בננות - בלוגים / / הכבוד של סבא
כף האהבה
  • שוש ויג

    סופרת ומשוררת , מבקרת ספרות .  כותבת לאתרי תוכן באינטרנט ,אי-מגו, מחלקה ראשונה,  הפורטל לשיוויון ולצדק חברתי.  מנהלת האתר : ספרשת. פיוטית פרסומים: "דרך העיניים שלי" הוצאת אסטרולוג, רומאן , 2000 "חגיי ועונותיי" הוצאת אסטרולוג , רומאן , 2002 "תבואת השיגעון" הוצאת צור אות, שירים, 2006 "איפה את חיה " הוצאת צור אות שירים 2009   ספרשת

הכבוד של סבא

הַכָּבוֹד שֶׁל סַבָּא

 

סַבָּא שֶׁלִּי נִסִּים טַהַר

הָיָה סוֹחֵר גָּדוֹל

בְּחִטָּה, בְּכֻסֶּמֶת, בַּעֲדָשִׁים

בַּאֲפוּנָה יְרֻקָּה וּבְפוּל

בְּכָל צְפוֹן אַפְרִיקָה אוּלַי

אוֹ לְפָחוֹת בָּעִיר כֵּיף, בְּטוּנִיס.

 

זָהָב וְכֶסֶף קִשֵּׁט אֶת סָבָתִי הַיְּפֵהפִיָּה

עַד אֲשֶׁר בָּאוּ

בְּשַׁעַר הָעֲלִיָּה.

אֶת כָּל דַּפֵּי הַגְּזִירָה וְהַז"וּרְנָלִים

שֶׁל בָּתֵּי הָאָפְנָה בְּפָּרִיז

הֶחְלִיפָה בְּחָלוּק עָלוּב.

רוֹזָה סָבָתִי הַמְּתוּקָה

הָפְכָה בְּאַשְׁקְלוֹן לְאֵשֶׁת

מוֹכֵר הַפָלָאפֶל מִן הָעִיר הָעַתִּיקָה.

 

כָּל הַלַּיְלָה הָיָה סָבִי

מֵכִין אֶת גַּרְגְּרֵי הַחוּמוּס

וְצוֹעֵק יָא רַאבְּ, יָא רַאבְּ

מִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהָיו הַנִּשְׂגָּב.

מֵאֲחוֹרֵי פְּרִימוּס קָטָן

שׁוֹמֵעַ אֶת אִשְׁתּוֹ נֶאֱנַחַת.

אֶת חַיֵּי הָעֹשֶׁר הֶחְלִיף

בְּשֶׁמֶן הָאָרֶץ הָרוֹתַחַת.

 

 

 סַבָּא שֶׁלִּי

נִכְנַס לְבַיִת עֲרָבִי בְּאַשְׁקְלוֹן

וְהוּא פָּלִיט מֵאֶרֶץ עָרָב

בְּבֵיתוֹ שֶׁל פָּלִיט

שֶׁנָּס עַל נַפְשׁוֹ בְּסַעֲרַת קְרָב.

וְכָאן הָיָה שׁוֹתֶה עָרָק וּמְבָרֵךְ עַל הַגֶּפֶן

הָיָה שׁוֹתֶה מִתְפַּלֵּל

יָא רַאבְּ, הָיָה מְבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהָיו,

תֵּן לִי מְעַט כֹּחַ לִמְכֹּר

חוּמוּס בְּצוּרָה מְעֻבֶּדֶת

תֵּן לִי מְעַט מִן הָאֹשֶׁר

שֶׁהָיָה לִי לְפָנִים

תֵּן לִי מְעַט כָּבוֹד
לִפְנֵי הַבָּנִים.

15 תגובות

  1. אסתי ג. חיים

    הקרע הזה בנפש של מי שעזב את מקום הולדתו ותלש את שורשיו. מי שהיגר, והותיר מאחוריו את כבודו כאדם, עובר באופן מכמיר לב.

    • אורה ניזר

      שיר מאד חזק של עקור , אֶת חַיֵּי הָעֹשֶׁר הֶחְלִיףבְּשֶׁמֶן הָאָרֶץ הָרוֹתַחַת.

      ובבית של סבך בכיף התייב מישהו ש..
      אגב נכון שהערק הזה הוא מתאנים? זו ה"בוכה" הידועה של הטוניסאים

      • שושנה ויג

        אורה, האמת שאיני יודעת אם את צודקת. בשל ה"בושה" הזאת שגידלו את הדור החדש בארץ נעלמו המון מנהגים שהגיעו מארצות המוצא. למשל קולות הצהלולים..מי שומע אותם כעת? זו הייתה איזו בושה להשתמש במנהגי העדה. גם שתיית העראק היה בה איזה קלון. אני עידנתי את מועקתו של הסבא בארץ. זה היה הרבה יותר חריף. השיר לא יכול להכיל את העלבון של העולים.
        שושנה

    • שושנה ויג

      אסתי, החלום ושברו, כך פשוטו.
      תודה לך, אסתי.
      שושנה

      • מיכל ברגמן

        המרחק בין שם לכאן והמרחק בין הסגנון התמים לתוכן קורע את הלב. יפה מאוד.

        • שושנה ויג

          מיכל, תודה לך. אני לפעמים מרגישה פלא שאני כותבת בעברית. ותמיד יש הרגשה שזה לא מספיק. מעניין אם זו תחושה שלנו כבני העולים. האם רק אני מרגישה כך? השפה שלי לא מושלמת.
          שושנה

  2. אמא שלי תמיד מספרת על עליבות ה"מרגרינה" במעברה.

    • שושנה ויג

      אני חושבת אילנה, שההורים שלנו והסבים שלנו, הסתירו מאיתנו המון דברים.
      שושנה

      • כמו מה? אמא שלי עלתה בגיל 16.

        • שושנה ויג

          אילנה, אמא שלי עלתה לבד בעליית הנוער בגיל חמש עשרה או ארבע עשרה. היא עברה דרך בית הילדים בדרום צרפת. גם אבי עלה כניצול שואה והוא עבר באותו מקום. הוא למעשה היה שם בביתהילדים לפניה והוא אייר את קירות המעון. זה הקטע היפה שהיא זכתה לראות ציורים יפים ולא ידעה שזה יהיה בעלה לעתיד. היא נישאה לו בגיל שבע עשרה בדיוק והוא היה בן עשרים ואחת בערך.,אולי עשרים ושתיים כי לא ידעו בדיוק מהו תאריך הלידה של ניצולי השואה.
          זה גם היה נדיר שיהיו נישואי תערובת בשנות החמישים. הם היו "חלוצים" בזה.
          סבי עליו השיר, לא בדיוק ברך את אלוהים כפי שכתוב בשיר. הוא יותר קילל, ואני עידנתי זאת.
          שושנה ויג

          • אני מכירה את הנושא היטב מ-2 משפחות הורי שעלו בשנת 48 ו49 מרומניה ותורכיה. אבל אצל הורי, הצבא היה מפלט לחיים "ישראלים" גאים הרחק מהמעברה או המגורים העלובים, הבלוקונים וכו". ונישואי התערובת לא מצאו כן בעיני הצד האשכנזי כל כך בלשון המעטה , עם שמות גנאי. הם כולם עברו טלטלה שאת תוצאותיה לדעתי היום, הרגשנו בבית שלא מגובש מבחינת מסורת והתכחשות לשורשים משני הצדדים.

  3. הוי, שוש, תבורכי.

    זה שיר קורע-לב ויפה.
    וגם שמה של סבתי המתוקה, עליה השלום, הוא רוזה.
    (וגם אני כתבתי עליה ועל סבי, מריו, שירים. אולי אעלה אחד מהם לכאן).

    ואיזו משחקיות מצמררת ומתעתעת עם השֶמֶן של הארץ הרותחת והחומוס בצורה מעובדת.

    תודה, שוש.
    אני גוזר ושומר.

    • שושנה ויג

      שחר, השיר הזה לקוח מספרי "תבואת השיגעון" בספר יש שירי משפחה מאוד חזקים. מעניין שניסיתי להתחמק מכתיבה על המשפחה שלי ובסופו של דבר הם יצאו השירים הכי חזקים בקובץ.
      תודה לך על המחמאות.
      שושנה

  4. שוש, איזו נוסטלגיה והעיר אשקלון, השוק, סבך הפליט, האנשים, מעט כבוד בגרגר חומוס, הים, עיר מיוחדת בשבילי מאוד. (כל שנה בתיכון, בחופש עבדתי בחניון של נחמיה.)

    • שושנה ויג

      תמי, הכל אמיתי בשיר. סבי עמד עם עגלת הפח שלו ליד קולנוע מאור נדמה לי בפינה של רחוב הרצל. כל מי שיצא מהקולנוע או כל מי שטייל בעיר העתיקה הכיר אותו. אני עדיין זוכרת אתצבעה הכחול של העגלה. את הקימה המוקדמת שלו ואת קציצת הסלט, ערמותשל מלפפונים חתוכים דק ועגבניות. וזו הייתה מלאכתו כדי להביא פרנסה למשפחה.
      שושנה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשוש ויג