מְנַשְּקוֹת מְזוּזוֹת
זֶה סִפוּר אֲמִתִּי לַחֲלוּטִין
קֶרֶן וּרְוִיטַל
בְּשֵרוּתֵי הַבָּנוֹת מִסְתַּרְקוֹת
מוֹשְחוֹת הַשְּפָתַיִם בְּלִיפְּסְטִיק
וְהַמְּנַהֶלֶת
בַּמַּרְאֶה מִתְבּוֹנֶנֶת
מִמַּשְקוֹף הַדֶּלֶת
צוֹעֶקֶת
אַתֶּן מֻרְחָקוֹת
וַאֲנִי
הַמְּחַנֶּכֶת
זוֹכֶרֶת אוֹתָן
מְנַשְּקוֹת מְזוּזוֹת
מִשְתַּדֶּלֶת בַּעֲבוּרָן
שֶתֵּצֵאנָה
כַּלּוֹת
עִם צִיצִיּות
כְּשֵרוֹת
מֵחִנּוּךְ חִלּוֹנִי
חָזְרוּ בִּתְשוּבָה
וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי עִם הַשְּאֵלָה
שיר נחמד,שמתבל קודש וחול דרך פעולה פשוטה כביכול של נערות שמתגנדרות.ומה שיפה בשיר,המראה שאמורה לשמש לכלי למתיפיפות משמשת ככלי שבסיועו נוגחו על ידי המנהלת.
שי, נכון, התגנדרות לא במקומה יכולה להתפס מנקודת מבט של האחר כמשהו זול, ומצד שני אנו צורכים זאת.
שושנה
שושנה הפתעת אותי שוב. אהבתי את הכתוב. הקלילות שבכתיבה, הזרימה של המילים, וכפי שאני אוהבת בגובה העיניים.
שלך תפארת
לתפארת, השיר מציג בתמציתיות קונפליקטים מזויות שונות. המחנכת המנהלת והתלמידות כל אחת רואה את הפנים במראה באופן שונה…
תודה לך
שושנה
היי שוש הסוף נפלא נותרתי עם השאלה, משהו אמיתי, השאלה האין סופית, להתראות טובה
טובה, כשתהיינה התשובות לא נכתוב…
כך אני מרגישה הכתיבה מתחילה משְאֵלה מקונפליקט..
AUABV