השחקנית , יוסי וקסמן

"זיכרונותיי וזעמי"

השחקנית ,ספרו של יוסי וקסמן

הוצאת ידיעות אחרונות, 2008

כתבה : שושנה ויג

קריאתו של הספר של יוסי וקסמן "השחקנית" הזכיר לי את האמירה שלא משאירים אוכל בצלחת. נזכרתי כיצד בצעירותי אמי הכריחה אותי לסיים את האוכל בצלחתי, לא היה לי מפלט מסיום הארוחות. האמירה הכוזבת שהייתה שגורה בפי האם היא כי הכוח נמצא בטיפה האחרונה, ואסור להשאיר אוכל בצלחת . זה  הוא הטעם ששב ועלה בי כאשר קראתי את ספרו של יוסי וקסמן. אסור לי להניח את הספר בלא לקרוא בו עד תום. חשתי כי עליי להתמודד עם היצירה גם אם הנושא מעורר בי תחושה ורצון להקיא, או רצון לברוח מהתמודדות אמיתית .

ועכשיו אני תוהה מדוע הכרחתי את עצמי לסיים את הארוחה הזאת שהגיש לי יוסי וקסמן ולא ביכרתי להקשיב לקול לבי בכל פעם כשהקול הפנימי התחנן בפניי להפסיק לקרוא בספרו "השחקנית". אני תוהה כעת ומסקנה אחת לי. היצר הזה שתקע אותי בין דפיו של יוסי וקסמן הוא יצר הסקרנות,  או יצר המציצנות. בכל פעם סגרתי את הספר והייתה בלבי החלטה לא לשוב ולהציץ מבעד לדפים הבנויים כמו מחזה לתיאטרון ובכל פעם שברתי את הבטחתי והייתי כמו שכבר כתבתי כמי שאנסו אותה לסיים ארוחה שלא ערבה במיוחד, או שמא זה היה חוסר תאבוני או אי ההתאמה שלי לסגנון הזה.

או אי יכולתי להתבונן במראה, או אפסותי לקרוא ספר שמציג לנו תמונה חברתית של שבר .

 ובכל זאת בנשמתי הכנועה והצייתנית הצלחתי לצלוח את רוב דפי הספר. כאשר בדפים האחרונים כבר קראתי בדילוגים ולא ממש מצאתי חידושים רבים.

הרעיון של הספר השחקנית הוא רעיון יפה. הספר עוסק באהבת אחים. אח ואחות שלא מדברים שנים רבות ובחסות הכתיבה מתחיל האח בנימין ליצור קשר עם אחותו. הקשר עם אחותו השחקנית מרגי נותק לאחר מות האם רוזה, אף על פי כן האח  בנימין מספר לאורך הספר כיצד באדיקות רבה הסתובב עמה במסעות ההופעות שלה. הוא מתאר כיצד ישב בין הצופים בתיאטרון והציץ על הבמה על השחקנית שלו.

 הקשר בין האחים אף שאינם יחד הוא קשר דיכוטומי. האח הגיבור המספר כותב בראשית הספר על הרצון שלו להרוג את נוכחותה של האחות בחייו. הוא פונה אליה כבר בעמוד הראשון בפנייה פטליסטית, הגורל שהפגיש ביניהם לנצח הוא שגורם לו לפנות אליה בטון של קרבה וגם של כעס.

"מאחר שאיני יכול להרוג אותך ממש, יקירתי, למחות אותך מזיכרוני, הגעתי למסקנה הפחדנית שדי לי להרוג אותך במילים, בחיים ובמוות שאמציא לך מעל דפים אלה, בתשוקות שאתחבל לך, בשנאות ובאהבות, בתסכולים, בכרוניקת זמנים שאכזב לך, בתפקידים בלתי- נשכחים שאפברק במיוחד בשבילך; שהרי את שחקנית, ה- שחקנית. שחקנית חיי. מושא הערצתי, אחותי אהובתי, זיכרונותי וזעמי."

ספרו של יוסי וקסמן הוא ניסיון פסיכולוגי של אח לקשור קשרים עם אחותו. הכתיבה עצמה מובילה את המספר להבין עד כמה מצבו גרוע ביחסו אל אחותו. שני האחים חיים בשני עולמות שונים בהוויה הארץ ישראלית העכשווית. הכותב הוא הומוסקסואל שמגורר בבית אימו בשדרות ירושלים ביפו. והוא באמצעות הכתיבה מאפשר הצצה לעולמה של אחותו המתגוררת ברמת אביב , חיה את עולמה "המושלם" כשחקנית מוכשרת ומוערכת גם על הבמה וגם מעל מסך הטלוויזיה.  האחות נשואה באושר למושיק ולהם שלושה ילדים. האח בנימין עוקב באדיקות אחר  מסלול חייה של האחות. אף שהוא הורחק מחייה של האחות השחקנית הוא ממשיך לשחק כתסריטאי וכבמאי במסלול החיים שלה.

הספר כאמור, יוצר אי נוחות בעת הקריאה. השפה היא שפה טעונה ורגשית בעלת עוצמות חדות וחריפות בלתי מתפשרת. בקשר בין אחים העוצמות חייבות להיות בלתי רגילות וגם כאן נע הכותב בתדרי העוצמות הגבוהות ביותר. הספר כולו הוא מכתב געגועים של אח לאחותו. בספר הוא כותב לה על עד כמה רוו געגועיו אליה ועד כמה הוא אינו יכול להיפרד ממנה בהיותה אחותו החיה, נכחותה של האחות היא נוכחות משמעותית ודומיננטית בחייו של האח. הוא מקשט את הדירה הקטנה ביפו בפרסומים שלה. היא מופיעה בחלל החדר שלו באופן תמידי כחלק מן הנוף שאותו הוא חייב לנשום. יש למספר כעס גם על דמותה של האם והוא משתמש בכינויים מאוד מכוערים כדי לתאר אותה.  ועל כך אולי צריך להקדיש מאמר שלם, על יחסו של המספר לדמות האם, מן הספר ניתן ללמוד על יחס עוין ואף שנאה, הוא אינו מכנה אותה בכינוי אם אלא בשמה הפרטי. הדבר מלמד על ניכור, על דחייה, ועל כעס עצום של המספר כלפי האם.  בשפה הכי בוטה הוא מתאר את אימו הורתו.

הספר מבטא את חסרונה  של האחות מגי בעולמו  של האח בנימין.  מתוך החסר הזה, הסדק שנפרץ בעולמו של האח נולד הספר הזה. מכאן מן החוזה הזה שבו כותב האמן על אהבתו לאחותו עם כל הקונפליקטים שנולדו ביניהם אני נקלעתי לתוך הסיפור כקוראת. ועל כן לא יכולה הייתי להפר את השבועה הבלתי כתובה של הקורא בספר שיש בו אמת על החיים. מהלך העלילה ברובו מסעות נפשיים שאותם עורך המספר  בנימין. במסעות הללו שכתובים כמחזה   דמיוני  מעלה את סיפור ההולדת של שני האחים,  שני אחים שנולדו לאם שמוצאה מבולגריה, ניצולת שואה, רוזה שמה והם התגוררו ביפו בילדותם כאשר שניהם נולדו לשני אבות שונים. שני האבות נעלמו מנוף הילדות של האחים .

הפרידה בין האחים התרחשה לאחר מות האם. כמו הותרו כל האיסורים עם מותה של האם וחלה התרחקות בין שני האחים.  ובהתרחקות הזאת שהינה גם גיאוגרפית  מספר הגיבור על עולמו של אדם בודד. עולמו של אדם שמחפש אהבה בגנים ציבוריים, שמוצא נחמה במין מזדמן עם ערבי או כל מי שנקלע בדרכו. עולמו של המספר הוא עולם חסר כיוון שהוא עולם עקר, ללא יכולת להוליד המשכיות, בעוד הוא מתבונן מעולמו האחר על עולמה "המושלם" של האחות בה מתקיימים התנאים לשלמות המשפחה, הבן רועי שנולד בעת שנפרדו דרכיהם כבר בשרות הצבאי והוא הדוד האוהב שולח לשחקנית אל  תיאטרון חבילות עלומות בעבור החייל שאינו מכיר אותו. כמו מישהו שמחפש דרכים להגיע אל משפחתו האבודה הדוד יוצר קשר גם עם הבת האמצעית שמחפשת את עצמה.

בסגנונו הספר הוא ספר של חזרות או אולי נכנה זאת מערבולות. הספר עוסק באובססיה של הזיכרון ובאובססיה של השימור, ברצון להחיות משהו שנדמה כי גווע, ועל כן בספר יש חזרות רבות על הגרעין המסוים שמעמיד את שני האחים אחד מול השני .  הקטעים הללו מופיעים כמה פעמים לאורך הספר, החזרות הללו גורמות לאי נוחות  מסוימת כיוון שאין התקדמות עלילתית בקריאה. בקטעים הללו בונה המחבר  תפקידים חדשים לאחותו השחקנית או שמא אלה התפקידים אותם  שיחקה, באחד מקטעי הספר בנימין בוחר להציג אותה כשחקנית המשחקת דמות בשם לאה העקרה, למעשה העקרות הזאת של לאה היא גם העקרות שאותה חווה המספר והוא משליך אותה על דמותה של אחותו השחקנית.

יש בתיאורים של האח הצמא לקרבה עם אחותו עלילות משנה קטנות שמטרתן ליצור קשר עם דמותה של האחות. אחת מהן היא בניית מועדון מעריצים לשחקנית, ותוך כדי כך ליקוט פרטים על חייה של אחותו.

הדמות המקשרת בין שני האחים  היא דמותו של נהג מונית, נהג מונית שמתפקד גם כמאהבה של השחקנית,  באמצעותו  נוצרת קרבה בין שני האחים הוא הופך  להיות למקשר בין שני העולמות מסיע את שניהם כל אחד ליעדו , אותה להצגות ואותו למרדפים אחריה.

באמצעות זווית הראייה של המספר מוצגים שני עולמות שבורים, שני עולמות שמתמוטטים אט אט, הפנימיות של בנימין היא פנימיות פגועה של אדם שאינו מוצא מסגרת קבועה ויוצא אל העולם ושב אל העולם שלו והסדקים שלו לעולם לא מתמלאים. גם עולמה של אחותו השחקנית שנדמה כי היא נמצאת  בטבורו של עולם בשיא ההצלחה שלה, גם היא מתמוטטת באחת מן הסצנות של הספר, ככל שמתקדמים בעלילה הבדיונית מתדרדר מצבה הנפשי של הגיבורה עד כדי כך שהיא מגיעה לאשפוז בבית חולים.  האם האשפוז והתאונה הוא גילום רצונו של המספר להמית את אחותו, שבנתה לה עולם קרוב לזרקורים אולם רחוק מעולמו.

לשונו של יוסי וקסמן בספרו "השחקנית" היא לשון דבורה, לשון יומיומית מונמכת ביותר. לפעמים, יש תחושה של אי נעימות מצידו של הקורא כאילו נקלע לתוך תמונה משפחתית והתמונה הזאת היא אינטימית מאוד ואתה כקורא חש חטטן בלתי נלאה. על כן התחושות הללו עשויות להוביל לאי נחת בעת הקריאה.

הספר "השחקנית" אולי אינו בעל ערך ספרותי רב חשיבות, בקריאה ראשונה הוא מעורר אפילו תחושה של בחילה ודחייה, אולם ככל שמעמיקים לחקור בספרו של יוסי וקסמן מסתבר שיש לספר מעלות. הספר הוא התמודדות של המספר עם נושא שקיים מאז ומעולם והוא הקשרים שאנו מפתחים עם האנשים שעימם בילינו את ילדותנו. התמונה המשתקפת בספרו של יוסי וקסמן היא תמונה של פרידה, של פציעה, של כאב  וסבל.

 בנוסף לדמויות הראשיות במופע של יוסי וקסמן מופיעות דמויות ססגוניות שמעטרות את האפוס המשפחתי הזה. הספר מצליח לרתק גם בשל היותו עוסק ביחסי אחים.  בהיותו ספר שעוסק בהעדר, בחסך, בחור הזה שנפער במקום הזה בו אנו נפרדים מילדותינו. במקום הזה בו אנו מציצים אחורה ליחסים שהיו לנו עם האהובים עלינו בילדותינו.

יחסיי עם הספר היו דומים ליחסים בין קרובי משפחה פעם שנאה ופעם אהבה פעם רצון לשמור על קשר ופעם רצון לרצוח ולהעלים. הספר בהחלט מעניק לקורא הצצה לעולמו של הזולת ובבא בעת הצצה לעולמו הוא.

כשקראתי את הספר קינאתי באומץ הרב של יוסי וקסמן בבחירתו בנושא כל כך טעון, בכותבו על אחות שחקנית בעוד לו עצמו יש אחות שחקנית. גם בטשטשו את העובדות והפיכתם לבדיה ספרותית עדיין הוא ורק הוא כסופר התמודד עם הנושא הטעון הזה שמתקיים בין אחים.