כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
ערב ספרותי
שושנה ויג
פְרֵחָה מְקֻבֶּלֶת
מִשְתַּלֶבֶת בְּבֵית בְּיָאלִיק
אוֹסֶפֶת אֶת הַשֵּעַר בְּקוּקוּ שַרְלָטָן
מַזְנִיקָה אֶת הַחָזֶה לְקִדְמַת הַבָּמָה
גַּם הַפּוּפִּיק מֵצִיץ בְּגַאֲוָה
יוֹנֵק אֶת הָאֲוִיר בִּפְרָאוּת
וְהָעִקָּר טוֹפְפוֹת הָרַגְלַיִם עַל נַעֲלֵי פְּלַטְפוֹרְמָה
חָכְמַת הָרְחוֹב מַשְמִיעָה
פִּיצוּץ קַל בַּפֶּה
לָעוּס הַמַּסְטִיק
מַדְלִיקָה סִיגַרְיָה מַרָלְבּוֹרוֹ
מְעַנְטֶזֶת
מִשְכוּנַת הַמִזְרָחִים
בַּתִּקְוָה הַתֵּל אֲבִיבִית
שֶל הַמֵּאָה הָעֶשְרִים
מֻרְחֶקֶת מְמֻדֶּרֶת
בְּלֹא שֶרוֹאִים
כּוֹבֶשֶת מָקוֹם
בְּלֵב הָאֻמָּה
פְרֵחָה מְקֻבֶּלֶת
מִשְתַּלֶבֶת עִם בְּיָאלִיק בְּכִּכָּר
רוֹנִי סוֹמֵק
קוֹרֵאת שִיר
לְתִפְאֶרֶת מְדִינַת יִשְרָאֵל
רוֹצָה לְהַדְלִיק מַּשֹּוּאָה
בּיוֹם הָעַצְמָאוּת
איזה יופי. זה היה במאה העשרים? או במאה העשרים ואחת?
זה היה, הווה וגם יהיה, יש עדיין קבוצות שעושות לכך לובי חברתי:)
שושנה
לא הבנתי, לובי חברתי למה? בעניין תגובתך, וגם בשיר לא כך כך הבנתי, פרחה קראה שיר של רוני סומק בבית ביאליק, אז?
יודית, זוהי פארודיה, שיר סאטירי. את לא חייבת להסכים.
וגם לא חייבים להבין, גם זה בסדר, כאשר הכל ברור לפעמים אין בשיר קסם..
שושנה
יש כל מני סוגי שירים, וכאן את אומרת משהו קונקרטי, שאין קשר עימו לקסם, צריך חוט לוגי בין המילים שיתכן ופספסתי.
את הבית הראשון אהבתי משום שיש בו משהו מחוייך, אחר כך עם המשואה פחות הבנתי, היא רוצה להדליק משואה, אבל איך זה מתחבר להקראה בבית ביאליק? כאן את כבר אומרת אמירה חברתית שלי איננה ברורה.
יודית
חשבתי על בדברים שכתבתי כאן לפני שהגבת.
לטעמי, אני צריכה להסביר קצת. התחושה שהשיר מנסה להציג היא הדבקת הסטיגמות שלנו כחברה. אנו עוסקים בקטלוג ובהדבקת תוויות על כל דבר. כאן בשיר אני מנסה להציג את הנושא מנקודת מבט שיש בה אולי כדי ליצור התנגדות אצלך.
האזכור של רוני סומק הוא כדי להדגים כיצד משורר בוחר לברוח מהזהות שלו אולי מתוך החשש שלו להצמד לתויות. ביאליק מסמל כאן משוררות שהדביקו לה תויות של לאומיות.
אין כאן משהו קונקרטי אלא תאור קריקטוריסטי של מציאות הזויה.
רצונה של הפרחה להיות חלק מהקונצזיוס הישראלי וזה לגיטימילדעתי, אני לא מוצאת שפרחה הוא משהו עמוק הוא מעמיד את מי שמסתכל עליה ככזו באור שטחי, כי אז אינו מבחין בפנימיות שלה, היא לא משדרת את הפנימיות שלה ואתרצונה להיות חלק מהישראליות, והיא שייכת לישראליות שלנו.
שושנה
איזה קשקשת.
ברגע שכינית אותה "פרחה" כבר החתמת ונעלת וארזת ושלחת. הרי כל כולך מתמקדת בחיצוניות שלה, כמה כואבים לנו הפופיקים הצעירים החשופים הללו, מה. לא נגעת בשום דבר פנימי. לא הבאת את אותה משוררת אחת, חדפעמית שהייתה או לא הייתה, אלא מניפסט צר אופקים.
ממליצה לך לקרוא ויזלטיר. גם הוא כתב על מישהי בלי הרבה סיכוי, מזמן, אבל הוא ידע איך לגעת באישי ובפרטי.
אני מאוד בעד שפרחות יקריאו שירה בבית ביאליק הגזען ששנא ספרדים, ובהחלט שידליקו משואות. גם אני גדלתי בשכ" התקווה וזכיתי להקריא תא השיר שלי בבית ביאליק, כשזכיתי בפרס, לפני הרבה שנים. אני חושבת שפרחה כזאת אולי תקריא את השירים קצת יותר מעניין מעוד מקריא אשכנזי חמור ספר וחמוץ, מרובה תארים, שמתייחס לשירה כאל קדושת פוצים.
השיר שלך אומר דברים גזעניים.
ואם רצית להתחכם ולהרחיב מבט, לא מוצאים את זה בשיר שלך.
שייכת, שייכת ועוד איך. חבל לי על הריקנות, אבל פה היא באמת משתדלת…
שיר עלוב רווי סטיגמות ושנאת אחר.
אחת ש.
השיר עלוב בעינייך כיוון שהוא עוסק בבעיות האלה שאת דייקת בהגדרתן, בסטיגמות שאנו כחברה מעניקים לאחרים.
תודה לך, על דקות ההבחנה.
שושנה
אני לא מגיבה. האם רק לפרחות בדימוס/בפוטנציאל/ בעליל מותר להגיב?
מ.
התיעצתי עם המשפחה והחלטנו כי את ממיטב המשוררות העממיות, בעלת הבחנה דקה והכרת פני השטח, המסוגלת להדהות – ולתאר נאמנה – טיפוס של צעירה ארצישראלית מצויה מהעדות המזרח – אך אולי עליך להסביר מנין הזו נחלה את צורתה, מה הם ערכיה הבולטים (+ שד+פופיק)? ועוד תביעי כי הפרחות (=פרחים) האלה פורחים זמן מועט ביותר ונובלות אחת שתים – גם זו מתכונתן. ואיך היא עלתה לקרוא שיר של משורר ידוע – או האם יש כאן רמז לרמת המשורר והמיליה אילו הוא שייך…?
משה, אני מודה לך על ההתייחסות לשירי, נחלצת לעזרי ואתה יודע בדיוק על מה כתבתי, ואינני מדביקה תויות כפי שמנסים כאן להצמיד לי.
השיר נכתב לפי הצעתה בת שחר גורפינקל עורכת כתב העת הכיוון המזרח. הגיליון הקרוב תחת הכותרת פרחות וערסים, אולי תעניינו ברעיון הזה להפיק כתב עת בנושא כזה? האם יש לזה מקום במחוזנו כעת במאה העשרים ואחת?
איני יודעת אם השיר יפורסם, כאן בכל מקרה הוא בורא לו חיים.
שושנה
אני דווקא קראתי את זה כמו מבט על ההתנשאות של הערב הספרותי (רוצה להדליק משואה, הפרחה) ולא כמו התנשאות של השיר עצמו על ה"פרחה". המבט הזה לא שייך למשוררת, המבט הזה שיך לקהל. וככזה, בשיר הזה אין גזענות או סטיגמות. לנו יש. (לקהל).
זו הקריאה שלי.
אשמח אם תפרטי איפה ראית כאן את המבט של הכותבת מופנה בבקורתיות לעבר הקהל. כל מה שאני ראיתי הוא מבט מפורט מאד, מציצני, של הכותבת המופנה אל עבר אותה משוררת פרחה. כמו שאבידן כתב,
"השירים כדרכם אינם מגלים
אלא את הניתן להאמר במילים"
והמילים של השיר הזה אינן מסגירות ולו בדל אמפתיה קטן אחד. כל כולו התנשאות מבזה.
שירה, אני מודה לך על התייחסותך לשירי. זו בדיוק הייתה כוונתי הראשונית. מעניין כיצד הקהל מגיב לתאור שלי. לקחתי פשוט חומרים מצויים בשפע וקיימים עדיין לצערי,וכתבתי שיר. כבר בהיותה מוצבת בבית ביאליק היא מוצגת כמי שחולמת להיות שייכת לבית הזה שנקרא בית הספרות העברית. מי אם לא ביאליק מייצג בעיני כולם את מרכז ההויה הספרותית, לפחות על פי התפיסה העממית, וגם רוני סומק שמוזכר כאן, מוזכר כמי שהצליח להגיע לשם.
הפרחה הזאת לא חייבת גם להיות תלויית השתייכות תרבותית מסויימת, היא אינה חייבת להיות תל אביבית, ולא מזרחית, היא יכולה להיות גם ממוצא אשכנזי. בזה שצמצמתי אותה גרמתי לצופה להיתפס לסטיגמה ולהאשים אותי בגזענות.
אפשר לשאול מאיזה מוצא את, שוש?
אמיר , לפי איזה הגדרות?
בעת האחרונה יש הרבה מחקרים על דו- שורש. אני "מוגדרת" כמי שהיא בעלת דו – שורש . במוצאי אני מצד אמי ממוצא טוניסאי, ומצד אבי ממוצא פולני, כך שאני גם מגדירה את עצמי "ככור היתוך חי".
האמת שאני ישראלית.
אני רוצה להעלות שיר על סבי ניסים טהר מוכר הפאלפל מהעיר העתיקה באשקלון, ויודעת שעלי להמתין עוד קצת לא לפרסם יחד שירים.
שושנה
דרך אגב, "פרחה" זה שם אמיתי בערבית , ולא שם המביע זלזול, רק אנו כחברה הדבקנו אותו כסטיגמה.
שושנה
רק בדקתי, לאמת משהו מאיך שהבנתי את השיר. ולא שאילו היית אשכנזיה השיר היה בלתי קביל בעיניי – רק שלהאשים אותך פה בגזענות זה כמו לנזוף על שחור שקורא לחבר שלו כושי על זה שהוא גזעני.
חברים, זו סאטירה מרה, ולשם שינוי היא לא מתחסדת, אלא אומרת אמת: הפרחה הזאת כובשת מקום בלב האומה של הליברלים המתנשאים שסוף סוף יש להם פרחה תורנית בבית ביאליק.
ברור שיש גם כושים גזענים. מי שמאמצים באופן מלא את התרבות הדומיננטית, המטמיעה, ואף הופכים למסיונרים בשמה.
מירי, את שוב משתוללת. מעניין לאסוף את מקבץ השירים בהם השתלחת ולעשות שבול שיוקדש להתאמרויות שלך. נקרא לו "מירי משתוללת"!
דרך אגב, בדקי את עצמך טוב טוב, הגזענות היחידה פה היא שלך.
גננת יקרה, אני מעריכה את דאגתך ומסירותך.
מה זה משנה/קשור?
מה זה שינה לך מאיזה מוצא היא?
יש לי שאלה, מי את? אני לא יודעת…באמת..
לא, לא
אנסה להסביר:
את לא ראית אותה בכלל. את לא ראית אותה כאינדיבידואל מובדל מאותה קבוצת התייחסות עליה היא נמנית. אין כאן אדם מאחורי המילים האלה.
להבדיל ויזלטיר, בבואו לתאר נערה מירושלים, מצליח לבדל אותה מתוך ההמון ולהפוך אותה לבלתי נשכחת, משום שהוא באמת מביט בה ולא באוסף קלישאות על הצעירה המזרחית מהסוציואקונומיה הלא נכונה:
מתוך נערה מירושלים:
"שפתיה היו משהו קשות, כאילו עשויות מצלולואיד.
זגוגית אטומה בעיניה, כמו ענב שלא הבשיל.
פרועים וקשים היו (נעוריה) בשיכונים ממערב לירושלים,
יחפה ודלה על הגבעות ושונאת את העולם.
…
היא ביקשה את העולם, והעולם ביקש לזיין אותה.
עולם ציוני מתקדם מזיין את הילדות מהשכונות.
בפתחה להגיד את עצמה, ניחר גרונה ובגד
בה קולה; קינטורים עילגים לעולם השמיעה ותו לא.
…
כעברו שבע שנים נזדמן לי ו ראיתי את חייה
בבירה מערב-אירופית, בצללים צפוניים.
עודה לבדה, אבל גופה וגם חייה נעשו פשוטים יותר;
מצאה משהו בספרים, וקצת יותר מזה ביומיום האנושי של העולם.
חכמי ירושלים היו מתלהבים ממנה היום פחות מקודם,
אבל היא מילטה משהו מנפשה, ואני שמח בשימחתה."
(נערה מירושלים, ויזלטיר, מתוך קיצור שנות השישים עמ" 167)
השיר של ויזלטייר עם כל יופיו נאינו סאטירי הוא פשוט שיר סיפורי שמספר על דמות שעברה מטמורפוזה , באותה מידה גם מתייחס לנקודת המבט שלנו אל האחר. אין לי רצון להשוות יצירתי ליצירה הזאת, אבל בשירו של ויזלטייר אין סאטירה , זוהי האמת. אצלי יש הקצנה, זעקה על צביעות מסויימת שלנו.
שושנה ויג
שושנה
כל האנחנו הזה, השלנו הזה, הכולנו הזה – הוא שלך. שירה היא קולו של הפרט, לעולם ותמיד. עוד לא שמעתי משורר שמתיימר לשיר את שירת הרבים, זה לא רציני.
אם זו אכן סאטירה, כדברייך, הרי שזו סאטירה חסרה. כפי שכבר הסברתי קודם, המבט האלמוני המפורט מתעכב על הנמענת, אבל אף מילה על המוען. הס גמור. למה? זה יוצר חוסר איזון בשיר. סאטירה היא חץ. לחץ יש שני קצוות. את בחרת להביא סאטירה רק במעמד צד אחד. כמשוררת איפה הזום אאוט של עינייך על עיניו של הקהל הזה? אולי התכוונת לזה, אבל השיר אינו מבטא את הביקורת שיש לך על הקהל. נדמה לי שניסית ללכת בין הטיפות, הייתה לך ביקורת ולא הלכת איתה עד הסוף, ולכן היא מתנדנדת לטעמי באוויר, תלויה על בלימה.
מירי ,
אני לא צריכה לכוון חיצים או לשרטט לך דרכים להבנת הטקסט. המילים עצמן הן העדות.
זכותך להאשים אותי בכל האשמות שעולות בנפשך. מחזק את תפיסתי, הכל בעיניי המתבונן!!!
שושנה
אם עוד משה עלה לרשת, אנא יזדהה גם בשם משפחתו.
אני משה יצחקי עוד צריך לעכל את השיר הזה, הוא לא קל לי לעיכול בשעה זו. אני מתחבט אם הפארודיה והסאטירה
אכן נשכניים, או הוחמצו
הקהל והחברה בישראל עומדים למשפט . יש להם משוררת מזרחית תורנית ורצוי שתהיה פרחה שנראית כראוי .
אהבתי את כיכר רוני סומק.הלואי !ליד כיכר ביאליק
ואגב אני בעד הדגשה והעלאה מכוונת של מי שהיה ממודר . הוא דור הביניים אחר כך ינצח בגדול . בסוף כולם יירצו להיות מזרחיים ולחפש שורשים לפחות בגרוש ספרד 1492
התגובות המתפרצות כאן לא מקובלות עליי. השיר הוא שיר מחאה על סטראוטיפ הפרחה. לכן גם הכותבת מגדירה אותה "פרחה מקובלת", כי כך החברה קיבלה אותה ותייגה אותה, אך לאותה "פרחה" זה מפריע, כי היא רוצה להיות חלק מכולם ואפילו להדליק משואה. בעיניי זהו שיר חברתי חזק מאוד.