פתיחה לספר פרוזה,מן הכתובים

אני מפרסמת קטע קצר מכתב היד שלי.

החדר נדמה כמו מוזיאון האוראנג"רי בפאריס, אותן התמונות עיטרו את כתלי החדר. חבצלות המים נמרחו בערגה בלתי נגמרת על גבי קירות החדר. כמו נטפו טיפות מים בבריכות ענקיות, ויכולת לשמוע את קולות נשימת דגי הזהב שנחבאו בתוך החללים מתחת לפרחי המים. חבצלות המים המקוריות היו בוודאי מסנוורות ביופיין ואף מרטיטות את ליבו של הצופה. אלה שכאן היו רפרודוקציות, חיקוי ולא מקור אף על פי כן היו נעימות למראה, וסוחפות בצבעיהן. הכתום האדום והכחול והירוק משוחים במשיחות מכחול של האמן שלא יכול היה לראות את יופייה של יצירתו בשל העיוורון שתקף אותו בסוף ימיו. הצבעים היו מרוחים על גבי בדי הקנבס. משיחות הצבע סימנו לצופים בחדר שהעתק היה מדויק והעיקר נאמן למקור. חדרה של אימי דמה למוזיאון לאמנות. דמה למוזיאון אמנות שביקרתי בו פעם בילדותי. חוויות הילדות נדמו למשיחות צבע אכספרסיוניסטיות. לרגע נדמה היה שמונה,  הצייר הצרפתי המוכשר, קבע את התפאורה בחדר הזה.

השנה ההיא, במאה העשרים וחמש הייתה שנה גשומה במיוחד. גשם ירד גם בחודש יוני כמו בחודש אפריל. ניכר שהאקלים המדברי הכול כך אופייני שינה טבעו. האוויר היה צבוע בצבעים אפורים גם ברגעים שנדמה כי בא האביב.  רוב ימות השנה ערפיח חנק את  גזרת האופק וחיינו התנקזו לחדרים ממוזגים. גם הטמפרטורה נשארה יציבה כך שלא החלפנו את בגדי החורף בבגדי הקיץ. חיינו נותרו חנוטים וקפואים כמו היינו בובות בחלונות ראווה. לא יכולנו להביט בעד חלונות הבתים ואם העזנו להציץ החוצה ראינו כיצד הכול לוט בערפל. בעקבות חיי האפורים אף חלמתי על חיים בטבע הפראי, אך כמעט שלא נמצא מקום בטבע, שהוא מקום פראי ואמיתי. כן, רוב פני הכדור היו מכוסים בערים משמימות דחוסות אנשים בודדים  הדשא היה סינטטי, העצים היו רובם עצים כבדים שלא הייתה בהם רוח חיים.  הכול היה חיקוי תעשייתי . רוב המקומות היו מקומות של נדמה לי..

איכות חיי בני האדם השתפרה ללא הכר, ניתן גם לכנותם "חיי נצח".  ספירת הגיל הכרונולוגי השתנתה מספר חודשי השנה השתנה לעשרים וארבעה חודשים.  היכולת להעניק חיי נצח לבני האדם התרחשה במעבדות מחקר כדוגמת המכון למחקר רפואי בו עבדתי. לא חסרו אמצעים להאריך את חיינו, לא נזקקנו לקסמים כדי להחליף איברים שפסקו לתפקד. תאים קטנים הוצאו מגופו של החולה ועל ידי שיכפול גנטי יצרנו תחליף לאיברים הפגומים. במעבדות מיוחדות יכולנו לתקן כל איבר פגום, ולהוציא מתחת למגע הפלא שלנו איבר חדש כנדרש. במכון המחקר מיינתי אברי גוף של אנשים שאיבדו אברים מגופם. אנשים שנפגעו  בתאונות דרכים או בתאונות עבודה שונות יכלו לזכות לחיים מלאים הודות לחלקי חילוף שנימצאו בבנק האברים המרכזי.  אם הגיעו במועד למרכז הבין רפואי הם יכלו למצוא חלקי גוף תקינים כתחליף לחלקים שנפגעו בתאונה. במעבדה, הצלחנו למדל ולאחר מכן לייצר כל איבר מאיברי גוף האדם. זו הייתה פריצת דרך משמעותית בתולדות האנושות. אם נפגעה עינו של אדם יכולנו לשחזר מהDNA, עין זהה גנטית לעין שאבדה. אם נפגעה כף רגלו של אדם ידענו למדל ולשחזר גנטית כף רגל זהה. באותה עת גם הוכנס לשימוש חומר סודי שרקח רוקח אמריקאי בעקבות תאונה של אחיו הנגר. החוקר  הצליח להכין תרכובת מופלאה שטופטפה מעל איברים שנגדעו.  מי שהשיג את התרכובת במועד זכה לחזות בצמיחת  החלק החסר. אם  נחתכה אצבע היא צמחה מחדש ואף הציפורן  עלתה מחדש וכיסתה את החלק שהיה קודם לכן חשוף. מעשה פלאים הפך למעשה שיגרתי. כולם שיחקו בתפקיד האלוהים.