ללי ציפי מיכאלי אשת הקוסמוס הגדול
גִיטַאנְגַ"לִי
מתת שיר
רַאבִּינְדְרַנַאת טַאגוֹר
מאנגלית: יובל אידו טל
7
שירי נמנע מקישוטיה.
היא לא גאה בתלבושות ועדיים.
אילו היו בינינו קישוטים, היה זה כתם באיחוד בינינו;
והם היו באים ומפרידים בינך לביני;
צלצוליהם היו מטביעים את לחישותייך.
יהירות המשוררים שבי גוועת בבושה למול דמותך.
הו אדונית השיר, ישבתי לרגלייך.
תני לי רק לחיות חיי ביושר ובפשטות,
כמו חליל עשוי קנה סוף בעבורך, שתמלאי בניגונים.
95
לא הייתה לי מודעות לרגע בו לראשונה חציתי את סף החיים האלה.
מה היה הכוח שהביא אותי להיפתח החוצה אל תוך מרחבי המסתורין הללו
כמו ניצן ביער ב – חצות הלילה?
כשבבוקר הסתכלתי על האור הרגשתי כך ברגע, שאני לא זר כאן, בעולם הזה,
שהלא נתפס הזה שאין לו שם ולא צורה לקח אותי בזרועותיו
וצורתו הייתה צורת אמי שלי.
ובכל זאת, במוות יהיה זה אותו הלא ידוע שיופיע בדיוק כפי שתמיד היה ידוע לי.
ורק מפני אהבתי את החיים האלה זאת אני יודע; שאוהב גם את המוות.
העולל בוכה כשמהשד הימני אמו אותו לוקחת, ומוצא מיד ברגע שמגיע אחריו
בשמאלי
את כל נחמתו.
*על רבינדרנאת טאגור ועל היצירה
ב-1913 זכה טאגור בפרס הנובל הראשון שהוענק לבן דת ההינדו בפרט, או לאיש שאינו מערבי בכלל.
הפרס הוענק לו על היצירה גיטאנג"לי – מתת שיר – שהיא אסופה של 103 שירים שנכתבו במקור בשפה הבנגלית, ושאותם תרגם טאגור מאוחר יותר לאנגלית. את תרגומיו ערך וו.ב. ייטס והיצירה הפכה במהרה ללהיט ענק בכל רחבי אירופה ותורגמה כמעט לכל שפותיה.
אין על טאגור. אין.
טאגור נפלא, אבל התרגום, יובל, עדיין עצי משהו, וראוי להחלקה נוספת.
במקור אלה שירי פרוזה וכדאי להשאירם כך, וגם הדיוק חשוב לא פעם.
הגיטה (שיר) של טאגור "התפשטה מקישוטיה",
"אין בה גאוות מלבוש והתייפות" (זהו ערך אתי בהודו, וכדאי לשומרו כשם עצם)
"תכשיטים היו פוגמים באיחודנו" …
וכו".
אמיר, יובל אכן אמר לי שהתרגום לא נמסר עדיין לעריכה/לדפוס.
בשבילי טאגור, הוא משורר מכונן, שירה מכוננת, בלי לדעת ולהבין בודהיזם, כילדה בת 12 נחשפתי לשיריו לראשונה, ספר השירה הראשון שקניתי לעצמי בגיל 14 מכספי.אחר כך לאט לאט כל הסדרה בתרגום פועה שלו תורן.
ואני כל כך אהבתי את "מתת אוהב" של טאגורי קיבלתי אותו מתנה ליום הולדתי ה-15 ולא הפסקתי לקרוא בו
טאגור כמובן