מאוד מהותי, השפלתי את עיניי ולא ידעו מה צבע עיניי. אבל כעת אני קצת יותר בטוחה בעצמי,לא הכי בטוחה בעצמי, לכן כשהיא אמרה שאני צריכה את זה הסכמתי איתה. "את צריכה את זה, את חייבת את זה לעצמך" היא אמרה לי בקול של ציווי שאולי הזכיר לי את קולה של אמי מילדותי. 

אבל כעת אני מרגישה שהיא קצת לא הצליחה לעשות מה שהבטיחה לעשות.  הלכתי אליה כפי שקבענו, היא הדליקה נרות קטנים  ולבשה שמלה הדוקה שהבליטה היטב את הטוסיק שלה.  וגם הבטיחה לי שעוד מעט הטוסיק הזה יעלם. מבטיחה לי  עוד לפני שהיא התחילה לספר לי כל מיני סיפורים על עצמי. 

וזה כל העניין אני שילמתי לה כדי שהיא תספר לי כל מיני סיפורים עליי. בעצם מה היה שם. מה אני לא יודעת איך קוראים לאבא שלי ולאמא שלי? אני יודעת. מה אני לא יודעת שאני חסרת ביטחון ואני לא מצליחה הרבה מעבר למה שאני באמת רוצה? אז באמת היא הקוסמטיקאית שלי נטלה לה חירות, שאני הענקתי לה ובמקום להוריד שפם וגבות היא גילחה לי קצת את הנשמה.  

"תראי, את בחורה עם כישרונות מגוונים וכושר ביצוע מעולה , כוח החיות שלך הולך לאיבוד מהר מאוד , והאנרגיה שלך נסחטת ונגמרת מהר מאוד, את חסרת מנוחה ומתאימה לעסקים בגלל הפרפקציוניזם, עלייך להימנע ממחשבות שליליות ודאגות. והעיקר יש בך קסם אישי בלתי מוסבר ויכולת למגנט אלייך אנשים." ככה היא דיברה עליי וסיפרה   לי את מה שאני כבר יודעת על עצמי עשרות שנים.  התחלתי לגלגל עיניים ולחשוב ככה לעצמי איך היא הצליחה לשכנע אותי להגיע אליה לא לטיפול קוסמטי אלא לטיפול נומרולוגי? איך הקוסמטיקאית המתוקה שלי הצליחה להושיב אותי  מולי מול חפיסת קלפים וביקשה ממני ללכת ליטול את ידיי כדי לעצום אחר כך את עיניי ולחפש איזה קסם באותיות של הזוהר. 

ואז תוך כדי הניסיונות שלה להסביר לי איך אני יכולה להצליח בעסקים היא התחילה להסביר לי כיצד אני יכולה לשכנע אנשים. וכאן אורו עיניי.

איך את חושבת שהצלחתי לשכנע אותך? והיא מגניבה חיוך כזה ממזרי ומתוק אל פניה הרכות. ואומרת לי נו, תנסי לחשוב טוב. ואני פתאום נהייתי בהלם. והתחלתי  להרגיש כמו חיה הלכודה במלכודת. על מה היא מדברת? היא הצליחה לשכנע אותי כבר פעמיים, אני כבר מתמכרת לכשפים שלה. שלחתי כבר את אח שלי, רשמתי כבר את הבן שלי. רק את בעלי אני לא אעז לשלוח אליה, כי אז הוא יחשוב שאני באמת לא מורידה שפם וגבות אצלה אלא היא עושה לי כל מיני כישופים ובכלל לא אלך לקוסמטיקאיות יותר.

וככה אני מתאמצת ואומרת לה נו, אני לא יודעת למה הצליחה לשכנע אותי. ואז היא אומרת מה עשיתי לך , נו תחשבי. ואני פתאום נדלק לי הפנס הזה במוח שלי. נו, בטח אמרת לי שאני צריכה את זה!

ואחר כך כשאני יוצאת ממנה , אני אומרת לעצמי הרי לא הייתה כאן באמת הארה, ולא היה כאן איזה גילוי עולמי. סך הכול שתיתי איתה כוס תה והיא מזגה לי קצת מהרוחניות שלה. היא פתאום קפצה מדרגה על הגבות שלי. 

אתמול בערב כשראיתי את הקוסמטיקאית אוכלת סושי במסעדה יפאנית קצת  חששתי לומר לה שלום כי ידעתי שבגדתי בה, הלכתי עם השערות שלי למישהי אחרת, כי היה בי כעס כלפיה ועל כל הסיפור הזה שהיא קפצה מעסקי הקוסמטיקה למרוח אותי על חשבון הגבות והשפם שלי. והיא קפצה ועמדה לידי מציצה אליי ומחפשת אם יש לי שוב שפם וגבות ואני הבטתי לרצפה וניסיתי להחביא מפניה את הנשמה .

שושנה ויג

 

7 תגובות

  1. היי שוש
    כמה מרתקים החיים, אפילו לא צריך להמציא , רק לילכוד את המציאות החמקנית.
    בלילה חשבתי שהבלוג מאפשר לנו לספר סיפור, שהוא כאן, מכאן ועכשיו מחשבות שחומקות, והנה זה על הדף חי ושט מדבר את עצמו.
    ההרגשה הזאת שאת מספרת בספור מאוד מכורת לי.
    בליבי אני מקוה שזאת הפעם האחרונה, עד ששוב אני משפילה את עיני.
    להתראות טובה

    • טובה, האמת, קצת נכנסתי לדיכאוןאחרי שפרסמתי כאן קטע מהחיים קצת על המשברים האישיים שלי בעטייה של הקוסמטיקאית, חשבתי שזה אחד הקטעים הכי גרועים שלי. אנשים לא הגיבו עד שבאה טובה והעזה לכתוב לי תגובה. ואני משפילה עיניים. איך שאת יודעת לנחם איך שאת יודעת ללטף במילותייך.
      אתמול מישהו ניהל אתי דיון מרתק דווקא במייל מה אני צריכה את כל החשיפה הזאת מחכה לתגובות..מה אני צריכה? את וכמוך מלמדות אותי מדוע אני צריכה…
      יום טוב
      שושנה ויג

      • האמת, זה קטע וידויי מעניין לקריאה, מתוך זוית ראייה של גבר שמחפש לקרוא על סודות של נשים. אך זה לא סיפור במובן הברור והמקובל. הסיפור הקודם של שושנה "בלי קשר למציאות" היה סיפור עם פואנטה. כאן באמת מדובר בז"אנר של וידויים קטנים, סוג של הצצה לעולם רגשי שאיננו מכירים. כתוב יפה.

        • אבן עזרא, האמת את הסיפור הזכרת "אין קשר למציאות" לא הצבתי בבלוג הזה.
          אני לא מקבלת אתההערה שלך, יש כאן סיפור בסגנון וידויי ומה שהפריע לי שהוא כתוב בשפה מאוד מדוברת . אך אני בהחלט גאה בו עם כל החששות שלי.
          תודה שביקרת.
          יודעת שקשה לך כאן עם הניסוח בלשון נקבה "מגיבה".
          שושנה ויג

      • היי שושוי
        זאת המצאה גאונית הבלוג, מאז שאני כותבת אני מרגישה שיש לי קבוצה, שאנחנו עושים משהו ביחד, לא כל החברות שלי אוהבות לכתוב, ופה יש קבוצה שזה מלהיב אותם..
        המתנגדים שלא יכתבו, אני ואת פה… לא היינו נפגשות אם לא הכתיבה, שימשיך לנו.
        להתראות טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשוש ויג