כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
לא שיר
שושנה ויג
לא יוצא לי לכתוב שירים
כבר לא בקלות בא לי לכתוב
אני
מאבדת הברות
אני
מסננת הגאים
כבר לא מחפשת חלקים
העולם שלי
אפילו שאינו מושלם
עדיין מוצא לו שלמות
העולם שלי
אפילו שהוא פגום
ויש בו חורים קטנים
ורווחים
וסדקים בוהקים
לא יוצא לי לכתוב שירים
שושנה יקרה
בעניין השלמות, זה מזכיר לי שיר שלי ואביא כאן קטע ממנו:
"אנחנו רסיסים
ומרוססים
אוסטרקונים קבורים
מתחת לכמה שכבות
אנחנו שלמים
כמו אלוקים
כפי שהננו
מלאי סתירות
קונפליקטים
השלום גלום בנו"
….
מעניין שמתוך תחושת הקושי לכתוב בכל זאת יוצא שיר… על הקושי
לכתוב. הפוך על הפוך?
גבריאלה היקרה,
אהבתי את שירך. כנראה שכולנו בסופו של דבר בנויים מאותם חומרים של קונפליקטים, יש לנו גם כנראה, יכולת או קסם להפוך את הקונפליקטים למשהו שלם…
כן, היה נדמה לי שהשורות לא מעניינות ולאט לאט מרגישה נוח ושלמה עם קיומן.
שוש
שוש,
"העולם שלי
אפילו שהוא פגום
ויש בו חורים קטנים
ורווחים
וסדקים בוהקים
לא יוצא לי לכתוב שירים"
זהו שיר לעצמו
מאד יפה
איריס, את צודקת לחלוטין. גם אני הרגשתי שיש כאן שיר קטן בפני עצמו.
תודה לך
שוש
בהחלט יש! שיר שמביס את עצמו במובן הטוב של המלה.
אמיר, תודה!