בננות - בלוגים / / ביגוד והנעלה ,כסותה ועונתה
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

ביגוד והנעלה ,כסותה ועונתה

 

 

 

נשות בני ברק הן נשים מוקפדות מאד , בלבוש ובהופעה החיצונית.
חנויות הבגדים בעיר עמוסות בקונות , והמחירים בהתאם.
 
מעבר לביגוד, נוהגות נשות העיר להתהדר בפאות מושקעות .
כל פאה דורשת תחזוק שכולל פן, חפיפה ועיצוב שנעשה על ידי פאנית מקצועית או מתחילה בתדירות של פעם בחודש עד 3 חודשים.
 
לחתונות מגדילות המשפחות לעשות וכל ילד וילד ( מדובר במשפחות ברוכות ילדים) זוכה לביגוד והנעלה מכף רגל ועד ראש.
 
אם הבית קונה או משכירה עבורה ועבור בנותיה שמלות שיצאו מקטלוגים של המאה ה16 ( תפוחות ) והשמחה רבה.
 
איך הן עומדות בזה כלכלית שאלתי ולא נעניתי.
 
הרי מדובר בבתים שבהם גם אם שני בני הזוג עובדים ומרוויחים כיאות, הרי עדין בתדירות של פעם בשנתיים צץ לו עוד פה שדורש את שלו.
 
בדרך כלל המשפחה החרדית הממוצעת  מתקיימת  משכר שנמוך מהממוצע בשוק, מאחר וגם אם הגבר עובד הרי שאינו עובד יום שלם על מנת שיוכל להקדיש עיתים לתורה  ונהוג שגם האישה לא תשתעבד לעבודתה על מנת שתוכל להקדיש לביתה  ול.. בעל!  ובכל זאת האישה, אשתו, נראית מטופחת מאד.
 
ובכן.. את הסוד לא הצלחתי לפענח לחלוטין.
להלן ידוע שהגברים החרדים מפרגנים מאד לנשותיהן בכל הנוגע לצרכיהן הפיזיים, כי כבר נאמר שידאג לה לכסותה  ולעונתה .
 
  וכסותה ועונתה חשובים יותר משיפוץ האמבטיה או נסיעה לחו"ל ועדין..
 
הציבור החרדי יודע לעשות משקל אחד עשרה שקלים.
יש להם את סוד השימוש הנכון בממון המזערי שברשותם , את מכונת הכביסה הם יפעילו רק בשעות מסוימות, שהן שעות הצריכה עליהם משלמים בתעריף הנמוך , את האוכל יקנו ברשתות מוזלות, ברחבי בני- ברק פזורים גמ"חים לכל דורש שנותנים מענה לכל עניין ועניין ,וכל הוצאה נרשמת ונלקחת בחשבון מלבד הוצאת ה.. בגדים , או שכך זה לפחות נראה.
 
כמובן שבאזורים החרדים מאד, מאד , רוב הנשים מתלבשות באופן מיושן יותר , ועדין תופעת הביגוד המושקע עולה ופורחת ותופשת תאוצה .
 
אם כי אליה וקוץ בה.
 
כבר אמר לי גבר חרדי חביב " מי צריך לנסוע לאזורים חילונים ,תסתובבי בבני- ברק, הביגוד הוא פריזאי אלגנטי ולא איזה ג'ינס וחולצה חשופה והפאה עולה על כל שיער מפוצל וצבוע . כאן מסוכן לי הרבה יותר!"
 
אל מולם  גורסות הנשים ואף חלק גדול מן הבעלים, מה רע בזה שנראה טוב ונשמח את בעלינו . בעל לומד או עובד לא רוצה להיפגש בסופו של יום עם איזו אישה מוזנחת , הוא רוצה אישה יפה.
 
אז פתחו חלק גדול מן הרבנים את פיהם וטענו שהלבוש הפריזאי אינו עולה עם תקנות הצניעות הראויה והפאות החדשניות אינן מה שהתכוון המשורר מלכתחילה .
 
קוראות הנשים את הכרוזים הקוראים להן להצניע לכת , קוראות ונאנחות.
וחנויות הבגדים בבני- ברק הולכות ומתמלאות.
 
 
 

 

 

 

60 תגובות

  1. קודם כל משמח לשמוע על פריז הקטנה. כבר הצלחת לסקרן אותי להגיח לביקור בחו"ל במחיר כרטיס אוטובוס.
    איפה ניתן לראות את הפלא האופנתי? באיזה רחוב/ות עושים קניות של ביגוד יפה ואלגנטי?

    לגבי התקצוב הכלכלי, נדמה לי שהסוד הוא בקצבאות שמכניסות ממון גם למי שכביכול לא עובד פורמלית או מוצהר כעובד מעט ומרוויח מעט. במאה שערים רואים על העצים והקירות הרבה מאוד שלטי עבודה חופשית ממס כלומר כסף שחור שמחליף ידיים בכל מיני סוגי עבודה, מגבניות ומספרות בבית, ועד לתלמידי ישיבה (פורמלית) חרוצים שמשפצים ומנקים, ודרך עסקאות כלכליות כבדות יותר שמתנהלות בכל מיני בנקים פרטיים. רואים את זה בשכונות החרדיות של ירושלים לרוב, ואני בטוחה שגם בבני ברק השיטה פורחת.
    בקיצור יש הרבה יותר כסף מאחורי הפרוכת של ספר התורה ממה שנראה לעין.

    הסיפורים שלך מעניינים דווקא בגלל שמרגישים שהעין שלך עדיין חצי חיצונית. אני מקווה שתשמרי את הראיה הרעננה הזו, אם תטמעי בפנים לגמרי לא תצליחי לראות את כל זה.

    • דליה אני אישית מכירה זוגות שחיים מחמשת אלפיים ש"ח לחודש למשפחה בת שש נפשות.
      נכן שיש עסקאות.
      אבל עדין..
      זה לא כולם.
      ממש לא!

    • מה זה הקישקושים האלה? זאת בלוגיה לעקרות בית או לסופרים?

      • בעיקר לעקרות בית אז עוף או שתתכבד בעוף.

        • זאת הבעיה שלי עם הפנתיאון הספרותי הגברי , הוא מסרס נשים.בעיקר אם הן מכוסות ראש.
          עוף , או פירה?

          • גיורא לשם

            לאביטל,
            אֹמר את זאת בהומור: כרנאה שאל להן לנשים חרדיות לבקר בפנתיאון.
            אם תעיפי מבט בבלוגי תראי כמה נשים קיבלו שם את ביטויין החופשי והלא-מסורס.

          • להתיחסות ספציפית יותר אומר רק זאת.
            שאותי לא עניין ספרו של רון לשם וסביר להניח שעוד ספרים שעוסקים בגבורי ישראל וכיבושיהם תרתי משמע לא מענינים אותי ואין זה אומר כלום על מה שכתבו אלו או אלו.
            אני אישה וזכותי לכתוב על היום יום הנשי בלי לקבל כל מיני ביקורות מטופשות שנובעות מן הצורך לחנך אותי ולקצץ את כנפי , ואין לי כנפיים, איני עוף.
            תודה.

          • גיורא לשם

            אביטל,
            אינני רון לשם.
            זכותך לכתוב על כל דבר וזכותו של כל אדם להגיב בבלוג על דבריך, במגבלות החוק.
            אני מצטער שאפילו שנינת הומור מתקבלת בטרוניה.

          • חס וחלילה.

            אינטרנט הוא מדיום מוגבל.
            שבוע- טוב

          • אם רון לשם זה ספרות בעינייך, כנראה שאין לך הרבה מושג בתחום. אבל מה שבאמת מוזר כאן, זה הנימה האפולוגטית של המגיבים כאן, רובם ככולם חילונים, אל מול המתקפה הקבועה והגסה שלך כנגד הערכים החילוניים, ה"ריקים" לדעתך. סביר שהיית אדם ריק בעברך החילוני, ושנשארת כזאת גם כחוזרת בתשובה. חוצפה מצידך לבזות ולבטל תרבות שלמה רק בגלל הניסיון האישי הקטן שלך.

          • מי ביזה וביטל סלח לי אבל אתה חי בסרט.לא על זה הפוסט בכלל.וגם לא על זה הגבתי.
            ורון לשם הוא דוגמא .

            ולצערי אינך מבין מה אתה קורא ואין לזה קשר לרקע דתי או לא.
            כל- טוב.

      • דליה לעלום השם

        להגיד לך את האמת, את האמת באמת?אחרי הבלאגנים שהיו כאן לפני שבוע שהראו את נמיכות הקומה של גבהות הספרות ויוצריה ומבקריה. הרבה יוהרה, הרבה זילזול לכל מה שאינו הם,הרבה שנאה לכל מי שאמר מה שאינו הם ומה שהם, והרבה בדיחות חמוצות בטעם של פעם. ולא אשכח את פני הפרעסריי הצייקני חזירי שלהם האם לא עסקו שם ממושכות כמדומני באיזה סיר פלפלין או קישואין? ובשאר מיני תרגימא שחביבים על שני מבקרי ועושי הספרות, שני אלו שתפסו חזקה על הספרות העברית ועל לאה איני ועל הבלוג של גיורא ועל בננות ועל כל האוויר שבעולם. אז אחרי מופע האימים שם, נדמה לי שאני מעדיפה את המשב החביב והלא יומרני של עקרות בית בני ברקית.

        ותודה אביטל על "רבי עקיבא", אולי נפגש אני יודעת איך את נראית לפי התמונה ואם אראה אותך אזדהה.. אפשר לקנות שם גם אוכל יהודי מוכן?

        • גיורא לשם

          לדליה,
          תסלחי לי, כאשר הציעו לי להצטרף אמרו לי בפירוש שזה בלוג ספרותי, וזה היה המניע להצטרפותי.
          את אשר קוראת "מופע אימים" צריך להגדיר כביקורת ספרות כהלכתה, בניגוד ל"מסעות הליקוקים" כמעט מדי שבוע בעתונות ובאינטרנט.
          ובכן, דליה האלמונית, לא אכתיב לאיש מה יציב בבלוגו אולם להתחיל ל"טאטא" החוצה את הספרות זאת משימה פשוטה ביותר: תגיד לי יעל ישראל שאסתלק (שכן היא הזמינה אותי) ואני מקפל את כל חפצי המעטים ומתנייד לבלוג אחר.
          אני גם יודע שלא חסרות בלוגיות שיפתחו את שעריהן למה שאחליט לפרסם בהן.

          • לפי דעתי דליה התייחסה לתגובות לפוסט ולא לפוסט עצמו. בעיקר לתגובותיהם גסות הרוח והמזלזלות במגיבים של אמנון נבות עצמו ורן יגיל.

          • דליה לגיורא

            בדיוק כפי שהסבירה זו שמעלי.

            זכותו של נבות לכתוב ביקורת כרוחו.
            אפילו הגעתי לקרוא אותה. ההתנהלות של השיחה הייתה מיצג מביש של נומך הספרות העברית בהיפוך מדהים למה שהתיימרו להציג אלו שניכסו אותה לעצמם.

            ואני לא שייכת למתלהמים, לא לאלו שניסו לדבר ומצד שני לא נמנית על מעריצי הזוג שהשתלט באלימות וכוחנות
            ואפילו איני נמנית על אלו שאתה גיורא הזדעזעת מעילגותם.
            לתחושתי צפיתי מהצד במצג אימה של מי שמנכס לעצמו באלימות את הספרות העברית.

            אין לי בלוג כאן ואני לא שייכת לפוליטיקה הזערורית של הספרות או של בלוגיה כזו או אחרת, אני מרשה לעצמי לשייט ולקרוא ולהגיב לכל מיני דברים שמרכיבים את התרבות העכשווית, בלי יומרנות או יוהרה.

            לכן בכנות ממש לא מעניין אותי אישית איפה תמקם את הבלוג שלך והתגובה שלי אינה צריכה להיות המענה לשאלות שאתה שואל את עצמך או את יעל ישראל.

          • גיורא לשם

            לדליה,
            לא ניכסתי לעצמי את הספרות.
            השאלה אם לא מענין אותך היכן אתמקם או לא מעניין אותך היא בדיוק הבעייה שבה מצויה כיום הספרות העברית — היא אינה ממוקמת בשום מקום.
            ובאשר לתגובות, אין לי עליהן שליטה. הדבר היחיד שעשיתי הוא למחוק תגובות שהם בגדר הוצאת דיבה פלילית.
            ועוד דבר קטן, בסופו של דבר הספרות העברית שייכת לאלו שיוצרים אותה.

          • דליה לגיורא

            יש לנו תפיסה שונה.
            אתה כתבת בתגובתך אלי אולי בדם ליבך משפטים קצרים לאקוניים ולא מנומקים שמתעלמים לגמרי מן המסגרת הרחבה יותר שעוטפת את המילה הכתובה שמתחברת למשפט שנאסף בדף ובפרק ונכרך כספר.

            ואני מקווה גיורא שאיתך ניתן לשוחח בלי להיות מותקפת באלימות כמו שקרה למגיביהם של נבות ויגיל הצעיר, אחרת אצטער מאוד שנכנסתי לשיחה הזו בכלל.

            אתה לגמרי טועה, וחוטא בחטא היוהרה וגבהות הלב. הספרות אינה שייכת לאלו שיוצרים אותה או מבקרים בה או שעוסקים בה, להם יש אולי קריטריונים אנינים יותר להתייחסות אליה אם כי גם כאן שום דבר אינו מנותק מטעם אישי. הספרות היא חלק ממכלול תרבותי, בארץ ובכל העולם, והיא מסמלת את תרבותם של אנשים שחולקים את הרגלי ודרכי חייהם בפרק זמן מסויים בחבל ארץ מסויים, בין אם הם יוצרים או קוראים או רק מגלים בה עניין ספורדי, היא שייכת אפילו לאלו שאינם קוראים כלל כי היא מייצגת גם אותם ואת תרבותם.

            הספרות הישראלית ממוקמת בדיוק בנקודה התרבותית שמייצגת את בני התרבות שחיים כיום בארץ, כשם שהספרות של כל עם אחר מייצגת את קבוצת האנשים שחיים בחבל ארץ מסויים וחולקים ביניהם משאבים כלכליים ורוחניים.

            ברנר ייצג את קבוצת האנשים שהייתה יסוד חברתי תרבותי (אחד מן היסודות) בתקופת זמן מסויימת, וגם היה רב כשרון ועמוק ראייה, כשם שביאליק ייצג את צאצאיהם, ואלתרמן גולדברג ופן ושלונסקי ואבידן וזך את צאצאיהם ועמוס עוד וקנז ורונית מטלון ודורית רביניאן וגדי טאוב ואפילו רם אורן מייצגים רמה ואיכות שונה של שפה ומבנה סיפור אך מייצגים את הישראליים שחיים כאן את שפתם את תחומי העניין שלהם, את אופנות החשיבה שלהם ואת רגשותיהם כולל של אלו שקורצים למה שמתרחש אצל עמים אחרים. ואצל האמריקאים למשל במסורת ספרותית מכובדת שמתקיימת גם היום, הימים אינם ימי ברנר אתה בטח שמת לב.

            אמנון נבות עם כל הכבוד מייצג גישה מיושנת ועבשה, זכותו, כשם שזכותך להגיד שהשפה ומבנה המשפט והמורכבות שבכתיבה מסויימת חביבים עליך יותר. אבל לבטל ביהירות את כל מה שנכתב כיום (מלבד כמובן יצירותיהם של לאה איני ונבות ורן יגיל עצמם ואולי עוד כמה שנשמטו ממני), ביהירות שמקבילה לכוחנות שבהעברת המסר על ידם תסלח לי מאוד אם אני אומרת את זה במילים חריפות, אבל אלו אינם מייצגי הספרות או התרבות שלי, הם מייצגים בכוחנותם רק את עצמם ומנמיכים ומבטלים את כל היתר, כת סגורה שבפוסט שלך ניסתה להשליט את הרעיונות שלה בכוח הזרוע (שנמצאת אצלם בפה המלגלג, אולי מרעב הוא מלגלג). בעיני הם מייצגים חנפנות הדדית וקליקאיות ופוליטיקה זערורית לא פחות מאלו שלהם הם לועגים, וקצת אורך-רוח וסובלנות ופתיחות כאבני היסוד של האדם התרבותי לא ראיתי שם.

            ומצער גיורא שאתה נתת לזה במה ואפשרות ואפילו מאמין במה שאתה כותב.

          • דליה לאביטל

            ואביטל מצטערת אם זה יצא בבלוג שלך כביכול לא רלוונטי ובעצם כן ומאוד. אם תבקשי ממני ומגיורא להפסיק את הדיון אכבד את רצונך, אבל אני חושבת שאלו דברים שצריכים להאמר, וכאן אצלך במקרה נפתחה דלת(:

          • יישר כח, דליה!

          • גיורא לשם

            לדליה,
            אני חוזר ואומר בכל הנימוס שהספרות שייכת ליוצריה.
            הם משקיעים בה את חייהם. הם מוותרים בכך, בדרך כלל, על שכר גבוה שהיו יכולים לקבל בעיסוקים אחרים (למשל, בתוכנת מחשבים, שאני אחד מחלוציה בארץ), הם מוכנים להיות מותקפים כאשר הם כותבים מסות ביקורת והם האוחזים בשארית כוחם בעיסוק ההולך ומזדלזל בישראל בשנים האחרונות.
            ביקורת קשה ונוקבת אינה יהירות, כי אם חתך בקרעי החברה ובתפרי הספרות.
            מי שאיננו מאמין כי הספרות צומחת מן החיים והחיים ניזונים ממנה במידה מסויימת, אינו יכול להיות מבקר.
            והנה, כאשר פני החברה הישראלית מכוערים עד מאוד, ביקורת הספרות אינה יכולה להיות יפה מהם.
            המאמר של אמנון נבות היה פוסט אחד בתוך שלל פוסטים בבלוג שלי. אני מציע לך להעיף מבט לאורכו ולהיווכח שהבלוג ששאיפתו לחיות בתוך הספרות העברית ורוצה להחיות משהו בחיים הישראלים, חייב לשקף פנים רבות, כפי שאני מנסה לעשות — ושניים מפניה היו בפוסט של אמנון נבות — הכותב עצמו ולאה איני.

          • דליה לגיורא

            אנחנו נאלץ כנראה להסכים על אי ההסכמה, אם כי טוב שהתאפשר כאן להתבטא בלי יריקות ארס, ועל כך תודה לאביטל ולך.

            המחשבה שהספרות שייכת ליוצריה ולעוסקים בה היא תפיסה מצומצמת ומצמצמת. ועם כל הכאב שאתה מבטא ואולי תהיות פנימיות האם לשם כך וויתרת על מקצוע מכניס כתכנות, עדיין כל אדם, לא רק אתה, בוחר לו עיסוק מקצועי ומשקיע בו את חייו בתנאי תגמול כלכלי ורגשי מסויימים,וכל זה זה לא נותן לו את הזכות לנכס משאב חברתי רחב לעצמו או לקבוצה מצומצמת.

            מאחר ואנחנו בבלוג של אביטל אשווה את זה ליחס לדת, האם לדעתך אלוהים שייך רק לדתיים שומרי מצוות או אולי רק לכבשים בעדר של רב מסויים מפלג כזה או אחר? או דוגמא אחרת האם אתה באמת מאמין גיורא שילדים שייכים להוריהם בלבד? הרי אין משהו שאנחנו משקיעים בו יותר משאבים רגשיים וכלכלים ונתינה אין סופית ואהבה מבילדינו, האם זה משייך אותם להוריהם עד כדי מציאות שבה אין לאיש מלבדם זכות לראות בהם משהו שהוריהם לא התכוונו אליו, ולילדים עצמם אין זכות להתנהג בבגרותם שלא בהתאמה לציפיות הוריהם? אתה לא טיפש נסה לראות את ההקבלה ליחס בין הספרות ליוצריה ומבקריה ולתרבות הרחבה שבתוכה היא שרויה.

            הספרות היא משאב תרבותי חברתי, ששייך לקבוצת האנשים שחולקים ביניהם אדמה ושפה והיסטוריה אבל בעיקר הווה משותף ודרכיו התנהלותו והליכותיו הם שיוצרים את השפה הספרותית העכשווית.

            אין לי כל חילוקי דעות איתך שלמבקר ידען שמכיר את ההיסטוריה ואת התיאוריה של הספרות ושוחה בו בזמן גם ברוחבה של ההוויה והעשייה העכשווית בארץ ובעולם ומן הסתם בגלל חשיפה מקצועית יתרה פיתח טעם אנין, לאדם כזה יש מילה בעלת ערך מוסף. אתה בטוח שנבות חונן בכל אלו – בכולם? או רן יגיל?

            לעניין הבלוג שלך, אני מכירה אותו וקוראת בו בקביעות ובדרך כלל בהנאה. אני חושבת שאני מבינה לליבך, לב אדם ידען ואנין שניסה לעשות כל מה שביכולתו על מנת ליצור פינה של תרבות ויפעה. נדמה לי שבמובן זה השקפתנו דומה יותר מכפי שאתה מרגיש, אבל אני פחות ארסית מתנשאת או קטלנית מהאופוזיציה שנצפתה, ומסוגלת לאפשר אויר לעוד דרכי תרבות גם אם הן לא בדיוק טעמי האישי. מה הקשר בין כל זה להתלהמות של נבות ויגיל בשבתו כ"ששת" הם לא הגיבו באלימות וכוחנות בגלל אהבת הספרות וגם לא בגלל שהתרבות הישראלית אלימה, הם הגיבו בצורה שהוכתבה להם על ידי טיבם הפנימי, מהלך ברור לכל מי שמכיר את התנהלותו של נבות לאורך שנות פעילותו.

            ולאה איני וסיפרה המצויין? נבות קירבן אותה כשהדביק אליה מן הטעם הרע שנודף ממנו, לו אני במקומה הייתי מודה לו אך מנסה להשמר מאוהבי בעצמי.

          • דליה, את מייצגת לצערי את התפיסה המבקשת להחליף תרבות ויפעה ומתקתקות במונח הקשה הלא קל הזה והלא נעים הזה שנקרא ספרות. ברנר לא היה קוקי-מוקי, פוצי-מוצי. תטעי זה בסדר, אבל תַּטעי. לפי אשר בילין ברנר היה אדם גחמתי, מלא סתירות שנשך שולחנות. אני מקווה שגברתי קראה את "ברנר בלונדון". הוא אדם ששרק לעצמו כל הפגישה עם אחד העם כי איחר ואחד העם החמיץ לו פנים. הוא אדם שיצר הייררכיות כל הזמן בין יוצרים וקטגוריות בספרות ולא נאחז בפרפרים ויונקי צוף תרבותיים. כשם שפרסם אנשים מסוימים, היה גם איש מדנים ועמד על עקרונותיו בחריפות. אפילו עם ידידו אורי ניסן גנסין, איש שהעריץ, בא לידי מחלוקת. המחלוקת הייתה לו סם חיים. לא אתן לאיש בבלוגייה הזאת לנהל דיון עליי מעל ראשי. על כל תגובה שתכלול את שמי, תפקפק במקצועיותי, תבוא תגובה שכנגד, זאת בתנאי שאראה את התגובה. ולא אכפת לי של מי הפוסט ושל מי הבלוג. לכתוב שהספרות קיימת ושייכת גם לאנשים שלא קוראים אותה זאת שטות גמורה. אם דיון, אז על כל הקופה. ועוד לא התחלתי לצטט את נבות, אבל זה יבוא אם כך זה ימשיך. רני.

          • מתי תבין שאיש לא מעוניין לשוח עימך?
            שאתה מעורר גועל, ורתיעה?
            אתה וציטוטיך, שתלטנותך, ואיומיך מתאימים לעולם התחתון.

          • סמל שוע עזרא אמר בקול נמוך:
            הלוואי רק הסדין. הכתמים זה על הקיר
            סמל בכור דוד אמר בקול נמוך גם:
            פופאי סידר את העניין עם עוד שתי עשיריות ושיצא משמה הרביץ לעצמו בראש עם הקיר.

            אמנון נבות, "מקראות ישראל".

            על כל קללה – ציטטה. רני

          • אין לי עניין לענות לך או לדון איתך במצב הספרות או המציאות.

            אתה כמובן טועה ומטעה, אין לך שמץ של מושג מי אני ומהו הידע שלי אבל אתה יודע בדיוק מה אני חושבת ויודעת בתור ה"דמות המסומנת" במוחך. הדמות הפיקטיבית שאתה בז לה ורודף אחריה בפורומים, דמות ה"ישראלי הבור", אם אענה לך תוך עשר הודעות תהפוך גם את הדיון הזה למיצג אימים. תחסוך לי את זה … משעמם!
            אני לא נוהגת לדבר עם אנשים מסוגך. ולכן אני מבקשת שלא תגיב אלי, אין לי עניין להמשיך בשיחה בסגנון שאתה יודע לנהל. אם תמשיך אאלץ להפסיק לדבר עם גיורא ואתה כמובן תוכל לצייר עוד דמות ירוייה על הקיר מעל המיטה הזוגית שלך ושל נבות

          • דליה, לא כל כך מעניין במה יש לך עניין או לא. את יכולה להידיין עם גיורא וזה בסדר גמור וזאת זכותך. הבעיה היא שאת מזכירה את שמי ומתייחסת אליי. בכל פעם שתכפישי את שמי מעתה ותאמרי עליי דברי בלע ושקר תחת מעטה של שם בדוי ופחדני, אני מבטיחך נאמנה שאצטט כאן בפוסט הזה את נבות. דוני עם גיורא בספרות, זה בסדר, זאת זכותך, כולי תקווה שתפיקי מזה רבות. אני למדתי מגיורא המון עד היום. אל תאשימי אחרים באלימות כשאת בעצמך נוהגת באופן אלים ולא אפסיק להגיב כל זמן שתזכירי את שמי.

            מתוך "מקראות ישראל" לאמנון נבות:

            "והצביע על סמל שוע עזרא ועל הדלת של קביליו. אני שתקתי.
            סמל בכור אמר:
            כי המסדרון שנזכרת פתאום שצריך לעבור אותו הרבה יותר צר בהשוואה למסדרון שהיית צריך לעבור בחדר בחצור ביום שישי ועוד בלי להשאיר סימנים על הסדין"

            על כל התייחסות – ציטוט. רני

          • רני, בבקשה ממך אל תתחיל בזה שוב. בסיבוב הקודם צטטת הקיץ הזו הרחיקה את כולם מהבלוגייה לשבוע ויותר. ענה לדליה, או לא, אבל ככה זה פוגע בכולם.

          • אמיר, יקירי. אין לי כל בעיה לענות לדליה. אני לא מוכן בשום אופן שיקללו ויכפישו אותי. נקודה. מדוע תגובות ארוכות בינך לבין קורא או קוראת כזה או אחרת זה עניין לגיטמי וציטוט לא? מה? התגובות של סיגל או רונית או כל מגיב אחר טובות יותר משורותיו של אמנון נבות? מקרבות יותר קוראים לבלוגייה? אם דליה רוצה להידיין על ספרות עם גיורא, זה בסדר גמור. אם מתכוונים להמשיך ולהכפיש כמו בתגובה של ס. ע., לקרוא לי עולם תחתון, או לנסות לסתום לי את הפה, יהיו ציטוטים. לא יתייחסו אליי, לא יזכירו את שמי, אני מבטיח לא לצטט. זה הכול.

          • רני יקירי, אין הנידון דומה לראיה.
            כשהשתעשעת עם חן ותלמה – לי לא היה מצב רוח לזה, אבל זה היה חינני.
            כשבבלוגים שונים יש דיאלוגים ארוכים שאינם מעניינים אותך כקליפת השום – זה מטבע הבמה – כיכר העיר של דיעות ורעיונות. גם באשר לתכנים בשיחתך עם א.נ. – אפשר להתווכח, להסכים, וכו'. לכל שיחה דינמיקה משלה.
            לעומת זאת הצפת הבלוגייה בעשרות על עשרות של ציטוטים חוזרים – זה באמת דורסני משהו, לא נעים, ולא לפי כבודך.
            שלך,
            אמיר

          • אמיר, אין לי שום בעיה. אני מוכן לא לצטט אם זה טורד את חברי הבלוגייה. אני בהחלט סובל פה לא מעט משירים גרפומניים, גרועים מאוד-מאוד, אבל זה חלק מהעניין. אני מבין. ועל זה כבר אמרתי ביני לביני: טובה צטטת-קיץ מגרפומניה גימנזיסטית וטובה שורה מקופלת של נבות משלושה שירים של… לא חשוב. אמרת ואני מקבל את דבריך, לא אצטט. אבל מאדם כמוך הייתי מצפה לאיזה הודעת גינוי באשר לקללות ולהכפשות ולהאשמות השווא. כאדם המגיב בשמו, משורר שיש לו כתובת, כתב-עת, מעמד ציבורי, פנים בסוף היום – זה מינימלי לומר שקללות והתגנבות לפוסטים של אחרים תוך הכפשת שמות אנשים – זה מעשה פחדנות. לא?

          • הנחבא אל הכלים

            הללויה!
            מה דעתך רני להביא לבלוג שלך פרק או ספור שלם של אמנון נבות ,כדי שנוכל ללמוד על עבודתו הספרותית בצורה מכובדת.
            אני מציע לסגור את הפוסט הזה (כלומר, הסיפור של א. נ.) לתגובות ,כי ברור שיהיו מי שינצלו אותו לסגירת חשבונות.
            בברכה
            הנחבא

          • הנחבא, הנחבא, שמח על אני תגובתך. אני מוכן לעשות זאת, אבל עליי להציע זאת לאמנון נבות ולראות אם יש לו עניין בזה ורצון לזה. הרעיון הוא טוב מאוד. אנסה לגלגלו הלאה. אגב, אם כבר מדברים. אנא כתוב לי במייל אישי, לא כאן בפוסט כדי לא להפריע. מה עם הארוחה? בטני מקרקרת וגרוני ניחר. רני.

          • הנחבא אל הכלים

            נעשה ונשמע
            אמנם אין לי את המייל שלך, ומשלוח ההודעות דרך הבננות לא עובד. אבל אני כבר אמצא דרך. אסור לשכוח את חן קליינמן כמובן.
            להתראות
            הנחבא

          • הנחבא, הנה המייל האישי של במעריב. רני

            rany@maariv.co.il

          • רני, מבין, ובוודאי שאני לא בעד הכפשות, דיבה וכו', וגם אני הייתי מטרה ללא מעט מהן קבל בלוגייה ועדה. אי אפשר תמיד להגיב לכל דבר כזה, או אפילו להבחין בו, כשאין זה פוסט שלם שכולו דברי בלע כלפי מישהו.
            לשון עדינה יותר היתה מיטיבה עם כולנו.

          • אתה כמובן צודק. אין צורך שהדיון יתנהל על קוצים ומסרגות. להשתמע, רני.

          • ברצוני לומר שאין לי קשר לכל הויכוח.
            רן יגיל סופר מצוין לדעתי .
            באשר לא.נ איתו היה לי דיון בפוסט אחר.
            ודעתי כתובה שם.
            אשמח אם כל הנוכחים ישלימו.
            כשכתבתי "פנתיאון ספרותי" דברתי בהומור והכיוונתי לכך שכוניתי עקרת בית ולמעשה איני נוגעת בעוף כי בעלי צמחוני.
            כל תגובותי היו הומוריסטיות.

            המשך שבוע קיצי ונעים לכולם.

          • כיוונתי.
            אני לקויה אז מותר לי.
            מקווה שעדין תאהבו את עקרת הבית שבי:)
            כל -טוב

          • גיורא לשם

            אביטל,
            כנראה שלא הובנתי כיאות בהערתי על ה"פנתאיאון" בדבריך.
            לא התכוונתי לכך שאל לה לאשה להיכנס לפנתיאון. התכוונתי לכך שאל לה לחוזרת בתשובה להיכנס לפנתיאון.
            זה ההבדל בין אי-התכוונות להפליה מגדרית לבין קריאה להימנעות מעבודת אלילים!
            והכל היה בהומור!

          • כל כך הרבה גועל, רן יגיל.
            מאיפה כל הכוחנות הזאת ? והזלזול באנשים ? אתה לא מבין שאתה פאתטי ?
            וגם לא חכם במיוחד ?

          • גיורא לשם

            לדליה,
            אכן, אלוהים שייך רק לבני-האדם המאמינים בו, ועל כך אני מכבד אותם.
            קשה לי להשוות ספרות לילדים. כבר כתבתי במקום אחר שמותר לך לערוך או להשמיד יצירות ספרות שיצרת אפילו שנים רבות לאחר פרסומן, וממילא ברור ההבדל בינן לבין ילדים.
            ויש אי-הבנה כלשהי באשר לאופן יצירתו של הסופר. היצירה נכתבת רק כאשר היא כופה את עצמה על היוצר ולא כאשר "מתחשק" לו מסיבות של פרסום, עונג או פרנסה.
            ממילא, מרבית היצירה כיום אינה זוכה להכנסה כלל.

          • דליה לגיורא

            הספרות נשענת על המאגר האנושי של רעיונות, רגשות, דעות,ואירועים, היא מבטאת אותם בדרך שמקובלת על בני התקופה שבה היא נכתבה בסמנטיקה ובשפה רגשית ורעיונית שאינה זרה להם.
            אין חוויה אחת שייחודית ליוצר שאיש מלבדו לא נחשף אליה מעולם שהוא יכול לנכסה לעצמו.
            המבע הלשוני הוא שמבדיל ומייחד את היוצר משאר האנשים ומיוצרים אחרים, אבל המבע הלשוני הוא רק חלק מן המבט הרחב שמאפשרת הספרות.

            בורחס עסק בכך בכל כתביו, הוא אמנם לא ברנר או גנסין אבל היה לו דבר או שניים לאמר על הספרות (: ואני מחייכת כי מצחיק אותי שאני צריכה להזכיר את זה בכלל, אפילו הוא לא ניכס אותה לעצמו, ההפך, הדגיש שוב ושוב את האוניברסליות והמהלך המבוכי מראתי שלה.

          • גיורא לשם

            כדי לא להרחיב יותר מדי אֹמר שהספרות בדרך כלל מבטאת דברים הזרים למדי בתקופה שבה נכתבו.
            רק בדיעבד אנחנו סבורים שהם הלמו את תקופתם, וזה משום שהיא עיצבה את התודעה.
            דוגמאות: יל"ג, ביאליק, עגנון.
            בספרות העולם, במאה ה-20 בלבד: גוטפריד בן, ת"ס אליוט, וירג'יניה וולף, ד"ה לורנס, ג'יימס ג'ויס.
            בורחס, כמסאי ספרות, חריג למדי בתפיסה האוניברסליסטית.
            ראי, למשל, את מסת-המפתח של אליוט: "המסורת והאמן האינדיבידואלי".

          • גיורא לשם

            כדי לא להרחיב יותר מדי אֹמר שהספרות בדרך כלל מבטאת דברים הזרים למדי בתקופה שבה נכתבו.
            רק בדיעבד אנחנו סבורים שהם הלמו את תקופתם, וזה משום שהיא עיצבה את התודעה.
            דוגמאות: יל"ג, ביאליק, עגנון.
            בספרות העולם, במאה ה-20 בלבד: גוטפריד בן, ת"ס אליוט, וירג'יניה וולף, ד"ה לורנס, ג'יימס ג'ויס.
            בורחס, כמסאי ספרות, חריג למדי בתפיסה האוניברסליסטית.
            ראי, למשל, את מסת-המפתח של אליוט: "המסורת והאמן האינדיבידואלי".

          • גיורא אנא, איני חלק מהויכוח הזה.

            בסך הכל עניתי למבקר ולא שרבבתי את שימך.
            כל- טוב ושבוע מצוין.

        • כן דליה בהחלט.
          אם תרצי אפשפש ואחפש עבורך כתובות.

        • פרעסרי ציניקני

          להגיד את האמת,רצתי לבלוג של גיורא לשם וקראתי את התגובות והתגלגלתי מצחוק אבל לא מהסיבה שאתם חושבים עליה.סירית הפלפלים וכף הרוטב…הבלים
          של נבות אינם תרגימא או מתכון אלא ציטוטים מדוייקים מתוך יצירות שאמורות להיות מוכרות לכל מי שקורא ספרות ישראלית – עוגיות החמאה וסירית הפלפלים של אמו של מאיר גיבור " סוף דבר" ואילו היה כף רוטב… הבלים זה ציטוט מ"בחורף" של ברנר.כמעט כל משפט שני בתגובות האירוניות של נבות הם ציטוטים ישירים מהתנ"ך,מ"השטן במוסקווה" לבולגאקוב,מגוגול,משייקספיר
          מעגנון והזז,שורות שלמות משירת שלונסקי יזלטיר ואבידן,והכל משובץ בתוך התגובות.אני רואה בדמיון את נבות רובץ בחורו ונהנה הנאה גדולה – הוא כותב בבלוג של סופרים ואלו אפילו לא מזהים מה כתוב!

          אז פרעסערי ציניקני או התנפלות של עדר בורים ועמי ארצות ,דליה? בישול נעים ואל תשכחי קורט מלח ופטרוזיליה קצוצה למרק התפל שאת מבשלת.

  2. רונית בר-לביא

    עולם כל כך צבוע בעיני.

    לא שהעולם החילוני על זרמיו השונים אינו לוקה בצביעות.

    רק הצביעות בחברה החרדית, בה אני נתקלת מידי יום ביומו,
    זועקת עד השמיים עצמם.

    • רונית אשמח אם תבקרי אותי גם בנסיבות אחרות.
      את שנאתך את מביעה היטב בכתביך.
      איני שונאת אף עולם ומבקרת את שניהם.
      אך בחרתי במה שבחרתי.
      שבוע – טוב

      • ולעצם העניין עצמו, אכן עולם צבוע, אך עדין מחזיק בתורה ובנסיבות קיומינו כאן.
        מי שרוצה להרים את הכפפה הזאת מוזמן.
        בעיניי עולם שאין בו תורה מושך את השטיח מתחת לרגלינו.
        ואז גם אין את מה ומי לגנות כי הוא לא היה שם מלכתחילה.
        זאת דעתי, אם מדובר בויכוח עניני שאינו מערבב אמוציות ושנאות וכדומה.
        שבוע- טוב.

      • רונית בר-לביא

        אביטל,

        רק לפני שבוע-שבועיים בירכתי אותך בפוסט שלך שדיבר על מנוחה ופסק זמן,
        שמשום מה מחקת או נמחק לך.

        אני לא שונאת את החרדים בכלל.
        את חלקם אני *אפילו* אוהבת.
        אני פשוט מאד לא אוהבת את הכפייה החרדית ואת האלימות הכוחנית בה משתמשת הקבוצה הזו בנסיונם לכבוש שכונות, בעיקר בירושלים.
        ומסתבר כמו שראית, שזו לא רק אני…

        וכן, אולי כתבתי את זה כאן חריף מידי, אבל אני חושבת שהחברה הזו לוקה בהמון צביעות.
        וכתבתי שהחברה החילונית לא נקייה מזה, רק שבחברה החרדית שאמונה כביכול על כל מיני ערכים, זה מאד בקלות ניכר לעין.

        וזה כואב לי, כי אני רואה מה הזרם הזה עושה לדת המסכנה שלנו,
        למה נראה לך שישראלים חילוניים כל כך שונאים את הדת כביכול ?
        את מכירה עם אחר שכל כך השניאו עליו את הדת בגלל הכפייה ?

        אלו הדעות שלי ואני משמיעה אותן,
        לא תמיד בשיא הזהירות.

        אם לא נוח לשמוע את זה, תמחקי
        (מה שהצעתי לך כבר פעם).

        • אני חושבת שיש בעיתיות בחברה הזאת ולאו דווקא הכפייה. כי כפייה גם יש בצד הנגדי, כשאני כותבת עליה מוחים את דברי בביטול , כאילו קרתנית שכמותך על מה את מדברת וכאן נכנס הכשל בתקשורת בין הפלגים.

          אבל אכן יש בעיות שלא מסיעות למי שלא שומר מצוות להתקרב.

          בקשר להשתלטות איני יודעת רק בוחנת ומקשיבה, כי רק בשבת סיפרו לי על הצפיפות האיומה בירושלים.

          מצד שני יוסף טוען שהחרדים צריכים להסכים לחיות ככפרים.

          אין לי דיעה מוגדרת על דבריו או דבריך.

          לי מפריעים דברים אחרים שיוסף גם העלה בתגובה לפוסט שלי וכל מיני שמור לי ולך ועוד.
          אבל לא אמחוק אותך כי זכותך להגיב כאן .
          כל עוד זה מתורבת אז זה בסדר.
          גם אני מאד שנאתי חרדים בעבר.
          אבל לא את כולם.
          אחר כך ראיתי שקצת הרבה טעיתי בהם ויש להם צדדים שלא מדברים עליהם בתקשורת ועוד.

          חזרתי בתשובה לא קשורה לגמרי לחרדים, אך גם כשטענתיזאת באיזה ויכוח את זה מחו על דברי והיסו אותי. ואולי בגלל עודף הויכוחים הללו אני מתקשה להיות נחמדה.

          יש איזו התנשאות שכאילו מהרגע שחזרתי בתשובה הפכתי לאישה קטנה וטיפשה ובעבר היה לי ראש גדול.
          איני מאמינה בכך כמובן.

          כל- טוב ושבוע- טוב.

  3. נראה לי שיש בזה נימה של נקמה מצד הנשים. אבל חבל שלא משקיעים אותן אנרגיות במשהו עמוק יותר לדעתי.

    • הן דווקא כן משקיעות בחינוך ילדהם שזה הכי עמוק שיש, ורובן עובדות ולימודי הנשים מתרבים.
      אך בהחלט יש כאן אמירה, של אני כאן.
      מה גם שיש השפעה חומרנית ממה שקורה בכל החברה הישראלית ואצלן זה מתורגם להלבשה.

      • החברה הדתית והחרדית לא סומכת על האמהות בכלל!

        ילד חרדי מגיל 3 שוהה במסגרות חינוכיות מבוקר עד ערב!

        אביטל,אל תספרי לנו סיפורים !

        • אני רואה את השכנות שלי והתמסרותן ולכן אין אלה סיפורים.

          בניגוד לרבים, אני כותבת רק על מה שאני רואה.
          הדיוק חשוב לי.

          זה מדהים כמה בורות ופחד מהזולת יוצאים מנבכי הדימיון בהקשר של פוסט תמים על הלבשה והנעלה.
          כל- טוב

השאר תגובה ל אביטל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת