כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
העברית שלי/ שושנה ויג
כַּמָּה עֲלוּבָה הִיא הָעִבְרִית שֶׁלִּי
הִיא אֵינָהּ שְׂפַת אִמִּי
כַּמָּה צָרָה הִיא הָעִבְרִית שֶׁלִּי
הִיא זָרָה לְאָבִי.
נוֹלַדְתִּי לְשָׂפָה אַחֶרֶת
אוֹצַר מִלִּים בְּאֶרֶץ נִסְתֶּרֶת.
כַּמָּה עֲלוּבָה הִיא הָעִבְרִית שֶׁלִּי
נוֹצַרְתִּי לְתוֹךְ מִלִּים חֲדָשׁוֹת
צְלִילֵי מִקְרָא אוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת
הֶחְלִיפוּ שְׂפוֹת גָּלוּת
וְהֵם הוֹרַי תָּמִיד בְּחִדָּלוֹן
חַיִּים חַיֵּיהֶם בְּחִסָּרוֹן
חַיִּים חַיֵּיהֶם בְּחִסָּרוֹן
וְהַשָּׂפָה אֵינָהּ מַשֶּׂגֶת
אֵינָהּ מוּבֶנֶת עַד תּוֹם, אֵינָהּ צַדֶּקֶת.
כַּמָּה עֲלוּבָה הִיא הָעִבְרִית שֶׁלִּי
הַמִּלִּים חַיּוֹת חַיֵּיהֶן בְּחִסָּרוֹן
לְעוֹלָם לֹא אֵדַע שָׂפָה עַד כְּלוֹת
תָּמִיד בְּצִמָּאוֹן.
ערב טוב שושנה
הנה אני פוגש אותך במטע
אותי השיר מרגש במיוחד
תמיד בשיחות עם חברים טענתי
שבקביעה של מנהיגי הדור להדיר את שפות האם
ולדבר עברית הייתה טעות !!!
שפה זו תרבות וחיים שלמים ואסור היה לאבד את הקשר בין הילדים להורים
והטעות היתה כפולה שכן ברגע שההורים דיברו שפה שהיא לא שפת אימם הנחילו את הקילקול לדור הבא
לעומת זאת כשדיברו בשפת אימם למדו ילדיהם שפה נוספת והתחברו עם תרבותם
וכך יצאו ברווח כפול
שמתי לב שמאד אהבת לשמוע שאני יודע את שפת אימי ערבית טוניסאית
כשאני נזכר בשנים בהם סבא וסבתא גרו אצלינו במושב
אני שואל את עצמי איך יכולתי לדבר איתם
הרי הם לא ידעו מילה בעברית
כמה קל עכשיו לבוא ולפסול.
נזכרתי בדבריו של קישון על כך שארץ ישראל היא המקום היחידי שבו הילדים מלמדים את ההורים את שפת האם. גילגלתי בגוגל וקיבלתי את הראיון הזה. המספר על ילדות משותפת ברמלה של ילדים בני כל העדות, בלי הבדלי מוצא. כדאי לקרא ולהגיד גם תודה
http://www.itu.org.il/Index.asp?ArticleID=10133&CategoryID=1258&Page=1
גיורא, אני קצת לא מבינה את תגובתך. איני פוסלת. אני מתארת הרגשה שמשקפת קליטת עלייה. אני יודעת שאמי תמיד חלמה שיום אחד אשב ואלמד אותה עברית. מפי הילדים היה עליהם ללמוד עברית. אני בטוחה שזו הרגשה המתקיימת בכל מי מהגר. בטוח שגם היום זה קורה לעולים מתפוצות אחרות. כדי להתערות בחברה הם נאלצים להתערות בחברה ולעיתים עליהם למחוק את סממני השפה מעליהם. הילדים ממוצא אתיופי זוכים רק לאחרונה ללמוד את שפת אמם בבית הספר. אולי הבינו ששפת האבות חיונית להמשך חייהם. הקימו מרכז למורשתם. החיבור בין העבר לבין ההווה מתקיים גם בזכות החיבור לשפה הקודמת.
היי שוש, סליחה. התייחסתי לתגובתו של דוד, שהיא המשך לתכתובת בינינו בפוסט של אליענה
אתה יודע גיורא יש הבדל בין העולים בעבר, כשהעולים היו מבוגרים נאמר בני שלושים או ארבעים אני זוכרת מילדותי שהמשיכו לשמור על המנהגים וידעו רבות על המקורות. והילדים שלהם שהגיעו בגיל צעיר כמו הוריי הם סבלו מחסך ענקי. לא היו להם מטענים רוחניים כמו להוריהם.וגם אום ניסו להפוך לצברים לכן העבירו אותם לארץ בעליית הנוער וחינכו אותם כמו בספר של אלי עמיר בתרנגול כפרות…
היי שוש
אני מציע לך לקרא את הראיון עם אלי עמיר. יש לי הרגשה שהוא יהיה לך מוכר מאיזה מקום.
http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-59780-00.html
אוי הצחקת אותי..זה היה נחמד…
אתה יודע שאלי עמיר יודע ערבית, ומרביץ ביטויים בערבית, זה כל כך יפה בעיני. אבל זה קורה כשהוא בין חברים בפורומים סגורים, בדרך כלל הוא ממלכתי…
לילה טוב גיורא
הייתי בחזרות עם חבורת הזמר על כן לא השתתפתי בשיחתכם
אז ראשית פתחתי את הקישור ציפיתי למשהו שיתמוך בדבריך אך לא מצאתי
בנוסף אומר שלפי דעתי מהבנת השיר ובהמשך מחזקת שוש בתגובתה כיוונת בדבריך אליי ואלייה כך שתשובתך לא היית רק אליי
נכון שקישון אמר מה שאמר וזה אכן מעמד קומי ולא טבעי
לא זה מה שצריך היה להיות
אין מניעה שיחד עם זאת שהיו הילדים לומדים את שפת האם מהבית וכמו שאמרה שוש אם שמת לב זה יכול להיות אידיש או ערבית
ואז בהמשך היו לומדים ההורים באולפן כשיש הפריה הדדית טכעית ההורים יעזרו בערבית או באידיש והילדים מהרי הקליטה ואלה שבילו יותר שעות בבית הספר היו יכולים לעזור לשפר את העברית של ההורים
אין סתירה בין הדברים
אין שום סיבה שמישהו יתבייש בתרבותו ובשפתו שנושאת את עברו ועברם של אבותיו
ילד מסוגל ללמוד כמה שפות ובמיילא היו ההורים חייבים ללמוד עברית כך שבדרך נכונה שלא דוחה ומדירה אפשר שכולם היו מרוצים
כל השגותיי באים מעמדה של ראייה מפוקחת וסטוריה אישית שנכתבה אחרת ואני שמח בכך
העובדה שיכולתי לדבר עם ההסבים והסבתות שלי ושל אחרים או עם בני משפחה נוספים שלא ידעו עברית הרחיבה את דעתי והטמיעה בי אושר גדול
העובדה שאני יכול לפתוח ערוץ תוניס ולראות הצגות ותוכניות מסוגים מגוונים מחברת אותי למקום שהורי חיו מאות שנים ואני לא צריך להסביר לך מה זה נותן
לא ארחיב עוד כי יכול אני להתפרס על פני עמודים רבים
אפנה אליך השאלה שעוד בפוסט הקודם רציתי לשאול
מדוע אתה להוט כל כך לשמש כסנגור לעת מצוא למנהיגי העבר שטעו
מדוע לא ללמוד מטעויות
והנה דבר שחידשה לי שושנה
מלמדים את האתיופים את שפת אימם בבית הספר
נפלא!
ותראה מה קורה אם העלייה מרוסיה
האם הם יודעים פחות עברית בגלל ששמרו על שפתם ותרבותם
לאור הכרותי איתם הם הצליחו בדרכם ללא מגבלות מוזרות של השלטון ללמוד עברית מהר יותר וטוב יותר מכל עליה שהייתה ואל תספר לי עכשיו שהם יותר חכמים
גיורא התפקיד שאתה לוקח הוא מיותר
קח כל נושא לגופו ותנמק
אין לי בעייה
ואם כל הנמוק שלך להצדיק את המדיניות השגויה הוא שקישון אמר מה שאמר אז תרשה לי לומר לך שזה דל מאד ולא מבסס את טעונך
לילה טוב
דוד היקר,
אין ספק שעלית על נושא מאוד כאוב, אני תמיד מרגישה החמצה. אפילו החמצה כפולה. גם כלפי הוריי שנולדו לתוך שפה אחרת ולא הצליחו או התביישו להעביר את שפת האם שלהם אלי. המצב גם היה מורכב מלכתחילה אצלי כי הורי באו מגלויות שונות. אמי התביישה בערבית הטוניסאית ואבי דוכא משפת אמו היא האידיש. כך יצא שאנו הילדים שנולדנו כאן מודרנו משפת האמהות שלנוץ היום במבט לאחור אני מתגעגעת לשמוע את צלילי השפה שנראו לי מוזרים בילדותי. למדתי דרך אגב צרפתית רק בבית הספר וכך זכיתי במשהו משפת האבות. אידיש לא למדתי וזה מצער מאוד.
ההורים שלנו באמת דוכאו ואנו דוכאנו. זה פעל לשני הכיוונים.
אפשר לומר שהיום אני מרגישה שחסרות לי מילים תרתי משמע, ותחושת העליבות תמיד תלווה אותי. לכן אני חושבת שהכתיבה שלי משקפת עולם מושגים מסויים של שבר של העלמת עולם רוחני. במובן מסויים ההורים מחקו עולם רוחני כדי לבנות אותנו אבל גם הרסו לנו רבות בתחום השפה. לא באשמתם. זה לא היה אופנתי וגם הם היו תוצר של כור ההיתוך.
שוש
לילה טוב שושנה
אכן ראיתי את ההתכתבות לאחר שחזרתי מחזרות של חבורת הזמר וכמובן שעניתי לגיורא
את יכולה לקרוא את הפוסט של אליענה אלמוג אני בטוח שגם שם תגלי דברים משותפים בחשיבתינו
אני שמח שכן זה לא מובן מאליו ולא כולם היו מוכנים לדבר על זה בקול רם
אני מדבר על זה מאז שאני זוכר את עצמי
אני זוכר איך בהתלהבות הייתי שואל את אימי שתסביר לי את פירוש המילים כדי שאלמד ואוכל לדבר עם סבתא
לשמחתי ההודעות שלא לדבר בשפת אם או להתבייש לא היו אצלינו במושב שרובו אוכלס על ידי העדה התוניסאית
וכך נחשפתי בהרגשת ביטחון מופלאה ללא הסתייגות כלשהי לשפה ולתרבות התוניסאית
אני מרגיש את כאבך ושמח באמת שלמדת צרפתית כך יכולת לתקשר עם חלק מבני המשפחה
אני זוכר בפגישה כששאלתי אותי על ידיעת השפה ואיך זרחו עינייך לדעת שכן והרגשתי את כמיהתך
ברור שמה שניתן אז בקלות היום כמעט בילתי אפשרי אבל אין מה לעשות החיים ממשיכים ונצטרך להשתמש בנכסים האחרים שרכשנו
תודה שושנה שהעלית את הנושא
ולמי שלא מבין אנו לא מתכוונים לתבוע אף אחד
צריך רק ללמוד מהעבר כדי לתקן את ההווה
לילה טוב
היי שוש
העיברית שלך חכמה,
זה מה שחשוב,
כמו זמר עם קול יפה
לעומת זמר מרגש…
להתראות טובה
טובה, תודה רבה:)
האם כשאנו יוצרים אנו תמיד מרגישים החמצה?