בננות - בלוגים / / משוררים במזל תאומים
כף האהבה
  • שוש ויג

    סופרת ומשוררת , מבקרת ספרות .  כותבת לאתרי תוכן באינטרנט ,אי-מגו, מחלקה ראשונה,  הפורטל לשיוויון ולצדק חברתי.  מנהלת האתר : ספרשת. פיוטית פרסומים: "דרך העיניים שלי" הוצאת אסטרולוג, רומאן , 2000 "חגיי ועונותיי" הוצאת אסטרולוג , רומאן , 2002 "תבואת השיגעון" הוצאת צור אות, שירים, 2006 "איפה את חיה " הוצאת צור אות שירים 2009   ספרשת

משוררים במזל תאומים

משוררים במזל תאומים

 על התאומים המשוררים  בלפור והרצל חקק

ליום הולדתם 26.4.08

 

 מאת : שושנה ויג

מִשְעַת לֵידָתָם קָשְרָה אִמָּם

פָעֲמוֹנִים עַל קַרְסוּלֵיהֶם

מִשְתַּלְשְלִים  לְכַפּוֹת רַגְלֵיהֶם הַקְטַנּוֹת

כְּדֵי לְגָרֵש רוּחוֹת רָעוֹת

כְּדֵי לְפַלֵּס דֶּרֶךְ חֲדָשָה.

 

"כֹּה דּוֹמִים" הִיא אָמְרָה לְעַצְמָהּ

וְלֹא נִסְּתָה לִמְחוֹק

קַוֵּי דִּמְיוֹן שֶיָרְדוּ אֶל הָעוֹלָם

רַק הִתְפַּלְלָה בְּגָלוּתָהּ 

עַל שְפַת הַפְּרָת וְאָחִיו הַתְּאוֹם הַחִדֶּקֶל

בַּשָּנָה הַבָּאָה בִּירוּשָלַיִם.

 

אוֹתָן הַכָּתְנוֹת הִלְבִּישָה

אוֹתָם הַשִּירִים שוֹרְרָה

אוֹתָם הַמְּזוֹנוֹת הִתְקִינָה

בַּהֲמוֹן אַהֲבָה,

אִמָּא סָעִידָה.

 

בִּשְכוּנָה קְטַנָּה מָדְדָה אֶת הַדֶּרֶךְ

עַד לְבֵית הַסֵּפֶר

סָפְרָה צְעָדִים

מָדְדָה יַלְקוּטִים

הִחְבִּיאָה קְמֵיעוֹת

לְהַבְטִיחַ שֶיִּהְיוּ גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה.

 

כְּשֶהִכְרִיזוּ עַל תְּאוֹמֶיהָ

כַּחֲתָנֵי הַתָּנָ"ךְ הָעוֹלָמִיִים

הִיא יָדְעָה שֶכָּל הַדֶּרֶךְ צָדְקָה

שֶחִנְּכָה אוֹתָם

 לְמַעֲשִׂים טובִים.

 

הֶרְצֵל וְבַלְפוּר הָפְכוּ אֶת

הַתְּאומוּת לְכוֹחַ מְלַכֵּד,

הָפְכוּ אֶת הַדִּמְיוֹן לְכוֹחַ מַפְרֶה

הֵם הָפְכוּ לִמְשוֹרְרִים

אֶת בְּשוֹרַת הַשִּירָה שִדְּרוּ

עַל פְּנֵי הָרוּחַ.

 

"כֹּה דּוֹמִים" אָמַר הָאִיש בַּדֶּרֶךְ

כֹּה דּוֹמִים אָמַר הַקָּהָל

וְסָעִידָה שֶלֹא הָיְתָה זְקוּקָה לִנְקֻדַּת הַהַבְחָנָה,

יָדְעָה שֶבָּנֶיהָ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶך הַמֶּלֶךְ.

יָדְעָה לְהַבְחִין עַל אַף הַדִּמְיוֹן

בִּדְמוּת כָּל אֶחָד וְאֶחָד .

 

הַתְּאוּמוֹת מַעֲנִיקָה

  לָאָחִים כּוֹחַ.

שִתּוּף הַפְּעֻלָּה מֵנִיב פֵּירוֹת

הַקְּבָצִים שֶרָאוּ אוֹר מֵעִידִים

עַל חֲרִיצוּת וְעַל נֶאֱמָנוּת לְעַצְמָם.

 

 

בִשְנַת הַשִּשִּים לַמְּדִינָה

חַג לַמּוֹלֶדֶת וְחַג לַבָּנים

הַשְּמוֹת הַמְּסַמְּלִים מִפְגָּש הִסְטוֹרִי

הֶרְצֵל וְבַלְפוּר

שְנֵי חוֹזִים שֶהָפְכוּ בִּדְמוּתָם שֶל הָאָחִים

לְהוֹגִים

הָיוֹם חוֹגְגִים

הֻלֶּדֶת מְשֻתֶּפֶת

 

כָּל עוֹד בַּלֵבָב

אֵין זוֹ אַגָּדָה.

 

 

 

 

11 תגובות

  1. כל הכבוד על המחווה לאנשים הטובים האלה.

  2. יופי של מחווה, שוש. ד"ש.

    • תודה למגיבים, סבינה מסג ואמיר אור.
      המאקמה נכתבה לפני כשנתיים לכבוד ארוע לתאומים ב"תמול שלשום" ואתמול שדרגתי אותה לכבוד שנת השישים למדינה ולכבוד יום ההולדת להרצל ולבלפור חקק הקרב ובא.

      חג שמח ושקט לכולם!!

      שושנה

      • רצוני להודות לשושנה על המחווה היפה ליום הולדתנו. בעבר היא כתבה זאת לאירוע שהתקיים עבור יצירתנו בקפה "תמול שלשום" בירושלים. למען האמת שושנה הייתה יסודית ובאה אל אימנו סעידה בבית הכרם בירושלים לארוחת צהריים ודובבה אותה בסיפורים אותנטיים על ילדותנו כדי לכתוב מקאמה זו. כך סיפרה לה אימנו שמחשש לשלומנו קשרה לרגלנו מצילות (ג"ניג"ל) וקמעות כדי להגן עלינו. בלידתנו זו הייתה תופעה יוצאת דופן לראות תאומים חיים, כיוון שבבגדאד תאומים בדרך כלל מתו, כי הלידה הייתה ביתית ולא היו אז אינקובטורים. לכן עלו לרגל לראותנו, והיה צורך להגן עלינו. ושוב תודה לשושנה על המקאמה היפהפיה.

        • אני גאה בכם
          תמיד הייתי
          על המון דברים
          לא רק על היותכם משוררים כותבים
          לא רק על היצירתיות שלכם
          אפילו בשמות שבחרתם לתת לילדכם.
          לא על פרס החידון תנ"ך העולמי….
          אלא על היותכם אחים טובים
          ולא רק אחד לשני
          אלא ליתר האחים.
          על הלכידות המשפחתית, האהבה והערצה לאמא. מבת דודכם מיכל(חבשה)משיח

      • דבורה סילברסטון סיון

        על "משוררים במזל תאומים" מאת שושנה ויג
        / דבורה סילברסטון-סיון

        מקאמה בטִבעה מספרת סיפור וזה גם ייעודו של השיר.
        זהו סיפור תאומותם הפיזית הרוחנית המנטאלית, תאומות הקשורה לדרך מאוד ייחודית שבה בחרו הרצל ובלפור, שהפכה לאגדה זה מכבר.

        תחילתו של שיר זה, שנקרא בעיניי גם כאודה, הוא בצלצול פעמונים, שקשרה האם לרגליהם לגרש רוחות רעות ולפלס דרך חדשה. אותה אֵם, בדומה לאימו של ארז ביטון ששרה אלף "זמירי אלף לילה ועוד לילה", ו"הרחיקה רעות באצבעות צרדות, בהלקאות חזה ובשם כל האמהות", אותה אם ידעה היטב מה בדיוק מגונן על הילדים. צלצול הפעמון יצר גם מוסיקה חרישית שהתפכפכה היטב עם גלי הפרת והחידקל, תאומי הנהרות בבבל, ונקשרה גם לדרך שאותה היא התוותה לילדיה, לעלות לארץ ישראל.

        שיר התהילה לתאומים ממשיך לתאר את האם סעידה שבאישיותה ובמעשיה התקפלו כל אורחות חייהם: היא גוננה, היא פינקה, היא תכננה:

        אותן כותנות הלבישה
        אותם השירים שוררה
        אותם המזונות התקינה
        בהמון אהבה
        אמא סעידה

        התהילה שניתזה ב"פלאש" ענקי על האטרקציה של התאומים הזהים, חתני התנ"ך העולמיים והמשוררים בהמשך דרכם, לא סִנוורה את האם, שכדבורה עמלנית שרטטה את צעדיהם למן הרגע שבו קשרה פעמונים לקרסוליהם.
        "כה דומים, אמר האיש בדרך
        כה דומים, אמר הקהל"
        אך היא:
        "ידעה להבחין על אף הדמיון
        בדמות כל אחד ואחד"

        זהו סוד כוחה של סעידה שיחד עם הזהות המושלמת יצקה בו זמנית גם את היסודות האינדיבידואליים של כל אחד מהם.

        שיר זה הוא שיר "תְּאוֹמִי" מובהק, ותאוֹמוּת זו בולטת במוטיב הכותונת, שבמקרא הייתה מקור לקנאה ולפילוג. כאן משמשת הכותונת הזהה למטונימיה שמיטיבה לתאר את פעלם המהדהד כמשותף מצד אחד והייחודי מצד שני, של הרצל ובלפור.

        השיר שפותח בשפת הפרת והחידקל, תאומי הנהרות בבבל, מסתיים בשמות המיוחדים שנתנו לתאומים אביהם ואימם. אלה שמות שללא הזיקה הטוטאלית עם סמליותם היו עלולים חלילה להפוך לנטל או לסרח עודף ריק מתוכן. זיקה זו קשורה לחץ הברור שנטעה האֵם באישיותם עוד בשלב קשירת הפעמונים לרגליהם והכותנות הזהות שבהן הלבישה אותם.

        שיר זה הוא מקאמה ואודה לאֵם התאומים שזכתה לראות בפירות תכנוניה המדויקים, מוגש כתבלין מיוחד ליום הולדתם ה-60 של הרצל ובלפור. הוא מסתיים, באופן טבעי, במילות ההמנון הלאומי ובדבריו של הרצל. שמבטאים את כל התנהלותה של האֵם.
        כל עוד בלבב פנימה
        אין זו אגדה.
        זהו שיר תהילה לסעידה. ולא בכדי.

        • דבורה,תודה רבה על הניתוח המעשיר והמעמיק.
          לפעמים יש תועלת במורות לספרות:)
          שושנה

  3. היי שוש
    מקסים איך נזכרת בהם, את מכירה אותם?
    השיר מקסים
    להתראות טובה

  4. יום הולדת שמח

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשוש ויג