כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
במגרש החנייה
שושנה ויג
בַּפַּחַד הַזֶּה אַתְּ
יוֹרֶדֶת אֶל מִגְרַש הַחֲנִיָּה
בַּמַּדְרְגוֹת הַנָּעוֹת
מַחְנִיק לָךְ
הָעֲרֵמָה לֹא נִגְמֶרֶת
הַמְּכוֹנִיוֹת צְמוּדוֹת כְּמוֹ אֲנָשִים
לֹא מנִיחוֹת לָכֶם לַעֲבוֹר
הַפָּנָסִים מְחַיְּכִים
בָּשִגָּעוֹן הַזֶּה
עַל הַמַּגֵּב מֻצְמָד הַשִּגָּעוֹן שֶלָּךְ
בַּחַנְיוֹן הַתַּת קַרְקָעִי
סֵפֶר שִירִים
שֶנּוֹלַד אֶתְמוֹל
נִמְעַךְ
בִּצְבָתוֹת
בִּמְקוֹם יָדַיִם
מַתֶּכֶת קָרָה
פְּרוֹטְזוֹת
שוֹתְקוֹת דּוֹמְמוֹת
וַאֲנִי מְדַמֶּמֶת בְּדֶרֶךְ
לֹא מֻכֶּרֶת
אַתְּ לֹא מַסְפִּיק
מְשֻגַּעַת
אַתְּ לֹא מַסְפִּיק
מְשוֹרֶרֶת
אַתְּ פּוֹחֶדֶת
אַתְּ פּוֹחֶדֶת
אַתְּ פּוֹחֶדֶת
לֹא לִהְיוֹת
מְ- שוֹ – רֶ – רֶת
יפה ומרגש.
שירי, תודה לך לוקח לפעמים מספר חודשים ואפילו שנים לכתוב שיר, וזה כך עם השיר הזה. ירדתי יום אחד לחניון הדיזינגוף סנטר בתל אביב והצמדתי ספרים שלי למגבי המכוניות, אף אחד לא צילצל לומר תודה…
שושנה
הכנות של החרדה הזו עוברת להפליא, שוש. ולא צריך להיות משוגעת…
שיר שיש בו כנות וכוח. הפחד הזה מובן מאוד. כמה אמיץ מצידך להצמיד ספר שירים שלך למגבי המכוניות!
אסתי, מעניין כיצד יום חם ודחוס משבש את מה שעושות הידיים ואולי זה בא מהלב..
שושנה
אמיר, מעניין השיר דווקא נולד מאמירה כזאת שכתב לי מבקר ספרות צעיר…
כנראה, זה הספיק לי..
שושנה
שוש, השיר נהדר!
אבל (!) את חייבת להצמיד לו בכוכבית הסבר את סיפורך, איך שהצמדת ספרי שירה שלך אל שמשות המכוניות בחניון של דיזנגוף סנטר, כאילו היו "רפורטים". אחחח, אני ממש רואה את הסצינה והיא מטריפה בעיניי. מטריפה! אולי היא שווה סיפור, או שיר נוסף.
יוסי, שידרגת את הסיפור שלי, באמת, בעיניי המתבונן מהצד זה נדמה כמו מישהי שמדביקה רפורטים.
שושנה
הי שוש.
את מספיק משוגעת למעשה שכזה ואת מספיק משוררת לכתוב את השיר היפה הזה. דיבר אלי מאד. תודה
פנינה
פנינה היקרה,
ממשוררת למשוררת , תודה לך
שושנה
יפה , כנה , מדבר.
מירי, תודה על התגובה. כאן אני מרגישה שצריך להצמיד ספרי שירה..
שושנה
שיר חזק! ואת אכן מ-שו-ר-רת!!
איריס היקרה,
יודעת תמיד מי מאמין בי גם כשאני קצת משוררת…
תודה לך חברתי !!!
שושנה
כמו תמיד
נוגע.. מדויק
אין עליך
המשיכי לתת ידך ביצירה.. בהבעת כל אותן/ם נקודות.. נושאים שאת כה מטיבה להעביר אל הקורא.
שבוע טוב
בקר טוב שוש,
ראשית עשית לי את הבקר.
שנית, כאחת שמכירה אותך מקרוב יותר, אני יכולה לומר שבאמצעות כתיבת השירים נפתחים אצלך חדרי לב וחלונות שלא היית פותחת בדרך כלל.
אני זוכרת שנסעת לדיזינגוף…ותראי כמה זמן לקח לשיר הזה להיוולד…יפה ..יפה יפה מאוד..כל פעם מפתיעה מחדש. שלך, חנה.
חנה היקרה, את יודעת כיצד השיר הזה נולד וכמה זמן לקח לו להיווצר, הוא נולד בעקבותאמירה חדשהששמעתי לא מזמן.
תודה לך
שושנה
תחושה מוכרת. את רוצה שידיים יאחזו בספרך ובמקום זאת אוחזות בו פרוטזות קרות. אני מדמיינת אותך עוברת ממכונית למכונית ומצמידה את הספר למגבים.
לא, לא שיגעון, זה הצורך האדיר לתקשורת, להבנה, לאהבה.
תודה לך
שושנה
שיר טוב מאוד.
המעשה שעשית הוא מעשה יפה ומעורר הבנה ואהדה.
היום, בעידן הטכנולוגיה העילית, כאשר העולם נעשה מנוכר מיום ליום, משמח אותי לקרוא את השורות "את פוחדת לא להיות משוררת". כלומר, החשיבות העליונה שאת נותנת לשירה, דווקא בימים אלו, מעידה על האנושיות שקיימת בך, אהבת המילים הכתובות והיותך משוררת. המשיכי לכתוב שירים יפים.
עודד, העידוד מעודד תמיד מעודד…
שושנה
יפה.
יפתח,תודה לך.
שושנה