כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
ערב שבת עוד מעט, לא נכנסתי לכאן הרבה זמן
ואני יודעת שאיני מן המגיבות הקפדניות.
אלה ימים של עומס חיובי, גם עבודה רבה
גם עומדת לפרסם ספר שירים חדש.
ויש לי שאלות .
מנצלת במה זו לשתף ומי שמעוניין אשמח
לשמוע חוות דעת.
א. האם יש לשירים שהתפרסמו מעל במות
באינטרנט איכות שונה משירים שלא פורסמו
מעולם גם לא בכתבי עת?
ב. האם כשמפרסמים ספר שירים השירים
אמורים לראות את אור השמש ולא להתפרסם
מעל במות אחרות כולל האינטרנט?
ג. האם קיימים שירים שכבר פורסמו ואין רצון
לכלול אותם בספר, ספר שיהיה בבחינת מוצג
שלא תוכל לשלוט בו ולא תוכל למחוק משהו
שפירסמת בו?
ד. כיצד ניתן לקדם מכירות של ספר שירה?
האם רק פרסים מעניקים לספר איכות?
ה. האם רק כשמבקרים כותבים עליך אתה נחשב?
ו. מתי אתה נעשה משורר? מתי?
הכי חשוב רוב השירים בספר החדש נולדו כאן בבלוגיה
של יעל ושירלי. את שתיהן לא פגשתי מעולם,
אני לא מכירה הרבה חברים במציאות יש לי יותר
חברים וירטואליים כאן
וזה כל הקסם.
ויש לי עוד שאלותתתתת
מספיק להפעם…
שושנה
היי שוש איזה שאלות יפות את שואלת, ניראה לי שכולנו פה מתלבטים בהם… כל אחד והמינון שלו, אך כל יוצר יודע את התשובות לעצמו, כי יכול להיות שיש הצלחה אדירה למשהו… כזאת אדירה…. מכירות…. ביקורות טובות…. ותאמיני לי אחרי שמשהו מצליח כולם יודעים למה! כמשהו לא מצליח , אף אחד לא יודע, גם אפ יש לי השארות, כאלה, ואחרות… לפעמים אני מקשיבה לשירים שלי שלא הצליחו, ופעם ידעתי למה הם לא הצליחו, והיום… לא רואה סיבה…
ככה
אמשיך לחשוב
שלך טובה
טובה,
אני בסופו של תהליך שמחה על היכולת להמשיך לפרסם.
בימים אלה אני מגלה כיצד ספר שכתבתי לפני שמונה שנים מעורר עניין ומי שלא הכירו אותי מתמוגגים ממנו, הבעייה היא אחרת לא ניתן להזמין אותו בחנויות הספרים הוא לא מופץ יותר. ואני מנסה לשמור על העותקים האחרונים שיש אצלי.
זה בוודאי דומה לדיסק שלך שאין אפשרות להשיג אלא אם הפך לרב מכר.
שושנה
היי שוש, אני שואלת את עצמי שאלות דומות. לא מזלזלת באינטרנט אבל לדעתי עדיין הכרה מלאה יותר ואמיתית יותר אנו האמנים מוצאים מחוץ למסך. האינטרנט מאיץ תהליכים, מאפשר פידבקים מהירים ואולי אפילו פי 100 יותר קוראים שיגיעו (או צופים בציורים) אבל עדיין המציאות שווה יותר מבחינת הכרה. כך אני חושבת. אולי המצב ישתנה בעתיד או שילוב של השניים. כמה כבר קונים ספרי שירה או כמה ציורים כבר מוכר אמן, זו שאלה אחרת. לא פשוט.
אחדד עוד: אם לא הזמינו אותי להציג במוזיאון ת"א האם זה עושה אותי אמנית פחות טובה מאיזה אמן אחר שמציג שם? אם הוצאת ספרים לא מחזרת אחריך והספר אינו רב מכר האם הוא פחות טוב?
אילנה,
אני בטוחה שהניסיון שלי כאן והיכולת לחבור כאן עם יוצרים אחרים הועילה לי רבות. אחת מהן היא את. זה אפילו אחד החיבורים החשובים והמשמעותיים ליצירה שלי. אם ציור שלך יופיע על כריכה של ספר חדש שלי, זה יהיה בזכות ההכרות הוירטואלית שגלשה לחיים האמיתיים ולא להיפך.
החברה עדיין מכתיבה לנו הגדרות ומדדים להצלחה, יש הוצאה נחשבת ויש הוצאה פחות נחשבת, אבל מניסיוני החלטתי למעט במרור האישי ולא אחזר אחרי ההוצאות, זה בהחלט מתבטא גם בחיסכון. במיוחד בהפקת ספר שירים מדובר הרבה פעמים בגזל.
שושנה
שלום שושנה
נדמה לי שהשאלה הראשונה שלך לא נוסחה באופן ברור.
אם אף אחד לא ראה את השירים כיצד ניתן לקבוע את טיבם?
המקום שבו הם מאוכסנים באופן זמני עד לפירסומם לא קובע את טיבם.
פרסום באינטרנט (בבלוג כמו "הבננות")הוא לא מדד לקביעת איכותו של שיר, שהרי כל אחד מפרסם במגרש הביתי שלו מה שהוא חפץ.
ישנו כתב עת אינטרנטי בשם "עיין ערך שירה" שיש לו עורכים כך ששם בודאי יש יותר בקרה על החומר המתפרסם.
אני מעריך שבעתיד יתווספו כתבי עת אינטרנטיים, כאלה שתהיה להם עריכה קפדנית הדומה לזו שיש בכתבי עת מודפסים.
2. האם פרסום מוקדם של השיר מונע את פרסומו בספר?
אם הפרסום נעשה בכתב עת אין מניעה שהוא יתפרסם בספר עתידי. להפך, פרסום השיר בכתב עת יוקרתי ישרת את הרזומה של המשורר ויקל עליו למצוא בית הוצאה שיאות לפרסם את ספרו.
גם אותי הטרידה השאלה האם פרסום שיר בבלוג מונע את פירסומו בכתב עת מודפס. התשובה שקיבלתי היא שיש מספר מועט של כתבי עת שאינם מוכנים לפרסם משהו שהתפרסם באינטרנט.
אבל לרבים וטובים זה לא מפריע כלל.
3.אין ספק שבספר צריך להתפרסם רק המיטב שבמיטב ,לכן,אם משהו שכתבת בעבר לא נראה לך כעומד בסטנדרטים הכי מחמירים עדיף להשאירו בחוץ.
יש לי חברה שאני מתייעץ אתה באופן קבוע וכבר שנים יש לנו ויכוח על שיר שלי שהיא לא אוהבת וחושבת שלא רצוי שיכנס לספר עתידי.
אני קשור לשיר הזה מאד מבחינה רגשית (שזה לא דבר טוב לשיפוט ספרותי) והחלטתי שמותר לי ששיר אחד יכנס לספר "מהסיבות הלא נכונות".
4.כיצד ניתן לקדם מכירות של ספר?
אין לי עדיין נסיון בכך. אני מתאר לעצמי שרצוי שהוצאת הספרים תעשה משהו בנידון. אפשר לעניין כתבי עיתון ,אם כי הם מתעניינים בעיקר במקרים שיש סיפור מעניין בביוגרפיה של היוצר.
נסי ליצור קשר עם מרכזי מורים (פיסגה) ולעניין אותם בשיריך ,אולי יזמינו אותך להשתלמויות מורים ושם תוכלי בתום פגישה להציע את ספר שיריך.
אם שיריך טובים ואת יודעת "להחזיק קהל" (מה שכל מורה וותיק יודע) שמך יעבור מפה לאוזן ויגיע לחוגי ספרות של מבוגרים.
בזמן האחרון רבות ההתארגנויות של קבוצות חברים הנאספות בימי שישי בערב ומזמינות אליהן מרצים מתחומים שונים. הם גם מתגמלים יפה את המוזמן.
ותמיד יש את קרובי המשפחה האומללים שמקבלים את ספרי השירה שלא נמכרו והמשורר חוסך בכך דמי מתנה.
5.ברור שפרסים לא קובעים את איכות הספר. אך הם מעידים שהייתה לפחות קבוצה קטנה של אנשים שחשבה שהספר ראוי.
גם בפרסים יש הררכיות ,יש נחשבים יותר ויש פחות.
6.לא סוד שהשוק מוצף בספרי שירה ובמות הפרסום דלות ביותר ,לכן ביקורת באחד משלושת העיתונים הגדולים מעידה שהספר באמת הצליח ליצור רושם גדול ולצוף מעל יתר הפירסומים.
רצוי גם שיהיה קשר ישיר או עקיף לכותבי הביקורות כדי שבכלל ידעו על קיומו של ספרך.
היתר נתון להגינות של כותבי הביקורות.
7. מתי אדם הופך להיות משורר?
הצחקת אותי.
אפשר כפרפרזה עלל דברי אבידן ולהגיד: משורר הוא מי שמחליט שהוא משורר
או לקוות שאנשי מקצוע רציניים שהספר זכה להגיע לידיהם יקבעו זאת.
בהצלחה לכולנו
גיורא
גיורא,
אני רוצה להרגיע קצת. כשאני עברתי לעריכת הספר עברתי על השירים ורק מחציתם הוכסו לקובץ. לאחר מכן העברתי את השירים לביקורת נוספת וכאן קיבלתי עצות נכונות ואף אימצתי אותן והסרתי עוד כמה שירים.
אני יכולה לומר מניסיוני האישי שחלק מן השירים ראו אור בכתבי עת לספרות, האמת שאיני מאלה שטורחים להציף מערכות של כתבי עת ואני לא רואה בכך חשיבות כל כך גדולה. יש מערכות של כתבי עתשבפרוש "סגורים" בפני איני מחתרתית במידה הרצויה ואין לי במקרים רבים את הקשרים למקומות הנכונים. גם בפרסים זה במידה מסויימת כך.
באשר לפרסום במרכזי פסג"ה, אני חייבת לומר לך שמורים לספרות הם קריינים מאוד גרועים של חומרים מחוץ לתוכנית הלימודים ממש מעטים ירצו להתעניין במה שלא שייך לתוכנית.
אני נמצאת בימים אלה בהשתלמות במסגרת לימודי עיתונאות שם אולי אצליח לשווק עצמי טוב יותר.
ואתה יודע אני מאמינה שצריך "סוכן" תרבות כדי לשווק את עצמנו. מישהו צריך להעביר את זה הלאה. וכן הדבר הכי חשוב, להאמין בעצמך.
עיין ערך שירה, מכירה את כתב העת הזה, מבורך אבל גם הוא מאוד אינטרנטי הוא לא יוצא מעבר לכך וקמו לו כבר חקיינים.
שוש
גיורא, אני שכחתי להודות על התגובה המושקעת!!!
שוש, נראה שאת יודעת יותר ממה שנדמה לך ובטח ובטח יותר ממני. התחושה של שירה ששטה בזרם האינטרנט בשבילי לא נעימה כל עוד אין נמל בית. ואני ענתיק'ה כנראה ואוהבת ספר מודפס כבית….
תמי, איזה משפט מחץ
"בשבילי לא נעימה כל עוד אין נמל בית. ואני ענתיק'ה כנראה ואוהבת ספר מודפס כבית…."
משהו!!!
הלוואי, שהענתיק'ה תחזור ותהיה לה משמעות בחיינו…
שוש
ועוד משהו, האינטרנט אמור לגרות אותנו לקפוץ לחלון המציאות. ורק אחרי המציאותלחזור לוירטואליה? האם לא לפרסם כדי לגרות? מה כן לפרסם כאן? האם פרסום כאן פוגם בפרסם בחוץ. הרי בעצמך הסרת משהו שלך שלא פורסם בספר. אני רוצה לחוש גאווה שאני לא שמה על החוקיות הזאת, במידה מסויימת. פרסם, פרסם, פרסם…בכל מדיה!!!
ולא אין מוקדם ואין מאוחר, הזמן הוא תעתוע….גם המקום הפך למתעתע..
שוש
שוש, השיקולים הם מאוד אישיים, נראה לי. מה שמרגיש לך נכון, כך תעשי.
לי לעצמי אין חשק להגיד לאחד הבנים שלי: "לך תקרא את השיר שלי באתר כך וכך, תקליד בגוגל ותפנה שמאלה אחר כך ימינה.."
הענין די פשוט. את מממנת את הספר שלך, כי שום הוצאה לא מוכנה לעשות זאת. ההורים מקבלים עותק חינם, קרובי משפחה קצת יותר רחוקים נאלצים לקנות, כך הדין גם לגבי חברים. לאחר מספר שנים את לוקחת את העותקים ממחסן ההוצאה.
לא הבנתי אם שילמת מדוע הספרים בהוצאה?הם לא צריכים להיות אצלך בבית מראשית התהליך? למה שילמת וגם נותרת בלי ספרים?
שוש
אני ממש לא משתפת את הילדים שלי בכתיבתי, איני חוקרת ובודקת אם צאצאי קוראים ביצירותיי. הם לא מתעניינים בזה ואם כן, זה לא ידוע לי . אני אמא רגילה ובטוח גם את עם כובע נוסף שאמור להיות קצת שונה אבל משאיר אותי במשבצת האמהות עדיין עם המון גאווה. הבלוג לא קשור לאמהותי. אף פעם לא היה לו חלק בזה..:)
שוש,
למי שמתלבט מדוע עדיף במציאות!!
המשורר שי חג'ג' לא רק זכה בהשקה מפוארת בעיריית נצרת עילית עם ספרו "איני יודע, אבל אלו ימים משונים" בהפקתו של מנחם מ. פאלק בכריכה קשה בהוצאת צור אות. המהדורה הראשונה אזלה, ויש הזמנה למאות ספרים. זה אומר ששי יכתוב בקרוב את ספרו השמיני ויש לו קהל קוראים ברחבי הארץ.
ראו כאן בכתבה על המשורר שכמעט הפך לראש העיר.
http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-2685.htm
שושנה
שוש, "הילדים" היו מטפורה לקוראים.
אבל אם יש לך כמה כובעים זה טוב, אני אולי מעט שונה ממך. אחותי או חברה או ילדי כאשר יש להם ראש פנוי אני מקריאה להם שיר שכתבתי והם מגיבים מהבטן. מצאתי שלתקן שיר אני יכולה רק לאחר שקראתי אותו בקול והרי מישהו צריך להקשיב…:)
שוש ולא משנה מה….העיקר שיהיה בהצלחה רבה עם הספר שלך.
קודם כל בהצלחה. חוץ מזה, לשאלה ב' התשובה היא לא. זה שפירסמת ברשת שיר לא אומר שאי אפשר לפרסם אותו לאחר מכן בספר.
יעל, יש לי הרגשה מוזרה בפרסום ספר זה הוא עוד מעט יצא לאור ואני חשה שהבלוגיה סיימה פרק בחיי וגם הצליחה להנפיק בעבורי תוצרת מסויימת. אני מאוד מקווה שיהיו לי פירות נוספים. בינתיים יש הרגשה של רוויה ולכן אני גם לא מפרסמת.
שושנה
1.כן,ברוב המקרים הפרסום באינטרנט הרבה יותר נחות מבחינה שירית – רוב המשוררים והמשוררים כביכול הם יועצי פרסום עצמי גרועים.
בנידון הזה אין כללים,
שאלה 3.לתהליך היצירה יש בדרך כלל סוף
הפרספקטיבות משתנות,הטעמים משתנים,השיר נשאר.
זו הכללה גסה, וחבל שהיא נאמרת. בחו"ל היו כבר מעלים את הבלוג של יעל ישראל לאחת הבמות החשובות במציאות. היו משלמים כדי לקרוא כאן שירים. רק אצלנו יש זילות ויחס מזלזל ואין פרגון, המקטרג נבנה על כך.
שושנה
מתי את עצמך שילמת משהו עבור קריאת שיר? יותר זול לכתוב שיר,והתוצאה
היום יומית של העניין היא הבלוגרייה הלזו.