בּוּדָפֶּשְׂט
הַדָּנוּבָּה הַכְּחֻלָּה יְרֻקָּה בְּבּוּדָפֶּשְׂט
מַרְחִיבָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ עַל גֶּשֶׁר הַחֵרוּת
הַוִּיבְּרַצְיוֹת עַל רַגְלַיִם מְסֻנְדָּלוֹת
תְּלוּיוֹת עַל וָוֵי יַלְדוּת מְזַעְזַעַת אֶת מֹחִי
יַלְדוּתִי הַמִּתְעַרְבֶּלֶת
אַהֲבָתִי הָאַחֲרוֹנָה
בַּכֹּבֶד שֶׁל תֵּל-אָבִיב
אֵין סִימָן מִצִּדִּי הָאַחֵר
הַעְפַּלָה לְפֶסֶל הַחֵרוּת בְּחִיתוּת דּוֹרֶשֶׁת
שַׁיִט מֶנְטָלִי לָבָן וְאִטִּי
מִפֵּשְׁט לְבּוּדָה
(הָאִי) מַרְגְרֵט מַבִּיטָה בִּי בְּעֵינָהּ שֶׁל בַּת יִפְתַּח
טוֹבַעַת בְּמַבָּט בְּ-מַבָּט כָּחֹל וְלַיְלָה שֶׁמִּתְעַקֵּל
בְּנִיחוֹחַ אַלְכּוֹהוֹל שֶׁל
מְשׁוֹרֵר שֶׁמַּכֶּה בִּי וְחוֹנֵק אוֹתִי בְּגִ"ינְס מְשֻׁפְשַׁף
זוֹרֵק אוֹתִי לְתוֹךְ מוֹנִית הַיּוֹם
יוֹם חָפְשִׁי
יָצָאתִי לַהֲפוּגָה כְּמוֹ כֶּלֶב שֶׁמָּצָא שְׁלוֹמִי בְּמִדְרוֹן
שֶׁל הַר יָרֹק
לְאֹרֶךְ הַנָּהָר הַמִּתְעַקֵּל
הַר
לֹא מְוַתֵּר לִי לַמְרוֹת עֲקֵבַי
הָהָר קוֹרֵא לִי
בּוֹאִי
קְחִי אוֹתִי
הַקִּיפִי אֶת
הָעוֹלָם שֶׁנִּפְרָס מִגָּבְהִי
עֶשְׂרִים ושְׁלוֹשָׁה מְחוֹזוֹת
מְנִיפָה לֵילִית מְכֻשֶּׁפֶת
"אִיגֵן!"
אֲנִי עוֹנָה
"אִיגֵן!"
וְנִפְרֶדֶת מֵהַגּוּף שֶׁמּוֹשֵׁךְ
אוֹתִי אֶל גּוּף שֶׁנִּשְׁאָר שָׁם.
הַלַּיְלָה מֻפְנָם וְתַלְתַּלִּים כֵּהִים וְאַלְכּוֹהוֹל מָהוּל שֶׁל פָּאבּ שֶׁמַּכֶּה אוֹתִי
מַכֶּה אוֹתִי וְחוֹנֵק אוֹתִי בְּבַד הַגִּ"ינְס הַמְּשֻׁפְשָׁף
וְזוֹרֵק אוֹתִי לַמּוֹנִית שֶׁל הַסּוֹפֵר הַצָּעִיר לְמֶחֱצָה
הַיּוֹם יוֹם חָפְשִׁי
הַיּוֹם יוֹם חָפְשִׁי
הַיּוֹם יוֹם חָפְשִׁי
(הַפוּגָה)
הַכֶּלֶב תָּפַס אֲבַדּוֹן בְּמִדְרוֹן הָהָר וְאִמֵּץ אֶת שְׁלוֹמִי
אַמְּצִי אַתְּ עַצְמֵךְ לָרוּחַ
וַהֲיִי טְהוֹרָה עִם עַצְמֵךְ
1.10.06
מתוך: "צייר אותי בוערת"
שיר זה נכתב בביקורי הקצר בהונגריה, כשנאלצתי לעזוב את דנמרק לזמן מה בשל חוקי האיחוד האירופי. בבודפשט חוויתי חוויה של העפלה רוחנית מסוג שטרם הכרתי
הו זה שיר ולא כל החרא של השורות שנתת לנו לאכול בעבר שיר מעולה ומקורי אין סיכוי שמישהו יאמר שהעתקת אותו אני שמח בשבילך
יפה שאהבת.
ולא כל שורה שלי אתה חייב לאהוב. אגב, מה הבעיה שלך עם שורה 12 ?
שם האי "מרגיט" לא "מרגרט"
עינת, שם האי MARGIT בהונגרית, אך בפי זרים נקרא מרגרט.
ראי במרכז הקישור:http://www.tip.co.il/news.asp?which=tour&id=246
איזה יופי ה"אִיגֵן!" "אִיגֵן!" הזה.
דוקא מעניין אותי, אם את מוכנה להיכנס לזה, מה גרם להתעלות הרוחנית?
סבינה, איגן=כן
שיר יפה ומעניין בעיניי. עצם החוויה הרוחנית היא כבר עניין מיוחד, וודאי העלאתה על הכתב, שנדמה לי שהצלחתי לחוש מקצתה. רק חבל שלא הייתי שם מעולם, אולי אז הייתי גם מחבר נוף לנוף הנפש.
שמחה שאהבת חן.
הטלטלה עוברת היטב, ללי.
מאמץ את "אַמְּצִי אַתְּ עַצְמֵךְ לָרוּחַ / וַהֲיִי טְהוֹרָה עִם עַצְמֵךְ".
ו.. צ"ל "עשרים ושלושה מחוזות",לא?
אמיר, כן-כן ותודה על האימוץ.
ההערה לגבי שלושה …ברור. כך זה אכן בספר.
יפה מאד
יפה,מטלטל,אוהב,איגן,שורה שתים עשרה
איגן מיגן,בודפסט על סף התאבדות.איגן.פטפוטים,פטפוטים השיר,מפטפטים המגיבים בלי קץ.איגן
הדנובה אינה כחולה,היא אפורה כהה ולרוב חומה ושחורה מטינופת ושמן אוניות.המשורר חייב לדייק,אבל לך ללי,סולחים הכל.(הונגרי מלידה)שיהיה כחולה,שתהיה צהובה,שתהיה ורודה,שתהיה אפילו שערות ערווה
וכבר כתב המבקר הדגול קרל קראוס: "סופר של אמת יעשה חסד עם העולם אם ימעיט במסעות וימהר לכתוב עליהם השד יודע מה.במקרה הטוב הסופרים האלה לא ביקרו במקומות האלה כלל.הבעיה היא שהסופר הגרוע נזקק בכל מאודו למסעות
עד קצווי ארץ,וזה הדחף היחיד שיגרום לו לכתוב משהו.ישמרנו האל מסופרים אלה."אבל קרל קראוס לא התכון אליך.למזלו ולמזלך,הוא לא קרא את הקורפוס שלך.הינחמי בזאת.
שורה 12:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=159&itemID=7322#post7322
תודה תמי.