אורחת בבלוג שלי : מרים נבו

היה הייתה אשה מבוגרת-
רגישה , עצבנית, תמיד משתוקקת,
שיום אחד נכנסה עם דפים לבנים
בידה הגרומה לבית הקפה
בו מוכרים ספרים.

ביקשה מיד סליחה מהכיסא הריק ,
מהלחם שנפל, גם מהמים הרותחים ,
ששפכו על רגלה- הוציאה ראי כיס,
ביקשה סליחה מהזמן החולף
ושוב התפדרה.

הזמינה לשם את ידידיה 
 ולעצמה הזמינה כפול.
אך הכיסא הריק תמיד נשאר ריק
אותו כסא ממול.

היא דברה עם עצמה
שאלה וענתה
הייתה מאוזנת ולא טעתה
רק בזמן- במקום,
במקומה בעולם,
פחדה מהחושך
פחדה כמו כולם.

זכרונה לא נפגם –
רק נשמתה- אהבה
ושנאה בלי גבולות,
בלי סיבה.

הכרתי אותה מקרוב מרחוק
לא הייתה חולת רוח,
רק כבדת זכרונות ,
סלחה לאויב- לשומר חלומה-
סלחה לכולם,
מלבד לעצמה.

2 

הדף הלבן בידה הגרומה
נשאר ללא רבב
שעה ארוכה..

רק לחות המפית מכתם הקפה 
ודמי השירות על הצלחת
הזכירו למלצרית
שהייתה שם נוכחת אשה
מבוגרת, שנכנסה אתמול-
שנכנסה גם היום-
עם דפים לבנים , לבית הקפה,
בו מוכרים גם ספרים.

                                                      שמלת חופה וסיפורים אחרים מרים נבו 
                                                                 הוצאת עקד

את מרים אני מכירה מילדות והיא האורחת שלי היום. 

מרים המקסימה והפיוטית כל כך היא שחקנית העבר שנולדה בהונגריה והגיעה לארץ מתוך כוונה לשחק , דבר שהיא עשתה ובהצלחה.

היא שיחקה בין היתר בקמארי, תיאטרון חיפה והסימטה שאף נתן לה פרס על מפעל חיים.
מרים אף עסקה בבימוי בין כתלי כלא נווה תירצה וייסדה תיאטרון לנוער בלוד.

מרים החביבה נמצאת כיום בבית ולכן התפנתה לכתוב את האסופה המיוחדת הזאת שעוסקת בנושאים כואבים שכולנו נדרשים להם: זיקנה , חשבון הנפש שהחיים מזמנים לנו , והפחד מהסוף.

  כתיבתה חפה מכל זיוף ונשימתה הזכה, מכניסה את הקורא אל תוך הכתוב אך גם נותן לו שהות להתרווח אחורה על מסעד הכסא , להרהר ולחשוב.

הספר יצא אל החנויות בימים הקרובים. מדובר באסופה צנועה למדי, אך בעיניי שונה מאד מרוב ספרי הזכרונות שאנשים שמגיעים לגיל מסוים מפרסמים על עצמם.

יש בו את מרים , אישה גדולת נפש, שעזרה לזולת ותרמה לחברה לאורך כל חייה . אישה שהכניסה קבצנים אל ביתה , שהאכילה חולים , שלא נרתעה משום כיעור ולא  שפטה אף אדם לאורך כל חייה .