כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
אִמָּא שֶׁלִּי הָיְתָה הַבַּת שֶׁלִּי
מִגִּיל עֶשְׂרִים אֲנִי אִמָּא שֶׁלָּהּ
אִמָּא שֶׁלִּי הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ וְהִיא עֲדַיִן הַבַּת שֶׁלִּי
אוֹחֶזֶת בִּזְרוֹעָהּ כְּדֵי לְהוֹלִיךְ אוֹתָהּ עַד לְקֶבֶר הַבֵּן
כָּל יוֹם זִכָּרוֹן, כָּל יוֹם אַחֲרוֹן
אִמָּא שֶׁלִּי לֹא בָּאָה לָעוֹלָם כְּדֵי לִהְיוֹת הַבַּת שֶׁלִּי
הִיא בָּאָה לָעוֹלָם כְּדֵי לִהְיוֹת הִיא
בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה
הִיא רָאֲתָה בַּחֹרֶף בְּטוּנִיס אֶת כֵּיף
עִיר נְעוּרֶיהָ זוֹרַחַת
כְּמוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
הַפֵּרוֹת שָׁם צָמְחוּ כְּמוֹ רִמּוֹנִים
הַנְּחָלִים נָטְפוּ הֲמוֹן טְלָלִים.
אִמָּא שֶׁלִּי
הָיְתָה מַשְׁקָה אֶת אַחֶיהָ הַקְּטַנִּים
הָלְכָה לִלְמֹד בְּאַלְיַאנְס לִילָדִים
צִיּוֹנִים קָרְאוּ לָהֶם שָׁם.
כָּאן
הָיָה בֵּיתֵנוּ מִתְמַלֵּא בְּקוֹלוֹת גַּאֲוָה
כִּי נִשְׁאֲרָה בָּהּ אוֹתָהּ טִפַּת צִיּוֹנוּת שֶׁיָּנְקָה בְּיַלְדוּתָהּ
אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְאֶת כָּל הַזָּהָב
הֶחְלִיפוּ הוֹרֶיהָ בְּטוּרִיָּה
בְּאֹהֶל הַמַּעְבָּרָה
מַהֵר נִכְנְסוּ לְתוֹךְ בַּיִת עֲרָבִי בִּשְׁכוּנַת מִגְדָּל בְּאַשְׁקְלוֹן
מְצַפִּים לִגְאֻלַּת עַצְמָם
אוֹתָהּ כְּבָר לֹא שָׁלְחוּ לִלְמֹד
אוּלַי לְקִבּוּץ
הִיא רָאֲתָה בְּאָבִי אֶת הַמּוֹשִׁיעַ
בִּדְמוּת הַנְּשִׁיקָה שֶׁהִצְמִיד לָהּ.
בְּטוּנִיס לֹא הָיְתָה הַבַּת אֶלָּא כְּבוֹדָהּ פְּנִימָה
וְכָאן מִנְּשִׁיקָה הִיא כְּבָר הָרָה
הָלְכָה לַחֻפָּה
עִם אָבִי שֶׁהָיָה נִצּוֹל שׁוֹאָה
הַיֶּלֶד בָּא לָעוֹלָם כְּשֶׁהָיְתָה רַק בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה
אִמָּא שֶׁלִּי יָלְדָּה יֶלֶד
לֹא הִתְבַּגְּרָה
בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא לֹא לָמְדָה
הִיא בָּאָה לָלֶדֶת כָּאן אֶת הַחַיָּל שֶׁיָּגֵן עָלֵינוּ .
אִמָּא שֶׁלִּי
כָּל חַיֶּיהָּ הִצְטַעֲרָה עַל שֶׁעָזְבָה אֶרֶץ אַחֶרֶת
וּבָאָה לְכָאן לָשֶׁבֶת עַל קֶבֶר הַבֵּן.
צמרמורת קרה פילחה את גופי בסוף השיר. הלוואי והיית כותבת לו המשך, ובו היית מתארת רגע של חסד אשר ידעה אמך.
חגית,איני יודעת מדוע העליתי כעת את השיר הזה. אולי געגועים לאמי שבימים אלה מלאו כשלוש עשרה שנה לחסרונה בחיינו.אולי האירועים החדשים שמתרגשים כאן עלי במשפחה שבניתי לי והיא אינה כאן לתמוך בי ולשמוח איתנו.
השבוע כשעמדתי באיזה תור ואישה סמוך אליי דיברה עם אמה בטלפון חשתי את העדרה של אמי ביתר שאת. ובא הצורך שלי לחייג אליה ונותרתי בתחושה הזאת שאין לאן.
ואין לאן.
אמי הייתה בוודאי מאושרת לקרוא מה כתבתי אולם היא לא זכתה לראות בחייה כמה דברים פלאיים שקרו אותי. וזה תמיד נותר בהרגשת ההחמצה. כמובן, שלי לא שלה.
חגית, מה לומר לך,אני בסך הכל מודה לך על התגובה שלך. מאוד מכל לבי.
שושנה
כל כך קשה ועצוב לקרוא זאת.
הגעגוע חובט בחסר, השיר שלך מספר את תולדות כאב העקירה שימחת הרגע והאובדן, נוגע בחיי רובנו
אורה שלום לך
אני יכולה רק לאשר את דברייך, ולהודות לך. שיר אישי וגם מייצג רבים.
שבת שלום,
שושנה ויג
עדנה שלום,
תודה על התגובה שלך גם כאשר השיר קשה ועצוב.
שבת שלום לך
שושנה ויג
היי שושוי
זה כל כך חזק, לקרא אותך, לדעת עליך, ניראה לי שכל הכתיבה מסביב לאבא, מאוד קירבה את כולנו פה בבלוג, ופתאום יוצא לך דברים שאולי כשהזמינו אותך לכתוב פה לא היית מעלה על דעתך.
מאוד נגע לליבי מה שכתבת על הטלפון ,ששמעת משהיא מדברת בטלפון והתגעגעת הייתי שמה את זה בתור הקדמה לשיר.
להתראות טובה
שיר מטלטל. כאילו שנולד שיר והוא עדיין עם השיליה והדם. כל כך בראשיתי וכל כך זועק קיום וחיים ועצב.
הדברים שכתבת מזכירים את השיר הנפלא של חוה אלברשטיין, "געגועים", שאני מבאיה לך קצת ממנו:
ובשבת בבוקר אין למי לצלצל
ולספר איך עברה ההופעה
ואבא לא שואל: היה קהל?
ואמא לא אומרת: את נשמעת עייפה
וכשכותבים עלי
איזו מילה רעה
אני עדיין חרדה
שאבא לא יקרא
שאמא לא תדע
רוצה להיות ילדה טובה
ולא עוברים בבית בדרך לצפון
ולא עוצרים שם בדרך חזרה
והמרפסת שממנה נופפו לי לשלום
תלויה כמו עריסה ריקה
מיכל, תודה לךעל הדברים, מאוד מרגשות המילים שכתבת. גם מעניין כיצד מישהי שאיני מכירה רואה את כתיבתי, זה בהחלט מחזק ומעודד.
תודה לך,
שושנה ויג
שבת שלום
טובה , השיר לא נכתב בזמן האחרון. זהו שיר שהיה קיים כבר ופורסם בקובץ "תבואת השיגעון" לפני כשנתיים. החלטתי לפרסמו בעקבות האירוע שחוויתי . הקנאה הזאת שניתן לצלצל לאמא כשבא לך. זה עדיין תופס אותי ההעדר הזה.
בכל מקרה אני מודה לך.
שבת שלום
שושנה ויג