בננות - בלוגים / / פיזור כללי
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

פיזור כללי

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

לאט, לאט, מתפזרים לי הילדים. הגדולה שנישאה, הבינוני שלומד בישיבה, עוד בת שעוזבת למטרות לימודים גבוהים ומייחלת להינשא עוד השנה. הבן שנשאר בכלל לומד עד מאוחר, הוא טיפוס עצמאי, כל היום מוחו טרוד בעשייה למען הכלל, גילו הצעיר הוא רק פסיעה שמפרידה בינו לבין בנק המצוות שלו,  הוא כלו אחוז בכל מצווה ומצווה,  כמו חסיד אמיתי הוא טורח ומשתף בהן גם אחרים, שזה מצד עצמו, ממלא אותי שמחה. מצד שני, כל כך שברור לי שיעוף מפה לפני שאשים לב, לשם מימוש מטרות נשגבות שיסייעו לאנושות, זה יקרה  באיזה שהוא שלב . בינתיים אנחנו כאן על מנת לתת לו הזדמנות לסיים את לימודיו בתלמוד אותו הוא אוהב.

מתפזרים לי הילדים, וגם אם ישובו עם הנכדים זה ממש לא אותו הדבר. הבת הגדולה מתקשרת בתום הצום, היא התגעגעה לבית הכנסת של אביה, לרב שם, אבל זה עבר, כרגע היא מתחבטת בקשר למעבר לצפת, שכירות של דירת שלושה חדרים עם חצר עולה שם אלפיים מאתיים שקלים. החיים במרכז מטורפים, איזה צעיר יכול לעמוד בהם?

גם לבינונית שאצה לאיזו הרקדה, מיד אחרי תקיעת השופר,תקועים בראש כל מיני  שמות של ישובים משונים, בהם אולי תתגורר? כש…אז מה אני אשאר לי פה? ואת מי אעניין?

לא, לא אשאר פה? אני חוששת מהתמכרות להרגלים שהזקנים נאחזים בהם כמו קש. אני שונאת את השקיעה אל המוכר. העבודה שלי( אולי בגלל זה אין לי עבודה קבועה) הדירה, החברים( אולי בגלל זה גם הם מתחלפים בתדירות די גבוה) הרי  אני גיבורה ? אמונות שהיו לי נטשתי, כשגיליתי שהן נבובות .

 

אבל מטבעי אני כן סנטימנטלית לעייפה. מהסוג שזוכר כל פרט שהיה. אז כן, הזקנה אורבת לי, פתאום רעש של ילדים שמשחקים בחוץ בשעה שאני עייפה יטריף את דעתי, הבלגן שהנכדים העתידים י יעשו, מחזות ההרס המתוקים, יוציאו אותי משלוותי לה השתעבדתי מכורח הנסיבות.אני רק אצפה שהם ילכו. אוף…

זאת – זאת- הזקנה הארורה. כל כך לא נחשקת שאף אחד לא מסריט אותה.    משוחח אודותיה. מגזינים יומיים מלאים בעצות להורים לילדים קטנים ומתוקים, אמהות מתלוננות וממשיכות, אבות גיבורים, מי אני בשבילם?? אני רק יכולה למכור להם רק תובנות שלא מי יודע מה מתאימות לדור שלהם.

אני מסתובבת עם הנייד המיושן שלי, גם ההבנה שלי בטכנולוגיה חדשנית שואפת לאפס אפסים, נכנסת לכיתה עם ילדים קטנטנים, זה ממלא אותי אדרנלין ילדותי, אני מולם, הם מולי, כל החסרים שלי ואולי זה מקור יתרוני, כי אני כן מבחינה בכל בלוטות הרגש שמתרוצצות להם בעיניים, אני מספרת להם סיפור שהמצאתי זה עתה. טוב תקווה קטנטנות בכל זאת נשארה.

 
 
 

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

2 תגובות

  1. אומי לייסנר

    איך אומרים, עדיף מההפך, לא? שנה טובה, אביטל!

    • בטוח. בעלות ניסיון אומרות לי כך. ילד תלותי זה רע .

      כעת האמא צריכה להפוך להכי עצמאית שיש כדי לא להזדקן:)

      מועדים לשמחה!

השאר תגובה ל אומי לייסנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת