הַסּוֹד
מַה מִסְתַּתֵּר תַּחַת חֲצָאִית הַמּוֹרָה לְסִפְרוּת?
לֹא סַרְגֵּל, לֹא מַד זָוִית וְלֹא כְּלִי מְדִידָה
לֹא כְּלִי כִּמּוּת וְלֹא כְּלִי הַעֲרָכָה.
רַק נָשִׁים חוֹלוֹת אַהֲבָה,
מַאדָם בּוּבָארִי,
אָנָה קַרֵנִינָה,
רַק
לֵב שָׁבוּר.
"תבואת השיגעון", עמ' 15
מוקדש לחבריי המורים בנתניה שהרשות מבקשת לפגוע במשרת ההוראה שלהם.
http://www.mb1.co.il/article.asp?num=10848
שוש, לא יודע אם גילוי המסתתר מתחת לחצאית, יסייע לחברייך המורים, ובוודאי לא מאלה שרק שיודעים רק כלי כימות ולא יודעים כי בלי הספרות נגזר על הנשמה למות, תבוא הישועה. ובכל מקרה שיר יפה, ויפה הסתרת הלב השבור מתחת לחצאית.
משה י. אתה צודק. הבעייה היא שאנו הפכנו לבעלי המקצוע הפחות נחשקים. מי ירצה להיות מורה לספרות? כולם רוצים להיות עובדי אינטל היום , כמורים הם לא ישתכרו כראוי, והעיקר הם ילמדו כל הזמן יצירות על סבל, על דיכאון, על מוות.
שושנה ויג
יפה מאוד שוש.
אפשר אולי עוד יותר קומפקטי, בלי שתי השורות "לֹא סַרְגֵּל, לֹא מַד זָוִית וְלֹא כְּלִי מְדִידָה / לֹא כְּלִי כִּמּוּת וְלֹא כְּלִי הַעֲרָכָה." בין כה וכה זה נשמע די קינקי. אלה לא כלים שמסתירים מתחת לשמלה 🙂
אמיר,אני חושבת שהדגשתי כמו שכתב משה י. את החלקים האלה שבאמת רציתי להחביא בעולמי, את החלקים האלה המדוייקים, שיש להם תשובות ברורות. אותם אני רוצה להסתיר ואי אפשר להסתיר אותם כי אני לא מבינה במדעים המדוייקים. ואין לי תשובות להמון שאלות…
שושנה
איך זה שאינכם נכנסים לבלוג של רונית מטלון?
סופרת מופלאה לדעתי!
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4880&blogID=209
יוסי, תודה
מקסים מקסים. שוש- שיר יפה!
השיר שלך הזכיר לי משהו, אחר לגמרי, אבל חצאית… פעם למדתי בקורס להכשרת מורי הוראה (למורים ותיקים חסרי תעודת הוראה…) אחד הקורסים היה מבוא לפסיכולוגיה (קורס משעמם ביותר). בסוף הקורס היה מבחן כמובן. אחת המשתתפות כתבה מתחת לחצאית שלה , בכתב קטן ויפיפה, את כל מונחי היסוד בפסיכולגיה. המורה חד העין וחד הלב, שלף אותה לקידמת החדר, על יד שולחנו, ולנגד עיני כולם ביקש ממנה להרים את החצאית…
אני לא אתאר את ההמשך–
—
איריס
צוחקת…נחמד….
אני גם זוכרת שראיתי מורות לעתיד מעתיקותתתת:)
שיר עם קריצה, מצחיק להסתיר סרגל תחת החצאית, ומצד שני, נוגעת ללב בדידותן.
אסתי תודה לך, אקרא רשמייך מפולין…
שושנה
שיר יפה גורר
מה מסתתר
תחת
מורה חצויה
לספרות בזולה
לא יושר כסרגל לא מידות זויות ראייה ולא כלי משכן מדודים
לכתתה
רק שברים שלמים
חלקים מעולמות הספרות
במציאות חייה השונים
מחיי מאדם בובארי
ואנה קרנינה
ואיה חוה
ועץ החיים השבור
וכאב הדעת
שידעה עם אלהי הגן
ואדם.
ישראל,
איזה יופי!!שמתי לב שהשירים שלי לפעמים יוצרים תגובה שירית.. אהבתי
שושנה
שיר נוסף בדרך שוש אני יוצא לדרך לבית הלוחם…אשוב ואעלה השיר שהתנגן לי בוכבי ולפני קומי לדרך…:-) שירך הוא ההשראה ושירי כגל בים השיריות:-)
שלך ישראל
ישראל
אני לא ידעתי ששיר קטן יוליד כזאת השראה…
שושנה
וזה הולך ככה בשוכבי על מיטתי אחרי השירשוש הראשון:
מה מסתתר
מתחת
לשלמתה
של המורה
שלא עלתה לראשו
של שמשון שלה
במקום אחר
לא עור לבן
לא אור שחור
רק נחל קטן
אכזב
מימי הילדות
של שוקו
שנשפך
משמי שדיה
שהחלו לצמוח
ולהכות שורשים
עד רגליה
ופתחו
מינהרות
מימי האבות
והאמהות
עם אור
בקצה
מה את אומרת, שוש?
ישראל
או, או, או ישראל
אתגרת אותי
אני מנחשת מעט
סודותיך כל כך רחבים
איני מצליחה לפצח
גם הכלים שלי הגלויים והנסתרים
מתחת לחצאית שלי
לא אצליח לפענח כל כך הרבה
גם לא הייתי אף פעם בקשר עם שמשון
אתה יודע מה
אנו אל,
אנו זקוקים לך כעת!!
שוש
איזה חיים אפשר לעשות עם שיר על המורה לספרות..ממש חיים משוגעים..
אני שמחה דבר אחד, שלא עוסקים בניתוח בלבד…אלא ביצירה..אני שמחה, אני מורה אחרת…
סוד גברי
דו סטרי
משתלשל לו
מאחור ומלפנים
מלמעלה למטה
מלמטה למעלה
מתחת למכנסיים
השמאליות
או הימניות
או המיניות
שלו
או שלה
שלבשה את השמלה
על המיכנסיים
פעמיים
ביום
באהבה
היי שוש
הייתי מחליפה את שם השיר
-למה מסתתר מתחת לחצאית-
ככה מרגישה, כי לכולנו יש סודות, אבל לא לכולנו יש חצאית…
להתראות טובה
יפה המשפט שלך, טובה, "לא לכולנו יש חצאית. " וגם לא כל המורים לספרות הם מורות…
תודה לך…
שושנה
זה ממש מצחיק. האם את מורה?
תמיד ראיתי את המורות לספרות שלי ככאלה מרחפות. מוזר לחשוב על צד הזה בהן. אבל תודה שאפשרת לי…
שירי , אנא!! הבהירי "מרחפות"…ומה זה "כזה?"
שוש,
שיר חזק מאד. ויפה. ואני מסכים עם הערת העריכה של אמיר אור. זה ידייק את האמירה. מאד!
(סרגל זה טוב לתחתונים של המורֶה למתמטיקה).
🙂
שחר, אני לא מסכימה עם אמיר אור, עדיין לא…אם שיר כזה מצליח לעורר כל כך הרבה תגובות משמע הוא היה כזה מהתחלה עם הכלים של המורה למתמטיקה והמורה לפיזיקה אולי זה נקרא אוריינות..אההה?
שושנה