בננות - בלוגים / / העורב של אבא
תשובת הלב
  • אביטל קשת

    אביטל ז'נט קשת כותבת כותבת אם לא כותבת חושבת שהיה עליה לכתוב או שהרעיון חיכה לרגע הנכון בו היה צריך להכתב מאמינה שכתיבה היא שליחות.   

העורב של אבא

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

MicrosoftInternetExplorer4

הייתי בת עשר אולי אחת עשרה, כשאבא הגיח מסוף הרחוב, השקפתי עליו מהמרפסת , העיתון ' דבר לילדים' או אולי היה זה עיתון אחר 'משמר לילדים' ,  מגולגל תחת מרפקו .היום פרסמו את הסיפור שכתב ' העורב' . סיפור על עורב פצוע, שנמצא מוטל בחצר של בית פרטי גלמוד, מסתבר שהאיש שדאג להחלמתו,נקשר אליו, הוא  מסרב לשחרר לחופשי,ומקצץ את כנפיו כל אימת שהן מתארכות. הוא נכנס הביתה כולו תפוס בהתלהבות אליה נתגעגע תמיד.

אבא כבר  לא זוכר את הסיפור הזה, הוא פרח מזיכרונו.וזה היה הסיפור היחיד שכתב לילדים, אף כי היה מעורב שם קולו של הילד המבוגר, אבא.

 מכל הילדים אני הכי דומה לאבא, אולי כי גם אני כותבת, כיום אני מוכנה להודות שאחותי לא נופלת ממני בכישרון, אולי היא אפילו עולה עלי, יש לה רגישות לשונית מדהימה,ומה שאין לה זה הסבלנות.

 

זה עושה את ההבדל,הקו המתוח בין מי שמשנן לימודו  מאה פעמים למי שיחזור על לימודו מאה ואחת, עשרות פעמים ראיתי את אבא שקוע ומוקף דפים, חורט עליהם בעט כחול, טורח בשעות לא שעות, הרבה אחרי חצות היה מתמסר לדיו ולכל הניגר ממנה. רווי דחיות,אכזבות,תקוות , היה מבקש את עילת העילות וההמצאות.אחר כך היה מקריא הכל לאימא, והיא הייתה מחווה דעתה,ותמיד היו לו יוזמות,והיו פעמים שהסתכסך עם בעלי העמדה.

 

" זה אסור לך" היינו גוערים בו. אבל מול הרגישות שלו לא מצאנו מנוח.גם הוא לא מצא.

והייתי אני,תמיד כתבתי, ואבא ידע,קרא,עודד, קנה לי ספרים,ביקש רשמים, בגיל ארבע עשרה הסתכסכנו קשות ואני פניתי אל מרד הנעורים שלי, והוא נמחק זמנית.זמן יקר אולי חמש עשרה שנה יעברו עד שאחזיר לעצמי את ההנאה מקריאה- כתיבה.    

ואני אוהבת את הכתיבה אך גם חוששת ממנה. אצל אבי היא הולידה המון מרות שחורות.תחושה של קיפוח שקשה להדמים. וגם שטענתי שקב"ה נתן לאדם למיני קלפים,יש מי שמצליח ועולה ציבורית,והוא חשוך ילדים,או נכדים,והנה הוא כה מוקף.  הוא נותר ביגונו.

לא רציתי להיות כמוהו. לכן הגישה שלי הרבה פחות רצינית,  אבל אני כמוהו?זה גם דור אחר, אבי מול דף לבן, מבדד את עצמו לדעת,וכאן צמח יבול  שכל אות שלו חייבת להכות גלים בפייס בוק או במדיה שונה ומשונה שעוד תבקש הכרה הרבה יותר מידית מזו שביקש אבי לעצמו.

 

ואתמול הוא מושיט לי את ספרו החדש,.שוב,סיפורים קצרים, סיפורים קצרים,זה אבא קצר וחד,  היום אנשים להוטים לרומן, ובגלל זה התקשה למצוא הוצאה, אם כי אני בספק אם הם –קהל  הקוראים המחוזר קוראים רומן עד תומו. זו סתם גחמה. אני משתקעת בספר ,יותר נכון מתרפקת כי זה שוב אבי- , זה שאני לא תמיד מכירה בייחודו, אשיות עצמאית,שאין לה ויש לה קשר אלי,אני לא מרפה מהאחיזה.

"בקשר לסיפור על…"אני פונה אליו לקראת ערב, הפנייה שלי ממלא  אותו עליצות סמויה,ותוך כדי דיבור אני נזכרת משום מה בעורב, שהפך לאגדה עוד בחייו.  

 

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-style-parent:"";
line-height:115%;
font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";
mso-fareast-"Times New Roman";}

3 תגובות

  1. אורה ניזר

    מזל טוב לאביך, ולך שמחה, אביטל, לא ציינת את שם הספר, ההוצאה…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאביטל קשת